יום ראשון , נובמבר 17 2024

מילואים

מילואים כל החדשות והעדכונים החמים בנושא, כולל תמונות, סרטי וידאו וכתבות על מילואים.

AI, אהבת הארץ וקבלת האחר: אלו הזוכים בתחרות הנואם הצעיר

ביום חמישי האחרון נערך אירוע הגמר העירוני של תחרות הנואם הצעיר בגבעתיים. באירוע נכחו ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, ליאת סומך גבורין, ביתה של אילנה סומך ז”ל שהובילה את המיזם בגבעתיים במשך שנים רבות מטעם מועדון רוטרי, ואורי מלכין, מנהל מחלקת החינוך היסודי, שגם הנחה את האירוע.


  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו


נאומה המנצח של גלי נחימובסקי בקטגוריה עברית ז’-ט’ על אהבת הארץ

תכנית “הנואם הצעיר” פועלת בכל בתי הספר בגבעתיים והיא חלק מלימודי השפה במקצועות עברית, ערבית ואנגלית. מטרתה של התכנית לקדם מיומנויות חשובות בקרב התלמידים, בהיבטים הקשורים לניסוח טקסטים, כתיבת טיעונים ועמידה מול קהל.

באורח מעניין, בכל הקטגוריות זכו תלמידות.

הזוכים בקטגוריית עברית כיתות ה’-ו’

במקום הראשון זכתה מיקה גדות מכיתה ה’ בביה”ס בורוכוב שנאמה על שילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים

למקום השני הגיעה קרין שני מכיתה ה’ בביה”ס גורדון שנאמה על חשיבה חיובית

למקום השלישי הגיע אורן בן חיים מכיתה ו’ בביה”ס שמעוני שנאמה על אפשרויות בחירה שפוגעות באושרנו

הזוכים בקטגוריית אנגלית כיתות ה’-ו’

במקום הראשון זכתה יעל פרידמן מכיתה ו’ בביה”ס בורוכוב שנאמה על היתרונות והחסרונות של הבינה המלאכותית

למקום השני הגיע אוהד אייל מכיתה ו’ בביה”ס יגאל אלון שנאם על חיים בריאים

למקום השלישי הגיע מיכאל בן אריה מכיתה ו’ בביה”ס ברנר שנאם על היתרונות והחסרונות של הבינה המלאכותית

משתתפי הנואם הצעיר בכיתות ז-ט | צילום: אילן ספירא
משתתפי הנואם הצעיר בכיתות ז-ט | צילום: אילן ספירא

הזוכים בקטגוריית עברית כיתות ז’-ט’

במקום הראשון זכתה גלי נחימובסקי מכיתה ח’ בביה”ס שמעוני שנאמה על אהבת הארץ
(נאומה של נחימובסקי מצורף בקישור זה)

למקום השני הגיעה אמה פארן מכיתה ז’ בביה”ס לאה גולדברג שנאמה על הפרעות אכילה

למקום השלישי הגיע ראם ברקאי מכיתה ח’ בביה”ס יגאל אלון שנאם על אהבת הארץ

הזוכים בקטגוריית אנגלית כיתות ז’-ט’

במקום הראשון זכתה עלמה הירשברג מכיתה ז’ בביה”ס בורוכוב שנאמה על איכות הסביבה ויחסי הגומלין בין האדם לסביבתו

למקום השני הגיע אורי רשף מכיתה ח’ בביה”ס גורדון שנאם על בינה מלאכותית

למקום השלישי הגיעה נעמה מזרחי מכיתה ט’ בתיכון שמעון בן צבי שנאמה על קבלת השונה

בקטגוריית הערבית זכה יאיר גדות מכיתה ח’ בביה”ס בורוכוב שנאם על סבלנות וסובלנות.

ראש עיריית גבעתיים רן קוניק אמר במסגרת האירוע:

“הנואם הצעיר, שהיה מפעל חייה של יקירת העיר אילנה סומך ז”ל, הוא מיזם מדהים שנותן הזדמנות חשובה לתלמידים להתנסות בדיבור בפני קהל, תוך שכלול מיומנויות כמו רטוריקה, בניית טיעונים ושיפור הביטחון העצמי.

לנאום בפני עשרות אנשים זו משימה קשה ומאתגרת ועל כן עבורנו, כל התלמידים והתלמידות שהתכוננו, אזרו אומץ ועלו לבמה בגמר העירוני כבר ניצחו. תודה לצוותים החינוכיים על עבודת ההכנה עם התלמידים, במיוחד בשנה מורכבת זו”.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

נאומה המנצח של גלי נחימובסקי על אהבת הארץ: “הבית היחיד שלנו זה כאן”

אני גלי נחימובסקי מבית ספר שמעוני ואני רוצה לדבר איתכם על אהבה…


  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו


אני יודעת שזה זמן מוזר לדבר על אהבה, בהתחשב באובדן שאנחנו חווים ובכאוס שמשתולל סביבנו… אבל מבחינתי, זה בדיוק הזמן המתאים להסביר לכם למה אני אוהבת את המדינה שלנו.

