רמת גן

היום, בשעה 05:19 לפנות בוקר נשמעה אזעקת צבע אדום בישוב ‘משמרת’ שבשרון, רקטה ששוגרה מרצועת עזה פגעה ישירות באחד הבתים במושב והרסה אותו כליל. התוצאה – שבעה נפגעים ביניהם, בת 59 ובת 30 שנפצעו באורח בינוני ותינוקת בת חצי שנה וילד בן 3 שפונו מהזירה כשמצבם מוגדר קל. 

כתוצאה מפגיעת הרקטה, מבנה ישן בן קומה אחת נפגע באופן משמעותי. חובשים ופראמדיקים של מד”א וכונני איחוד הצלה שהגיעו למקום, העניקו טיפול רפואי ל-7 מדיירי הבית שיצאו מהבית בכוחות עצמם. בין הנפגעים נספו גם ארבעת הכלבים של דיירי הבית.

בעקבות ההתחממות ברצועה, מוסר פיקוד העורף הנחיות לתושבי המרכז בעת ישמע אזעקה –

ההנחיות גובשו על מנת למזער את מידת הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מירי טילים או רקטות לעבר ישראל.
בהישמע אזעקה יש להיכנס למרחב המוגן במסגרת פרק הזמן העומד לרשותכם, לפי ההנחיות הבאות:

השוהים במבנה –
ייכנסו לממ”ד, ממ”ק, מקלט, חדר מדרגות או חדר פנימי ויסגרו דלתות וחלונות.

השוהים בחוץ-
בשטח בנוי, ייכנסו למבנה או למחסה קרוב.
בשטח פתוח, יש לשכב על הקרקע ולהגן על הראש באמצעות הידיים.
הנוסעים ברכב-
יעצרו בצד הדרך, ייצאו מהרכב וייכנסו למבנה או למחסה קרוב.
אם לא ניתן להגיע למבנה או למחסה יש לצאת מהרכב, לשכב על הקרקע ולהגן על הראש באמצעות הידיים.

תחבורה ציבורית – הנוסעים באוטובוס:
תנועה בצירים בין עירוניים– בהישמע אזעקה על הנהג לעצור בצד הדרך לפתוח את הדלתות, על הנוסעים להתכופף מתחת לקו חלונות ולהגן על הראש באמצעות הידיים.
לאחר 10 דקות ניתן להמשיך בנסיעה.
תנועה בצירים עירוניים– בהישמע אזעקה על הנהג לעצור בצד הדרך, לפתוח את הדלתות, על הנוסעים לרדת במידה ויש מבנה קרוב, במידה ולא ניתן לרדת מהאוטובוס או שאין מבנה קרוב על הנוסעים להתכופף מתחת לקו חלונות ולהגן על הראש באמצעות הידיים.
רק לאחר 10 דקות ניתן להמשיך בנסיעה.

תחבורה ציבורית – הנוסעים ברכבת:
על הנהג להאט את הרכבת ל- 30 קמ”ש במשך 10 דקות, ועל הנוסעים להתכופף מתחת לקו החלונות ולהגן על הראש.

חשוב!
יש להישאר במרחב המוגן 10 דקות.
כדי להתגונן ממטח טילים ומשברי יירוט.
דגשים:
יש להתרחק מחפצים בלתי מזוהים. במידה וראית רקטה/טיל על הארץ, יש להרחיק סקרנים ולהודיע לגורמי הביטחון.
אין להתקהל באזור האירוע, התקהלות מסוכנת, מחשש לירי/רקטות טילים נוספים.

https://www.youtube.com/watch?v=CO6J1QY-DdY

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

שרה שור, ניצולת שואה המתגוררת בגבעתיים, זכתה בשבוע שעבר לחגיגת יום הולדת מרגשת במיוחד – מתנדבי בסיס הפארק הלאומי הגיעו לחגוג עמה את יום הולדתה ה – 93.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

שור, התרגשה מאוד מהמחווה והודתה לכל המתנדבים שהגיעו לחגוג עמה ביניהם גם הבת שלה, שבעצמה מתנדבת במשטרה בביסיס הפארק הלאומי.

