מיגוניות

כל ניסיון להגדיר את אמן הגראפיטי אלעד גרין (29), אולי אפילו לקרוא לו אמן, ייתקל בהתנגדות במקרה הטוב, או ביטול מוחלט במקרה הפחות טוב.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

גרין הוא לא אמן, ולמרות שהוא גר בגבעתיים (לפחות לעוד חודש), הוא לא ממש מגבעתיים. כנראה שהקשר הכי קרוב שאפשר להגדירו את גרין, הוא דרך המקום בו הוא יוצר את הגרפיטי שלו.

למזלנו, בשנים האחרונות, הקשר הזה הוא לגבעתיים, והתוצאה היא מראות יפהפיים, כמו שצייר על החזית של בית הספר של תלמה ילין או על המיגוניות בגני ילדים (פרויקט בו הוא עובד ביחד עם אמנים נוספים).

רק לשם הבנה, גרין לא למד לצייר בשום מקום, גם לא בבית הספר לאמנויות, כל האמנות שלו היא תוצר של למידה עצמית, ולפחות מאיך שהוא מגדיר אותה, היא נשמעת יותר כמו פילוסופיה בצבעים מאשר אמנות לשם אמנות.

“מה זה גרפיטי? גרפיטי זה משחק עם השם שלך”

“גרפיטי הוא דרך של אדם לאוהב את עצמו, ליצור קשר למקום שבו הוא נמצא”, גרין מסביר וממשיך להבהיר את מקורות האמנות שלו.

“זה ממש משחק עם השם שלך שאתה משחק בעולם האמיתי. העולם הזה שהוא מושתת על תרבות של פרסום, כשהכוונה היא שככל שלבן אדם יש יותר כסף יש לו גם סמכות לדחוף לך את האימאג’ שהוא רוצה, גדול יותר ובולט יותר לעין, גם אם לא ביקשת לראות”, הוא מסביר וממשיך, “אז הגרפיטי הוא בא כביכול לקרות תיגר על זה ולשבור את הגלגל בזה בכך שאומנים באים ושמים את השם שלהם בלי שמישהו ביקש בלי שמישהו אמר. איפה שבא להם. גם עם עיצוב אומנותי ככל שאפשר בזמן שמתאפשר, אבל זה המשחק. אחר כך שיהיה את השם שלך כמה שיותר בכל מקום. מקום שבו אתה רוצה לצעוק לעולם שאתה קיים ושיידעו. אחרי שאתה עושה את זה, אין לך צורך לעשות את זה שוב”, הוא מדגיש.

מאיפה זה הגיע בכלל?

“אני יכול להגיד לך על עצמי שמה שאני עושה מבוסס על הגרפיטי המסורתי. שהוא עולם רחוק. מאוד ממה שאנחנו מכירים פה בארץ בפני עצמו. בשנים האחרונות הוא יותר מתפתח, לפחות מאז שאני התחלתי הוא ממש נהיה יותר מוכר לאנשים היום לעומת מה שהוא היה אז”.

מה הכוונה ברחוק?

“זה משהו שצמח בשכונות עוני בארצות הברית וכאילו פה בארץ. לא הייתה איזה תקופה ולא היה איזה כאילו אתה לא תלך אחורה בהיסטוריה ותראה שאנשים בשכונות עוני בארץ. מצאו את עצמם עושים גרפיטי משיעמום, ומוצאים את זה כמקלט אומנותי וכאלטרנטיבה למציאות הקשה”.

סוג של אמירה פוליטית, לא?

“אז זהו גרפיטי, בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, לא בא להיות נגד כלום. גרפיטי כאומנות זה משהו שנולד בניו יורק ובפילדלפיה והתכלית שלו זה משחק ילדים. שהתחרות בו היא מי רושם את השם שלו. הכי גדול, הכי חזק, הכי בולט, הכי נראה, הכי הרבה פעמים ולפי הסטנדרטים שהתפתחו עם השנים בכל מיני ניואנסים הרבה יותר מורכבים שכזה מתפצלים לפי מקומות גם אבל זה משחק.

“הגרפיטי המסורתי שאני עושה כבר 16 שנה באף אחד ממנו אין מסר בכלל וזה פשוט חתימה שלי בענק. בסגנון אחר, בצבעים אחרים, עם מבנים אחרים. כאילו זה הגיוון שיש ביצירה, אבל כל פעם זה אותן אותיות באותו שם וזה בעצם המטרה של אומן גרפיטי. לפזר את השם שלו בכל העולם. והשם עצמו הוא היצירה, כאילו הדיסקוגרפיה שבתוך השם”.

“לשמור על הציור? זה באחריות המשלם”

יש לציין, גרין הספיק לשוטט בחייו בלא מעט נקודות בישראל. הוא התחיל בכלל בחיפה, היה גם ברמת הגולן, רמת ישי, עפולה וב-8 השנים האחרונות הוא פועל באיזור שלנו, כשציוריו מעטרים גם ארונות חשמל, מכונות של מזון מהיר. “כל לקוח והשיגעונות שלו”, הוא מסביר.

מי שראה את החזית שצייר גרין לתלמה ילין ב-2021, לא היה יכול להישאר אדיש. ציור קיר בקנה מידה ממש עצום שמתאר את המגמות השונות בבית הספר לאמנות ואת חיי היומיום בו. לפני חודש הודיעה עיריית גבעתיים שהחזית המדוברת צפויה לעבור שינוי לצורך מיגון בית הספר. מי שמצפה שגרין יכעס על השינוי הזה, לא מכיר את האיש.

“זה בסדר, דיברו איתי על לצייר אותו שוב. מי ששילם על הציור צריך להחליט אם לשמור על הציור וזה באחריותו”, מסביר גרין שצפוי לצייר גם את החזית המחודשת בבניין, ודווקא רואה בחידוש החזית כהזדמנות.

מה בכלל המטרה שלך בתחום הזה, מה החלום שלך?
“אין לי ממש חלום. מבחינתי זה בעיקר למצות את מה שאני יכול לעשות בעולם הזה. אני נהנה מזה. אז מבחינתי זה קודם כל לדאוג לכל המשפחה שלי, באמצעות הדברים שאני עושה זה. זה החלום, אפשר אולי לקרוא לזה ככה”.

להזמנת יצירות של אלעד גרין ניתן ליצור קשר בטלפון הבא: 052-343-9678 PANDA -visual art services.

לאינסטגרם של אלעד ניתן ללחוץ על הקישור הבא