יום האישה

כשרס”מ אושי בוקסנבוים התגייסה למשטרת ישראל בגיל 41, היא הגיעה עם מטרה ברורה: “רציתי לנסות לשנות מהצד שלי את הגישה של המשטרה לאזרחים, להביא יותר סובלנות ויחס אישי”, היא מספרת בראיון מיוחד לרגל יום האישה. “בחלקת האלוהים הקטנה שלי אני חושבת שהצלחתי לשנות קצת”.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

בוקסנבוים, כיום בת 61, אם לשניים וסבתא לשמונה נכדים, היא אחת השוטרות המבוגרות ביותר בשטח. בעוד רבים פורשים לפנסיה בגיל 57, היא ממשיכה לעבוד במשמרות מלאות ביחידת השיטור העירוני של משטרת גבעתיים – בוקר, צהריים, לילה, חגים ושבתות – ומתכננת להמשיך לפחות עד 2028.

“הגעתי למשטרה בשנת 2005, אחרי שהתנדבתי כמה שנים במשמר האזרחי”, היא מספרת. “גם בתור מתנדבת – הייתי עושה כמויות של משמרות עצומה ביחס למתנדבים רגילים”. לפני כן עבדה במשרד תקשורת, בהנהלת חשבונות, ואף הייתה “דוג ווקרית” ומנהלת חנות מזון לבעלי חיים. “כשהתחלתי במשטרה, התפקיד שלי, כמפקדת בסיס מתנדבים, היה לגייס מתנדבים, להפעיל אותם, ללמד אותם סמכויות, אחריות וגישה לאזרח”.

בין המתנדבים שליוותה בוקסנבוים לאורך השנים, סיפור אחד יוצא דופן במיוחד. סיוון, נער שהגיע אליה כמתנדב עוד לפני גיל 16, הפך לחלק בלתי נפרד ממשפחתה. “היה בינינו קליק מההתחלה”, היא מספרת בחיוך. “פשוט אימצנו אחד את השני, ומאז אנחנו משפחה לכל דבר”.

למרות שהיה יו”ר מועצת התלמידים ולא היה חייב במחויבות אישית, סיוון בחר להתנדב במשטרה. “נכנסנו לנשמה אחד של השנייה”, היא מתארת את הקשר המיוחד. “עד היום לא נפרדנו, אנחנו באמת צמודים – מדברים כל יום, יוצאים לחופשות יחד”. כיום סיוון נשוי ואף הוסיף נכד למשפחתה המורחבת של בוקסנבוים. “יש לו את ההורים המקסימים שלו, אבל גם הם יודעים שאני האמא הנוספת. הילדים שלי קיבלו אותו בזרועות פתוחות”.

להגיע ללב של האנשים

מאז 2011 היא חלק מהשיטור העירוני בגבעתיים, והייתה בין המקימים של היחידה. “כשהקמנו את היחידה, זה היה חדשני. בהתחלה היו מי שפתחו עיניים, אבל אחרינו הקימו יחידות רבות נוספות בכל הארץ – כנראה שזה באמת מכפיל כוח לעזור לעיר”, היא מסבירה.

לדבריה, השילוב של שוטרים עם פקחים עירוניים מביא ערך מוסף אמיתי לתושבים. “בגבעתיים, התושבים פונים יותר למוקד העירוני 107 מאשר למוקד המשטרה 100. גם אם מדובר בפורצים או בחשש לחיי אדם, אנחנו מגיעים ונותנים מענה”.

בוקסנבוים מספרת שהיא מתמחה בטיפול באירועים חריגים, גם כשמעורבים אנשים עם מוגבלויות נפשיות. “אני משתדלת להתקרב אליהם פיזית, לחבק אותם כדי להרגיע את המצב ולהבין מה הצרכים שלהם”, היא מתארת. “היה מקרה של אישה עם פוסט-טראומה ממשטרת ישראל. היה לה התקף, חיבקתי אותה והצלחתי להרגיע. בסוף היא הבינה שהצלחתי להחזיר לה את הביטחון ושיש גם שוטרים אחרים, לא רק אלה שהיו חלק מהטראומה שלה”.