זו שנה שניה ברציפות שמתנדבי המשטרה מארגנים לשרה יום הולדת שכזה. בשנה שעברה הגה את הרעיון מפקד התחנה, רס”ל לירן ארליך שלקח את שרה תחת חסותו.
מאז, בכל חודש מבקרים שוטרי התחנה את שרה במסגרת ההתנדבות הקהילתית, דבר שאינו מובן מאליו עבורה.

כל מחווה שכזו מצד המתנדבים מעניקה לשרה אושר רב והרגשה טובה. בזכותם יכולה שרה לספר את סיפור ההישרדות ולחלוק עמם רגעים של אושר.

בין המתנדבים שנכחו באירוע: חנה צור, רז גרשון ואנגליקה סוטניקוב מתנדבים בכיתה יב לפני צבא ומפקד התחנה – רס”ל לירן ארליך.

ביום שלישי האחרון(05.3.19), בפעילות יזומה של בלשי משטרת ישראל, נעצר חשוד כבן – 25, מרמת גן, בחשד כי הקים בדירת מגורים מעבדת סמים מסוג מריחואנה בדירה בעיר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ חדשות רמת גן – להצטרפות

בחיפוש שנעשה נמצאו מאות שתילי מריחואנה במשקל 7.1 קילו נטו. עוד נתפס ציוד לגידול הסם ומשקל מסחרי.

החשוד נעצר והובא לחקירה בתחנת דן.

היום הובא לדיון בהארכת מעצרו בבית משפט השלום בת”א ומעצרו הוארך לבקשת המשטרה עד יום א'(10.3)

משטרת ישראל ממשיכה הפעילות הגלויה והסמויה כל העת במסגרת מלחמתה הבלתי מתפשר כנגד יצוא, יבוא וסחר בסמים המופצים בקרב האוכלוסיה. נגע הסמים הינו פגע רע ומי שעוסק בגידולם פוגע בגופו של הציבור ובבריאותו וזאת על חשבון עשיית רווח קל.

במהלך כל השבוע כחלק משבוע האינטרנט הבטוח הגיעו השוטרים הקהילתיים של מרחב גוש דן לבתי ספר ברמת גן והרצו בנושא ‘גלישה בטוחה באינטרנט’.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ חדשות רמת גן – להצטרפות
כל כותרות השבוע ישירות למייל – הירשמו כאן

במסגרת ההרצאה השוטרים קיימו שיח עם התלמידים שהביעו עניין רב ושאלו שאלות. במסגרת ההרצאות השוטרים שמו דגש על המותר והאסור בגלישה באינטרנט בריונות, חרמות ואיך כדאי לשמור על הפרטיות ולהתגונן מפני הסכנות שברשת.

משטרת ישראל פועלת בנושא גלישה בטוחה ברשת לאורך כל השנה, תוך השקעה רבה בהיבט המניעה וההסברה לצד אכיפה. המשטרה שמה דגש מיוחד וחשיבות רבה לשיח עם התלמידים על הנושא.

רומי קרן שנבחרה להוביל את קמפיין בגדי הים בקו הצעיר של המותג לנערות  – פלפל סוויט, שיתפה פעולה בצילומים עם נערת פלפל אלה אילון.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

יום הצילומים החל בסטודיו של משרדי גוטקס באור יהודה ומשם המשיך לנמל תל אביב לצילומי הקמפיין.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ חדשות רמת גן – להצטרפות
כל כותרות השבוע ישירות למייל – הירשמו כאן

רומי קרן, בת 16 ומתגוררת ברמת גן, לומדת תיאטרון וביולוגיה.
בזמן הפנוי כשהיא לא מדגמנת ומובילה קמפיינים, היא רוקדת.

למרות גילה הצעיר, היא מתחזקת זוגיות צמודה עם חברה כבר שלוש שנים…

המתנדבות חילקו פירות ט”ו בשבט טעימים לכל הדיירים לרגל החג. לאחר מכן, העניקו להם פרח צבעוני לכל אחד ואחת. לאחר המחווה המרגשת, הצטופפו כולם לתמונה משותפת ומלאת חיוכים.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ חדשות רמת גן – להצטרפות
כל כותרות השבוע ישירות למייל – הירשמו כאן

הנהלת  ‘בית הורים ביחד’ התרגשו מאוד מהמחווה והתפעלו מהיוזמה המבורכת. מנהלי האגודה, תורמיה ומתנדביה, קיבלו שלל מחמאות על הפעילות הנפלאה והמשמחת שנערכה במסגרת פרויקט ‘לתת מהלב’ של העמותה.

