7 באוקטובר

בין ראש השנה ליום כיפור נציין שנה לאירועי ה-7.10 השחור ולפרוץ מלחמת “חרבות ברזל”, מלחמה שגבתה מחיר כבד בגוף ובנפש והנמשכת גם בימים אלו.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

כוחות הביטחון מצויים בלחימה בכל החזיתות ואנו מחזקים את ידיהם ומתפללים לשובם בריאים ושלמים וכמנצחים כשעוד לפניהם יחזרו כל החטופים.

לציון השנה, עיריית רמת גן תקיים בעיר מספר תערוכות, הרצאות וכן גם טקס מרכזי:

הטקס העירוני המרכזי לציון שנה למלחמה יתקיים ביום שני, 7.10.24, בכיכר רמב”ם המחודשת.

בטקס ייקחו חלק משפחות שכולות המתגוררות בעיר, ראש העיר כרמל שאמה הכהן, הנהלת העיר וחברי המועצה.

בטקס ישולבו קטעי זיכרון לצד הופעות של אמיר דדון, גלי עטרי, יובל דיין, מירי מסיקה, ריטה ורן דנקר.

הטקס בהנחיית גיא זוארץ, שאיבד את אחיינו עילי ברעם ז”ל באירועי ה-7.10. הכניסה חופשית, מספר המקומות מוגבל.

במרחב הציבורי ברחבי העיר במספר מוקדים יוצבו תערוכות ייחודיות שיציגו היבטים שונים של המלחמה.

לאורך רחוב ביאליק המרכזי, תוצב תערוכת “צבע אדום – מההרס לתקומה” של הצלמת פאולינה פטימר.

התערוכה תביא למרחב הציבורי סיפורים מרגשים דרך העדשה, תיעודים מקיבוצי העוטף ובקו העימות בצפון ומשפחות חטופים במהלך המאבק שניהלו בשנה האחרונה לשחרור יקיריהם.

התערוכה תתקיים בין התאריכים 06-15.10.24. הכניסה חופשית.

בכיכר רמב”ם תוצב התערוכה “געגוע של אמא”, של הצלמת יפעת פאר, המספרת את סיפורן האישי של אימהות שכולות ממלחמת “חרבות ברזל” המתגוררות ברמת גן.

התערוכה תתקיים בין התאריכים 09-15.10.24. הכניסה חופשית.

מיצג הנצחה מרגש לזכרם של שבעת לוחמי בלון התצפית שנפלו בקרב ב-7.10 יתקיים בפארק הלאומי, בין התאריכים 15-25.10.24, הכניסה חופשית.

כמו כן, בבית יד לבנים רמת גן תתקיים סדרת הרצאות ייחודיות לציון שנה למלחמה, עם הרצאות של אביגדור קהלני, בעל עיטור הגבורה והמופת ממלחמת יום הכיפורים, השחקן והלוחם ידין גלמן שנפצע באורח אנוש בקרב ב-7.10 והשתקם, מורן סטלה ינאי שחזרה מהשבי בעזה, ומירי גד מסיקה ששרדה את הטבח בקיבוץ בארי.

ראש העיר רמת גן, כרמל שאמה הכהן: “שנה חלפה מהשבת בה נפלו השמיים על מדינת ישראל ובתוכה העיר רמת גן. עשרות משפחות ברחבי העיר איבדו את היקר להם מכל, יחד עם עוד אלפי משפחות בכל רחבי המדינה. מאז ועד היום מתנהלת מלחמה קשה וכבדת דמים, עם אתגרים רבים לכולנו. אירועי ציון שנה למלחמה יכללו הנצחה, זיכרון וחזרה לרגעי השבר הקשים בפרוץ המלחמה, אך גם את החוסן הלאומי, והחובה לחוש תקווה וגאווה בחיילנו. אני מזמין את כלל התושבים והתושבות להשתתף בטקסים ובאירועים השונים בכל רחבי העיר”.

לכלל האירועים ברמת גן לציון שנה למלחמת “חרבות ברזל” היכנסו

חצי שנה בדיוק עברה מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל, לאחר מתקפת הפתע של החמאס. חודשים רבים לאחר מכן, אנו עדיין מנסים לאמוד את הסיוט הלאומי שעברנו, בעוד עבור רבים מאיתנו מדובר בסיוט אישי.