אבל יש גם את צד ה”אקשן” בעבודה: “אני גם מביאה גנבי רכב. בשנה האחרונה לבד לכדתי שני גנבי רכב”, היא מספרת בגאווה. “אני לא מפחדת”.

אוהבת את המשטרה

כשהיא מתבקשת להתייחס לעבודתה בגיל שבו רבים כבר פרשו מהמשטרה, היא מחייכת: “אנשים אומרים לי ‘לכי הביתה כבר, מספיק’, אבל אני לא. אני מאושרת במשטרה. אני חושבת שאני בין הנשים המבוגרות ביותר בשטח, אם לא היחידה. השאיפה שלי להמשיך ליהנות ולשרת במערכת כי אני מאוד אוהבת אותה”.

בוקסנבוים מדגישה שהיא זוכה לתמיכה מלאה ממשפחתה. “אצלי במשפחה פרגנו לגמרי – אמרו שמה שטוב לי טוב גם להם”, היא מסכמת.

ומה תעשי אחרי שתסיימי במשטרה?

“גם אם לא אהיה במשטרה בעתיד, אמצא את המסלול לתרום לאחרים. זה הייעוד שלי”.

בראיון מיוחד לרגל חודש האישה, מספרת מזל על תפקידה הנוכחי ועל תחושת השליחות והגאווה בעבודתה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

פרטי קצת על תפקידך, מה את עושה ביום יום?

בתפקידי יש לי אחריות כוללת על מימוש, תמיכה וניטור פרוייקטי החטיבה לעמידה ביעדים ובמחוייבויות ללקוחות, מיסוד תהליכי עבודה, תהליכי ניהול מוצר, מתודת ניהול פרוייקטים, הטמעת NPI, זיכויי ערך, אחריות על אינטגרציה בין מפעלי החטיבה, כולל מימוש כלל משימות החטיבה באמצעות הפעלת המטה וגורמי ביצוע.

אני גם אחראית על בקרה על כלל דיווחי הפרוייקטים, מתן עדיפויות ע”י הקצאה וניתוב של משאבי כ”א ותשתיות ובקרה על ניצולם. בנוסף, על קיום ותחזוקת מערכת יחסים הדוקה עם קבלני משנה אסטרטגיים, ביצוע מו”מ, בניית הסכמי מחירים ותנאים חוזיים ארוכי טווח.

כמה זמן את עובדת בתעשייה אווירית?

בשנת 2000 הגעתי לחברה, והתחלתי בחטיבת התעופה, שם צמחתי, התמקצעתי וצברתי נסיון של מעל ל-20 שנה בניהול פרוייקטים בעיקר מול הלקוחות הגדולים של החטיבה. התחלתי כמנהלת פרוייקטי ״בואינג״ במכלולי מטוס ה-F15 ומשם צמחתי לנהל את התחום, התקדמתי לנהל את המנהלת העסקית. ניהלתי עסקאות בהיקף של מעל מיליארד דולר עם רווחיות גבוהה.

צברתי נסיון רב בניהול הצעות מחיר גדולות ובמו”מ עם הלקוחות האמריקאיים ומימשל ארה”ב במאות מליוני דולרים. כראשת מינהל הובלתי את המינהל שלי לזכייה במקום ראשון בהתקשרויות, מכירות ורווחים בחטיבה.
בסוף שנת 2020 החלטתי לעשות שינוי ולעבור לחטיבת כלי טיס צבאיים, התמודדתי על מכרז לסגנית מנהל המפעל וזכיתי.

כעובדת בחברה הביטחונית הגדולה בישראל, מה הן התחושות שלך כאשר את מגיעה לעבודה?

יש לי תחושת שליחות, סיפוק וגאווה ענקית. המוצרים והמערכות שאנו מייצרים בחטיבה ובחברה עליהם נאמר “המציאות עולה על כל דמיון” וכל זה בזכות האנשים המוכשרים והאיכותיים שעובדים אצלנו.