אותו פרויקט כולל שלל מיזמים של נתינה חברתית ופעילויות מגוונות לשכבות האוכלוסיה המוחלשות כמו – חולים, קשישים, נזקקים ומעוטי יכולת.

לתרומות חייגו: 1800-800-210  

עדי בנימינוב, תושבת רמת גן, שיתפה שלשום פוסט בחשבון הפייסבוק שלה ובו היא מזהירה תושבים נוספים משימוש בכספומט של בנק לאומי הנמצא ברחוב הירדן 79 בעיר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

לדבריה, לאחר שעשתה שימוש בכספומט הנמצא מחוץ לסניף בערב שישי האחרון, היא זיהתה כי נעשו עסקאות חריגות בחשבונה.

” רמתגנים וגבעתיימים יקרים, שימו לב לכספומט של בנק לאומי ברחוב הירדן!!!
מהרגע שמשכתי בו בוצעו המון עסקאות הזויות!!”.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ חדשות רמת גן – להצטרפות
כל כותרות השבוע ישירות למייל – הירשמו כאן

לטענתה, בוצעו כ-10 עסקאות בחשבונה, כאשר הראשונה עמדה על סך 100 ש”ח, ושאר העסקות עמדו על סכומים נמוכים יותר, כאשר כל חיוב בוצע בממוצע בהפרש של שעתיים.

בנימינוב מספרת – “למזלי הסתכלתי במקרה בראשון בבוקר באפליקציה ושמתי לב לזה. ישר ביטלתי את הכרטיס והתקשרתי ללאומי קארד לטפל בנושא”.

כמו כן, עדי התקשרה לבנק לדווח על המקרה, שם נאמר לה כי הטיפול הועבר לסניף.

מבנק לאומי נמסר בתגובה: “מבדיקה שערכנו, לא זוהו אירועי הונאות במהלך החודשיים האחרונים במכשיר הכספומט של הבנק הממוקם ברחוב הירדן 79 ברמת גן”.

אפרים חקק, בן 65, תושב רמת גן. נשוי, אב לשלושה וסב לתשעה. נולד לבקן ויש לו מגבלת ראייה. בעל תעודת עיוור. הוא בוגר אוניברסיטת בר אילן במנהל עסקים ומאחוריו רשימה ארוכה של הישגים. כיום, במקצועו, אפרים עוסק בתחום העיסויים והטיפולים בביתו, והעסק שלו נקרא “אפי ידי זהב”.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

כיצד המגבלה השפיעה עליך? באילו תחומים זה בא לידי ביטוי?

קודם כל, המראה המראה החיצוני שלי, כבר מסגיר אותי, שאני לבקן. צבע העור וכמובן, כתוצאה מצבע העור, אני רגיש לשמש. אני לא יכול להיות בשפת הים חצי יום. מגבלה נוספת זה הראייה. אם תסתכלי לי לעין תראי שהיא מתרוצצת כל הזמן. כמו שאמרתי, אני בעל תעודת עיוור.

האם אתה לא רואה בכלל?

אני רואה ממרחק קצר מאוד. זאת אומרת, כאשר אנו יושבים עכשיו במרחק של חצי מטר אחד מהשני, אני יכול לראות את הפנים שלך.

האם המגבלה גרמה לך להימנע מדברים מסויימים? יש דברים שלא יכולת לעשות?

ברור שיש דברים שאני לא יכול לעשות. לתקן דברים עדינים, לפתוח דברים קטנים, אני לא מסוגל לעשות. וזה מאוד מפריע לי, בתור גבר. אבל יש דברים שאני יכול לעשות בצורה יותר טובה מאחרים. למשל, המקצוע שאני עוסק בו, מאפשר לי אבחון יותר טוב מבנאדם שרואה. כי, כשאתה לא רואה ויש לך מגבלה, אתה מפתח חושים במקומות שאין לך מגבלה. אצלי זה בא לידי ביטוי במגע – אני יכול לחוש איפה יש לבנאדם כאב כשאני מעביר את היד ואיפה אין לו. זה גם מדהים את המטופלים שלי.

