דנה, (כל הפרטים המזהים בכתבה שונו) בת 42, תושבת רמת גן ובעלת משרה בכירה במגזר הציבורי, מספרת את סיפורה האישי, כיצד ערב אחד,התגלגלה להיות חלק מהסטטיסטיקה של אלימות במשפחה.
רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ
הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ חדשות רמת גן – להצטרפות
“כל מי שיסתכל עלי מבחוץ, בחיים לא יאמין לסיפור שלי. אני מצליחנית וחזקה, בעבודה נחשבת אסרטיבית ומשיגה כל מה שאני רוצה. הגעתי ממשפחה עם הרבה כסף, ולא חסר לי דבר. יש לי שני ילדים מדהימים. אני נראית טוב, ומתלבשת עם המותגים הכי נוצצים.
אבל הכל מסיכה אחת גדולה, ככל שהמצוקה שלי גדלה מבפנים, השקעתי יותר להסתיר את זה, עם בגדים יוקרתיים, ומלא ספורט וחדר כושר ותמונות עם חיוכים בפייסבוק. אבל בפנים הייתי חלולה ובודדה. כלפי חוץ המשפחה שלנו היתה הדבר הכי מושלם. גרים בשכונה הכי נכונה ברמת גן, שנינו עובדים בתפקידים בכירים. הוא מנהל בחברת הייטק, עם משכורת שנתית של שבע ספרות. עושה ספורט נראה מיליון דולר. הבעל שכל אישה היתה מפנטזת עליו. גם אני בגלל זה התחתנתי איתו.
אז איך מסתכלים במראה ואומרים, אני הפכתי להיות אישה מוכה?, שנים של הכחשה, של תירוצים, של הנחות, של מלחמות התשה אינסופיות, עד שזה מגיע לסטירה אחת מצלצלת. סטירה שלא אשכח כל חיי. וגם אחריה עוד נשארתי שם.
אז מה קרה אתם שואלים?, איך חיים כאלה מושלמים יורדים מהפסים. שאלה טובה?
אצלנו זה התחיל עם קינאה שלו כלפי, הוא תמיד היה חסר ביטחון כלפי, למרות שהיה נראה מעולה, הכל היה כלפי חוץ, בבית הוא לא הפסיק לרדת לי לחיים, עם מלא חקירות ושאלות.
עם מי את עובדת אם מי את נפגשת, עם מי הולכת לאכול, עוד פעם הלכת לצהרים עם אלון?, עם מי את יוצאת בערב, עוד פעם משאירה אותי לבד בבית. תראי לי את כרטיסי הטיסה לנסיעה שלך עם חברות שלך. ככה, כל ערב, בהתחלה, זה החמיא לי, שהוא ככה מתעניין בי. אח”כ זה התחיל להציק, אחרי כמים שנים זה הפך אובססיה.
אז התחלתי לשקר, כי אי אפשר היה אחרת. הפכתי מומחית בשקר. אחרת כל תשובה שלי הובילה עוד עשרות שאלות.
מחקירות אובססיביות, החליט שיש לי מאהב , כי אני עושה הרבה ספורט ומטפחת את הגוף שלי. כל יציאה שלי מהבית הרגשתי שאני בוגדת במדינה. הכל היה מלווה במבטים וחצי חיוך שטני שלו, כאילו היה אומר לאן את הולכת. ונשבעת שהייתי האישה הכי נאמנה בעולם.
כל ההתנהגות הזאת, היתה כמו סיר לחץ בבית, כולם הלכו על ביצים, הוא הפך להיות עצבני מכל דבר, כאילו הדמות שיוצאת בבוקר לעבודה, לבוש טוב מריח מיליון דולר, נכנס לאוטו השווה שלו ונוסע לעבודה שכולם מעריצים אותו. והדמות שחוזרת הביתה, שני אנשים שונים, בבית יצא כל הג’יפה שלו.
חברות התחילו לרמוז לי, את מפסיקה לצאת, את הופכת כבויה, מה קרה לך. מצאתי מלא תירוצים, לא הייתי מסוגלת להגיד בכל שאני הופכת לחיות בכלא. גם אני שהייתי הולכת לעבודה הייתי מלכה, מגיעה הביתה הופכת להיות אסירה. כמה פעמים ניסיתי להרים את הראש, לעמוד את שלי, זה הוביל למריבות של שבועות, על הדבר הכי קטן, זה שבר אותי נפשית. רציתי שהילדים לא ירגישו. הילדים והבית היה חשוב לי, אז ויתרתי על עצמי, לגמרי, הפכתי שקופה. רק שהילדים לא ירגישו כלום ושלא חסר להם דבר. לא הבנתי כמה הילדים רואים מרגישים ושומעים הכל. את זה הבנתי רק כמה שנים אח”כ.
ככה גדלה מפלצת בבית, הוא מעולם לא פגע בי או איים עלי, היה לו את השיטות שלו, להפוך אותי לאסירה. למרות שהרווחתי הרבה כסף, היה עובר על הוויזות שלי וכל הוצאה היתה חקירה, ככה הבנתי שנגרמה לי העצמות הכלכלית, זה ויכוחים על כל דבר, על בושם במאתיים שקל, צעקות.
