מילואימניקים

“כולנו גוייסנו ב-7 באוקטובר, החטיבה היא חטיבה סדירה וברגע שקרה מה שקרה, ידענו שאנחנו חייבים להיות על מדים תוך כמה שעות, ולהיות כאן”, מסביר זיו, אחד מקציני ההנדסה של חטיבת גבעתי הסדירה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

זיו, שביומיום עובד כמהנדס בניין בחברת דניה סיבוס ומנהל עסק פילאטיס משותף עם אשתו ספיר, סאפ פילאטיס, הפך להיות ברגע אחד חלק משמעותי מהמאמץ המלחמתי בדרום, כשאת הבית הוא רואה רק לעיתים רחוקות.

“חטיבת גבעתי בצהרי היום ב-7 באוקטובר כבר נלחמה בקיבוצים”, זיו מספר וממשיך, “ואנחנו, קציני ההנדסה של גבעתי כבר בזמן הזה נערכנו לתת את התמיכה לכוחות ולהיערך לשלב הכניסה הקרקעית, ולעשות את התפקיד שלנו, וכמובן להיערך לקראת ההמשך. בעיקרון, חטיבת גבעתי היא חטיבת חי”ר שיש לה את כוחות ההנדסה שלה. הכוחות הסדירים מצאו את עצמם ראשונים בשטח, כי הם עם ציוד מוכן.

“כוחות הנדסה הגיעו במהלך היום,  הכנו את כשירות הכלים ואת כשירות החיילים עצמם, חיילי המילואים. ככל שהכניסה הקרקעית נדחתה, הכשירות שלנו הייתה יותר גבוהה. כל יום אימון זה בונוס. משלב הכניסה, גדוד ההנדסה של החטיבה נכנס ונלחם ביחד עם החטיבה, מבצע את המשימות שהוא צריך לבצע. השתתפות במינהור וחבלה, וכל מה שיוצאי הנדסה יודעים לעשות, לרבות ה-D9. זה היה היום הראשון של הלחימה עד היום והכשירו את עצמם לשלב הכניסה הקרקעית”, הוא מסביר.

ואיפה הספקת לבקר ברצועת עזה?

“גבעתי היא החטיבה שנכנסה לרצועה, אז יצא לנו להיות בצפון הרצועה. יצא לנו להיות באיזור חאן יונס. חטיבת גבעתי ידה בהכל. חטיבה פורצת”.

עד כמה אתם מרגישים את התמיכה בלחימה?

“מרגישים את זה מהיום הראשון, את ההירתמות. בין אם מבפנים או מבחוץ, אנחנו מרגישים את הדחיפה הזו, וזה אחד הדברים שמחזקים את מי שנמצאים בכל הדבר הזה”.

אשתי בחודש שישי, ילד ראשון, ואני לא יכול להיות אפילו אוזן קשבת

אחד הדברים הבולטים שמדברים עם זיו, היא עד כמה הוא חדור מטרה. ולא רק הוא. אשתו שמנהלת את עסק הפילאטיס המשותף שלהם ומהווה את הפנים המקצועיות של העסק, הפכה בלית ברירה גם לאחראית לכל העניינים הכספיים, עליהם הוא אמון בדרך כלל. וכל זאת כשהיא בהריון שמתקדם ביחד עם הלחימה במבצע חרבות ברזל.

אתה כבר כמעט חצי שנה במילואים, איך מתמודדים עם זה?

“אשתי, ספיר, היא אישה חזקה, שנמצאת באותו ראש כמוני בכל הקשור במדינת ישראל. אם זה להיות לוחם. בתפיסה. בסופו של דבר, זו המדינה שלנו ומה שצריך לעשות, נעשה. זה היה קשה. ב-7 באוקטובר כשיצאתי מהבית, היא עמדה מאחורה ובכתה כי כולנו יודעים שמה שהיה שם, רק לנסוע לאיזור באותו יום, זו הייתה סכנה מוחשית.

“ב-7 באוקטובר התחושה הייתה שיכול להיות שהם עוד יגיעו לגבעתיים. הפחד היה שיגיעו חוליות למרכז. אז זה היה מאוד קשה להשאיר אותה במצב הזה. אבל היא אישה חזקה. היא נשארה בבית. זו התמודדות לא פשוטה, חוץ מההתעסקות האישית שלי בעבודה (זיו הוא מהנדס בניין בדניה סיבוס, א.י), שנינו מנהלים עסק שהיא הייתה הפרונט המקצועי שלו ועוד אני הייתי הבק-אופיס מאחורה, זה נשאר ריק, היא לא הייתה מתעסקת עם זה הרבה, ופתאום זה מצב שהיא כן צריכה לעשות את הדברים האלה.

יש לכם ילדים?

“אין לנו ילדים אנחנו רואים שחיילי מילואים מסביב, שמשאירים מאחורה ילדים, ההתמודדות קשה פי כמה וכמה. אשתי גם בהריון עכשיו, אז זו הייתה התמודדות, הרבה רגעים שהיא חווה לבד. ילד ראשון, בדיקות. אלו דברים שהיא חווה לבד. אלו דברים שאתה שומע בדיעבד ורוב הזמן אתה אפילו לא זמין להיות אוזן קשבת”.

בין המילואימניקים, אנחנו מדברים על טיול נוסף אחרי צבא

אתה יודע, מתי אתה חוזר לגבעתיים לחיים הנורמליים?

“אחרי כמה חודשים, היינו בטוחים שזה כבר שם, לפעמים אתה מרגיש, אבל המשימות רק ממשיכות לבוא. אנחנו מעדיפים לא לקוות, ושיודיעו לנו מתי זה מסתיים. ב-4 חודשים הראשונים חזרתי בתדירות מאוד נמוכה, עכשיו אני קצת יותר יוצא הביתה. כי הבנו איפה אפשר להתייעל.

“אשתי בחודש שישי. זה היה ממש על הקשקש, זה קטע כי ב-7 באוקטובר מצאנו את עצמנו בקמפינג שעשינו ביחד בחוף הבונים, אבל יום לפני זה התלבטנו בין חוף הבונים לבין זיקים”.

החלטה חכמה.

“(צוחק) וזה עד שהצלחתי לשכנע אותה לצאת לקמפינג. והיא אומרת לי ‘עד שיצאנו לקמפינג, תראה מה קרה’, אז אני לא בטוח שזה יקרה שוב”.

אתה מהנדס בניין בהכשרה שלך. אז לפחות הנדל”ן בשפל, לא כל כך נורא.

“האמת שהנדל”ן בשפל, אבל הבנייה לא עוצרת. אלו דברים שלמדתי בקורונה. העולם יכול לעצור, אבל ענף הבנייה ממשיך בשלו לא משנה מה קורה. גם השארתי מאחורה פרויקט עם אנשים שעושים עבודה מדהימה”.

זה חתיכת טריפ.

“לגמרי. אנחנו מדברים בינינו, אנשי המילואים ואומרים ‘אחרי כזה דבר צריך טיול אחר צבא עוד פעם'”.

מגיע לכם.

“זה ייקח לי תקופה לא מבוטלת, בסופו של דבר יש לי ילדה בדרך, ואני צריך לגשר על הפעם של כל החודשים האלו”.

לסיום, משהו שחשוב להגיד?

“חשוב להגיד שאנחנו לא שוכחים את המטרה העליונה שהיא בראש ובראשונה לפני הכל, להחזיר את החטופים הביתה ובמהרה למשפחות שלהם. להחזיר את השקט לכל תושבי הדרום”.