כמה זמן אתה עוסק בתחום?

15 שנה.

במה עסקת לפני כן?

אני בוגר בר אילן במנהל עסקים.

האם בעקבות המגבלה שלך קיבלת סיוע?

לא לא. לא רוצה כלום. אני מתמודד עם הקושי שיש לי.

עשיתי את התואר כמו כולם. כמו כל אחד.

ובתחומים אחרים, אתה מתנהל לבד?

כן, אני מתנייד ומתנהל לבד, יש דברים יותר מסובכים, יש יותר פשוטים.

 במה עסקת לאחר התואר?

לאחר התואר לא מצאתי עבודה ואז הלכתי ללמוד פרסום ויחצי ציבור.

האם זה בגלל התחום או שאתה חושב שיש לזה קשר למגבלה שלך?

אני הגעתי למסקנה שמי שהולך ללמוד מנהל עסקים, צריך שיהיה קודם כל מפעל לאבא שלו כדי שתהיה לו עבודה.

אז הלכת ללמוד פרסום ויחצי ציבור.

כן, עבדתי בתחום הזה קצת והמשרד שעבדתי בו נסגר. חיפשתי עבודה, מצאתי עבודה זמנית בארגון עולי מרכז אירופה. התחלתי שם בתור שליח. בין היתר, יש להם רשת של בתי אבות, לארגון.
ועם הזמן, לאט לאט, התקדמתי. כי בכל זאת היה לי תואר ראשון, הייתי צעיר, היו מרוצים ממני. כל פעם קידמו אותי קצת. עד שהגעתי לתפקיד סמנכ”ל רשת בתי האבות.

כמה זמן לקח לך להגיע לתפקיד הזה? אחרי כמה שנים מהרגע שנכנסת לתחום מונית לסמנכ”ל?

עשרים שנה בערך. זה הסתיים בצורה קצת שונה. יום אחד הדירקטוריון זימן אותי לישיבה. הייתי מופתע. לא ידעתי על מה הולכים לדבר איתי. אמרו לי שאני עולה להם יותר מדי כסף.

למה?

כי צברתי ותק של עשרים שנה, צברתי דירוג, עם הזמן התקדמתי.

ניסית לעשות משהו נגד זה?

לא, הרגשתי כבר רוויה קצת. אחרי 28 שנים שעבדתי שם, הרגשתי שאני צריך שינוי.

ואני מבינה שלא היה לזה שום קשר למגבלה שלך, משום שהיא גם ככה לא פגעה בתפקוד שלך ובעבודה.

לא, להיפך. תדעי לך, כשאתה מעסיק בנאדם עם מגבלה, הוא נותן יותר ממה שהוא יכול כי הוא מפחד שיפטרו אותו. כאשר אני העסקתי עובדים, ניסיתי תמיד לבחור מישהו מביטוח לאומי, עם מגבלה.

כדי לתת צ’אנס כמו שנתנו לך.

כן. לאחר מכן הקמתי קליניקה לטיפולים אסתטיים בתל אביב עם בן אחותי. עם הזמן המחירים ירדו, הדברים השתנו, הגענו למצב של הפסדים ואז החלטנו למכור את העסק. לצאת כל עוד נפשנו בנו. הבעיה היא שנפלנו על נוכל. הוא רצה לקנות את הקליניקה, הוא קנה אותה למעשה. עורך הדין שגה והעביר את הבעלות ברשם החברות על שמו עוד לפני שקיבלנו את התמורה, ואז הוא אמר לנו “אתם כבר לא צריכים להיות פה, אתם מיותרים”. לא קיבלנו שום תמורה עבור הקליניקה.

לא יכולתם לעשות שום דבר נגד זה?

לא. יצאנו כל עוד נפשנו באנו. קיבלנו אפילו איומים מהעולם התחתון. ופשוט שכחנו מזה. אני הגעתי לסף פשיטת רגל. מפה הייתי צריך לצמוח מחדש.

בן כמה היית כשזה קרה?

הייתי בן 45.

וכשזה קרה, מה החלטת לעשות?

