ב-7 באוקטובר ובחודשים שלאחריו, התצפיתניות בצה”ל הפכו להיות סמל לכאלה שרואות ומפנימות בזמן שאף אחד אחר לא מקשיב. אם לשפוט את הראיון שניהלנו עם סגן נטע משה מרמת גן, אנחנו יודעים להגיד עד כמה התפקיד הזה משמעותי וקריטי לביטחון האישי של כל אחד מאיתנו.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

כמו רבות וטובות אחריה ולפניה, גם משה מעידה על עצמה שלא לגמרי התלהבה להצטרף לתפקיד התובעני הזה. מנגד, כששומעים אותה היום, במיוחד לאחר אירועי מלחמת חרבות ברזל. אי אפשר שלא לשים לב למשמעות הגדולה שהיא רואה בתפקידה.

“זה נכון שזה תפקיד מרתיע, אבל אין זכות גדולה מזאת. להגן למדינה שלנו בעיניים. זה הכי קרוב לשטח, זה הכי קרוב ללוחמים ובסוף הלוחם בשטח יודע שיש מאחוריו מישהי ששומרת עליו ומגינה עליו מכל משמר”, משה מסבירה.

איפה גדלת?

“אני מרמת גן, למדתי בבית ספר המנחיל ולאחר מכן בתיכון אהל שם. מעבר, לזה הייתי גם בצופים. מאוד אהבתי את הצופים. בין השאר הדרכתי ילדים עם צרכים מיוחדים והייתי רשג”דית ומרכזת”.

הרבה חיילים שדיברתי איתם על הצופים חוזרים לנקודה הזו, איך את מסבירה את זה?

“זה נכון. הצופים מאוד עיצבו אותי והם חלק גדול ממי שאני היום. מהכלים, מהערכים, מהחברים שלי, מהכל”.

מה זה אומר להיות תצפינית ב-2024 שלאחר ה-7 באוקטובר?

“אני מאוד גאה בזה. זה הדבר הראשון שאני אומרת לכל מי ששואל אותי. שאני תצפיתנית. ומאז ה-7 באוקטובר זה באמת קיבל משמעות אחרת.

“להיות תצפיתנית זה להכיר גזרה מסוימת, בין אם בצפון או בדרום. בתפקיד שלנו באיו”ש המטרה היא למנוע חדירה ליישובים, למנוע טרור עממי, זריקות אבנים, מטענים, אנשים חשודים, פיגועים וחדירות. זה מרכז העשייה”.

הכרת את התציפתניות ממוצב נחל עוז שנשבו ונהרגו ב-7 באוקטובר?

“הכרתי אבל לא ברמה האישית. אבל כן חשוב לי לציין ולזכור את 14 התצפיתניות אשר חירפו את נפשם בשבת השחורה יהי זכרן ברוך.

“אציין את שמותיהן של החטופות לירי אלבג, קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ונעמה לוי אשר נמצאות בשבי והן מלוות אותנו יום יום. כולן אחיותינו, חברותינו, ואנו מייחלות לרגע אשר יחזרו להתאחד פה איתנו”.

באיזה רמה האירועים האלה משפיעים עלייך ועל התצפיתניות שלך?

“החיילות שלי מאוד מוטרדות מזה. זה כן משהו שמעסיק אותי מבחינה פיקודית בחמ”ל. אחרי ה-7.10 כולנו יודעים שזה יכול לקרות וזה לא מנותק מהמציאות, שום דבר לא מנותק בעיניי מהמציאות”.

“אנחנו שם ומתרגלים ועושים כל דבר שאנחנו יכולות כדי שהדבר הזה לא יקרה. אם זה להגיד לאויב בדרך כזו או אחרת ‘לפה אתה לא מתקרב’.  אנחנו מבינות שאנחנו חלק גדול מזה. הידיעה הזו משמעותית יותר מהכל, אם אני אדע שאני הגנתי על המדינה הזו, זה לא מפחיד אותי כי זו העבודה שלי”

מה תגידי למישהי לפני גיוס שמתלבטת אם להיכנס לתפקיד התצפיתנית?

“אני אגיד לה משהו מאוד פשוט. כולנו היינו במקום הזה שלא רצינו את התפקיד הזה שהוא מרתיע ומלא בסטיגמות. אבל ברגע שאת נהיית תצפיתני, כל הסטיגמות האלה נעלמות, והחברות פה הופכות להיות החברות שלך לחיים.

“העמדה שלה והתא הגזרתי שהיא שומרת עליו זה הופך להיות חלק ממנה, ברמה שהיא מרגישה אותה כמו בהרגשת בטן.

