בימים האחרונים אני מסתובב עם תחושה קשה בעקבות הלינץ’ התקשורתי שעברה מריה צוקנוב, שכל חטאה היה שאמרה בראיון ל”רמת גן גבעתיים ניוז”: “אחרי גירוש ספרד יירשם גירוש רמת גן”.
צוקנוב, שמגייסת כספים עבור עתירה נגד תחבורה ציבורית בשבת, חטפה בעקבות הראיון הערות כמו “את הזויה וחצופה. תתביישי לך”. “אוי מריה מריה, אולי תתחילי קודם בזה שתחליפי את שמך, הרי מריה היתה אמו של ישו, והשם הזה לא מקובל ביהדות”, “ישראל אחת המדינות הגרועות בעולם כיום בגלל עלוקות הזויות כמוך”, “אל תאיימו – תעזבו! גירוש ספרד? הזיה סוף!”
הלינץ’ הזה העציב אותי לא רק בגלל שאני זה שראיינתי אותה, אלא בעיקר בגלל שזה עוד סימן לפצע העמוק שנפער בעיר הולדתי, העיר שבשנות השבעים ידעה להכיל אנשים מכל השקפות העולם והתייחסה לחוזרים בתשובה באותו כבוד כמו לחוזרים בשאלה. בבניין שבו גרתי ברחוב נגבה גרנו דלת ליד משפחת חלפון הדתיה. אבי המשפחה, אבנר, היה הולך בערב שבת לבית הכנסת, עם הטלית ביד ומברך אותנו בחיוך גדול: “שבת שלום, יהודים”.
הוא בירך אותנו באותה דרך ארץ ואהבת הבריות בין אם קראנו עיתון או שטפנו את האוטו בדרך לסרט בדרייב אין. והוא לא היה היחיד. הדתיים שאני הכרתי מרחוב נגבה ועד רמת עמידר היו שוחרי שלום, מעולם לא השתתפו בהפגנות ומעולם לא ניסו לכפות על חילונים כמוני את השקפת עולמם. הרב משה שלימד אותי לבר מצווה לא ניסה להחזיר אותי בתשובה והוא חייך כששאלתי אותו אם זה בסדר להגיע ברכב לתפילה בשבת. “בעיר הזו אף אחד לא יכפה עליך באיזו דרך ללכת או לנסוע”, אמר לי לפני 35 שנה ואני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
בתמורה ליחס הסובלני שגילו הדתיים נהגו החילונים בהתחשבות כשהקפידו לא לנסוע בשבת דרך שכונות שיש בהן ריכוז גדול של בתי כנסת. בעניין זה צריך להגיד שהאוטובוס של העירייה בשבת בחינם, אבל כך גם השנאה שהוא מייצר, והיום יותר מכל יום אחר בשנה מצווה עלינו לזכור מה קרה בגלל שנאת חינם.
אז מה קרה לרמת גן מכורתי שהפכה לעיר של תככים, הפגנות ופולסא דנורא? מה קרה לחיה ותן לחיות? ממתי הפכה בירת הסובלנות לבירת השנאה? מתי הפכה השמעת דעה – קיצונית ככל שתהיה – ללא לגטימית?
הפוליטיקאים אומרים שלתקשורת יש קשר לליבוי היצרים, אבל אני ממליץ לכם לקחת בעירבון מוגבל את אלה שמחזרים אחרי העיתונאים לפני הבחירות וקוראים להם כלי תקשורת קיקיוני אחריהן.
אני, שלא מחמיץ אף דיון על פייק ניוז, מודה שכותרת כמו “גירוש ספרד נוסח רמת גן” מעלה את הרייטינג, אבל עם כל הכבוד אני לא ארגנתי את העצרת נגד חילול השבת, אני לא קראתי לרבנים לחזור לימי הביניים ואני אפילו לא אמרתי מילה בדיון הלוהט בישיבת מועצת העיר, רק עמדתי מהצד והתביישתי כשנבחרי העיר השליכו זה בזה השמצות וקריאות נאצה שכל אחת מהן היא עילה לתביעת דיבה.
הם לא יתבעו כי הם חיים מהפילוג (זו הרי המשמעות של המילה מפלגה), אבל אתם יכולים לתבוע. תתבעו את עלבונכם כתושבים שאלה נבחריכם, תתבעו מהם לנהוג בסובלנות ובכבוד הדדי, תתבעו מהם לא להחרים את התקשורת ולא לחסום בקבוצות וואטסאפ “תושבים שלא באים להם טוב בעיניים” (ציטוט מדויק של אחד האחראים לכרסום הדמוקרטיה הרמת גנית).
אם לא תתבעו היום את אחדותה של העיר – תתעוררו מחר למציאות שבה רחוב נגבה הוא הגבול. מדרומה לו יחיו החילונים והלוחמים בכפייה הדתית. מצפונה לו תהיה שכונה ענקית של בני ברק שתקום על חורבות מרום נווה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