בשנת 86 החלטתי ללכת וללמוד מקצוע. אבל לא מקצוע שאני צריך לנהל בו אחרים, אלא מקצוע שאני יוכל לעזור לאחרים. וככה הגעתי למקצוע של העיסוי. למדתי בווינגייט, כי יש שם קורסים לכבדי ראייה ולעיוורים. אחרי שנתיים של לימודים המשכתי בכיוון. למדתי דיקור, למדתי פרחי באך ועוד קורסים.

ספר לי על סוגי הטיפולים שאתה מתחמה בהם

אני עושה בעיקר עיסוי, תוך כדי שאני משלב בתוכו את שאר הדברים שלמדתי. אני משתמש בכל הכלים שלמדתי. אני מתבסס על עיסוי, ובהתאם לצרכי הלקוח אני משלב כוסות רוח, דיקור סיני, שיאצו, רפלקסולוגיה, כל מה שאני חושב שיכול לתרום לטיפול. אני מתעסק גם בפרחי באך.

צלצלתי למועדוני יום לקשישים, אמרתי להם “אני מוכן לתת הרצאה על כל נושא שתבחרו, בעיקר על גוף האדם, בתנאי שבסוף ההרצאה אחלק כרטיסי ביקור”. הם הסכימו, וככה היה. ככה התחלתי לאסוף לקוחות.
עבדתי גם בתור שכיר במוסדות של משרד הרווחה בתחום הטיפולים, אני עדיין עושה את זה, אבל השעות הצטמצמו.הבדרך כלל מדובר במוסדות של פגועי גוף ונפש.

אז בעצם אתה עובד גם כשכיר וגם כעצמאי?

נכון. כשכיר אני עובד כרגע יום אחד בשבוע, ואני עובד בבית. אני יכול לומר לך בגילוי לב, כולי תקווה שמתוך הראיון אני אוכל לצבור עוד לקוחות.

והיום, בתור עצמאי, יש לך עבודה?

היום פחות, ניסיתי לפרסם אבל לא היה הד. זה יותר מפה לאוזן. אנשים ממליצים. אף לקוח לא יתן למישהו לטפל בגוף שלו אם הוא לא מכיר אותו או לא שמע המלצות עליו. ואני מבין את זה. בעבר היו זמנים שבהם לא היה לי זמן לטפל בלקוחות. אני עושה את זה פחות בשביל פרנסה, יותר בשביל תעסוקה ובעיקר משום שאני אוהב את העבודה ולעזור לאחרים.

תמיד היית עצמאי? התנהלת לבד, בכוחות עצמך?

כן. גם סירבתי לקבל קצבת נכות.

למה?

זה לא דיבר אלי, שללתי את הרעיון על הסף. לא רציתי להיות תחת הכותרת הזו, “הטייטל”, של אדם עם מוגבלות. עשיתי הכל לבד, עשיתי בהצלחה יותר מאחרים שלא היתה להם מגבלה. ולכן לא מצאתי צורך להיכנס ל”טייטל” הזה של עיוור. וגם השתכרתי טוב, דאגתי לעצמי. עד שהגעתי למשבר, כאשר פשטתי רגל. רק אז הלכתי למרכז לעיוור וביקשתי סיוע.

זו תמיד היתה הגישה שלך? תמיד התנהלת באופן עצמאי ודחפת את עצמך קדימה? או שהיו גם קשיים בדרך?

תמיד היה קושי. בכל דבר שאני עושה יש לי קושי כי יש לי מגבלה. אפילו לחתוך סלט.  יש קושי, אבל גם בלחם יש קשה, ואנחנו אוכלים אותו יום יום.
אני תמיד אופטימי, תמיד משתדל להיות עצמאי, תמיד משתדל לעבור את האחרים. זה משהו שבא לך עם הזמן.

האם למרות הנחישות שלך ואופן הפעולה שלך, היו מקרים שבהם הסביבה הקשתה עליך?

תמיד מסתכלים עלי באופן יוצא דופן. צבע העור שלי יוצא דופן, המבט שלי והסיפור שלי יוצא דופן. תמיד הסתכלו עלי כיוצא דופן ואני רגיל לזה, הערימו עלי קשיים. אבל אני ממשיך.
אבל, אני לא ממורמר, אין לי שום גרגר של “למה זה קרה לי, למה דווקא אני”. להיפך. אני עושה מה שאני יכול.