המדינה שלנו היא קודם כל האנשים שבה. נכון שלפעמים הישראלים חסרי סבלנות, ואפילו ישירים על גבול החוצפה, אבל יחד עם זאת הם תמיד ימצאו דרך יצירתית לפתור בעיות או להשיג מטרות.

לא תמצאו אותם הולכים אחרי העדר ומהחברה שלנו צמחו כמה מהאנשים האמיצים ביותר ובעלי הלב הרחב ביותר שאני מכירה. שהרי האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו (טשרניחובסקי).

פירוש הדבר שהאופי שלנו, מגיע מהמקום בו גדלנו.

הראו לי עוד מדינה שבה אנשים עוזבים הכל, לא משנה היכן הם נמצאים או מה הם עושים ומתגייסים כדי לשמור על הבית.

איזו סיבה נוספת הייתה לאזרחים צעירים לארוז את התיק ולעלות על המטוס הראשון מהודו לארץ כשהם מוותרים על ה”טיול אחרי צבא”? ועוד אחרי שלוש שנים של שירות צבאי.

על פי ynet, מאות ישראלים שזומנו למילואים מאתונה עד פרו, מלוס אנג’לס ועד וייטנאם, חזרו הביתה כדי להילחם בחמאס.

איזו סיבה נוספת הייתה לאלפי מילואימניקים (כמו אבא שלי) לעזוב את השגרה שלהם, להשאיר מאחור את העסקים שלהם, להתנתק מהמשפחה (מהאישה… מהילדים…)  ולהתייצב בבסיסים ברגע שקיבלו צו 8? (ולפעמים עוד לפני שהוא הגיע, הם כבר היו שם).

ומה על בני או בנות הזוג?  שנשארו להחזיק את הבית לבד.

ואני חייבת להזכיר גם את החקלאים, שמתעקשים להמשיך לעבד את השדות תחת אש.

ולמרות שהם מסכנים במודע את חייהם, הם לא מוותרים. כמו החקלאי אייל אוזן מגשר הזיו שנהרג מטיל נ”ט במטעי התפוחים שלו. הוא לא היה מוכן להפקיר את המשק.

ואם זאת לא ההגדרה של אהבה, אני לא יודעת מהי!

ועל מה נשענת אהבת הארץ?

על החיבור שלנו לשפה העברית העתיקה וגם המודרנית, זאת שמתובלת בסלנג שרק אנחנו הישראלים יכולים להבין.

באיזה עוד מקום תוכל להגיד גם למישהו שאתה לא מכיר – “אחי, יהיה בסדר”.

ההיסטוריה המשותפת שלנו, המלחמות, הניצחונות וההפסדים.

היכולת שלנו להתלכד בשעת משבר למרות המשקעים, למרות הדעות והקבוצות השונות בעם.

התקופות המורכבות שעברנו, שאנחנו עדיין עוברים, ושכנראה עוד נעבור, מלכדות אותנו ומציפות אותנו מחדש באהבת הארץ המשותפת לכולנו.

ומעבר לכך, כדאי שנזכור שאין לנו ארץ אחרת!

המדינה הקטנטונת שלנו היא באמת הבית היחיד של היהודים בעולם.

זהו המקום היחיד בו יקבלו יהודים ללא תנאי. יאהבו אותם, אותי, אותך, אתכם – את כולנו.

ולכן אסור לנו לשכוח להחזיר אהבה ולהעריך את מה שיש לנו.

אני רק רוצה להזכיר למי ששכח לרגע שעד הקמת המדינה, לא היה מקום בו היהודים חיו בביטחון. הם היו נרדפים, יכלו לגרש או להרוג אותם בלי סיבה.

ב-1903 התרחש בקישינב פוגרום בתמיכת ממשלת רוסיה.

ב-1947 פרצו פרעות בסוריה, ובמרוקו התרחשו פרעות ביוני 1948.

ואלו רק מס’ דוגמאות.

אך אין ספק שהזוועה הגדולה מכולן, זו שהובילה בסופו של דבר להקמת המדינה היא השואה… בעקבותיה נולדה ההכרה כי הדרך היחידה שבה היהודים יהיו בטוחים היא הקמת מדינה משלהם.

לצערנו שנת 2024 לימדה אותנו שהאנטישמיות לא נעלמה, ואפילו עושה “קאמבק” מחריד ממש עכשיו.

