תרומה לקהילה

הארון הקהילתי ממשיך להתרחב. אחרי ההצלחה הראשונית באור יהודה, המיזם של תושב העיר עמית אוזן הגיע לראשונה לרמת גן, וההשקה הרשמית נערכה לפני שבועיים.  

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אוזן מספר בהתרגשות: “שמח לשתף שהחזון ממשיך להתממש ו”הארון הקהילתי” מתרחב  לעוד 2 ערים חדשות – רמת גן וראשון לציון. מאחל המון בהצלחה ואני בטוח שהארון הקהילתי בר”ג ישרת כל מי שחפץ בבגדי יד 2 מכל סיבה שהיא וימצא שם את מבוקשו וגם  על הדרך נתרום עוד קצת לעולם ירוק יותר”.  

הפעילות ברמת גן התאפשרה הרבה הודות למאיה ישראלי, פעילה קהילתית מקומית, שיצרה קשר עם עמית לפני מספר חודשים.  “אני ליוויתי את מאיה ישראלי, קיימתי איתה מפגש הדרכה על הכל ואז המשכתי עם ליווי  מרחוק לכל מה שהיא צריכה  היא התנהלה מול עיריית רמת גן והוציאה את זה לפועל”, ציין אוזן.  

על המפגש עם מאיה, מספר אוזן: “כשנפגשנו מיה ואני, היא שיתפה אותי כמה חשוב לה  כל נושא “עולם ירוק”, כמה כואב לה שחולצות ומכנסיים נזרקות לשווא. היא בחרה לקדם את זה תחת האג’נדה האישית שלה של מיחזור וקיימות, אז השילוב היה מוצלח”. 

מאיה ישראלי, תושבת רמת גן מזה תשע שנים ותושבת שכונת נווה יהושוע ב-3 השנים האחרונות. היא מודה, כי לקחה על עצמה את המיזם בעיר מתוך תחושת מחויבות ואחריות אישית: “המיזם הגיע בעקבות זה שהיה לי מאוד קשה לראות דברים טובים נזרקים סתם לרחוב ולזבל ושאנשים לא עושים בהם שימוש נוסף. לשמחתי, גיליתי את הארון הקהילתי”.

איך זה עובד בפועל?

“תושבים מביאים מידי יום שקיות של בגדים, נעליים ואביזרים, תושבות התנדבו לסדר את הארון. בנוסף, פונים אליי בפרטי בבקשה לפריטים מסוימים ביניהן אמהות חד הוריות. כשאני נמצאת ליד הארון ניגשות אליי נשים ומתעניינות בסיפור הארון, חלקן אפילו לוקחות “על הדרך” בגד או שעוזרות קצת בסידורו. הנתינה של האנשים גדולה וגם התחלופה בו וזה מדהים בעיניי”

מאיה מדגישה, כי בארון ניתן למצוא בגדים במצב טוב ואפילו כאלה חדשים עם תוויות עליהם. יש לציין, כי הארון נבנה כולו מעץ ממוחזר כל ידי הנגרייה העירונית של עיריית רמת גן.

“בהזדמנות זו אשמח גם להודות לעמית אוזן על הליווי, לעיריית רמת גן על הנכונות להוביל לשינוי ולתת מקום לנושא הקיימות בעיר ולצוות שעבדתי מולו בעירייה”, הוסיפה.

• מיקום: הארון הקהילתי ממוקם בשכונת נווה יהושע בסמוך למקלט העירוני

כמידי שנה, וגם השנה, למרות מגפת הקורונה, התקיים שיתוף הפעולה המיוחד בין ילדי הגנים בגבעתיים ליחידות צה”ל, כאשר השנה היו מעורבים לוחמי חטיבת גולני.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אתמול (שני) הגיעו הלוחמים לגני הילדים בעיר לקחת את משלוחי המנות שנארזו באהבה על ידי הילדים והוריהם. המפגש היה מרגש עבור הלוחמים, הגננות וילדי הגנים.

שיתוף הפעולה החל לפני מספר שנים ביוזמה משותפת של תושבת העיר אושרת צרפתי, שבמהלך כל השנה מעבירה בהתנדבות סדנאות הכנה לאזרחות, וועד הגנים העירוני.

בוועד הגנים הודו באופן מיוחד להורי ילדי הגנים בגבעתיים, שמתגייסים כל שנה מחדש בצורה משמעותית ומפנקים את החיילים.

יו”ר ועד ההורים העירוני בגבעתיים, סיגל שפיץ טולדנו: “כבר שנה שביעית שאנחנו משמחים חיילים במשלוחים מתוקים וזה מחמם את הלב, במיוחד בשנה כזו בה הכאוס חוגג. הילדים כ”כ התרגשו לראות את החיילים, שזה רגע של נחת בימים טרופים אלו”.

בל רז, סגנית יו”ר ועד הגנים העירוני: “שמחתי לקחת חלק בארגון התרמת משלוחי מנות לחיילי וחיילות גולני ומג”ב. מחמם את הלב לראות את הירתמות ההורים, הילדים והוועד בתקופה מאתגרת זו”.

מיזם קהילתי מרגש. שוטרי תחנת גבעתיים הגיעו אתמול (ראשון) ביחד עם מתנדבי נוער שחקים לאחר סיום המשמרת שלהם וסייעו באריזת מזון ומסירתו לחיילים בודדים בגבעתיים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

משטרת ישראל ממשיכה, לצד המאבק בפשיעה ולמול אתגרי הקורונה, בפעילות ערכית למען הקהילה, המחזקת את הקשר עם הׁקהילה ומעצימה את הערבות ההדדית החשובה במיוחד בימים מאתגרים אלה.

עובדי חברת דואר ישראל חילקו מאות מתנות ומוצרים בשווי אלפי שקלים שהוענקו לעמותות ובתי חולים בישראל כתרומה לקהילה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

עשרות עובדים ביחידות דואר ישראל ברחבי הארץ יזמו, מאות לקוחות נרתמו ואלפי נצרכים זכו.

