“מה הסוד שלי? הרבה אהבה ותשוקה למה שאני עושה”, כך אומרת עדן פינקלשטיין (20), תושבת גבעתיים, ששברה את שיא ישראל בקפיצה לרוחק באולם ומוגדרת כאחת הצעירות המבטיחות בתחום.
איך התחלת את הדרך באתלטיקה?
“התחלתי בנבחרת בית הספר היסודי שלי, יצאנו לתחרויות מחוזיות בהדר יוסף ולמרוצי שדה ומשם גיליתי את הכישרון והאהבה שלי לענף. המורה לספורט שהייתה לי אז המליצה להורים שלי לא להתעלם מהפוטנציאל ולרשום אותי לקבוצת אתלטיקה, כך הגעתי למכבי תל אביב בגיל 11 ומשם הכל היסטוריה”.
איך התחיל ה”רומן” שלך עם הקפיצות?
“בהתחלה בכלל התחלתי בקפיצה לגובה, בתור ילדה בקבוצה של הקטנים במכבי תל אביב המאמן אנטולי שפראן צפה בי ופנה אליי כדי שאצטרף לקבוצת קופצי הגובה שלו. בכל שש שנותיי הראשונות באתלטיקה הייתי קופצת לגובה, הגעתי להשגים יפים והייתי אלופת ישראל לגילאים שלי אבל עם הזמן היה נראה שיש לי יותר מה לתת בקפיצות אופקיות (רוחק ומשולשת).עברתי להתאמן אצל רוגל נחום, המאמן הנוכחי שלי וגם אתלט אולימפי בעברו, ומאז פרחתי”.
מה מושך אותך באתלטיקה?
“יש לי אהבה ותשוקה ענקית למה שאני עושה, אני אוהבת לעבוד קשה להתמיד ולהתגבר על אתגרים שניצבים לי בדרך והסיפוק של השגת המטרות שלי זו התחושה הכי טובה שיכולה להיות. אפשר להגיד שהאתלטיקה היא כל החיים שלי, אני ספורטאית מצטיינת בצבא ומבלה את רוב היומיום שלי והאנרגיה שלי באימונים, בהכנות ובתחרויות”.
מה ההישג הכי גדול שלך, נכון להיום?
“ההישג הכי גדול שלי נכון להיום הוא ניצחון כפול באליפות הבלקן לנוער באולם ב-60 מטר ובקפיצה לרוחק, שם גם קבעתי את שיאי האישי ברוחק 6.32, תוך שבירת שלושה שיאים ישראלים לנוער, לגילאי 23 ולבוגרות באולם. וגם הזכייה שלי לאחרונה בתואר אתלטית השנה לנוער של איגוד האתלטיקה”.
ומה לגבי תחושות כישלון?
“כשאתה עוסק בספורט יש אינספור תחושות כישלון, ובמיוחד אם אתה כל כך תחרותי ופרפקציוניסט כמוני. כל אימון קצת פחות טוב או ביצוע לא מספק בתחרות שלי מאכזב אותי, אבל הכי חשוב לדעת לקום מזה ולהתקדם הלאה, ללמוד מטעויות להבין מה צריך לשפר ולנסות שוב”.
מה היחס בישראל לאתלטיקה קלה ולאתלטים?
“המודעות לאתלטיקה קלה בארץ ירודה מאוד, יש לנו פה ספורטאים ברמה גבוהה והם לא מקבלים חשיפה והכרה. באליפות ישראל באתלטיקה שהיא האירוע המרכזי של השנה לא יראו קהל חוץ ממשפחות וחברים של המשתתפים”.
מה הספורט נותן לך?