גם במקומות שחשבנו שאנחנו בטוחים בהם ומשולבים בחברה, מתרחשים מעשים אנטישמים המשלבים שנאה ליהודים ושנאה למדינת ישראל.

רק לאחרונה דווח ב-N12 כי ישראלים שטיילו בלונדון הותקפו בידי עשרות צעירים רק כי דיברו בעברית.

גם בארצות הברית משתוללות באוניברסיטאות הפגנות אנטי ישראליות קשות.

בקולג’ בניו יורק נאלצו סטודנטים יהודים להתבצר בספריה כאשר מפגינים פרו פלסטינים ניסו לפרוץ את הדלתות בקריאות “מוות לישראל”.

כל האירועים הללו מזכירים לנו שהבית היחיד שלנו הוא כאן.

אין לו תחליף וכשאנחנו מספרים לעצמנו שיש לנו מקום אחר בעולם, זוהי רק אשליה שתמיד תתנפץ אל מול המציאות.

וכפי שגולדה מאיר אמרה פעם לנשיא ביידן (כשעוד היה סנטור צעיר):
“דבר אחד לא אמרתי לך, אנחנו היהודים, יש לנו נשק סודי במאבק שלנו – אין לנו מקום אחר ללכת אליו”.

ואני מוסיפה ואומרת, שההכרח הזה עטוף בהרבה אהבה.

כי הרי מדינה עושים באהבה, או לא עושים בכלל.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

זיו מגבעתיים במילואים מה-7.10: “בשישי עוד התלבטנו על קמפינג בזיקים”

“כולנו גוייסנו ב-7 באוקטובר, החטיבה היא חטיבה סדירה וברגע שקרה מה שקרה, ידענו שאנחנו חייבים להיות על מדים תוך כמה שעות, ולהיות כאן”, מסביר זיו, אחד מקציני ההנדסה של חטיבת גבעתי הסדירה.


  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו


זיו, שביומיום עובד כמהנדס בניין בחברת דניה סיבוס ומנהל עסק פילאטיס משותף עם אשתו ספיר, סאפ פילאטיס, הפך להיות ברגע אחד חלק משמעותי מהמאמץ המלחמתי בדרום, כשאת הבית הוא רואה רק לעיתים רחוקות.

“חטיבת גבעתי בצהרי היום ב-7 באוקטובר כבר נלחמה בקיבוצים”, זיו מספר וממשיך, “ואנחנו, קציני ההנדסה של גבעתי כבר בזמן הזה נערכנו לתת את התמיכה לכוחות ולהיערך לשלב הכניסה הקרקעית, ולעשות את התפקיד שלנו, וכמובן להיערך לקראת ההמשך. בעיקרון, חטיבת גבעתי היא חטיבת חי”ר שיש לה את כוחות ההנדסה שלה. הכוחות הסדירים מצאו את עצמם ראשונים בשטח, כי הם עם ציוד מוכן.

“כוחות הנדסה הגיעו במהלך היום,  הכנו את כשירות הכלים ואת כשירות החיילים עצמם, חיילי המילואים. ככל שהכניסה הקרקעית נדחתה, הכשירות שלנו הייתה יותר גבוהה. כל יום אימון זה בונוס. משלב הכניסה, גדוד ההנדסה של החטיבה נכנס ונלחם ביחד עם החטיבה, מבצע את המשימות שהוא צריך לבצע. השתתפות במינהור וחבלה, וכל מה שיוצאי הנדסה יודעים לעשות, לרבות ה-D9. זה היה היום הראשון של הלחימה עד היום והכשירו את עצמם לשלב הכניסה הקרקעית”, הוא מסביר.

ואיפה הספקת לבקר ברצועת עזה?

“גבעתי היא החטיבה שנכנסה לרצועה, אז יצא לנו להיות בצפון הרצועה. יצא לנו להיות באיזור חאן יונס. חטיבת גבעתי ידה בהכל. חטיבה פורצת”.

עד כמה אתם מרגישים את התמיכה בלחימה?

“מרגישים את זה מהיום הראשון, את ההירתמות. בין אם מבפנים או מבחוץ, אנחנו מרגישים את הדחיפה הזו, וזה אחד הדברים שמחזקים את מי שנמצאים בכל הדבר הזה”.

הלחימה בעזה | צילום אילוסטרציה: דובר צה”ל
הלחימה בעזה | צילום אילוסטרציה: דובר צה”ל

אשתי בחודש שישי, ילד ראשון, ואני לא יכול להיות אפילו אוזן קשבת

אחד הדברים הבולטים שמדברים עם זיו, היא עד כמה הוא חדור מטרה. ולא רק הוא. אשתו שמנהלת את עסק הפילאטיס המשותף שלהם ומהווה את הפנים המקצועיות של העסק, הפכה בלית ברירה גם לאחראית לכל העניינים הכספיים, עליהם הוא אמון בדרך כלל. וכל זאת כשהיא בהריון שמתקדם ביחד עם הלחימה במבצע חרבות ברזל.