התגייסות רבתי של עובדי החברה, תוך שיתוף פעולה עם קהל לקוחותיה, הניבה הירתמות יוצאת דופן למען עמותות ומוסדות ברחבי המדינה, בעיקרם לילדים וקשישים, שהעניקה עבורם מאות מארזי שי לרווחתם.

כאות תודה והערכה מצד מקבלי התרומות, קיבלו מנהלי הסניפים ועובדיהם תעודות הוקרה על פועלם מנציגי העמותות והארגונים על הסיוע.

מבצע ההירתמות למען הקהילה מטעם דואר ישראל התפרס לאורכה ולרוחבה של המדינה.

בין העמותות והמוסדות אליהן הועברו התרומות ניתן לציין את עמותת “גדולים מהחיים”, ביה”ח רמב”ם וסורוקה, “בית רפאל” השוכן באילת, בתי אבות, האגודה למלחמה בסרטן, סלי מזון למשפחות מעוטות יכולת ועוד.

המוצר שחולק היה ערכות יצירה או צביעה (מנדלות). פרט לערכות הללו, חולקו עשרות מוצרי חשמל ופנאי כמו רמקולים, אוזניות, כבלי סנכרון ונוספים.

התגייסות מרשימה נרשמה גם בגבעתיים, כשעובדי סניף הל”ה בעיר רתמו בשבועות האחרונים את לקוחות הסניף לטובת הפרויקט, ובשיתוף פעולה חברתי-קהילתי הצליחו לתרום עשרות מנדלות (ערכות צביעה ויצירה), אותם חילקו לילדי בית הספר “בטבע” שהינו מוסד צומח לחינוך מיוחד, המיועד לתלמידים בעלי לקויות למידה מורכבות, לרבות אוטיזם, החל מכיתה א’ עד גיל 21.

כאות הוקרה, קיבלו עובדי הסניף תעודת הערכה מהנהלת בית הספר על התרומה, שמתווספת למאות מוצרים וערכות שי שחולקו לאוכלוסיות שונות ברחבי הארץ במהלך השבועות האחרונים, כחלק מיוזמת עובדי דואר ישראל.

מנהל סניף גבעתיים בדואר ישראל, אסף ברש, התייחס ליוזמה הקהילתית כשאמר: “סניפי דואר ישראל נמצאים בכל מקום בארץ, נחשבים כמוסד של ממש ונוגעים בכל חברה וקהילה בפריסה ארצית. היוזמה של העובדים יחד עם הירתמות התושבים בעיר לטובת העלאת רוחם של הזקוקים לכך, בעיקר בתקופת הקורונה והשפעותיה – ראויים לשבח. לצד עבודתנו כחובתנו, נמשיך לעשות טוב ולסייע לסביבה ולחברה ככל האפשר”.

בעידן הקורונה והלמידה מרחוק, הבחינו חברי ועד ההורים בגבעתיים בצורך ההכרחי כי לכל ילד מגיע מחשב וזכות ללמוד, כדי לא להישאר מאחור, גם אם ידה של משפחתו אינה משגת עבורו מחשב.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

יו”ר ועד ההורים בעיר סיגל שפיץ טולדנו יזמה פרויקט של תרומת מחשבים לילדים וגייסה את כל מי שצריך למשימה.

כעבור חודש נתרמו 35 מחשבים, טכנאים עוזרים בתיקון תקלות וגם בעירייה לא נשארו מאחור ונרתמו למשימה החשובה.

יו”ר ועד ההורים בגבעתיים, סיגל שפיץ טולדנו: “הצורך במחשבים הוא ידוע וחשוב וגם בגבעתיים הצורך קיים בגלל הלמידה מרחוק. ישנם הרבה תלמידים שזקוקים למחשב ולא בכל משפחה יש מחשב לכל ילד.

התגייסנו בוועד ההורים העירוני למשימה הזו ודרך מנהלות בתי הספר בדקנו את הדרישה לכך בכל משפחה. בתחילת הדרך היו שני טכנאים מתנדבים, כרגע כבר יש שלושה, שתיקנו מחשבים שהגיעו תקולים. חלק תורמים מחשבים תקינים”.

לפני מספר שבועות העמותה העירונית בעיר “קהילתיים” יצרה קשר מתוך רצוון להירתם למשימה. אורן קלימי מנהל ‘בית ראשונים’ התגייס לעזור בשינוע המחשבים, פרסום, קניית ציוד חסר ועוד. עד כה, כאמור, נתרמו כבר 35 מחשבים . חברת אלביט תרמה 10 מחשבים נייחים עם מערכת הפעלה.

יו”ר ההורים העירוני בחרה להודות לכל מי שסייע: “תודה להורי העיר שנרתמו כמו תמיד למשימה ועיריית גבעתיים שנתנה תקציב לחלקי מחשב ותיקונים.

תודה לטכנאים שלנו שעוזרים מכל הלב וברוחב לב – ספי שיינין שפועל מבוקר עד ערב, שלומית קנטילר, שכי כרמלי, תודה לאמיר אבן צור, שתרם לנו לפני שבוע 8 מצלמות אינטרנט חוץ ממחשב שגם אותו תרם ועזר לשנע לבית של תלמיד, למאיר קורקוס על תרומת ארבע מצלמות אינטרנט ותודה לחברי ועד ההורים העירוני שמסייעים, מעבירים, משנעים ודואגים לתלמידים.

תודה רבה ליוני רובינשטיין, סגן ראש מינהל החינוך על הלב הרחב, תמיד, שהתגייס לעזור לנו בתקציב לתיקונים, לעמותת קהילתיים שהתגייסה לעזור באיסוף, שינוע ואחסון”.

