אי שם לפני 25 שנה, מצא עצמו אז סטודנט לפוסט דוקטורט פרופ’ יזהר אופלטקה מתגורר עם משפחתו בסאות’המפטון אנגליה, עיר שמוכרת בעיקר לחובבי הכדורגל מימי אייל ברקוביץ’. אבל עם כל החיבה לכדורגל, מה שהדהים את אופלטקה אז היה דווקא משהו אחר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
“כשחזרתי מאנגליה הייתי מוקסם. מדינה נורמלית. היינו משפחה עם תינוקות, וראיתי איך השלטון המקומי דואג לאזרח. שאלתי את עצמי למה אני לא גר במדינה כזו. כשחזרתי לארץ, בתחילת שנות ה-2000, הצטרפתי לרשימה של דב צור והייתי חבר מועצת העיר, ולמדתי את הפוליטיקה”.
שנייה, מה כל כך מיוחד באנגליה?
“פתאום אתה רואה איך השלטון פועל למען האזרח, ולא שהאזרח צריך לרצות את השלטון. זה היה מדהים. אני אתן לך דוגמה. הייתה ספריה לעניים עם צעצועים. עכשיו לא היינו עניים, אבל באנו לתקופה קצובה. מה אני אתחיל לקנות עכשיו בית מלא צעצועים. אז אמרו לנו תלכו ואתם זכאים כי אתם לתקופה מוגבלת, כל מיני דברי שעזרו לנו כזוג צעיר”.
אבל רגע. איך בכלל התגלגלת לגבעתיים?
“גדלתי באשדוד אבל כשהתחתנתי עברתי לראשון. מראשון לציון עברנו לגבעתיים בגלל אשתי, ושם פגשתי את רן קוניק (“על קוניק אפשר להגיד רק דברים טובים”), אמרתי לו ‘תשמע, הייתי 5 שנים חבר מועצת עיר, אני אשמח לעזור לך כי אפשר לעשות המון דברים בעיר כמו גבעתיים’. ואז באמת הייתי שמה עם רן קוניק, זכינו בבחירות, ובהמשך אף הייתי סגן ראש העירייה (ללא תשלום) במשך 3 שנים ואז חבר מועצה במשך 9 שנים בסך הכל.
“כשזכינו, קיבלתי את תיק החינוך. ומיניתי את כל האנשים. מנהלת בית ספר אמרה לי: ‘ממך למדתי שפוליטיקה גם יכולה להיות דבר טוב’. וזו הייתה המתנה הכי טובה שקיבלתי”.
חתול רחוב אקדמי בעל שם עולמי
אופלטקה הוא אדם שקשה להכניס לקופסה, גדל באשדוד (“כשאתה גדל בעיר כזו, אתה ממש לא מפחד להתווכח”), הצליח לשחות במימי הפוליטיקה האקדמיים והתברג בגיל 41 בתור פרופסור – וכל זאת תוך שהוא טובל גם בביצת הפוליטיקה המקומית.
תוסיפו לכך את העובדה שלצד העיסוק שלו באוניברסיטה, כתב ספר אפוקליפטי בשם “שישה ימים אחרונים” המהווה תמרור אזהרה למדינת ישראל (“כשהספר יצא בזמן ממשלת בנט, היו כועסים עליי בחוגי ספרות שהייתי מוזמן אליהם, אבל היום מתנצלים”) – ותבינו שלא בדיוק מדובר באדם שנהנה מלחמם את הכיסא.
בגבעתיים הצליח אופלטקה לקחת את המקצוע שלו וליישם אותו בהצלחה בזירה המעשית של העירייה. גם פה, מדובר לא עניין של מה בכך, לאור העובדה שאקדמאים נוטים לרוב לחיות את התיאוריה.
בכלל, נראה שלא מעט רמת גנים היו נשכרים אם מישהו שם בעירייה היה שואל אותו לעצתו בנושאי החינוך. אבל חלומות בצד, ומציאות בפנים, ואופלטקה שמצא עצמו בסיעתו של ליעד אילני (“אדם מדהים וישר בעל כוונות טובות שרוצה את טובת העיר רמת גן”) – ככל הנראה יאלץ לצפות מהאופוזיציה, כיצד יתנהל החינוך ברמת גן בשנים הקרובות.
יזהר, למה בכלל חצית את הכביש לרמת גן?
“התגרשתי. אז עברתי לרמת גן. בגבעתיים הייתה לי תחושת הצלחה מאוד גדולה, עשינו דברים מדהימים, הקמנו בית ספר אנטרופוסופי, ומיניתי את האנשים הכי מחויבים שיש.
“כשליעד אילני שמע שאני עובר לרמת גן ושקניתי פה דירה, אז הוא אמר לי ‘בוא איתי, אנחנו צריכים אותך איתנו’. אמרתי בשמחה אם אני יכול לעזור, למה לא.
“אני זוכר שאמרתי לו בכיף שגם ילדי רמת גן ראויים לחינוך טוב ואני אשמח לתרום לחינוך וגם בדברים אחרים”.
לא פשוט לתרום מהאופוזיציה.
“כן, אבל אני לא מחפש טייטלים ולא כבוד, הלכתי עם ליעד ועכשיו אני באופוזיציה, ואני מנסה לעזור איפה שאפשר לעזור.
“באופן כללי, אני תמיד אומר קורא לעוד אנשים שבנו את ביתם בעיר להצטרף למועצות העיר. אנשים מתווכחים איתי תמיד, אבל אני אומר להם, אם מישהו יבנה לכם ליד הבית משהו שלא מתאים לכם, זה לא תלוי בממשלה, ולא בביבי. זה תלוי בעירייה, אבל לצערי אנשים נמנעים מלבוא”.
מה השאיפות שלך עבור רמת גן בחמש השנים הקרובות? מה היית רוצה לקדם?
“הייתי מאוד שמח לעזור במתן עצה ודעת בכל נושא החינוך. כמובן כמה שישיבה באופוזיציה מאפשרת”.
“אם יש משהו שאני יכול לתרום לעיר בנושא החינוך, אשמח. אם ילד אחד ברמת גן יהיה מאושר יותר בזכות זה שאני יושב במועצה, אז עשיתי את שלי. אז אני מודע לכך שאני באופוזיציה, אבל ברור שכל מי שיפנה אליי לבקש עצה בתחום, אני אעזור לו. עם זאת, בתוך עמי אני חי, אני יודע את המגבלות”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
