מוזיאון רמת גן, רק פתח את שעריו וכבר יצירה שנמצאת בו מעוררת כעס וזעם לצד אמירות על חופש הביטוי וחופש האומנות. האם פוליטקאים יכולים לצנזר יצירות אומנות? האם מוזיאון רמת גן יסיר את היצירה? האם הציבור יצביע ברגלים ויגיע או לא יגיע למזיאון?
ראש העיר שאמה פרסם סקר הקורא להסיר או להשאיר את היצירה במוזיאון.
עו”ד אביהוא בן משה – “ההשתאות שמגלה עיריית רמת גן, לנוכח המיצג המבחיל והמזעזע “ירושלים של חרא” הנמצא בין כותלי מוזיאון האומנויות המתחדש בעיר, היא תעודת עניות להנהלת העיר ולעומד בראשה. במקום שמר שאמה כרמל ילך בעצמו עוד הערב ויסיר את המיצג האנטישמי הזה, הוא מעדיף להעלות סקר מטופש בעניין. אני מתנצל בפני עם ישראל כולו שהעיר רמת גן, נותנת למיצג הזה במה”.
בלייק או להשאיר סמנו 
את היצירה שבצילום במוזיאון החדש שלנו? עמדתי מוצקה, אך סגני רועי ברזילי המכהן גם כיו”ר המוזיאון מתנגד לכך. חופש הביטוי הוא נשמת אפנו עד שהוא מאיים להפוך לחופש השיסוי והביזוי בטח היכן שהוא מתחיל לקבל ארומה של גזענות.עם כל הכבוד לכולם האחריות בעיר היא כולה עלי ועדיין התייעצתי עם לא מעט חברות וחברי מועצת העיר ועם בכירי העיריה ואם לא יופיע כאן בתגובות נימוק משכנע שטרם הוצג לי או משקל מצטבר של דעות הפוכות אזי מחר היצירה תוסר.
סגן ראש העיר, רועי ברזילי, יושב ראש המוזיאונים ברמת גן פרסם בפייסבוק – “האמן שיצר את היצירה הזאת הוא דוד ריב, אחד האמנים המוערכים ועטורי הפרסים בישראל. עבודותיו מתייחסות למציאות המורכבת במרחב הישראלי ומעלות שאלות נוקבות מהיבטים פוליטיים וחברתיים.
הוא יוצר על יסוד דימויים מן המציאות הפוליטית והחברתית בה אנו חיים. גם העבודה הזו מעלה שאלות חשובות ועצם הוויכוח שנוצר סביב היצירה הזו מעיד עד כמה לתוכן שמבקשת התערוכה להציג יש קשר ישיר לשאלה מה ראוי או לא ראוי להיות במוזיאון ועל יחסי מוזיאון – ממסד. כך גם המקום של היצירה הזאת שלא תלויה בתערוכה אלא בחלל האוסף, ואולי גם הויכוח הזה הוא שמונע מהיצירה לצאת מהאוסף לקיר התערוכה. אז מה זה בעצם אומר על המעורבות של פוליטיקאים בנושאי אמנות? על חופש הביטוי והיצירה של האמן? על האוטונומיה של המוזיאון כמוסד תרבות ויחסיו עם הממסד והמדינה.ירושלים לא מושלמת, מעולם לא הייתה, לא בימי הביניים ולא היום. מאיר אריאל היה הראשון שכתב ״ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול״ כאנלוגיה ניגודית לנעמי שמר. ירושלים היא לא חרא בדיוק באותה מידה שהיא גם לא זהב.
עבודתו של דוד ריב היא קריצה סאטירית, אירונית והומוריסטית שמתיייסת לאופן שבו דימויים מסויימים מקבלים יחס של האדרה וקדושה למשל דימוי המתפלל.
הכיתוב על היצירה, מתייחס להגדרה של נעלה ובזוי , גבוה ונמוך, ומשחזר בצורה מסויימת את הפעולה של מרסל דושן שהעמיד משתנה בתוך תצוגה מוזיאלית. משום שמה שקובע מהי אמנות היא הקונטקסט בתוכו היא מוצבת. אני רוצה להזכיר לכם שאין מדובר בכרזה, או במניפסט מדובר ביצירת אמנות. תפקידה של האמנות לעורר מחשבה, לאתגר, לשאול שאלות.
זו הסיבה שאני חושב שהיצירה צריכה להישאר במקום המיוחד שניתן לה, בין העולמות, במרחב ביניים, בין מחסן האוסף לבין קיר התערוכה, רואים לא רואים, זו הבחירה של האוצרת שביקשה להדגיש בדרך זו את קונספט התערוכה ואת השאלה המהותית שעומדת ביסודה”.
חבר מועצת העיר, זוהר ישרים – המיצג שנמצא במחסני המוזיאון הוא מכוער בוטה ופוגע יותר מכל בקדושת העיר ירושלים ובמסר האחדות שהיא מייצגת, שוחחתי הערב עם ראש העיר וסיכמנו שאין למיזם כזה אפילו לא במחסני המוזיאון.
*המשאל נערך ביוזמת אתר החדשות רמת גן גבעתיים NEWS ופונה לגולשי האתר. המשאל אינו מהווה מדגם מייצג ולא נערך על ידי חברת סקרים.
*המשאל לא התבסס על שיטות סטטיסטיות מוכרות. לפיכך אי אפשר להסיק מהמשאל מסקנות לגבי דפוסי הצבעה או עמדות של הציבור.
*המצביעים אינם בהכרח תושבי העיר.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
