אם אתם לא מכירים את ההומור הפרוע של רחלי רוטנר, בטוח נתקלתם בפינה המאוירת שלה במאקו שבה היא מטרילה בכישרון עצום את כל מי שהתפלקה לו איזושהי אמירה לא מוצלחת, או הציע שירות לא קונוונציולי. לא משנה באיזה מקום בארץ יתרחש האייטם – אם זה מוזר תסמכו על רוטנר שהיא כבר תאתר אותו, ואם זה לא מוזר, אז בוודאי אתם יכולים לסמוך על רוטנר שאחרי הטיפול שלה זה ייראה כמו ההטרלה הכי משעשעת על פני כדור הארץ.
ביום חמישי הקרוב היא תרצה על הפינה “שיחה מאוירת” בסינמטק תל אביב, ולאחר ההרצאה תקרין סרט שמתחבר נהדר לרוח ההרצאה “איש על הירח”, שבו ג’ים קארי מגלם את הסטנדאפיסט הביזארי אנדי קאופמן, שמתח את הגבולות בין אמת לבדיון.
רגע לפני ההרצאה שלה, שאנחנו בטוח נגיע אליה, תפסנו אותה לשיחה קצרה.
איך התחילה הפינה שלך במאקו?
“שיחה מאוירת התחילה לפני שנתיים וחצי בערך, כשהתפרסמה ידיעה על כך שיישוב דתי ביטל הופעה של עברי לידר כי הוא הומו. אני עושה כתבות הומוריסטיות לאתר מאקו, עלה לי רעיון להתקשר לכל מיני יישובים דתיים ולהציע להם הופעות מופרכות ולראות איך הם יגיבו, לא בקטע תחקירי אלא יותר דומה למתיחה. כשהיו לי את כל השיחות המוקלטות, לא ידעתי איך להפוך את זה לכתבה, יש לי 10 דקות של אודיו, אינטרנט זה לא רדיו. מה הוויז’ואל? אז התחלתי לאייר את הדוברים בשיחה, אין לי מושג איך הם נראים באמת, סתם עשיתי לכולם פרצוף מעיגול קו ושתי נקודות. משהו בסרטון הזה תפס והסגנון המינימליסטי של הציור היה מאוד נכון לפורמט, אז עשיתי עוד כאלה”.
הפינות שלך מדהימות, אבל בטח יצאה לך גם פינה פחות מצחיקה. מה עושים אז? גונזים?
“לפעמים שיחה לא יוצאת כל כך מצחיקה, או שהיא יוצאת מצחיקה אבל אין כל כך מה לאייר בה, שגם זה חשוב, כי האנימציה היא חלק בלתי נפרד מהמדור. היו גם מקרים של להתקשר למישהו ממודעה מצחיקה בעיתון, ולגלות שמדובר במישהו מסכן שאין מה לצחוק עליו. ולפעמים פשוט לא עונים לטלפון. אני יכולה לבזבז שבוע רק בלרדוף אחרי איזה מישהו שרציתי למדור”.
מה גבולות היצירה שלך?
“כמו בכל דבר, זה תלוי. בגדול אין גבולות בסאטירה או בעיתונות לדעתי, אם יש נושא שחשוב לדבר עליו אז הכול כשר כדי להביא אותו לציבור, אבל ‘שיחה מאוירת’ בדרך כלל לא באמת עוסק בדברים ‘חשובים’ לכן בדרך כלל אין בו חציית גבולות מעבר ללעצבן קצת אנשים בטלפון”.
ההרצאה של רוטנר עוסקת לא רק במדור, אלא בנושא של טרולים. לדבריה, המושג ‘טרולים’ נהיה אינטרנטי בשנים האחרונות, של מישהו שמעצבן ונדחף ומתחזה ומשבש את הסדר הקיים, אבל היו טרולים גם לפני עידן האינטרנט. אנדי קאופמן היה טרול כזה בשנות השמונים, הוא הפך את זה לחלק מהחיים שלו, לשבש את הסדר כל הזמן, לעבוד על אנשים, ושלא יידעו אף פעם אם הוא רציני או לא. אצל טרולים אין את הקטע הזה כמו אצל יצפאן, שעושים מתיחה ואחרי 5 דקות מתחבקים עם הנמתח. טרולים לוקחים את זה לקיצון, אתה אף פעם לא יודע אם אמיר חצרוני רציני או לא. בהרצאה אני מספרת על הטרלות שונות בהיסטוריה, מראה סרטוני הטרלות, מדברת על המטרה שלהן ומאיפה הן מגיעות”.
אני רוצה להבין: יש אמירה בפינה או לא?
“לפעמים יש אמירה ולפעמים אין. זה די ברור מתי אני רוצה להגיד משהו – כמו למשל כשהתקשרתי למתנ”ס בבית שמש שלא הרשה לבנים ללמוד בחוג ציור, וניסיתי לרשום את הבן שלי בתור ילדה. קשה לפספס את המסר כשהוא שם, אבל ברוב השיחות אני סתם מתקשרת כדי לבלבל את המוח”.
הגולשים שולחים לך רעיונות?
“שולחים לי המון רעיונות, לצערי רובם לא שמישים. או שמציעים לי דברים כלליים מדי – ‘תתקשרי לשמאל’, תודה באמת – או שמציעים שיחת-בדיחה שממצה את עצמה תוך כמה שניות. הבעיה בלחשוב על נושאים למדור היא שזה צריך להיות רעיון שמחזיק שיחה ארוכה, שמתפתח תוך כדי והופך ליותר ויותר רחב ומורכב. אם את מתקשרת רק כדי לשאול אם יש קולה בברז, ואומרים לך לא, אז מה תעשי עכשיו? מיצית את הבדיחה ונשארו עוד שלוש דקות לסרטון. אממ, אז מה שלום ההורים?”
הזכרת את השמאל. אז מה באמת עם פוליטיקה? אני לא רואה יותר מדי מזה בפינה שלך. זה מכוון?
“היו כמה פוליטיקאים במדור, אורן חזן וחיליק בר ומיכאל בן ארי, אבל פוליטיקה משעממת אותי ופוליטיקאים בדרך כלל לא כל כך מצחיקים בשיחה, הם מדברים בססמאות, ובדרך כלל מעבירים אותך לדובר שלהם. אני אוהבת להתעסק באבסורד אז לפעמים כשיש סיטואציה אבסורדית, כמו כשחיליק בר הביא לארץ את השחקן של סופרמן, אז התקשרתי אליו, אבל איך אפשר לעשות אנימציה מצחיקה מאיציק שמולי מדבר על איחוד המפלגות? חוץ מלשים לו סומבררו אין לי איך לאייר את זה בצורה מעניינת”.
מתי את עוברת לטלוויזיה? זה הומור שממש תפור על ארץ נהדרת?
“אין לי מושג. השפה הוויזואלית של המדור לא כל כך מתאימה לטלוויזיה – השחור לבן, הציור המרושל. אולי אם דיסני ינפישו את זה יהיה על מה לדבר”.
עד מתי תמשיכי בפינה שלך?
“כבר עכשיו מתחילים לזהות אותי אז נראה לי שזו תחילת הקץ. אבל כל עוד יהיו רעיונות, אני אמשיך לנסות”.
ההרצאה הכי מעצבנת בעולם עם רחלי רוטנר
חמישי, 20:00, סינמטק תל אביב
לרכישת כרטיסים לחצו כאן
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