“מעבר לזה, אני שמחה בשבילה שיש לה את ההזדמנות להשפיע ולתת מעצמה באחד התפקידים הכי משמעותיים שיש לבנות בצה”ל. בסופו של דבר גם אני הייתי במקום שלה וכבר בהכשרה התאהבתי בתפקיד הזה. אחרי קצת זמן מבינים את המשמעות ורוצים להיות חלק מהדבר הגדול הזה”.

ביום השני לשהותה של נועם בעזה, הגיעה אישה לבושה בפיג’מה, בשנות ה-40 לחייה, לבניין בו שהו היא, הצוות שלה, וצוותי הלוחמים אותם ליוותה מסיירת צנחנים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

“האישה הזו נכנסה לשטח השמור של צה”ל, שטח שבכלל לא אמורים להיות שם אזרחים. הלוחם ששמר על הבית עצר אותה עם נוהל מעצר חשוד”, מספרת נועם.

“אז אחד המפק”צים שהיו איתנו, ביקש שנעשה לה בידוק בטחוני כדי לראות שאין לה נשק כלשהו שעלול לפגוע בכוח שלנו יצאנו החוצה, אני, חיילת בצוות שלי עם עוד כמה לוחמים מהסיירת. היה איתנו גם חוקר שדיבר ערבית שיכול היה לתרגם. בדקנו שאין לה מטען חבלה”.

מפחיד משהו, לא?

“אני לא אשקר. זו סיטואציה מאוד מפחידה, יום שני בעזה, לא יודעת מימיני ומשמאלי, ואומרים לי ללכת לבדוק אישה שיכול להיות שיש עליה מטען, שיכול להיות עליה משהו שיהרוג אותי בשניה.

“כולם התרחקו, בדקתי לה את הגוף. כשהגעתי לחזה, הבנתי שיש שם חפץ שלא אמור להיות שם. החוקר אמר שיש פה 2 בנות, שיצפו בה מרחוק כשהיא תוריד את הבגדים, וששאר הבנים לא יהיו באיזור. כדי לכבד אותה”.

ואז מה קרה?

“באמת כשהיא הרימה את החולצה, נפל לה משהו מהחזייה. היה חשד שזה מטען, אחרי זה הבנו שזה לא היה מטען. כשהבנו שזה לא מהווה סכנה, עשיתי לה עוד בידוק ולקחו אותה לתיחקור.

“בסופו של דבר, אמרו לנו שהיא כנראה הייתה מסוממת, וכנראה שיחררו אותה. חשוב לי לציין, אנחנו לא מעוניינים לפגוע באנשים שלא מבקשים לפגוע בנו. אני מאוד גאה באיך שצה”ל פעל במקרה הזה”.

העיניים של הלוחמים למעלה

“התגייסתי לתותחנים, עשיתי גיבוש לסיירות מיוחדות והגעתי ליחידה של רוכב שמיים”. רוכב שמיים, למי שלא מכיר, היא אחת ההצלחות הגדולות של צה”ל במבצע האחרון. השימוש של צה”ל בכטב”מים איפשר לתמוך בפעילות הכוחות הקרקעיים, בין השאר בהכוונת אש ויצירת תמונה מודיעינית שמגנה על הכוחות.

מה זה בעצם רוכב שמיים?

“רוכ”ש זו יחידה מיוחדת בתוך תותחנים, מרימים כטב”מ טקטי, עוזרים באופן פעיל לכוחות, מכוונים אש, ושומרים עליהם. מהעבודה השוטפת שלי עם הגדודים באיו”ש, הם אומרים שאנחנו העיניים שלהם למעלה”.

“הם לא מוכנים לצאת לפעילות, למעצרים, בלעדינו. העובדה שאנחנו נמצאים קרוב בשטח ללוחמים, זה מייצר ביטחון בפעילות שלהם”.

ואיך בכלל הגעת לעזה?

“נלקחנו ללחימה בעזה באמצע המסלול. היינו בין האוגדות הראשונות שתימרנו בתוך עזה. היינו גם בעזה וגם בעוטף. אני לא יכולה לפרט על המבצעים, אבל גילינו תרומה משמעותית שעוזרת לשמור על הכוחות שלנו, אם זה פירים, מנהרות, ועוד דברים שאי אפשר לפרט עליהם”.

“אני נכנסתי לעזה לחאן יונס, עם הצוות שלי, נכנסנו ל-17 יום, היינו עם סיירת צנחנים, הם יצאו להתקפות ואנחנו שמרנו עליהם מלמעלה. ישנו איתם באותם בתים, צמודים אליהם. זו הייתה חוויה מטורפת אבל גם מאוד מלמדת”.

קחי עצמך שנתיים אחורה, חשבת שהשירות הצבאי שלך יראה ככה?