מערכת רמת גן גבעתיים ניוז מזכירה היום (א’) את כל אלו שנרצחו ונהרגו על ידי האויב וכתוצאה ממעשיו. השם יקום דמם.

אנו מזמינים את כל קרובי משפחה והחברים המעוניינים לכתוב לנו על זיכרונם מיקיריהם במייל: Desk@d-news.co.il.

5 חללי צה”ל מגבעתיים:

רב”ט מיה ויאלובו פולו ז”ל (19). נפלה במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
סמ”ר עומרי ניב פיירשטיין ז”ל (20). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
רס”ר (מיל’) עומרי בן שחר (25). נפל במהלך הקרבות ב-8 בדצמבר 2023.
רס”ל רום הכט ז”ל (20). נפל במהלך הקרבות ב-12 בדצמבר 2023.
סרן (מיל’) ניר בנימין ז”ל (29). נפל במהלך הקרבות ב-22 בינואר 2024.

נרצחת במסיבה ברעים:
עינב אלקיים לוי ז”ל (32).

נחטף מהמסיבה ברעים:
אור לוי (33). בן זוגה של עינב, עדיין חטוף בעזה.

“כולנו גוייסנו ב-7 באוקטובר, החטיבה היא חטיבה סדירה וברגע שקרה מה שקרה, ידענו שאנחנו חייבים להיות על מדים תוך כמה שעות, ולהיות כאן”, מסביר זיו, אחד מקציני ההנדסה של חטיבת גבעתי הסדירה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

זיו, שביומיום עובד כמהנדס בניין בחברת דניה סיבוס ומנהל עסק פילאטיס משותף עם אשתו ספיר, סאפ פילאטיס, הפך להיות ברגע אחד חלק משמעותי מהמאמץ המלחמתי בדרום, כשאת הבית הוא רואה רק לעיתים רחוקות.

“חטיבת גבעתי בצהרי היום ב-7 באוקטובר כבר נלחמה בקיבוצים”, זיו מספר וממשיך, “ואנחנו, קציני ההנדסה של גבעתי כבר בזמן הזה נערכנו לתת את התמיכה לכוחות ולהיערך לשלב הכניסה הקרקעית, ולעשות את התפקיד שלנו, וכמובן להיערך לקראת ההמשך. בעיקרון, חטיבת גבעתי היא חטיבת חי”ר שיש לה את כוחות ההנדסה שלה. הכוחות הסדירים מצאו את עצמם ראשונים בשטח, כי הם עם ציוד מוכן.

“כוחות הנדסה הגיעו במהלך היום,  הכנו את כשירות הכלים ואת כשירות החיילים עצמם, חיילי המילואים. ככל שהכניסה הקרקעית נדחתה, הכשירות שלנו הייתה יותר גבוהה. כל יום אימון זה בונוס. משלב הכניסה, גדוד ההנדסה של החטיבה נכנס ונלחם ביחד עם החטיבה, מבצע את המשימות שהוא צריך לבצע. השתתפות במינהור וחבלה, וכל מה שיוצאי הנדסה יודעים לעשות, לרבות ה-D9. זה היה היום הראשון של הלחימה עד היום והכשירו את עצמם לשלב הכניסה הקרקעית”, הוא מסביר.

ואיפה הספקת לבקר ברצועת עזה?

“גבעתי היא החטיבה שנכנסה לרצועה, אז יצא לנו להיות בצפון הרצועה. יצא לנו להיות באיזור חאן יונס. חטיבת גבעתי ידה בהכל. חטיבה פורצת”.

עד כמה אתם מרגישים את התמיכה בלחימה?

“מרגישים את זה מהיום הראשון, את ההירתמות. בין אם מבפנים או מבחוץ, אנחנו מרגישים את הדחיפה הזו, וזה אחד הדברים שמחזקים את מי שנמצאים בכל הדבר הזה”.

אשתי בחודש שישי, ילד ראשון, ואני לא יכול להיות אפילו אוזן קשבת

אחד הדברים הבולטים שמדברים עם זיו, היא עד כמה הוא חדור מטרה. ולא רק הוא. אשתו שמנהלת את עסק הפילאטיס המשותף שלהם ומהווה את הפנים המקצועיות של העסק, הפכה בלית ברירה גם לאחראית לכל העניינים הכספיים, עליהם הוא אמון בדרך כלל. וכל זאת כשהיא בהריון שמתקדם ביחד עם הלחימה במבצע חרבות ברזל.