מה מניע אותך להמשיך לעשות את מה שאתה עושה?

אני חושב שהאופי שלי, הרצון שלי להתקדם כל הזמן. השאיפה שלי להגיע לעוד הישגים. היכולת שלי להיות אופטימי כל הזמן, מרוצה. אף פעם לא  תראי אותי עצוב. זה נדיר מאוד שתפגשי אותי בלי מצב רוח.

יש לך טיפ שהיית רוצה לתת לעוד אנשים, לכאלו שהם גם בעלי מוגבליות, איך להצליח, איך להתקדם?

תראי, אני גם מרגיש מוגבל לפעמים כאשר אני עושה פעילויות מסוימות. אז מה? אני עושה אותם בכל מקרה. המגבלה היא לא סוף העולם. אפשר לתפקד עם המגבלה. אפשר לעשות הכל. את רואה, אני עושה הכל.

הצעדה השנתית לזכרו של דניאל פומרנץ ז”ל נערכה ביום שישי האחרון (14.12.18), במעמד משפחת פומרנץ, ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן, מ”מ ראש העיר, ליעד אילני, מח”ט גולני,אל”מ שי קלפר.

ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן: “זוכר היטב את הרגע בו אחי הצעיר משה, שהיה בטיול עם חברים באירופה ושרק כמה ימים קודם אירח את דניאל בחצר בית הורי כאן באפעל, שולח אלי וואטסאפ מודאג שיש שמועה שבאסון סג’עייה נפלו רבים מהגדוד של דניאל ואם אני יכול לברר שהכל בסדר איתו. לעולם לא אשכח את הדקות שלאחר מכן בהן הבנתי איזו בשורה מרה אני צריך לשלוח אליו בחזרה”.

הצעדה שאורגנה על ידי מחלקת הספורט בעירייה, הוזנקה מגן הבנים ברמת אפעל, עברה בנופי ילדותו של דניאל, המשיכה בשטחים החקלאיים של אדמות כפר אז”ר והסתיימה בטקס מרגש בחלקת הקבר.

דניאל פומרנץ ז”ל היה תושב העיר רמת-גן, למד בבית ספר התיכון “בליך” והיה חניך שכבת משגב בשבט צופי אפעל. על מנת להנציח את זכרו, החליטה העירייה לקרוא את מבנה שבט צופי אפעל על שמו. את שירותו הצבאי העביר בגדוד 13 של גולני. ביום כ”ב בתמוז תשע”ד, 20.7.2014, נהרג במבצע צוק איתן יחד עם ששה מחבריו בתקרית הנגמ”ש בסג’עייה. בן 21 במותו. הותיר אחריו זוג הורים ושלושה אחים.

“אם אתם קוראים את זה, סימן שאני סיימתי את הקריירה שלי, אבל לפחות נלחמתי בכבוד ואני שמח. תהיו בטוחים שאני שמח. חשוב שתדעו את זה”. אלו היו מילות הפרידה שכתב פומרנץ לבני משפחתו זמן קצר לפני מותו. “אני רוצה שתעשו בכל שנה מסיבה בחוף הצוק הדרומי, שכולם יבואו ויחגגו. תהיה מסיבה, וכולם יחגגו. גם אתם”, עוד ביקש פומרנץ במכתב, שהפך לימים לצוואה.

ואכן, מידי שנה מקפידים בני המשפחה לקיים ביום ההולדת שלו מסיבת חוף לזכרו, כשבנוסף אליה מתקיימות גם יוזמות הנצחה אחרות, בהן הצעדה לזכרו.

ראש עיריית רמת-גן, כרמל שאמה הכהן: “נרו של דניאל כבה אבל מעשיו ומורשתו נשארים. היוזמה המרגשת של הצעדה להנצחתו מהווה מסר חשוב לבני הדור הצעיר, כדי שיגדלו על סיפור הגבורה של דניאל. אנחנו נמשיך לתמוך ולסייע ביוזמות הנצחה לזכרו של דניאל ונמשיך לאמץ את בני המשפחה אל ליבנו, ללוות ולתמוך בכל עת שנדרש. יהי זכרו ברוך”.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

כמה שנים עישנת לפני שנגמלת מסיגריות ולמה החלטת שאתה רוצה להפסיק?