כאמור, בעקבות פניה של הועד העירוני, עמותת “קהילתיים” נרתמה לפרויקט הקהילתי “מחשב לכל ילד”.

מרכז “בית ראשונים” הפועל תחת עמותת קהילתיים, מהווה בית חם לעשרות מוצרי מחשוב (מחשבים, מסכים, מקלדות) שנתרמים ע”י תושבי העיר וארגונים.

אורן קלימי, מנהל מרכז “בית ראשונים“: “במסגרת שגרת הקורונה, הלמידה המקוונת לא הולכת לשום מקום ובמקביל גדל הצורך של ילדים במחשבים. המרכז ממשיך בפרויקט איסוף והשמשת מחשבים בכדי להגיע לכמה שיותר תלמידים בעיר.

המיזם מחזק את החשיבות בשימוש חוזר. במקום להשליך לפח מחשבים מקולקלים, ניתן לתקן אותם ולעשות בהם שימוש חוזר ואפקטיבי התורם לתלמידים ולמשפחות”.

מזה מספר חודשים מתגייסים תושבים בגבעתיים למען אלה שידם אינה משגת מצרכים ומוצרי מזון בסיסיים. סמדי וייס, תושבת גבעתיים, לא ישבה בחיבוק ידיים, והיא אחראית כיום  על הפרויקט.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

וייס, בת 48, נשואה+4, עובדת הייטק ותושבת העיר כבר 14 שנה ומובילה את מיזם “תושבים למען תושבים – גבעתיים” יחד עם עוד עשרות מתנדבים תושבי העיר.

היא מספרת, כי המחסור קיים בכל שכבות האוכלוסייה ללא יוצא מן הכלל – “הקמתי את מיזם “תושבים למען תושבים” לפני מספר חודשים, אחרי שהבנתי שיש אצלנו בעיר לא מעט תושבים, שידם אינה משגת. קשישים שצריכים לבחור בין אוכל לתרופות, אנשים שבעקבות הקורונה איבדו את מקום עבודתם או נסגר להם העסק, חיילים בודדים שחסר להם אוכל, אבות ואימהות חד הוריות שמתקשים לקנות אוכל לילדיהם, עובדים זרים, ועוד רבים אחרים שאין להם בטחון תזונתי.

מגיעים אלינו אנשים שצריכים אוכל. הם מגיעים כי ראו אותנו, שמעו עלינו, הופנו על ידי שכנים, עובדים סוציאליים וכיו”ב. רוב המשפחות שמגיעות אלינו הן מגבעתיים, אך יש גם מי שמגיע מהערים הסמוכות (רמת גן, תל אביב). אנחנו נותנים באהבה סל מזון לכל מי שמגיע אלינו, ולא שואלים שאלות. מי שמגיע, מקבל. נכון להיום אנחנו מחלקים סלי מזון מידי שבוע למעל 130 משפחות, והמספר גדל מידי שבוע”.

באופן טבעי, המפגשים מול אותם נזקקים לא משאירים עין יבשה, כפי שמתארת וייס: “המיזם מזמן לנו חוויות לא קלות. אחת המתנדבות כתבה – “העיניים של הילדה הזאת לא יוצאות לי מהראש. בת 16-17 לא יותר, יש לה חמישה אחים קטנים. היא הגיעה אלינו לדוכן במיוחד, מאמינה שיהיה שבוע רגוע, שיהיה מספיק אוכל לכולם. אבל השבוע היו קצת פחות תרומות, והמבקשים אותם מבקשים. וכמו שהיו הרבה לפניה היו עוד הרבה שחיכו אחריה.

מילאנו לה שקית מכל מה שאפשר, אבל זה לא היה מספיק, היא הסתכלה עלי עם דמעות בעיניים. “זה לא יספיק”, היא אמרה, “אנחנו שמונה נפשות, זה לא יספיק”. ניסינו להוסיף, עוד שקית פסטה, רסק עגבניות, אבל פירות כבר לא היו, גם לא טונה שתאפשר עוד מנת חלבון לאחים הקטנים”.

יחד עם זאת, מודה סמדי, כי ישנן גם לא מעט תגובות מפרגנות ומשמחות כאחד: “אנו זוכים לקבל תגובות מרגשות, כגון: “קמתי הבוקר עם תחושה של שפע בבית. שלא חסר לי דבר. כמות המצרכים שקיבלתי היא ענקית. אין כמו להרגיש שפע כשיש ילדות קטנות שפותחות את הארון עם חיוך והתרגשות, כי יש להן מבחר גדול של מוצרים טעימים”.

או – “אתמול קיבלתי סל מלא באהבה וחמלה, מודה לכם מעומק הלב על הטוב, שיהיה לכם חג שמח מלא בריאות, ותודה רבה אין לי מילים להודות לכם.”

יחד עם עוד עשרות מתנדבים מגבעתיים, אוספים המתנדבים מידי שבוע מוצרי מזון מתושבי העיר. “אנחנו פותחים “נקודות איסוף” ליד רשתות המזון, אוספים ארגזים מבניינים שלמים שנרתמים לתרום לנו מוצרים, מקבלים ארגזים מלאי כל טוב שאוספים בגני הילדים ובבתי הספר, שיחד עם ועד הגנים העירוני נרתמו אף הם, נעזרים בחניכי הצופים, ומקבלים תרומות יפות מבתי עסק בעיר”, ציינה וייס.

“עיריית גבעתיים ועמותת “קהילתיים” נותנות לנו רוח גבית ומפרסמות את המיזם בערוצים שלהם, אוספות תרומות מזון עבור המיזם במרכזים הקהילתיים, ו-“בית ראשונים” בנדיבותו הקצה לנו חדר בו אנו מבצעים את איסוף ומיון המזון במהלך השבוע, ואת הכנת וחלוקת סלי המזון מידי יום שישי לכל מי שמגיע אלינו”, היא מוסיפה.

