באחד מפרטי הטריוויה המוזרים יותר שנתקלתי בהם בערכי הוויקיפדיה, רשום בערך של הפילוסוף, המתימטיקאי והסופר חיים שפירא (62, “הדברים החשובים באמת”, “קהלת – הפילוסוף המקראי” ועוד), שהוא הלחין וניגן שני שירים שנכנסו לסרט הפעולה ג’ון וויק 2 בכיכובו של קיאנו ריבס.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ
הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו
“כן, זה נכון”, מספר שפירא. “יום אחד קיבלתי הודעה בפייסבוק שמישהו כותב לי שהוא מפיק מוסיקלי בהוליווד. הוא גלש בהוליווד והוא התאהב מיצירות שלי והוא רוצה לקנות שני קטעי פסנתר ממני”, מספר שפירא שדווקא המוסיקה שלו פחות מוכרת.
“עכשיו אני הייתי בטוח שצוחקים עליי, כי אני לא פסנתרן וגם לא קורא תווים, אני מנגן משמיעה. חשבתי שצוחקים עליי, אז כתבתי לו ‘למה שני קטעים, תקנה לפחות 10. אז הוא עונה לי ברצינות ‘לא עשר, זה לא נראה..’. אז הבנתי שלא צוחקים עליי. ומסתבר שזה מישהו שהיה בעברו מפיק של מדונה ולני קרביץ”, מספר שפירא על המפגש המוזר משהו עם הוליווד.
בכלל שפירא, הוא מין ציפור מוזרה וכמעט לא מזוהה בנוף הישראלי. תסגור דלת אחת, הוא ייכנס אליה מהשניה, תחשוב שהוא מתימטיקאי, הוא יופיע כפילוסוף, שלא לומר גיבור תרבות של ממש. נביא של אינטלקט שבישר על בואן של ההרצאות כבידור, כמה עשורים לפני שהפכו לבון טון. ויותר מכל, אדם שחושב על כל סוגיה בנפרד.
משום מה ההרצאות, הספרים והמפגשים עם שפירא נוטעות באנשים מעין שמחה לא ברורה. יש לו את היכולת לייצר ניצוץ של סקרנות גם במוחות של אנשים שהתמכרו למונטוניות. כשאני אומר לו שהתקשרתי כדי לשמוע אופטימיזם טהור, הוא נשמע קצת מזועזע. “תראה, זה לא אני”, שפירא מסביר. “אבל יש לי משהו מוזר, אני לא יודע איך להסביר את זה. ההרצאות שלי אף פעם לא אופטימיות. אבל כולם יוצאים מעודדים בצורה בלתי רגילה”.
אתה כושל בתפקידך, בעצם.
“אני לא מדבר שטויות בהרצאות שלי. בסגנון של תחשוב חיובי – והכל יהיה טוב. כי זה שקר. אני לא מדבר שטויות, אני אומר להם את האמת, וכנראה שיש משהו מעודד באמת. כי אני לא אומר לקום כל בוקר עם חיוך. זה ממש לא אני”.
הבנתי שבעצם היית אמור להיות מוסיקאי.
“אני הייתי שמח לנגן ולא להיות מתימטיקאי. אבל אלוהים לא מסדר תמיד הכל. האמת היא שאני גם פסנתרן וזה מקצוע לא טוב. יש הרבה כנרים בתזמורת, אתה לא חייב להיות הכי טוב, אבל פסנתרן או שאתה הסולן או שאתה הפיאנו בס. זהו. אין 40 פסנתרנים בפילהרמונית של ברלין”.
מי הכווין אותך לכזה כישלון?
“זו אמא שלי. היא רצתה שלמדה פסנתר. אני אוהב מתימטיקה אבל לא כמו נגינה. אם אני לא נוגע במתימטיקה זה לא נורא מבחינתי, אבל אם אני לא מנגן יום-יומיים, אני כמו נרקומן שחסר לו משהו”.