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

עישנתי במשך 11 שנים קופסה ביום על אף שידעתי שזה לא בריא ולא כלכלי בכלל. התחלתי לעשן בגיל 14 ובשלב כלשהו החלטתי שאני רוצה להפסיק לעשן, ניסיתי תקופה לא לעשן בעזרת כוח הרצון בלבד, זו הייתה תקופה קשה שהייתי בלתי נסבל בפני עצמי והסביבה ואחרי מספר חודשים קשים חזרתי לעשן ואז הגעתי לסדנה של רשת אלן קאר עם חבר, הייתי כל כך סקפטי וחשבתי שאני הולך לשכנע את המנחה לחזור לעשן – ובסוף,  הפסקתי לעשן עוד באותו היום בסיום הסדנה.

איך ממעשן הפכת לגומל אחרים מסיגריות?

מרוב שהלך לי כל כך בקלות להפסיק לעשן הרגשתי אסיר תודה לאלן קאר ותוך כדי בירור פרטים לגביי החברה, הבנתי שכל מי שמדריך שם זה רק אנשים שעברו בעצמם גמילה מעישון, אז התחלתי להתעניין בכך, להדריך בעצמי סדנאות כאלה. רציתי לסייע להפיץ את הבשורה, שלהיגמל מסיגריות זה אפשרי, זה לא כזה קשה והחיים ממשיכים להיות כיפיים גם בלי הסיגריה, שזהו פחד מאוד גדול של מעשנים. שנתיים אחרי שנגמלתי נכנסתי לתפקיד מנחה סדנאות ואני כבר שם 3.5 שנים והעברתי מאות סדנאות בפורמטים שונים וזה פשוט כיף כל פעם מחדש לקבל את כל הפידבקים והתחושות של המעשנים שהצליחו להיגמל.

איך אפשר לשכנע אנשים שאנו אוהבים שיפסיקו לעשן?

אז זהו שאי אפשר, אל תראו להם את המחקרים על הקשר בין עישון למחלות, הם יודעים את זה. אל תספרו להם על הבזבוז הכספי שהם מוציאים מידי יום על סיגריות, גם לגביי זה הם מודעים. להיפך, כל זה רק מלחיץ אותם והם רוצים עוד יותר את הסיגריה כאן ועכשיו.

טיפים איך כן לסייע?

מה כן צריך לעשות ? לראות אותם באמת. לראות את הקושי האמיתי שלהם. קשה להם, הם מכורים, הם תלויים בניקוטין והם צריכים אותו איתם בכל מקום. זה לא מצב נעים להיות בו. ברגע שנקבל אותם, נכיל אותם, אז נוכל באמת לגשת אליהם. מניסיון עם אלפי מעשנים למדתי שאין דבר כזה מעשן שלא רוצה להפסיק לעשן, למעט נערים שזה עתה התחילו, כולם רוצים להפסיק. ישנם מעשנים שאומרים שנם לא רוצים להפסיק כי הם מפחדים. לעיתים הם אפילו לא יודעים לשים את האצבע על כך שהסיבה היחידה לכך שהם לא ניגשים לגמילה זה רק בגלל שהם מפחדים. הפחד שהם לא יוכלו ליהנות מהקפה או מהאלכוהול בלי הסיגריה. הפחד שלא יצליחו להתרכז או לא יצליחו ליהנות מאירועים חברתיים. הסוד הוא להכיל אותם.

יש מטופל ספציפי שריגש אותך במיוחד?

יש המון, אך אחת שזכורה לי במיוחד, אישה מבוגרת שחולה במחלת ריאות COPD והיא התחננה ליושבים בחדר בקול רועד שיפסיקו לעשן לפני שיהיה מאוחר מדי, היא אמרה להם גם אני חשבתי שאני חכמה יותר מכולם והיום אני משלמת את המחירים. מה שהכי משמח זה שאחרי הסדנה איתי, היא הפסיקה לעשן, זו תחושת סיפוק אדירה, זה נותן כח אדיר להמשיך.