בתקופת מלחמה כמו זו שאנו חווים כעת התחושה רק מתעצמת, כשאני שומעת מפקד טייסת מצהיר שהמוצרים שלנו הם ״כוכבי הקרב״ ו״חוד החנית״ בלחימה, ועל כך שהלקוח שבע רצון מהביצועים, הלב שלי מתרחב. כשאני רואה פעם אחר פעם את ההצלחות בשדה הקרב ואת התרומה הרבה לביטחון האזרחים והמדינה, בזכות המוצרים שהם פרי פיתוחינו ויוצרו בחטיבה שלי, הלב מתפוצץ מגאווה!”

איך את רואה את צמיחתן של נשים בתעשייה האווירית, בחברות הביטחוניות ובחברה הישראלית בכלל?

כשהגעתי לחברה לא היו כמעט נשים בתפקידי ניהול בחברה. הייתי מוצאת את עצמי יושבת לבד בדיונים סביב שולחן גברי. עם השנים ובעיקר בשנים האחרונות יותר ויותר נשים בחברה מתמודדות במכרזים ומתברגות לתפקידי ניהול וזה משמח מאוד. מתחילים להרגיש בשינוי גם בחברה הישראלית וגם בתעשייה האווירית. אני בטוחה שמגמה זו תתעצם. כך אנחנו מצמיחים חברה בריאה יותר, טובה יותר ומוצלחת הרבה יותר.”

מה הדבר הבא שהיית רוצה לעשות בתעשייה האווירית?

הייתי רוצה להמשיך לצמוח ולהתפתח, לתרום מהידע ומהנסיון שצברתי במהלך השנים ולהמשיך להתקדם.

מה הטיפ שלך לנשים?

“לאוכלוסיית הנשים בחברה אני מציעה להעיז, להיות נחושות ולא לוותר. לבנות תוכנית אישית ולנהל את הקריירה להציב יעדים ולהשיג אותם.
“כל המעז מצליח”, המשפט שמלווה אותי לאורך הדרך”.

אולי יעניין אותך גם: 

מורידים את האופניים החשמליים: 153 דוחות נרשמו ברמת גן, גבעתיים והסביבה

ביד רועדת, לפני קצת יותר מעשר שנים, חתמתי על התחייבות לשירות של שש שנים בצבא, בלי לדעת באמת לאן אני נכנסת. בשנת 2011 התחלתי קורס תכנות, קורס קדם צבאי של חצי שנה בבסמ”ח (בית הספר למקצועות המחשב וההגנה בסייבר של אגף התקשוב). הגעתי לקורס אחרי שסיימתי בהצטיינות 5 יחידות מחשבים בתיכון, כשכל דבר שעשיתי ולמדתי בא לי בקלות. תמיד הייתי מאוד ריאלית ולוגית.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

בקורס היה לי לא קל, הגעתי לסביבה אינטנסיבית ביותר והייתי מוקפת באנשים שרובם ככולם – מצוינים. לראשונה בחיי הייתי צריכה להתמודד עם התסכול מול העובדה שלא הכול בא לי בקלות, שאני לא מבינה הכול במהירות כפי שהייתי רגילה. חוויתי לא מעט רגעי משבר שבהם רציתי לוותר.

הדמות המרכזית שהייתה שם בשבילי זו המפקדת האישית שלי – נועה. היא תמיד ידעה להראות לי דברים בפרספקטיבה חדשה, לנרמל את התחושות שלי, להרים ולעודד אותי במקומות שבהם לא הצלחתי לעשות זאת עבור עצמי. היא הייתה המודל הראשון שלי למפקדת נחושה, שלא מוותרת על האנשים שלה. בשיחת הסיכום של הקורס היא נתנה לי פתק קטן, שעד היום, עשר שנים אחרי, נמצא אצלי בארנק והולך איתי לכל מקום, מזכיר לי את המקום ממנו באתי, את כברת הדרך המשמעותית שעברתי, ואיזו מפקדת אני רוצה להיות עבור החיילים שלי.