אתה כבר כמעט חצי שנה במילואים, איך מתמודדים עם זה?

“אשתי, ספיר, היא אישה חזקה, שנמצאת באותו ראש כמוני בכל הקשור במדינת ישראל. אם זה להיות לוחם. בתפיסה. בסופו של דבר, זו המדינה שלנו ומה שצריך לעשות, נעשה. זה היה קשה. ב-7 באוקטובר כשיצאתי מהבית, היא עמדה מאחורה ובכתה כי כולנו יודעים שמה שהיה שם, רק לנסוע לאיזור באותו יום, זו הייתה סכנה מוחשית.

“ב-7 באוקטובר התחושה הייתה שיכול להיות שהם עוד יגיעו לגבעתיים. הפחד היה שיגיעו חוליות למרכז. אז זה היה מאוד קשה להשאיר אותה במצב הזה. אבל היא אישה חזקה. היא נשארה בבית. זו התמודדות לא פשוטה, חוץ מההתעסקות האישית שלי בעבודה (זיו הוא מהנדס בניין בדניה סיבוס, א.י), שנינו מנהלים עסק שהיא הייתה הפרונט המקצועי שלו ועוד אני הייתי הבק-אופיס מאחורה, זה נשאר ריק, היא לא הייתה מתעסקת עם זה הרבה, ופתאום זה מצב שהיא כן צריכה לעשות את הדברים האלה.

יש לכם ילדים?

“אין לנו ילדים אנחנו רואים שחיילי מילואים מסביב, שמשאירים מאחורה ילדים, ההתמודדות קשה פי כמה וכמה. אשתי גם בהריון עכשיו, אז זו הייתה התמודדות, הרבה רגעים שהיא חווה לבד. ילד ראשון, בדיקות. אלו דברים שהיא חווה לבד. אלו דברים שאתה שומע בדיעבד ורוב הזמן אתה אפילו לא זמין להיות אוזן קשבת”.

בין המילואימניקים, אנחנו מדברים על טיול נוסף אחרי צבא

אתה יודע, מתי אתה חוזר לגבעתיים לחיים הנורמליים?

“אחרי כמה חודשים, היינו בטוחים שזה כבר שם, לפעמים אתה מרגיש, אבל המשימות רק ממשיכות לבוא. אנחנו מעדיפים לא לקוות, ושיודיעו לנו מתי זה מסתיים. ב-4 חודשים הראשונים חזרתי בתדירות מאוד נמוכה, עכשיו אני קצת יותר יוצא הביתה. כי הבנו איפה אפשר להתייעל.

“אשתי בחודש שישי. זה היה ממש על הקשקש, זה קטע כי ב-7 באוקטובר מצאנו את עצמנו בקמפינג שעשינו ביחד בחוף הבונים, אבל יום לפני זה התלבטנו בין חוף הבונים לבין זיקים”.

החלטה חכמה.

“(צוחק) וזה עד שהצלחתי לשכנע אותה לצאת לקמפינג. והיא אומרת לי ‘עד שיצאנו לקמפינג, תראה מה קרה’, אז אני לא בטוח שזה יקרה שוב”.

אתה מהנדס בניין בהכשרה שלך. אז לפחות הנדל”ן בשפל, לא כל כך נורא.

“האמת שהנדל”ן בשפל, אבל הבנייה לא עוצרת. אלו דברים שלמדתי בקורונה. העולם יכול לעצור, אבל ענף הבנייה ממשיך בשלו לא משנה מה קורה. גם השארתי מאחורה פרויקט עם אנשים שעושים עבודה מדהימה”.

זה חתיכת טריפ.

“לגמרי. אנחנו מדברים בינינו, אנשי המילואים ואומרים ‘אחרי כזה דבר צריך טיול אחר צבא עוד פעם'”.

מגיע לכם.

“זה ייקח לי תקופה לא מבוטלת, בסופו של דבר יש לי ילדה בדרך, ואני צריך לגשר על הפעם של כל החודשים האלו”.

לסיום, משהו שחשוב להגיד?

“חשוב להגיד שאנחנו לא שוכחים את המטרה העליונה שהיא בראש ובראשונה לפני הכל, להחזיר את החטופים הביתה ובמהרה למשפחות שלהם. להחזיר את השקט לכל תושבי הדרום”.