“לא חשבתי שתהיה מלחמה בעזה. לא היה לי מושג בצבא, חוץ מלגשש לאן אני הולכת להתגייס. השנה הזו ביחידה פיתחה אותי באופן שאי אפשר לתאר. לא חוויתי דבר כזה. גם כשאמרתי שאני רוצה להתגייס לרוכ”ש (רוכב שמיים), אתה לא באמת יודע מה זה. כשאני פה אני לא דמיינתי שהשירות הצבאי שלי יהיה כזה, לטובה”.

למה לוחמת?

“זו נשמעת קלישאה אבל זה חלום שהיה לי מגיל קטן. כל הבני דודים שלי היו לוחמים. אנשים שמאוד תפסתי מהם. וגם אני חושבת שכמה שאפשר להיות יותר פעילים, וכמה שיותר לתרום, אם יש לבנאדם את האפשרות הזו. אז למה לא?

“לי הייתה את התשוקה הזו, ללוחמה בכללי. כשהגעתי ליחידה הבנתי כמה את משפיעה”.

איך זה בא לידי ביטוי בעזה?

“אתה מבין את המשמעות של כל מה שאתה עושה. הם יוצאים מהבתים בתוך עזה שאנחנו ישנים בהם, חוזרים לבתים האלה ואומרים לנו ‘את נתת לנו ביטחון, במקומות שהרגשתי שלא הייתי בטוח. ידעתי שאני בטוח יותר כשאתם מעליי’. זו תחושה מדהימה שאנחנו יכולים לייצר, מעבר לשאר הדברים שאי אפשר לפרט לגביהם”.

נשים בקרבי – זו לא צריכה להיות שאלה בכלל

לפני ה-7 באוקטובר שאלת גיוס הנשים לתפקידי לוחמה הייתה שאלה של ממש. היום, לאחר הצטיינות רבות מהלוחמות ב-7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל, הסוגייה הזו הפכה להיות כמעט ברורה מאליה. אם תשאלו את נועם התשובה ברורה.

את יודעת אנשים שאלו בכלל מה בנות עושות ביחידות קרביות.

“כן, אני חושבת שזו לא צריכה להיות שאלה בכלל. אפילו לפני המלחמה. היו יחידות מיוחדות כמונו, כמו עוקץ, שעושים פעילות ברמה שוטפת. ביחידה שלנו אין הבדל בין בנים לבנות. אפס הבדל בין בנים לבנות. אני חושבת גם שהמלחמה הזו הוכיחה לכל מי שחשב אחרת, שבנות מסוגלות”.

“יש צוותים שלמים של בנות בעזה, בין אם פרמדיקיות ובין אם בצוותים אחרים, כמונו, ואנחנו מוכיחות את עצמנו פי אלף”.

ואיך הייתה העבודה עם צוותי הלוחמים?

“אני יכולה להגיד לך שהצוותים שקיבלו אותנו, קיבלו אותנו מאוד יפה. שמרו עלינו. אבל וואלה אחרי כמה ימים הם גם הבינו שיש פה כמה בנות שהן מצטיינות במה שהן עושות, והן אלו ששומרות עלינו ואפשר לסמוך עליהן”.

“נותנים להן לעשות דברים שלא חשבנו שניתן להם לעשות. כשהיינו בפנים, בתור אישה, זה היה ממש כיף לראות שסומכים עלייך והצלחנו במה שעשינו”.

איך במשפחה מקבלים את זה? בכל זאת עזה?

“כן, המשפחה שלי היא הכי תומכת בעולם, והם גאים בי שהתגייסתי ליחידה כזו. ההורים שלי מאוד דאגו, סבתא שלי לא ישנה הרבה מאוד זמן. אבל שמרנו על קשר כל הזמן. אבל ברור שהייתה את הדאגה של מה שקורה כי אין הרבה תקשורת”.

איפה את שנה מעכשיו?

“אני יוצאת עכשיו לקורס קצינים, כך שבעוד שנה אני אהיה בצוות שפועל, עם הלוחמות מתחתיי. הפעילות ברוכב שמיים זה משהו שמאוד מעניין אותי”.

אולי יעניין אותך גם: 

חשד: 2 השריפות בשבת ברמת גן כתוצאה מהטענת סוללת ליתיום; 5 נפצעו

כשקיבלתי את ההודעה בטלפון שאני מתגייסת ללוחמי מעברים קיבלתי שוק. הייתי תלמידה מאוד טובה והייתי בטוחה שהתפקיד הזה לא קשור להישגים שלי ואין לי איך לממש את עצמי בשום דרך בתפקיד הזה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

שמעתי המון משפטים כמו “כלבי שמירה ” , “טוחני שמירות” ו”התפקיד הכי לא מוערך “. כל זה עורר בי פחד והתחלתי לחקור באתר מתגייסים.