לאורך הדרך בשירותי הצבאי, כחיילת ולאחר מכן גם כקצינה, מצאתי את עצמי פעמים רבות בסביבה מקצועית טכנולוגית שיש בה רוב גברי מובהק. הייתי צריכה למצוא את המקום שלי ובעיקר למצוא את הקול שלי שם, דבר שלא תמיד היה פשוט. לאורך הדרך, פגשתי נשים רבות שניהלו פרויקטים מבצעיים טכנולוגיים מורכבים, פיקדו ומפקדות על יחידות טכנולוגיות ועושות זאת בדרך הכי נשית שיש – בעוצמה, בחוכמה, ברגישות ועם הרבה לב. הדוגמה שקיבלתי מהמפקדות שלי לאורך השנים והגיבוי שקיבלתי ממפקדיי הגברים להתקדם, להתפתח ולהביא את עצמי לקדמת הבמה, אפשרו לי שירות צבאי מאתגר, מעצים ושוויוני. כיום, אני גאה להעביר הלאה את כל מה שצברתי לאורך הדרך הנפלאה הזו ולהוות דוגמה והשראה לאחרות ואחרים.

לאורך הדרך ביצעתי שורת תפקידים ביחידות שונות באגף התקשוב, ביניהם ראש צוות וירטואליזציה ותשתיות ענן בממר”ם, מפקדת צוות בהשלמה הטכנולוגית בבה”ד 7, ומנהלת פרויקט תוכנה מבצעי לעולם הל”א (לוחמה אלקטרונית) ביחידת מצפ”ן. כיום אני משרתת כראש מדור מאיה בבסמ”ח. אני אחראית על קורסים והכשרות מתקדמות בעולמות המחשוב והטכנולוגיה ועל הכשרות יסוד בעולם ה-DATA’ תפקיד המשלב חדשנות וקדמה טכנולוגית יחד עם חינוך, פדגוגיה, פיקוד וחניכה – שילוב עולמות אליהם אני מתחברת במיוחד.

המרחב שאני משתדלת לייצר עבור החיילות והחיילים שלי הוא מרחב בטוח שבו אפשר ואפילו רצוי לטעות – ואז לתקן’ ללמוד ולהשתפר. המסגרת הצבאית מאפשרת לי להשביח ולהעצים את החומר האנושי שעובד איתי ולצידי. אם הם יהיו הטובים ביותר, כך גם אני והיחידה כולה. הגיל והמקום שבו נמצאים החיילות והחיילים הם נקודות קריטיות בעיצוב זהותם המקצועית והאישית. יש לי את היכולת והזכות להעניק להם ארגז כלים אמיתי שיפתח אותם וילך איתם הלאה.

פעמים רבות אני מזהה בחיילות שלי את עצמי מן העבר. כשהן נתקלות בקשיים או בחוסר ביטחון אני משתדלת לתת להן את התחושה שיש להן גב, שאני מאמינה בהן. לפני עשר שנים קיבלתי מהמפקדת נועה פתק אחד קטן שעשה לי הבדל ענק. אני מראה אותו בשיחת הפתיחה לכל חייל וחיילת חדשים שמגיעים אליי. נועה כתבה לי: “עדי – אני מאמינה בך, הגיע הרגע שבו את צריכה להתחיל להאמין בעצמך!” את המסר הזה אני רוצה להעביר הלאה לכל חיילת צעירה שמרגישה עכשיו שהיא צריכה דחיפה קטנה שתעזור לה להמשיך. אני מאמינה בך, הגיע הרגע שבו את צריכה להתחיל להאמין בעצמך!!

*ההשתלמויות פתוחות לכולם החל מחיילים בסדיר ואנשי קבע

על אף שקיימת תפיסה רווחת לפיה נשים נוהגות באופן מסוכן יותר מגברים, מנתוני עמותת אור ירוק המתפרסמים לרגל יום האישה הבינלאומי שיחול ב- 8 למרץ, עולה תמונה הפוכה ובמקרים רבים נשים דווקא נוהגות בטוח יותר. על אף הידיעה שנשים נוהגות פחות מאשר גברים, חדותם של הנתונים ועוצמתם של הפערים מציגים תמונה ברורה אודות מי הנהג הבטיחותי יותר.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

רמת גן: בשנת 2020 אירעו 111 תאונות דרכים בעיר במעורבות נהגת אישה ו-338 תאונות דרכים במעורבות של נהג גבר, פי 3 יותר תאונות. מספר הנשים שנפגעו בתאונות דרכים בעיר ב-2020 עומד על 145 נשים (נוסעות ונהגות), מהן שתי נשים נהרגו.