ובכלל, בחרת לעבור למדינה קטנה במזרח התיכון, לא בדיוק המקום שכדאי לעבור אליו כדי שמישהו ישים אליך לב.
“אני עברתי בגיל 14 בעקבות ציונות של נעורים, בקושי ידעתי משהו. בברית המועצות של אותם השנים הכל היה אסור. אפילו את זה שמכבי ניצחה את צסק”א לא ידעתי”.
אתה יודע אומרים שהריצה לאינטלקט בבריה”מ הייתה מתוך החשיכה.
“ברור. כי זה אסור, זה הרבה יותר מרתק. תן לילד 2 צעצועים ותגיד לו אתה יכול לשחק רק באחד מהם. הרי ברור לך באיזו הוא ייבחר. תגיד לילד שלך, טלוויזיה כמה שבא לך, אבל ספרים זה אסור, שחמט בכלל עם מנעול.
“גם לא היה אינטרנט. ספרים היו יוצאים במחברת. כלומר לא קנית אותם בחנות. זה הועבר מאיש לאיש. אחד הדברים הכי מוזרים שראיתי היה כשמישהו רוסי פשוט כתב יצירות של ניטשה בעצמו”.
אז מוסיקה יש, מתימטיקה יש, מה עם שחמט?
“ברור שמשחק. אני רוסי, יותר נכון ליטאי מווילנה. ילד יהודי שלא מנגן פסנתר, לא יודע מתימטיקה ולא משחק שחמט, אז ההורים מתגרשים ממנו. מה נעשה?”, שפירא צוחק.
טיפשותם של אנשים חכמים
לקראת ההרצאה הקרובה ששמה “משפטי חוכמה של גדולי הפילוסופים” (ג’, 22.10.24 18:00, תיאטרון גבעתיים, אולם ארבלי אלמוזנינו), מסכים לשחרר שפירא משפט אחד מבין השנים עשר שידון בהם, זה של הפסיכולוג המנוח וזוכה פרס נובל לכלכלה, דניאל כהנמן ז”ל.
כששאלו את כהנמן האם יש משפט שמרכז את כל משנתו במשפט אחד, הוא ענה:
“כל מה שאתה חושבים עליו, פחות חשוב ממה שאתם חושבים – בזמן שאתם חושבים עליו”. זה משפט כל כך מדהים שמאמר של כהנמן פורסם בעיתון “Science”. הייתה לי הרצאה של שעה ו-40 רק על המשפט הזה. אבל מי שרוצה את התשובה שלי שיקנה את הכרטיס”, צוחק שפירא.
עוד נקודה ששפירא צפוי להתייחס אליה בהרצאה שלו היא שתיקת הארגונים הפמיניסטיים לנוכח פשעי ה-7 באוקטובר, והקושי בהתמודדות עם כך שאירגונים ואינטלקטואלים יהודיים אמריקאיים בנוסח “Jewish Voice for Peace”, תמכו בגלוי במעשי ה-7 באוקטובר, עובדה שפשוט זיעזעה אותו.
“הם הרי לא אנשים טיפשים, וזה עושה את זה עוד יותר חמור. אני רוצה לעשות הרצאה ‘טיפשותם של אנשים חכמים’. זו שאלה שתהיתי לגביה כשאינטלקטואלים יהודים אמריקאיים תמכו בגלוי ב-7 באוקטובר. וזו שאלה שאני עונה עליה בהרצאה, איך ארגון פמיניסטי לא יצא נגד אונס ופגיעה מינית בנשות ישראל, ושאלה עוד יותר מרתקת, היא למה אף ארגון פמיניסטי לא יצא נגד הפרקטיקה של מילת נשים? הם כל כך עסוקים בפער השכר בפינלנד בין גבר לאישה. זה נורא חשוב. אבל מילת נשים זה דבר מזעזע. אלו דברים שגורמים לי לבכות”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