האמת אחרי שקראתי עלתה לי קצת המוטיבציה אבל ההורים שלי ממש התנגדו ואפילו אמרו לי לא ללכת לבקו”ם ביום הגיוס. דווקא בגלל זה באותו הרגע הייתה לי את התחושה שאולי עוד הרבה מלש”בים כמוני מרגישים כך, ואם כולם יסרבו כנראה שלא יהיה מישהו שיבצע את התפקיד הזה שכולם טוענים שהוא כזה משמעותי .

אז הלכתי לבקו”ם ביום הגיוס שלי , ביולי 18 וקיבלתי שוק. המשמעת הייתה בשמים, לפני שנייה עשיתי בגרויות ועכשיו אני עומדת בח’ שצועקים עלי בלי הפסקה.  אבל לאט לאט הבנתי איפה אני נמצאת ועם שיחות עם המפקדים והחברים עלתה לי המוטיבציה בטירוף,  הבנתי שכל מה שעושה את התפקיד זה האנשים,  ה”משפחה”.

ישר אחרי הטירונות יצאתי לקורס מ”כים ופתחתי את מחזור מרץ 19 של טירונים, חוויה מטורפת. במהלך המחזור הבנתי שאני רוצה לצאת לקצונה.  היה לי מאוד קשה לצאת לקצונה מאחר ואני חריגת נתונים אבל יצאתי עם תחושה מאוד גדולה שאני אצליח ושאני אהיה מפקדת מחלקה במעברים. אז אחרי מגמת מעוז וההשלמה לקצונה אכן שובצתי כמ”מ בגדוד ארז.

התפקיד עצמו לא קל , עומדים במזגי אויר קיצוניים , הכי מרוכזים בעולם , חדורי מטרה ועם התחושה שחייב לתפוס את המחבל/מפגע הבא. התפקיד כמו שכולנו יודעים הוא חשוב מאוד.צ= העובדה שאנחנו מאיישים עמדות 24/7 ועומדים למרות הקושי רק מעידה על חשיבות התפקיד,  על זה שאנחנו קו ההגנה האחרון למדינה ואם אנחנו לא נתפוס את הנשק במחסום הוא יכנס למדינה שלנו,  לבית שלנו ושל המשפחות שלנו.

תחושת ההגנה על המדינה במעברים מדהימה,  אבל היא מתעצמת ב”תפיסה הראשונה “. ככל שאתה תופס יותר אמל”ח, מתחזים וסחורות במעבר, כך תחושת ההגנה והשליחות מתעצמת , ואני רואה את זה על הלוחמים במחלקה שלי, ככל שהם תופסים יותר המוטיבציה שלהם גדלה והטירוף בעיניים שלהם גדל.  היום שלי מתחיל במשמרת,  אחר כך בבסיס יושבים עם הלוחמים כמה שאפשר , צוחקים, משתפים חוויות ופשוט נמצאים שם האחד בשביל השני.  יצאתי לקצונה דווקא בשביל המערך הספציפי הזה ולא מערך אחר כי הרגשתי תחושת מחויבות שאני רוצה לתת עוד , הפעם כמפקדת מחלקה על לוחמים ולוחמות מוכשרות.

הלוחמים והמפקדים מתמודדים יום יום עם איומי טרור רבים ומסכלים העברות אמל”ח והעברת סחורות שיכולות להיכנס לשטח מדינת ישראל ולאיים על בטחון תושיבה. התפיסות שיש הן בעיקר מתחזים,  תעודות זהות מזויפות , סחורות שלא אמורות להיכנס , אמצעי לחימה קרים (אלות , סכינים..) ולעיתים רחוקות גם אמצעי לחימה חמים אם זה נשקים .

התפקיד חוויתי נטו מנקודת מבט של הלוחם. תעשו את זה משמעותי זה יהיה משמעותי.  אם תבואו למשמרת בתחושה ש”אני היום אתפוס משהו במחסום ” – תאמיני לי זה יקרה .

הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת למתגייסים החדשים זה לבוא עם ראש פתוח,  לבוא עם ההבנה שהתפקיד הזה משמעותי נטו בזכותינו ובזכות איך שניגש אליו. התפקיד יכול לתת לכן הרבה יותר ממש שתחשבו אם זו סבלנות, תחושת שליחות מטורפת,  חברים לחיים , חוויות והזדמנויות פיתוח – יציאה  לקורס מפקדים , קצונה ועוד הרבה אפשרויות להצליח.