אתה כבר כמעט חצי שנה במילואים, איך מתמודדים עם זה?

“אשתי, ספיר, היא אישה חזקה, שנמצאת באותו ראש כמוני בכל הקשור במדינת ישראל. אם זה להיות לוחם. בתפיסה. בסופו של דבר, זו המדינה שלנו ומה שצריך לעשות, נעשה. זה היה קשה. ב-7 באוקטובר כשיצאתי מהבית, היא עמדה מאחורה ובכתה כי כולנו יודעים שמה שהיה שם, רק לנסוע לאיזור באותו יום, זו הייתה סכנה מוחשית.

“ב-7 באוקטובר התחושה הייתה שיכול להיות שהם עוד יגיעו לגבעתיים. הפחד היה שיגיעו חוליות למרכז. אז זה היה מאוד קשה להשאיר אותה במצב הזה. אבל היא אישה חזקה. היא נשארה בבית. זו התמודדות לא פשוטה, חוץ מההתעסקות האישית שלי בעבודה (זיו הוא מהנדס בניין בדניה סיבוס, א.י), שנינו מנהלים עסק שהיא הייתה הפרונט המקצועי שלו ועוד אני הייתי הבק-אופיס מאחורה, זה נשאר ריק, היא לא הייתה מתעסקת עם זה הרבה, ופתאום זה מצב שהיא כן צריכה לעשות את הדברים האלה.

יש לכם ילדים?

“אין לנו ילדים אנחנו רואים שחיילי מילואים מסביב, שמשאירים מאחורה ילדים, ההתמודדות קשה פי כמה וכמה. אשתי גם בהריון עכשיו, אז זו הייתה התמודדות, הרבה רגעים שהיא חווה לבד. ילד ראשון, בדיקות. אלו דברים שהיא חווה לבד. אלו דברים שאתה שומע בדיעבד ורוב הזמן אתה אפילו לא זמין להיות אוזן קשבת”.

זיו אריה. המטרה העליונה – שחרור החטופים | צילום: דובר צה”ל
זיו אריה. המטרה העליונה – שחרור החטופים | צילום: דובר צה”ל

בין המילואימניקים, אנחנו מדברים על טיול נוסף אחרי צבא

אתה יודע, מתי אתה חוזר לגבעתיים לחיים הנורמליים?

“אחרי כמה חודשים, היינו בטוחים שזה כבר שם, לפעמים אתה מרגיש, אבל המשימות רק ממשיכות לבוא. אנחנו מעדיפים לא לקוות, ושיודיעו לנו מתי זה מסתיים. ב-4 חודשים הראשונים חזרתי בתדירות מאוד נמוכה, עכשיו אני קצת יותר יוצא הביתה. כי הבנו איפה אפשר להתייעל.

“אשתי בחודש שישי. זה היה ממש על הקשקש, זה קטע כי ב-7 באוקטובר מצאנו את עצמנו בקמפינג שעשינו ביחד בחוף הבונים, אבל יום לפני זה התלבטנו בין חוף הבונים לבין זיקים”.

החלטה חכמה.

“(צוחק) וזה עד שהצלחתי לשכנע אותה לצאת לקמפינג. והיא אומרת לי ‘עד שיצאנו לקמפינג, תראה מה קרה’, אז אני לא בטוח שזה יקרה שוב”.

אתה מהנדס בניין בהכשרה שלך. אז לפחות הנדל”ן בשפל, לא כל כך נורא.

“האמת שהנדל”ן בשפל, אבל הבנייה לא עוצרת. אלו דברים שלמדתי בקורונה. העולם יכול לעצור, אבל ענף הבנייה ממשיך בשלו לא משנה מה קורה. גם השארתי מאחורה פרויקט עם אנשים שעושים עבודה מדהימה”.

זה חתיכת טריפ.

“לגמרי. אנחנו מדברים בינינו, אנשי המילואים ואומרים ‘אחרי כזה דבר צריך טיול אחר צבא עוד פעם'”.

מגיע לכם.

“זה ייקח לי תקופה לא מבוטלת, בסופו של דבר יש לי ילדה בדרך, ואני צריך לגשר על הפעם של כל החודשים האלו”.

לסיום, משהו שחשוב להגיד?

“חשוב להגיד שאנחנו לא שוכחים את המטרה העליונה שהיא בראש ובראשונה לפני הכל, להחזיר את החטופים הביתה ובמהרה למשפחות שלהם. להחזיר את השקט לכל תושבי הדרום”.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

תפריט נגישות