“הרבה פעמים אנשים פונים אליי ושואלים אותי לגבי הספורט שלי ויש כאלה שלא מבינים למה לי לעשות את זה, אני מנהלת אורח חיים קשוח וצריכה לעשות ויתורים על דברים מסוימים. אבל הם לא מבינים כמה הספורט תרם ותורם לי, בזכותו אני עצמאית מאוד, יודעת להתגבר על מכשולים, אף פעם לא מרימה ידיים, מציבה מטרות ושאיפות ולא עוצרת עד שאני משיגה אותם. בדרך כלל ספורטאים הם אנשים שלא מסתפקים במועט לכן גם בלימודים הם ישאפו הכי גבוה שאפשר, וכך גם אני, סיימתי את התיכון עם ציונים גבוהים, בהצטיינות לימודית עם 5 יחידות במתמטיקה 5 באנגלית ו10 במחשבים”.
מה החלום הגדול שלך?
“כמובן קריטריון אולימפי, זו המטרה הסופית, בדרך הייתי רוצה להגיע לבמות גדולות כמו אליפות אירופה ואליפות העולם”.
ומה מעבר לאתלטיקה?
“מעבר לאתלטיקה אני אוהבת ללכת לים, לצאת לחופשות, לבלות עם משפחה, חברים ועם בן הזוג שלי שהוא גם אתלט בעצמו, העובדה שאנחנו עוסקים באותו מקצוע ושרמת החשיבות שלו אצלנו היא ברמה גבוהה ושווה גורמת לקשר לעבוד כי אנחנו יכולים להיות שם אחד בשביל השני ולהבין אחד את השני יותר מאנשים שלא קשורים למקצוע. סדר היום שלנו דומה ועמוס ואנחנו מוצאים זמן להיפגש בסופי השבוע”.
ואם לא היית אתלטית?
“אני בטוחה שהייתי ספורטאית בענף אחר, הספורט טבוע בי ובמשפחה שלי ואני לא רואה את עצמי בשום שלב לא עוסקת בזה”.
היו רגעים שחשבת על פרישה?
“בשנת 2016 באליפות ישראל לגילאי 16 לקחתי מקום ראשון בקפיצה לרוחק אבל באחת הקפיצות איבדתי שיווי משקל באוויר ונחתי לא טוב על הרגל, הייתה לי מתיחה באחת מהרצועות בברך ואפשר להגיד שזו הייתה נקודת שבירה, זו הייתה הפציעה הראשונה שלי והיו לי כאבים, לא הצלחתי ללכת ללא קביים והייתי ילדה מתבגרת שכבר לא הבינה למה אני צריכה לעשות את זה לעצמי, לוותר על חברים, לסבול באימונים, לסבול פציעות, זה כבר לא היה נראה לי שווה את זה. לקחתי שנה הפסקה במהלכה החלמתי מהפציעה אבל לא עשיתי שום ספורט. בסוף השנה החלטתי שהאתלטיקה חסרה לי מאוד וחזרתי להתאמן כרגיל עם מוטיבציה גדולה יותר”.
בשבוע שעבר השתתפה פינקשלטיין בפרויקט חדש של אתנה – המועצה הציבורית לקידום נשים בספורט, ששולח אתלטיות בכירות לאגודות מרוחקות כדי להעביר אימון לילדים: “הילדים שמחו והתלהבו מאוד על כך, רצו ללמוד מאיתנו ולשמוע עלינו. היה לי מאוד כיף להעביר את האימון הזה וחזרתי ממנו עם חיוך גדול על הפנים, החוויה הייתה מעצימה בשבילי לא פחות מאשר בשביל הילדים האלה. אני תמיד שמחה לראות ילדות צעירות שעוסקות בענף, זה מזכיר לי את עצמי ונותן תקווה שיש דור המשך, מקווה בשבילן שיגיעו הכי רחוק שרק אפשר”.
מה היית אומרת לנער או לנערה שעוסק היום בספורט ומתלבט לגבי ההמשך?
“הייתי רוצה שישראל תהיה מעצמת ספורט כמו ארה״ב לכן אני מחזקת כל בן/בת נוער שעוסק/ת בספורט מקצועני או אפילו כתחביב, זה חשוב לכל אחד אישית ולדעתי גם לנו כמדינה להצמיח פה ספורטאים שיעשו דברים גדולים שיהדהדו בכל העולם”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