אז הפסקתי לקנות, וכל דבר הייתי מאשרת איתו ומכינה אותו. שלא ייגלה בדיעבד. ככה הוא התחיל לשלוט עלי גם כלכלית. כמובן שהמפלצת לא נרגעה. תמיד יש משהו חדש. הוא רק הפך להיות יותר אגרסיבי ותוקפני, ככל שאני השתבללתי הוא הפך להיות חזק יותר. התביישתי במצב שלי, הסתכלתי בראי ולא זיהיתי מי זאת כבר. בבוקר לובשת חליפות יוקרה ונראית מיליון דולר. אחר הצהרים מגיעה הביתה והופכת להיות סמרטוט.
הוא גבר גדול וחזק, מתאמן במכון כושר פעמיים בשבוע, איש חסון. זה גם הוסיף לרתיעה שלי ממנו, גם יחסי המין הפכו להיות שאני צריכה לרצות אותו, עשיתי הכל, רק שהמפלצת לא תכעס או תצעק. הילדים היו מביאים חברים והייתי מפחדת שיהיה להם פאדיחות שהוא יתחיל לצעוק, זה היה הנשק שלו, אז הפכתי להיות המשרתת שלו, גם זה לא הספיק.
ערב אחד הוא חזר ממש כועס מהעבודה, נכנס לחדר להחליף בגדים, והיו על המיטה מפוזרים בגדים, הוא קרא לי ושאל מה כל הבלאגן הזה. לא הספקתי לענות והדבר הבא שאני זוכרת, שהיה לי בפה טעם מר, אני זוכרת שנפלתי לריצפה. והוא מעלי צורח, ניגבתי את הפה, והכל היה מלא דם. הילד הגדול שלי היה בסלון, הוא סגר את הדלת ולא הפסיק לבעוט בי, אני זוכרת שפחדתי לצעוק שלא יהיה לילד טראומה. לקחתי שמיכה ונשכתי אותה, אני מקופלת על הריצפה בתנוחת עובר והוא בועט לי בכל הגוף, מתקפה רצחנית של המפלצת.
מי שהציל אותי היה הילד, שהתחיל לדפוק בדלת של חדר השינה, הוא הציל אותי, אבא שלו נכנס למקלחת. אני התביישתי לפתוח את הדלת, כל הגוף שלי כאב, השרירים, הפנים, הדם שיורד לי מהפנים.
סימסתי לשכנה שלי שאני מתחננת שלא תשאל שאלות ותעלה לקחת את הילד אליה. היא טסה אלי הביתה, לקחת אותו אליה, העזתי לפתוח את הדלת של חדר השינה, ויצאתי בצעדים קטנים לסלון, לא מפסיקה לבכות, התקשרתי לאבא שלי. איש צבא קשוח וחזק, לא הצלחתי להוציא מילה, רק בכיתי, הוא הגיע תוך חצי שעה, לא אמר מילה, רק חיבק אותי ואמר לכאן את חוזרת יותר. נסענו לתחנת המשטרה הגשתי תלונה, תוך שעה באו לעצור אותו.
חזרתי לקחת את הילד שלי מהשכנה, לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים הוא רק חיבק אותי ואמר שרוצה שיהיה לי טוב ושאני לא צריכה לחיות עם אבא כי הוא לא מתנהג אליך יפה.
הוצאנו לו צו הרחקה מכולנו, הוא היה עצור הרבה זמן ובמעצר בית. מאז לא ראיתי אותו למעט בבתי משפט. לא סיפרתי דבר לחברים שלנו אבל כולם ידעו, השכנות, הילדים שלי, כולם הרגישו שמשהו לא בסדר קורה אבל לא ידעו מה לעשות.
החלטתי שאני מתחילה את החיים שלי מחדש, הוא המשיך לאיים שלח בני משפחה שאבטל את התלונה, פיטרו אותו מהעבודה הוא התחיל להידרדר, כל החברים שלנו עזבו אותו ותמכו בי.
גם היום כמה שנים אחרי, קשה לי להסתכל במראה ולהגיד אני אישה מוכה.
אני ניצחתי, יצאתי משם, עברתי שבעה מדורי גיהנום אבל מגיע לי חיים חדשים ואחרים.
והוא, חזר לאמא שלו, שתכין לו מרק ותכיל את הבן המפלצת שלה שטוען שהרסתי לו את החיים.
לא חמוד, אתה תפסיק להאשים את העולם, אתה הדפוק ואתה צריך טיפול, ואתה לא תתקרב לבית שלי. כי אני הלביאה כאן.
זה המסר שלי לכל הנשים, אל תישארו בשביל הילדים ואל תישארו כי אין לכן כסף, ואל תישארו ותסבלו חיים רק פעם אחת וזאת הדוגמא שאנחנו נותנים לילדים שלנו.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