למקימת המיזם חשוב להבהיר, כי הכל מתקיים מתרומות פרטיות, והיא מזמינה עוד מתנדבים לפעילות המבורכת: “המיזם מבוסס על מתנדבים ותרומות מזון. אנחנו לא עמותה ולא מקבלים תרומות כספיות, אך ורק תרומות מזון. אנחנו ממשיכים לחפש מתנדבים, ומזמינים תושבים נוספים להצטרף אלינו ולסייע באיסוף ו/או שינוע של תרומות מזון מנקודות איסוף או מבתי עסק ל”בית ראשונים”. ניתן גם להגיע לסייע במיון וחלוקת המזון ב”בית ראשונים” מידי יום שישי החל מ-9 בבוקר.

כמו כן, נשמח כמובן לתרומות מזון מכל מי שיכול לסייע – תושבים ובתי עסק. ניתן לתרום מוצרי מזון קנויים, סגורים, ארוזים, יבשים שלא פג תוקפם (לא בישול ביתי ולא מוצרים שדורשים קירור).

נשמח לכל תרומה של אורז, קוסקוס, פתיתים, קמח, סוכר, שמן, טונה, קופסאות שימורים, “מנה חמה”, “נמס בכוס”, קטניות, ממרח שוקולד, טחינה גולמית, פסטה, עוגות הבית, דגני בוקר, ריבות, קורנפלקס, פתי-בר, חטיפים, פריכיות, קרקרים, עוגיות וופלים. בימי חמישי אפשר גם לאסוף מוצרים מתכלים (פירות, ירקות, לחמים, לחמניות, מאפים).

אנחנו מזמינים את כל מי שמעוניין להצטרף לקבוצת וואטסאפ שבה אנו משתפים את הפעילות:
ניתן גם לבקר/לעקוב אחרינו בדף הפייסבוק של המיזם:
כמו כן ניתן לפנות אליי בטלפון וגם וואטסאפ  

סיגל שפיץ טולדנו, יו”ר ועד ההורים בגנים ובביה”ס ‘שמעוני’ בגבעתיים, המשמשת גם כראש צוות מוגנות בהנהגת ההורים הארצית, בחרה להפנות את הזרקור לכיוון הממשלה, לא לפני שפרגנה להורים בעיר: “משבר הקורונה לא פסח על אף עיר. גם בעיר כמו גבעתיים שלא ידעה עוני, נקלעו עשרות רבות של משפחות למצוקה כלכלית קשה שהביאה אותם לפת לחם. אני גאה בהורי גבעתיים שתמיד מתגייסים מידית לכל משימת תמיכה בקהילה, כך גם מנהלות בתי הספר.

ברמה הארצית, מחסור משמעותי זה מציג את חיוורונה של ממשלת ישראל בכלל ומשרד החינוך בפרט, אשר אינם מסוגלים לנהל את פרויקט ההזנה, כאשר ישנם מיליוני שקלים ששוכבים בקופתה ולא נעשה בהם שימוש לטובת הנזקקים למזון. עצוב בעיניי, שאין ניהול של הנתונים וכפי שעלה בוועדות הכנסת בנושא, לא יודעים בכלל מי זקוק וכמה.

בימים אלו אנו עמלים בהנהגת ההורים הארצית יחד עם האוניברסיטה העברית ומשרד הבריאות על יצירת מאגר נתונים של ילדים ומשפחות שנזקקות למזון. בינתיים, לפחות בגבעתיים, אך בכלל ברחבי הארץ, ימשיכו ההורים לאסוף ולתרום מזון לכל הורה נזקק. לא נשאיר ילדים רעבים, זה בטוח”.

מיזם “מתוק לנשמה”, הוא אחד הפרויקטים היותר מתוקים, תרתי משמע, בהם קיימת תרומה והתנדבות לקהילה.

במסגרת המיזם מתנדבים מגיעים לבתי קשישים עריריים ומחלקים עוגות, בד בבד עם שיחה כדי להנעים וגם להמתיק את זמנם.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

המיזם שהחל לפני שנה ותפס תאוצה מאז פרוץ הקורונה, הינו כלל ארצי ופעיל ביותר מ-40 ערים. בבקעת אונו התוודענו לגיא לוין רכז האזור.

מי שיזם את כל הרעיון והניע אותו הוא איתמר גלזר.

גלזר, בן ,28, גדל במעלות-תרשיחא למשפחה דתית, סטודנט להנדסת מכונות בבן-גוריון וריכז עד לאחרונה את הפעילות ברמת גן.

“גדלתי בבית שכולו עוגות ומגיל 4 אמא שלי הייתה שולחת אותי כל שישי לחלק עוגה ליום הולדת למשפחה שאמא שם חולה, או סתם למשפחה קשת יום, אז בגדול עוגות תמיד מתחברות לי לנתינה, לאהבה ולחיבור”, סיפר גלזר.

“היום בעזרת “מתוק לנשמה” אני עושה טוב להמון אנשים בלב.

“90% מבעיות העולם אפשר לפתור עם עוגת גבינה טובה”

החיבור של איתמר הגיע מהמעבר שלו לת”א, כפי שתיאר: “גרתי אז בדירת שותפים כושלת, שכל אחד חי את חייו ובקושי אומר שלום. נורא רציתי לאפות, כי באמת אני מאוד אוהב את זה, אבל פשוט לא היה לי ממש למי.

בשלב מסוים חברה סיפרה לי שאמא שלה חלתה בסרטן, ואמרתי איך אני יכול לשמח אותם? בסרטן אני לא מבין, אבל עוגות אני יודע להכין, אז שלחתי להם שתי עוגות גבינה עם פתק שכתבתי: “אדם חכם בשם טומי לפיד אמר פעם ש-90% מבעיות העולם אפשר לפתור בעזרת עוגת גבינה טובה, בתקווה לימים טובים יותר,

ראיתי כמה טוב זה עושה להם, כמה הנגיעה הקטנה הזאת בלי לנסות לעודד או לייפות את המציאות, רק לתת מחווה קטנה, זה בול מה שאנשים צריכים”.

