לפעמים צריך איזה שעון מעורר כדי להבין אילו אוצרות אנושיים חיים מהלכים בינינו בדמות האזרחים המבוגרים ושורדי השואה. מריאנה לוטן (94) היא אוצר כזה. הסיפור שלה מכיל בתוכו את ההיסטוריה הישראלית במאה האחרונה.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

למזלם של השוטרים הקהילתיים בפארק הלאומי ברמת גן, רס”מ הילה אסרף, מפקדת בסיס המתנדבים בפארק הלאומי, ואדם משה, הם זכו לשים לב, ויותר מכך בזכות לתמוך בה. בפרויקט שהחל לפני מספר שנים עם שורדת שואה אחרת, מלווים השוטרים את מריאנה על בסיס יומיומי.

“הקשר בינינו נוצר דרך מתנדבת ויצא לנו ככה לפגוש את מריאנה לפני כמעט שנה וחצי, להכיר אותה כחלק מתפקידנו”, מספרת אסרף שנמנית על כוחות משטרת ישראל מזה כמעט 19 שנה.

“מאוד חשוב להדגיש שאומנם אני שוטרת קהילתית והתפקיד הוא לשמור על הקהילה. אבל אנחנו לא רק משטרה שאוכפת, אלא גם משטרה שתומכת, נותנת ומגלה אכפתיות. כלפי הציבור, כלפי כל שכבות הגילאים.

“בין היתר, אנחנו מבצעים הרצאות בבתי ספר, הרצאות במרכזי יום הגיל השלישי, ביקור בבתי אבות. בין היתר גם יצא לנו להכיר את מריאנה היקרה ואת בתה היקרה. וזה בא לידי ביטוי בהרבה מאוד מפגשים”, מסכמת אסרף.

ואיך מתבטא הקשר עם מריאנה?

“אימצנו אלינו את מריאנה היקרה, לשבת, לדבר איתה, לראות איך עובר עליה היום, החודש, מה שאפשר לבוא ולעזור לה לתמוך כמה שאפשר”.

“השוטרים היו מרותקים עם דמעות בעיניים”

מריאנה הגיעה אתמול (ב’) יחד עם ביתה דלילה לטקס יום השואה שמתקיים כמידי שנה במרחב דן במעמד מפקד מרחב דן, נצ”מ דניאל חדד וסגל פיקוד המרחב.

לאחר מכן היא התארחה בתחנת רמת גן-בני ברק, שם סיפרה לקציני ושוטרי התחנה את סיפורה האישי מתקופת השואה. מפקד תחנת רמת גן-בני ברק, סנ”צ רותם וסקר העניק לה תעודת הערכה ושובר.

מריאנה לוטן נולדה בעיירה בסמוך לוורוצלאב (היום בפולין, אז בגרמניה) בהיותה בת 6 עברה לברלין, והייתה עדה לתחילת אירועי הזוועות של הנאצים, ביניהם גם ליל הבדולח. ב-1939 בהיותה בת 9 הועברה בקינדר-טרנספורט לאנגליה, וכך חייה ניצלו. הוריה שנשארו מאחור, נספו במלחמה.

באנגליה מצאה עצמה אצל משפחת אומנה אנגלייה, וחיה שם מספר שנים כשהיא על סף חרפת רעב, זאת על אף שמשפחה המאמצת שלה הייתה יהודייה ואף קיבלה מימון עבור מגוריה שם. לבסוף הצליחה להגיע לבית יתומים בסמוך לאדינברו בה חייה השתפרו.

כשהייתה בת 20 עלתה לקיבוץ השומר הצעיר להבות הבשן, עברה ביישוב יסעור, ואף הספיקה להיות ימאית, כשטיפלה בילדים של עולים חדשים על סיפון אוניית ירושלים. אם מישהו מחפש את הקשר למשטרה, הרי שהיא אף הספיקה להתנדב 18 שנה במשמר האזרחי בפרדס כ”ץ.

מריאנה, גם את היית סוג של שוטרת, לא?

דלילה, בתה של מריאנה: “כן כן עד שפיטרו אותה בגיל 78”.

מריאנה: “אחר כך עבדתי בתור תרגום של ניצולי שואה וכל מיני דברים. הייתי מתנדבת בבית החייל, עד שהיה קורונה. ועכשיו אני בבית עושה חיים”.

איך החיבור עם הילה ומשה?

דלילה בתה: “הם באים כל הזמן ודואגים ומתקשרים ובאים לבקר ודואגים לאמא. זה חיבור מעולה”.

מריאנה: “הקשר איתם מציל אותי. כשהם מרימים טלפון, אני מחכה לזה. והטקס שעשו לי היום בחיים לא היה לי דבר כזה”.

אסרף: “אני יכולה להגיד לך שהשוטרים שישבו שמה כולם היו מרותקים עם דמעות בעיניים, זה לא מובן מאליו. אישה בגילה יושבת ומפרטת לפרטי פרטים. בסיום מפקד התחנה ראה לנכון להעניק למריאנה היקרה תעודת כבוד על כך שהיא הגיעה, וחלקה איתנו את כל מה שהיא עברה. וזה באמת מבורך.

“במפגש הזה היא חשפה בפני כלל השוטרים את הסיפור שלה, איך הכל התחיל. מה היא הייתה צריכה לעשות. שהייתה לבדה בגיל כל כך צעיר עם שפה זרה שהיא לא מבינה.

“היא פגשה לראות את כל את כל השוטרים בתחנה, מפקד המרחב ומפקדי התחנות. כולם שמחו מאוד לפגוש אותה, לחבק אותה, לעטוף אותה ובאמת להגיד לה שאנחנו פה בזכותה, היא השורדת האמיתית”.