רצועת עזה

ביוני שעבר אביב צברי (31) מרמת גן היה עמוק בתוך האזרחות. כמנהל פרויקטים בחברה לאנרגיה סולרית, החיים היו די שגרתיים. אלא שאז הוא נקרא למילואים, קצת אחר כך הגיע ה-7 באוקטובר. וימי המילואים שלו הפכו לאחד הדברים היותר קבועים במזרח התיכון.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

“גויסנו בצהריים של אותה שבת. אחרי שבועיים כבר מצאנו את עצמנו בדרום, ואז נכנסנו ל-3 שבועות לעזה. בגיוס הקודם פעלנו בצפון הרצועה במספר מרחבים. ככה במשך מספר חודשים, ואז שוחררנו זמנית. לפני כמה חודשים גויסנו סבב שני ללחימה במסדרון, לצערי. שם פעלנו בתקופה האחרונה. המון פעילויות איכותיות וטובות” הוא מספר.

צברי, בעברו מ”פ סיירת חרוב בחטיבת כפיר, נכנס לתפקידו כמ”פ פלוגת חי”ר בגדוד 8108 בחטיבה 679, מצא את עצמו ואת הפלוגה שלו בסבב נוסף בעזה. בסבב הראשון (עד ינואר) בצפון הרצועה (ג’באליה, אל עטאטרה ובית לאהיא) ועכשיו גוייס עם פלוגתו לסבב הני להילחם במרכז הרצועה במסדרון נצרים.

 אביב, מה יש לך להגיד לגבי המערכה הזו?

“חשוב לי לציין שאנחנו פועלים מאוד מאוד יפה מיום הגיוס ב-7.10 ביום כשנקלענו למלחמה. לדעתי צה”ל תפס את זה בשתי ידיים. לא מעניין אותי פוליטיקה או מה אומרים בתקשורת. אותנו זה לא מעניין בשטח. המשימה פה היא סופר ערכית. בסופו של דבר מה שמוביל אותנו זה להחזיר את החטופים הביתה ולהחזיר את השקט לעוטף”.

מבחינה פיקודית. איך באמת מתמודדים עם החיילים? זו תקופה די ארוכה איך, אתה מתמודד עם האתגרים האלה?

” בסוף כמפקד, אתה צריך לרתום אותם אליך שוב ושוב. וברור שהכל היה יותר קל ב-7.10. חייב להודות, כולנו יודעים את זה. הגענו למצב שגם שוק העבודה וגם האקדמיה קצת פחות מכילים את המילואמניקים. כאילו חזרה לשגרת חיים, וזה אחד האתגרים הכי מטורפים שיש להביא את האנשים ולהזכיר להם למה אנחנו פה, למה גייסנו אותם. היו  צריכים את זה פעם.

“והדרך להתמודד עם זה זה קודם כל להתחשב בעצמאים, בסטודנטים. המון אנשים נשואים שהקושי קשה מנשוא, אי אפשר להסביר אותו. זה אומר לא לקום עם הילדים בבוקר, לקחת אותם לגן או ללוות אותם ברגעים מסויימים.

“אנחנו מעבירים את המסר שאנחנו כולנו באותה סירה ולא ניתן לסירה הזו לטבוע. מי שקשה לו צריך להבין שהוא לא לבד. מנסים להתחשב בצרכים של כולם. ובסוף אתה רואה הירתמות מדהימה של ‘אזרחים בירוק’, כמו שאני קורא לזה. מהנדסים, רופאים, מורים, מה שלא תרצה, באים ומבינים את המשמעות של המשימה”.

“לא תיארתי לעצמי שזה יקרה”

ברמה האישית חשבת שתחזור לכל כך הרבה זמן להיות חייל?

“ממש לא. אני 13 שנה במערכת הצבאית. ובגיל 31 מוצא את עצמי בעזה כבר סבב שני. אגב, זה סבב שלישי שלי בחיי, הייתי גם בצוק איתן בעזה ולא תיארתי לעצמי שזה יקרה, אבל צריך להגיד שבסוף אתה רואה את התוצאות, אתה רואה את הדברים שקורים בשטח, רואה מה התוצאה של הפעולות שאתה עושה וזה ממלא ומספק. עם כמה שזה קשה ואף אחד לא יכול להגיד ולמכור שזה לא קשה. אני מרגיש זכות בשלב הזה בחיים לתת מעצמי לא מעט כדי לתרום להשבת השקט במדינה”.

אומרים  שהניסיון הקרבי שצברתם כל כך קיצוני ביחס לכל דור שלפניכם, שזה בעצם הופך אותכם לבלתי ניתנים להחלפה כמעט.

“אנחנו דור הגיבורים הבא, ואני לא מדבר על עצמי.אבל כל מה שאירע לנו מה-7.10 ועד היום, סיפורי הגבורה, האובדן, הסיפורים הטראגיים. זה כמו מלחמת יום כיפור החדשה”.

“זה כל כך מפתיע כל פעם מחדש שומע על איזה ילד לוחם שעשה איזו פעולה כל כך מוגזמת שאתה אומר ‘בוא’נה זה בן אדם שהוא כאילו בן איזה 30. ששומר על על המשפחה שלו בידיים שלו וזה מדהים לראות את זה'”.

“אני לא יכול לשתף יותר מדי. אבל היה אירוע שבו מבנה חטף RGP, וחבורה של ‘ילדים’, ואני אומר את זה במובן החיובי. ילדים בני 19 ומ”פ בן 24 בסדיר, נכנסנו למבנה והצילו 7 פצועים. כולם בסוף בריאים ושלמים. וזה יכול היה להיגמר בכל כך הרבה הרוגים”.

היית רוצה להגיד כאילו ככה מסר לסיום?

“צה”ל חזק מאוד. גם ברצועה וגם בגזרות הצפוניות. בשטח לא מרגישים את הבלבול מוח של הפוליטיקות והשטויות. מתעסקים בלעמוד במשימות שלנו בצורה כמה שיותר טובה וכמובן תוך שמירה על חיי אדם ובריאות האנשים שלנו. אני יודע להגיד לך שכמה שצריך, נעשה. גם אם יהיה קשה, נתמודד. אנחנו נעשה את מה שיידרש לנו, עד תוצאה אחת ברורה, שכולנו יודעים מהי”.