התחיל בפוסט ויראלי והשאר היסטוריה

השלב הבא, די בלתי נמנע, היה הפייסבוק. “אמרתי שאני אשמח סתם לשלוח לאנשים עוגה, בוא נתרום קלוריות – מי שישמח לעוגה לשבת, לא משנה היחס או משהו.

“כתבתי את הפוסט הכי תמים בעולם. בשום צורה לא חשבתי שזה יגיע למה שזה הגיע. הפוסט יצא קצת משליטה וקיבלתי בערך 80 כתובות במקום 10 שציפיתי לקבל. במשך חודשיים הייתי אופה כל חמישי ושישי ונוסע עם הקורקינט לחלק.

בשלב הזה הבנתי שאנשים פחות מתעניינים בעוגה אלא רוצים יחס,  שמישהו ישב ויקשיב להם.

לא משנה אם זה היה חיילות בודדות או נוער להט”בי בגג הורוד, קשישים. כולם רצו רק מישהו לדבר איתו. תמיד חשבתי שהחלוקה תיקח לי שעתיים, אבל איכשהו היא לקחה מעל 5 שעות, כי בכל מקום הייתי מגיע ויושב לשיחה לפחות חצי שעה”, תיאר גלזר.

“אחרי חודשיים כתבתי עוד פוסט וביקשתי מאנשים נוספים להצטרף אלי. מהר מאוד הגענו ל-250 אופים בת”א ומשם התרחבנו לבאר שבע, רמת גן ולעוד 20 מוקדים בכל רחבי הארץ”.

כמה מתנדבים יש היום בפרויקט, מהיכן הם בארץ, גילאים, מה מאפיין אותם?

“היום יש לנו בערך 15,000 מתנדבים בכל רחבי הארץ, חלקם קבועים יותר חלקם פחות, אנחנו מחלקים אלפי עגות כל סופ”ש, כאשר חלק גדול ממה שאנחנו מאמינים הוא לא להתחייב, תאפו ותחלקו מתי שנוח לכם, אין מחויבות ואין כלום, וכמובן העוגה היא רק התירוץ”.

למרות שמדובר במכונה משומנת, גלזר פונה גם לעזרה חיצונית. “אנחנו ממש מנסים להשיג תרומה של עוגות ממאפיות ואז גם אנשים שלא אופים יוכלו לבוא לאסוף עוגה ופשוט ללכת לחלק”.

קהל היעד של המיזם הוא לאו דווקא אוכלוסיית הקשישים, כפי שמסביר גלזר: “אנחנו שולחים להמון חיילים בודדים, לדירות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, לדיור מוגן לפגועי נפש, לדירות להלומי קרב, לבתי מקלט של הקהילה הלהט”בית – “הגג הורוד”, “בית דרור” וגם למעון של נשים מוכות ונשים נפלטות ממעגל הזנות.

אבל שוב, כמו שאמרתי, אנחנו ברוב המוחלט באים, יושבים, מדברים ולפעמים אפילו רוקדים ואז יושבים לאכול עוגה ביחד”.

למקים המיזם חשוב להדגיש, כי אין פה איפה ואיפה בחלוקת העוגות: “אין לנו שום עניין עם מצב כלכלי, אני שולח למישהו במגדלי יוקרה בת”א, ולמישהי בשכונת הארגזים עם בית מתפרק.

אני אגלה לך סוד – הבדידות בקומה 27 היא בדיוק אותה בדידות כמו בדירת חדר מתפרק, רק שבדר”כ בקומה 27 יותר מתביישים להודות”.

כאמור, במסגרת החלוקה נוצרים חיבורים מרגשים: “לא מזמן התקשרה אליי קשישה ושאלה אם נוכל לבוא. היא התחילה לבכות, כי היא אמרה שהיא נורא מתביישת, שהיא כל החיים עובדת והיא לא צריכה כסף רק יחס וחברה.

אמרתי לה שאין פה בושה, שאני בא לתרום, אני פשוט בא להיפגש ולעשות קצת טוב. אנחנו באמת שמים דגש על המפגש, השיח, האנשים האלה ברובם המוחלט נמצאים בקבוצת סיכון והם בקושי יוצאים מהבית, אנחנו הרבה פעמים המפגש שלהם עם העולם בחוץ בכל תקופת הקורונה”, סיפר איתמר.

“אני מרוויח המון עניין, סיפוק ומשמעות. מאז שהוקם המיזם בשנה האחרונה אני מרגיש הרבה יותר אני, ומרגיש הרבה יותר טוב – כנראה זה הרווח הגדול מכולם”, הוסיף.

האם החשיפה מביכה אותך?

“קצת, בחיים לא דמיינתי שאני אשתף פעולה ואעשה קמפיין עם שטראוס, בטח לא שאני אלך לחלק עוגה עם בר רפאלי, אבל אני מנסה להבין שזה לא העיקר אלא רק עליי כדי להגדיל את המיזם”.

איתמר גלזר קורא למתנדבים ובכלל לתורמים: “אם בא לכם להצטרף אלינו כדי לאפות את העולם למקום טוב יותר נשמח שתצטרפו אלינו לאתר מתוק לנשמה לחצו כאן

ניתן ליצור קשר טלפוני 052-5346166 

וגם במייל sweets.soul2@gmail.com

מוזמנים להצטרף לפרויקט חשוב של אלוט ומשרד הרווחה על מנת לסייע להורים, לאחים ולסבים בהתמודדותם עם צרכיו המיוחדים של המאובחן בספקטרום האוטיסטי.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הסבתות והסבים לנכדים עם אוטיזם, חווים לרוב כאב כפול, מתוך הרצון לסייע להתמודדות המשפחתית ומתוך הקושי בקשר עם הנכד/ה.

