יום השואה

מחר תציין מדינת ישראל את ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכל רחבי הארץ. השנה, בגבעתיים, בשל נגיף הקורונה, אירועי יום השואה  יתקיימו באופן מקוון ולא בטקסים המסורתיים כפי שצוינו בכל שנה.
בגבעתיים מתגוררים 900 שורדי שואה,  והעירייה, תחלק השנה לכל אחד מהם תשורה. דגל הלאום עם כיתוב “אתם בליבנו” וכן גלויה מטעם ראש עיריית גבעתיים רן קוניק וחברי המועצה בה נכתב: “לזכר בני עמנו הנספים, עבורכם שורדים יקרים שלנו ולמען עתיד העם היהודי והאנושות כולה, לא נשכח ולא נסלח. מחבקים ודואגים לכם תמיד”. את התשורה יחלקו בני נוער, משפחות, מתנדבים ועובדי עירייה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הטקס המרכזי לציון ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה – יום שני 20.4 בשעה 19:00
בשל הנחיות משרד הבריאות בצל משבר הקורונה עיריית גבעתיים תקרין את הטקס המרכזי העירוני לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה בעמוד הפייסבוק וערוץ היוטיוב העירוני,
בטקס יישא דברים ראש העירייה, רן קוניק.

יודלקו שישה נרות זיכרון לזכר הנספים, תקרא תפילת “יזכור”, חזן יקרא את תפילת “אל מלא רחמים”. בתום הטקס יוקרנו מקבץ שירים של ההרכב של יוסי מאיר. בהנחיית אלעד זוהר.
פייסבוק עיריית גבעתיים.

ZOOM זיכרון בסלון:
יום שני 20.4
השנה יתקיימו מפגשי וידאו מיוחדים של “זיכרון בסלון” באמצעות אפליקציית זום. תושבי העיר מוזמנים לשמוע עדות, לשתף ולהשתתף בדיון פתוח על זיכרון השואה.
18:15 – שיחה עם קולט חזן, ניצול שואה. למפגש הזום, מוגבל ל- 30 הנכנסים הראשונים. מיועד לגילאי 18 ומעלה.
19:15 – שיחה עם אליעזר רוזנמן, שורד שואה. ל, מוגבל ל- 30 הנכנסים הראשונים. מיועד גילאי 40-21.
יום שלישי 21.4
13:30 – שיחה עם ליאור מאיק, דור שלישי לניצולי שואה. למפגש הזום, מוגבל ל- 30 הנכנסים הראשונים. גילאי 18 ומעלה.
19:30 – שיחה עם שרית פרידמן ברזניאק, דור שני לניצולי שואה. למפגש הזום, ללא הגבלה במספר האנשים, ישודר גם בעמוד הפייסבוק “קהילתיים – תרבות, פנאי וקהילה”.

דפי פייסבוק קהילתיים
תרבות, פנאי וקהילה – https://www.facebook.com/Kehilatayim/
מיועד לגילאי 18 ומעלה. שעת סיפור בסימן יום השואה, שעת סיפור “קלידוסקופ” מאת חוה ניסימוב, בהקראת רונה ספורטה.
למפגש הזום , ללא הגבלה במספר האנשים, ישודר גם בעמוד הפייסבוק “קהילתיים – תרבות, פנאי וקהילה”, מיועד לילדי כיתות א’- ג’.

“קראנו את שמותיהם על פי התפוצות שלהם, נציגי הדיירים הדליקו נרות זיכרון ואנה הזמרת שרה שירים נוסטלגיים שהעלו דמעות בלב כולנו”‘, אומרים בגן בעיר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

בזמן שבעולם מתגברת הכחשת השואה ובישראל עושים בשואה שימושים ציניים לצרכים פוליטיים, יש עמותה אחת שדואגת שמקיימת כהלכתו את הציווי “לזכור ולעולם לא לשכוח”.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

עמותת “דורות ההמשך” מפעילה פרויקט כתיבה חשוב מאוד שבו בני הדור השני לשואה לומדים לשתף את מה שעבר על ההורים בתקופת השואה.