על פי נתוני עמותת אור ירוק המבוססים על נתוני הלמ”ס, 13% בלבד מהתאונות הקטלניות (בהן הרוג אחד לפחות) שהתרחשו בתחום העירוני בשנת 2020 היו במעורבות רכב הנהוג בידי אישה. בשנת 2020 אירעו 185 תאונות דרכים קטלניות בערים, מתוכן ב- 25 תאונות בלבד היו מעורבות נהגות – נשים. מידי שנה מעורבות בתאונות קטלניות בערים 22 נהגות ו-150 נהגים גברים בממוצע.

גבעתיים: בשנת 2020 אירעו 27 תאונות דרכים במעורבות נהגת אישה ו- 74 תאונות דרכים במעורבות של נהג גבר – פי 2.7 יותר תאונות. מספר הנשים שנפגעו בתאונות דרכים בעיר ב-2020 עומד על 29 נשים (נוסעות ונהגות).

עוד עולה מן הנתונים, כי בשנת 2020 היו מעורבות בתאונות דרכים בתחום הערים והיישובים 3,022 נשים לעומת 8,777 גברים שהיו מעורבים בתאונות דרכים בשנה זו.

ארז קיטה מנכ”ל עמותת אור ירוק: “הנתונים מראים שנשים נוהגות באופן בטוח יותר, הן מעורבות פחות בתאונות דרכים ונוטלות פחות סיכונים במהלך הנהיגה. לאור הידע הזה, צריכה מדינת ישראל לעודד יותר ויותר נשים לעסוק במקצועות הנהיגה בעיקר בתחבורה הציבורית הסובלת ממחסור של אלפי נהגים. עידוד נשים לנהוג באוטובוסים ובמוניות יביא להעסקה של נשים רבות, יצמצם  את פערי השכר בין גברים ונשים וגם יגרום לירידה בכמויות תאונות הדרכים”.

38% מרגישים בטוחים לנסוע עם גבר שנוהג – רק 7% עם אישה

סקר שערכה עמותת אור ירוק באמצעות מכון המחקר “מאגר מוחות” (2017) ונועד לבחון מה עמדות ותפיסות הציבור כלפי נהיגה של נשים לעומת נהיגה של גברים, חושף כי למרות מעורבותן הנמוכה של נשים בתאונות דרכים בהשוואה לגברים, דווקא יותר אנשים מרגישים בטוח לנסוע עם גבר.

38 מהנשאלים טענו כי הם מרגישים בטוח יותר לנסוע עם גבר שנוהג ורק 7% טענו כי הם מרגישים בטוח יותר לנסוע עם אישה שנוהגת, 55% טענו כי הם מרגישים בטוחים באותה מידה. עוד עולה מהסקר כי כמחצית מהגברים (49%) מרגישים בטוחים יותר כאשר גבר נוהג, זאת לעומת כרבע (26%) מהנשים בלבד.

כשנשאלו מי לדעתם נהג טוב יותר – 41% טענו כי גבר נהג טוב יותר, 17% טענו כי אישה נוהגת טוב יותר ו-42% טענו כי אין הבדל.

נשים לא אוהבות שגברים נוהגים מהר, גברים לא סובלים שאישה נוהגת לאט

כשנשאלו מה הכי מרגיז אותך בנהיגת של המין השני:

נשים:

• 56% מהנשים טענו כי הן לא אוהבות שגברים נוהגים מהר מדי.
• 10% טענו כי הן לא אהבות שגברים נוהגים בנתיב השמאלי שלא לצורך.
• 4% טענו כי נהיגה איטית של גברים מרגיזה אותם.
• 2% לא אוהבות את אופן ומשך החניה.

גברים:

• 30% מהגברים מתרגזים שנשים נוהגות לאט מדי
• 18% מתרגזים שנשים נוסעות בנתיב השמאלי שלא לצורך
• 10% לא אוהבים את משך ואופן החניה.