במרכז למשפחה, סניף גבעתיים קבוצות תמיכה המעניקות הזדמנות להיפגש עם סבים וסבתות נוספים המתמודדים עם שאלות, חששות, תהיות ומצבים דומים, בדרך זו ניתן ללמוד על דרכי ההתמודדות השונות

גל צוובנר מנהלת מרכזי אלוט למשפחה מזמינה אתכם לפנות אליה בכל שאלה, מידע, הדרכה, ייעוץ, סינגור , תמיכה אישית וקבוצתית, הכוון לשירותים הקיימים בקהילה, נגישות לספרות מקצועית. 03-6703077

מוסיקה זו תרפיה לרוח ולנשמה, ולא בקצה הקשת.

בית קשת – המרכז לצרכים מיוחדים

במקום לא גדול במיוחד, אי שם לא הרחק מבנייני ב.ס.ר ר”ג, הוקם מרכז לטיפולים קבוצתיים וחוגים לילדי ובוגרים בעלי צרכים מיוחדים, בשם “בית קשת”. דווקא בתקופה המטלטלת בה אנו חיים, כדאי להפיג לחצים ולקבל תרפיה לגוף ולנפש.

כל הצוות של “בית קשת” מושתת על אנשים בעלי תארים רלוונטיים וניסיון בטיפול בילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים.

“בית קשת” טלפון 052-5569300 www.betkeshet.com

פרופ’ מריאן פרקש מאוניברסיטת בוסטון,

וסיגל וקס, מחלוצות השיקום הנפשי בישראל,

נבחרו למרצות המרכזיות של הכנס המקוון

יה”ל -מרכז יעוץ לבני משפחה המתמודדים בבריאות הנפש

21.10.ו-27.10 , בין 18:00-20:00

בשידור חי בזום ובתרגום לעברית

מרכז יה”ל יארח – איכות בשיקום, בכנס און ליין בן 2 מפגשים, את המרצה המובילה בתחום השיקום, בעלת שם בינלאומי ומקימת מרכז לאומי בארה”ב לתמיכה במשפחות – הפרופ’ מריאן פרקש, ביחד עם סיגל וקס.

למפגש עם בני משפחות של מתמודדים בבריאות הנפש (כולל תרגום)..

הנושא במפגש יהיה: “מהי מוכנות לשיקום ואיך בני משפחה יכולים לסייע?

שני מפגשים בין 18:00-20:00

אחד מהתנאים המרכזיים והחיוניים לתהליך שיקום הוא מידת המוכנות של האדם המתמודד להצבת מטרות שיקום ולשינוי הנגזר מכך .

השימוש במודל המוכנות לשיקום נועד לתת תמונה ברורה באשר לנכונות האדם לקבוע מטרה משמעותית עבור עצמו.

למשפחה חשיבות רבה בתהליך השיקום של אדם עם קושי נפשי עובר, ובמקביל ניצבת המשפחה עצמה באתגר ההתמודדות. ההבנה של המשפחה את התנאים ההכרחיים לשיקום, חיצוניים ופנימיים מסייעים להם להתמודד ולהטיב עם המשתקם ולעצמה כמערכת.

פרופסור מריאן פרקש. אחת ממובילותיו של המרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון, היא חוקרת מובילה במכללת סרג’נט ובאוניברסיטת בוסטון.

כתבה למעלה מ -100 מאמרים בעיתונים מקצועיים, 4 ספרי לימוד, למעלה מ -20 פרקי ספרים ו -7 תכניות הדרכה.

ניסיון רב, למעלה מ- 35 שנה בתפקידים שונים בתחום השיקום וההחלמה הפסיכיאטרית. בין תפקידיה הרבים במתן הכשרה, מחקר וייעוץ, היא הייתה אחראית על המרכז לשיתוף פעולה של ארגון הבריאות העולמי בשיקום פסיכיאטרי ופיתחה מתודולוגיות הדרכה, ייעוץ ושינויים ארגוניים לתמיכה בתוכניות ובמערכות אינטגרטיביות במאמציהם לאמץ חידושים לשיקום ולהחלמה פסיכיאטרית ברחבי העולם.

סיגל וקס הישראלית עוסקת בתחום השיקום בבריאות הנפש, מלמדת בריאות הנפש בחוג לריפוי בעיסוק בקריה האקדמית אונו, ראש פורום המרפאים בעיסוק ושיקום פסיכיאטרי בקהילה. מדריכה צוותים מקצועיים לשיקום בכלל ובתחום השיקום התעסוקתי בפרט.

למרכז יה”ל 4 סניפים ומספר שלוחות במימון ופיקוח משרד הבריאות .

המרכז שם דגש על מקומה המרכזי של המשפחה בתהליך השיקום, לעבודה שיתופית הכוללת את המתמודד, המשפחה וגורמי הטיפול והשיקום.

המרכז מספק סביבה מכבדת, זמינה ומחבקת לבני המשפחה ופועל תוך התחדשות ויצירתיות ושותפות בתהליכי שינוי והתפתחות במרחב הטיפול והשיקום הפסיכיאטרי.

שירות ומענה לצרכים ולציפיות של משפחות ממגזרים ותרבויות שונות כגון: דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה, המגזר החרדי, אוכלוסיות מוחלשות והמגזר הערבי.

מרכזי יה”ל פועל להוביל ולקדם שינוי מערכתי וחברתי בנוגע לבני המשפחה ולסטיגמה החברתית המוטלת על מתמודדים עם הפרעה/מחלה נפשית ועל בני משפחותיהם.

לשירות המרכז זכאים בני משפחה – הורים, בני זוג, בנים ובנות, אחים ואחיות, וכו’ של אנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית וכן מי שנחשב “אדם משמעותי אחר” עבור המתמודד.