אחת המשתתפות בפרויקט היא יערית גלזר, תושבת רמת גן, שפעילה בעמותה כבר 15 שנה, מתוכן עשור היא מתעדת את מה ששמעה מהוריה ומכל המקורות ההיסטוריים.

אמה נשארה לבד. כל משפחתה, שמנתה 18 נפשות, נספתה. אביה היה ממארגני הבריחה ממחנה ההשמדה הפורט התשיעי. זה היה מבצר רוסי, שבו רצחו הגרמנים והליטאים יהודים מקובנה ומסביבתה וגם יהודים ממערב אירופה. במבצר היה מרתף סגור בו שוכנו אסירים יהודים, שתפקידם היה לשרוף את גופות הנרצחים ולתפעל את המקום. ב-25 בדצמבר 1943 נמלטו 64 היהודים הכלואים. חלקם ברחו ליער, חלקם הסתתרו אצל ליטאים, וחלקם הגיעו לגטו ומשם לפרטיזנים.

ב-24 בדצמבר 1943 כינסו הגרמנים את האסירים והודיעו להם שכל אחד יקבל לחם, משקה אלכוהולי זול ויום חופש לרגל חג המולד. קבוצת הפעילים הודיעה לכל האסירים שהבריחה מהמבצר תבוצע למחרת. האסירים הסוו עצמם בסדינים לבנים והגיעו לפתח המנהרה. הם ירדו במנהרה ועלו לחומה בעזרת הסולם. כל האסירים הצליחו לצאת מהמבצר בלי להתגלות והתפזרו ליעדים עליהם החליטו מראש. עם בוקר הגיעו הגרמנים וגילו שהמבצר ריק.

לדברי יערית, “חשוב לי לספר את הסיפור הזה בשביל חמשת הנכדים שלי ובשביל עם ישראל. אבא שלי נפטר בגיל 60, מאוד מוקדם, ואחרי מותו אני הצטערתי מאוד שלא שאלתי אותו מספיק על מה שהיה שם. גם את אמא לא כל כך שאלתי. המזל הוא שיש הרבה מסמכים ומחקרים על מה שהיה שם. התחלתי לגלות אתרים בארצות הברית שכותבים על הפורט התשיעי. בכל פעם שההורים שלי נסעו לפורט התשיעי ב-25 בדצמבר אני נסעתי איתם והתחלתי לשמוע את הסיפורים. מכל מה ששמעתי כתבתי וסיפרתי בבתי ספר במסגרת סמינרים בנושא השואה”.

גלזר לא מסתפקת בתיעוד בכתב ובשנים האחרונות היא עמלה על סרט תיעודי על מה שהתרחש בקובנה. “לפני חצי שנה נסעתי לליטא ושם פגשתי במאי מקומי ידוע וביחד הכנו סרט שמשחזרת את מסלול הבריחה של אבא שלי”.

את תושבת רמת גן. מה דעתך על היחס של העירייה לנושא?

“אני יודעת שנותנים מקום לנושא הזה. כשמסתובבים ברחוב ביאליק אפשר לפגוש ניצולי שואה שיושבים שם, רובם מדברים רק רוסית. אני יושבת לידם ומנסה לדלות עוד פרטים. אני חושבת שזו צריכה להיות יוזמה לא רק של אנשים פרטיים כמוני. חשוב שכל המידע הזה ייאסף מהאנשים שעדיין חיים והיו שם, כי לצערי הם הולכים ונעלמים”.

בשנים האחרונות עולה הרעיון לבטל את יום השואה לאחר שאחרון הניצולים ילך לעולמו. “אם זה יקרה אז אני את חיי חייתי לחינם”, אומרת גלר. “כמו שבפסח מצווים עלינו והגדת לבנך ביום ההוא, כך גם את השואה חייבים להמשיך ולקיים בתודעה הציבורית כדי שאיש לא ישכח מה שהיה שם. הפרויקט הזה הוא החינוך הכי טוב לציונות ואהבת ישראל”.