.בשקט בשקט ומתחת לרדאר נפתחו מאז חודש אוגוסט האחרון עשרות קבוצות וואטסאפ תחת הכותרת ”מישהי ערה”, מטרת הקבוצות – לווי נשים שהולכות לבדן בשעת לילה מאוחרת

“מישהי ערה” נועדה כדי לסייע לנשים אשר חוששות ללכת לבדן בשעות לילה מאוחרות. בעיקר אין להן עם מי לדבר באותו רגע. . הקבוצה הוקמה בעיקרה כתגובה למקרה האונס המזעזע שאירע באילת בקיץ האחרון.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הנשים שהולכות לבדן, מוזמנות לשלוח הודעה בקבוצה בכדי לשאול מי ערה, זו שתענה במידת הצורך תתקשר לאותה בחורה ותלווה אותה טלפונית כל הדרך הביתה.

בקבוצה נמצאות אלפי משתתפות תחת ניהולן של הנשים שעומדות מאחורי המיזם המיוחד.

קרן שניידר מרמת גן, היא אחת המנהלות בקבוצת ‘מישהי ערה’ באיזור רמת גן. שניידר, בת 47, נשואה + 3, היא עורכת דין במקצועה.

“ברמת גן פועלות כרגע 3 קבוצות. לאחרונה הקמתי גם קבוצת “מישהו ער”, נוכח העובדה שתופעת ההטרדות איננה רק מנת חלקן של נערות, גם נערים מוטרדים ומפחדים על בסיס יומי”, סיפרה קרן. “יש כרגע 437 משתתפות בכל הקבוצות בעיר, נערות בוגרות, נשים ואמהות”, הוסיפה.

כאמור, החלק המרכזי בהקמת המיזם הינו הצורה שבה הוא תפס תאוצה, בשקט וללא פרסום “הרעיון הוא שזו קבוצה שקטה, אשר ההודעות בה עולות רק במקרה שנדרשת עזרה או התערבות. כל משתתפת שמבקשת להצטרף, אחת מהמנהלות בודקות מי היא ומה היא, כדי לוודא שלא מנסים להיכנס לקבוצה גורמים עוינים”, ציינה אחת ממנהלות הקבוצה.

“ההצטרפות נעשית מפה לאוזן. הגרעין הראשון נשלח לחברות קרובות “שגייסו” חברות קרובות וכן הלאה. כמובן שנשים שהצטרפו רובן צירפו גם את הבנות שלהן”, הוסיפה שניידר.

קרן שניידר משמשת כמנהלת גם בקבוצת המנהלות הארציות, קבוצה שמרכזת את כל מנהלות הערים בכל הקבוצות.

“במקרה של הטרדה מאיימת אנחנו מערבים משטרה בהחלט. למזלנו, טרם נתקלנו בכזה. אני כן יכולה לספר על לא מעט פניות של בנות, שפשוט פחדו ללכת לבד בחושך ולכן יצרו קשר עם הקבוצה כדי לקבל ליווי קולי בחזרתם הביתה”.תיארה קרן.

לדעתה של קרן, לנוכחות של הקבוצה יש כוח רב. “לדעתי עצם קיום הקבוצה והגיבוי בתודעה מאוד עוזרת ומרגיעה”.

קרן ענבי ראתה את הפרסום הראשוני של גל פרבמן, שהובילה את המיזם ופתחה את הקבוצה הראשונה: “הרעיון במקור היה של חניכות גבעת שמואל, הן היו הראשונות לפתוח קבוצה. אני לקחתי את זה לרמה העירונית כולל שיתופי פעולה עם העיריות השונות, מוקדים עירוניים וכדומה. אני מנהלת את המיזם שלי שהתרחב להרבה מאוד ערים ויישובים. יש המון קבוצות מהצפון ועד הדרום, לדעתי כבר יש מעל 100 קבוצות עם מאות אלפי משתתפות. יש ערים שיש כמה קבוצות עקב ההיענות הגדולה ויש ערים שיש קבוצות נערות ונשים בלבד ונערים וגברים בלבד”, סיפרה ענבי.

“בהרצליה אירע מקרה של ניסיון תקיפה של אישה שרצה לבדה. “במהלך החופש הגדול ראיתי המון נערות חוזרות לבדן בשעות מאוחרות ואפשר לראות את החשש על הפנים שלהן”, הוסיפה ענבי. “התחושה של חוסר הביטחון והחשש ללכת לבד קיים אצל נערות ונשים בכל הגילאים. כאשר יש לווי טלפוני הסיכוי לתקיפה נמוך משמעותית”, ציינה.

מה הקריטריון להצלחה בעינייך?

“המדד הוא כמות החברות וחברים בקבוצות, ככל שיש יותר, כך גדל הסיכוי לעזור ולסייע, החשיפה והשילוב עם תנועות הנוער, עובדי הוראה והעיריות השונות מאפשר החל מחשיפה וידוע אוכלוסיית היעד, דרך מתן סיוע מליווי טלפוני ועד חלילה טיפול באירוע חריג”.

ענבי מתארת מרקם מיוחד בקבוצה. “אני נפעמת מכמות הנשים והגברים שנרתמים ורוצים לעזור האחת לשנייה, חשוב שנערות ונשים ידעו על קיומן של הקבוצות האלו, יש כמעט בכל עיר וישוב בארץ, יצטרפו בין אם לסייע למישהי ובין אם להיעזר. נשים הן אוכלוסיית יעד, לצערי הרב, שחשופות יותר להטרדות מיניות, אונס ותקיפה”.

“הקבוצות נועדו על מנת להגביר את תחושת הביטחון האישית כשאת הולכת לבד בשעות חשכה, מישהי שאיתך על הקו כדי לוודא שתגיעי בשלום ליעדך בלי שאלות ושיפוטיות, נטו מתוך הבנת המצב ורצון לסייע בלבד. וכאן המקום להודות לכל מנהלות הקבוצות השונות בכל הארץ שפועלות, מפרסמות, בעלות לב ענק ונכונות להיות עבור האחרים”.

יש לציין, כי הקבוצות הן  קבוצות שקטות, אין הודעות בכלל אלא רק  לבקשת ליווי ומענה ספציפי. “מי שצריכה שולחת הודעה “מי ערה?” ומי שיכולה עונה לה ואם המבקשת מעוניינת – עולה מולה טלפונית ומלווה אותה. המבקשת בשום שלב לא מספקת פרטים על מקומה הנוכחי או לאן הולכת, רק במקרה חירום המלווה תעלה מול מוקד עירוני או משטרה. למזלנו ליווינו עד היום המון נשים בשלום למחוז חפציהם ללא אירועים חריגים”, כך לדברי מייסדת הקבוצה.

מישהי ערה – גבעתיים

 נעמי גטניו, אמא ל-3, תושבת גבעתיים היא מנהלת הקבוצה מישהי ערה  – גבעתיים. “מאז ומתמיד אני עובדת בהתנדבות כדי לעזור לנשים ולמשפחות, אז ברגע שראיתי את המיזם “מישהי ערה” בפייסבוק, התעניינתי, שאלתי שאלות, בדקתי את הנושא לעומק מול מנהלות של הקבוצות הספורות שכבר היו קיימות, וידאתי שהמיזם טרם הגיע לגבעתיים. היה לי ברור שחייבים פרויקט כזה גם אצלנו, וכרגיל, אני לא מחכה שמישהו אחר יעשה את העבודה”, סיפרה מקימת הקבוצה. 

כמו בקבוצות עירוניות אחרות, גם בגבעתיים החשאיות היא חלק בלתי נפרד מהפרויקט, כפי שסיפרה נעמי.”כמי שחיה שנים רבות את עולם האינטרנט והרשתות החברתיות, היה לי ברור מראש שלא אפרסם את הקישור לקבוצת וואטסאפ במקום פומבי, כיוון שהקבוצה מיועדת לנשים בלבד. ככזו חשוב לי מאוד לשמור על הנשים והנערות בקבוצה – חלק טבעי מהייעוד של הפרויקט. תוך כדי ראיונות עם עשרות מתוך המאות שביקשו להצטרף באותו לילה, היה לי ברור שלא אוכל להתמודד בעצמי עם כל בקשות ההצטרפות. וכך התחלתי במקביל, במלאכת גיוס חברות, ידידות ומכרות לתפקיד “שגרירות מישהי ערה – גבעתיים” כדי שיעזרו לי לראיין ולצרף עוד נשים לקבוצות. חשוב לי לציין, שההצטרפות מיועדת לנשים ונערות רק מעל גיל 16″.

ניתן ליצור קשר עם השגרירות כאן

הקבוצה הראשונה התמלאה מאוד מהר, ופתחתי קבוצה שנייה. בגלל החגים והסגר, לא הספקנו עדיין לסיים את הראיונות עם כל הנשים והנערות שהציפו אותנו בבקשות הצטרפות. משמח לראות שיש כל כך הרבה נשים שמעוניינות לקחת חלק בפרויקט, הן כ”חברה מטיילת” (מקבלת התמיכה) והן כ”חברה טלפונית” (זו שמעניקה תמיכה). מצד שני, עצוב לגלות כמה נשים חוששות ללכת לבד בלילה ומשתוקקות למישהי לשוחח איתה בזמן שהן חוצות בחשכה את רחובות העיר, זאת למרות שאנחנו גרות בעיר שהיא הרבה יותר בטוחה מהרבה ערים אחרות במדינה”.

בקבוצת מישהי ערה – גבעתיים יש אלמנט מיוחד רק לה. “אחד הדברים הייחודיים שה”מישהי ערה – גבעתיים” תציע לחברות הפרויקט הוא סדנת הגנה והעצמה אישית עם מדריך בכיר לאמנויות לחימה במחיר מיוחד. אשמח להרחיב על הסדנה ברגע שהסגר יוסר ונפרסם מועדים של הקבוצות הראשונות”, כך לדברי נעמי.

בד בבד, גטניו מברכת על שיתוף פעולה עם הרשויות: “היו פגישות ושיחות עם עיריית גבעתיים, ועם משטרת ישראל. משמח לדעת שהם מברכים על קיום הפרויקט ומוכנים לסייע”.

נדמה שלנעמי גטניו חזון רב עבור הקבוצה בגבעתיים: “לאט לאט, נמשיך לראיין את הנשים שביקשו וממשיכות לבקש להצטרף לפרויקט, וכמובן אמשיך לפתוח קבוצות וואטסאפ נוספות לפי הצורך. לאחר החגים, אני מקווה שאוכל כבר לפרסם את התקנון שאני שוקדת עליו בימים אלה ושגם הוא ייחודי ל”מישהי ערה – גבעתיים”. תקנון מאוד מפורט וברור שמבהיר היטב את מהות הפרויקט ואת פעילותו כדי שכל הצדדים המעורבים יידעו בדיוק כיצד לפעול בכל מצב”. 

במסגרת תרומה לקהילה, נערך בבית הספר התיכון קלעי בגבעתיים, ובשיתוף פעולה הדוק עם ועד ההורים הבית ספרי, נאספו כמויות רבות של בגדים , כולם במצב מעולה , בתוספת מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה חדשים הן מההורים והן מהמורים.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ חדשות גבעתיים – להצטרפות
כל כותרות השבוע ישירות למייל – הירשמו כאן

הבגדים שנאספו, הועברו אל פנימיית יובלים המצויה בכפר סבא.

מדריכי פנימיית יובלים , שבה גרים ולומדים תלמידים מעוטי יכולת, אמרו כי התלמידים היו מאושרים לקבל את הכמויות הגדולות של הבגדים והמוצרים שהגיעו אליהם.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו