העצרת המרכזית לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תתקיים ביום ראשון ה-12.5 בפארק גבעתיים. בניגוד לשנים קודמות בהן התקיימה העצרת בגן הזיכרון, השנה, על רקע מלחמת “חרבות ברזל” הוחלט לקיים את העצרת בפארק גבעתיים, מתוך רצון לאפשר למספר רב של תושבים להגיע ולהתייחד עם זיכרון החללים. העצרת תתקיים במעמד ראש העירייה רן קוניק ובהשתתפות רב העיר פנחס אדרי ונציגי המשפחות השכולות. האירוע ילווה בקטעי שירה של הזמרת נועם קליינשטיין ושל להקת “נעורי גבעתיים”, לצד קטעי קריאה של משה בקר. הכניסה חופשית, החל מהשעה 18:30. הטקס ילווה בתמלול שפת הסימנים וכתוביות ויועבר בשידור חי בפייסבוק של עיריית גבעתיים.

בית יד לבנים יהיה פתוח להתייחדות בערב יום הזיכרון ה-12.5 בין השעות 17:30 – 22:00.

במהלך ערב יום הזיכרון יפתח מתחם ‘נוער זוכר’ ב- BASE שברחוב רביבים 1. המתחם יכלול קיר פתקים לחטופים, קיר גרפיטי והכנת צמידים צהובים.

ביום הזיכרון (13.5) יתקיים טקס זיכרון באתר ההנצחה הגושי תל השומר בשעה 07:30. לאחר מכן, בשעה 10:00 יתקיים טקס אזכרה והתייחדות עם חללי המחתרות בבית העלמין נחלת יצחק. בשעה 11:00, לאחר הצפירה, יתקיימו טקסים בבתי העלמין הצבאיים ובמוסדות החינוך בעיר.

חלוקת נרות זיכרון

לקראת יום הזיכרון ולראשונה בגבעתיים, תתקיים במרכזים הקהילתיים חלוקת נרות לזכרם של חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה תושבי העיר. ניתן להגיע למרכזים הקהילתיים בית ראשונים, שדה בוקר, שז”ר ומרכז השחר בין התאריכים 7.5–9.5 בין השעות 19:00-9:00. בנוסף, ערכות הכוללות נר זיכרון, אבן וטוש ודגל ישראל יחולקו בין התאריכים 13.5-9.5 בטרקלין מרכז הצעירים במגדל השחר.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

ראש עיריית גבעתיים רן קוניק: “אנחנו מציינים השנה את הטקסים הממלכתיים בכאב עצום. לא מעט משפחות הצטרפו לצערנו למשפחת השכול ובמקביל, 132 ישראלים עדיין חטופים בידי חמאס. במצב כזה, חייבים לציין את הימים הממלכתיים אבל בצורה שונה. בנוסף להתאמות המתבקשות באירועים העירוניים, החלטנו לתלות השנה ברחבי העיר גם דגלים צהובים כאות הזדהות עם משפחות החטופים ובתקווה גדולה שנדע ימים שקטים וטובים יותר ושכל בנינו ובנותינו ישובו לגבולם”.

מעיריית רמת גן נמסר כי ערב יום הזיכרון לחללי צה”ל ולנפגעי פעולות האיבה יצוין השנה בשני אירועים מרכזיים אשר יתקיימו בכיכר רמב”ם המחודשת:

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הטקס המרכזי לזכר בניה ובנותיה של העיר רמת-גן, חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה יתקיים ביום ראשון, ד’ אייר תשפ”ד, 12.5.2024 בשעה 20:00.

הטקס במעמד משפחות שכולות, ראש העיר כרמל שאמה הכהן, מנכ״ל העירייה מוטי כהן וחברות וחברי מועצת העיר. הציבור מתבקש להגיע עד השעה 19:30.

לאחר הטקס המרכזי יתקיים ערב “שרים וזוכרים” (החל מ-21:00, אף הוא בכיכר רמב”ם) בהשתתפות האומנים הבאים: קרן פלס, עברי לידר, בר צברי, אגם בוחבוט, נרקיס, איתי לוי ואריק סיני.

הכניסה חופשית, מקומות הישיבה מוגבלים ועל בסיס מקום פנוי בלבד.

ביום הזיכרון 13.5.2024 עצמו יתקיימו טקסי זיכרון במוסדות החינוך השונים בעיר להנצחת הנופלים והנופלות בני העיר אשר התחנכו ברמת-גן. כמו כן, בשעה 11:00 יתקיים טקס בשיתוף כלל הרשויות המקומיות בגוש דן ב”מחנה דורי”, תל השומר. טקס נוסף לזכר חללי מערכות ישראל יתקיים בכפר אז”ר.

לפרטים נוספים על אירועי יום הזיכרון בעיר לחצו כאן.

ביום השני לשהותה של נועם בעזה, הגיעה אישה לבושה בפיג’מה, בשנות ה-40 לחייה, לבניין בו שהו היא, הצוות שלה, וצוותי הלוחמים אותם ליוותה מסיירת צנחנים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

“האישה הזו נכנסה לשטח השמור של צה”ל, שטח שבכלל לא אמורים להיות שם אזרחים. הלוחם ששמר על הבית עצר אותה עם נוהל מעצר חשוד”, מספרת נועם.

“אז אחד המפק”צים שהיו איתנו, ביקש שנעשה לה בידוק בטחוני כדי לראות שאין לה נשק כלשהו שעלול לפגוע בכוח שלנו יצאנו החוצה, אני, חיילת בצוות שלי עם עוד כמה לוחמים מהסיירת. היה איתנו גם חוקר שדיבר ערבית שיכול היה לתרגם. בדקנו שאין לה מטען חבלה”.

מפחיד משהו, לא?

“אני לא אשקר. זו סיטואציה מאוד מפחידה, יום שני בעזה, לא יודעת מימיני ומשמאלי, ואומרים לי ללכת לבדוק אישה שיכול להיות שיש עליה מטען, שיכול להיות עליה משהו שיהרוג אותי בשניה.

“כולם התרחקו, בדקתי לה את הגוף. כשהגעתי לחזה, הבנתי שיש שם חפץ שלא אמור להיות שם. החוקר אמר שיש פה 2 בנות, שיצפו בה מרחוק כשהיא תוריד את הבגדים, וששאר הבנים לא יהיו באיזור. כדי לכבד אותה”.

ואז מה קרה?

“באמת כשהיא הרימה את החולצה, נפל לה משהו מהחזייה. היה חשד שזה מטען, אחרי זה הבנו שזה לא היה מטען. כשהבנו שזה לא מהווה סכנה, עשיתי לה עוד בידוק ולקחו אותה לתיחקור.

“בסופו של דבר, אמרו לנו שהיא כנראה הייתה מסוממת, וכנראה שיחררו אותה. חשוב לי לציין, אנחנו לא מעוניינים לפגוע באנשים שלא מבקשים לפגוע בנו. אני מאוד גאה באיך שצה”ל פעל במקרה הזה”.

העיניים של הלוחמים למעלה

“התגייסתי לתותחנים, עשיתי גיבוש לסיירות מיוחדות והגעתי ליחידה של רוכב שמיים”. רוכב שמיים, למי שלא מכיר, היא אחת ההצלחות הגדולות של צה”ל במבצע האחרון. השימוש של צה”ל בכטב”מים איפשר לתמוך בפעילות הכוחות הקרקעיים, בין השאר בהכוונת אש ויצירת תמונה מודיעינית שמגנה על הכוחות.

מה זה בעצם רוכב שמיים?

“רוכ”ש זו יחידה מיוחדת בתוך תותחנים, מרימים כטב”מ טקטי, עוזרים באופן פעיל לכוחות, מכוונים אש, ושומרים עליהם. מהעבודה השוטפת שלי עם הגדודים באיו”ש, הם אומרים שאנחנו העיניים שלהם למעלה”.

“הם לא מוכנים לצאת לפעילות, למעצרים, בלעדינו. העובדה שאנחנו נמצאים קרוב בשטח ללוחמים, זה מייצר ביטחון בפעילות שלהם”.

ואיך בכלל הגעת לעזה?

“נלקחנו ללחימה בעזה באמצע המסלול. היינו בין האוגדות הראשונות שתימרנו בתוך עזה. היינו גם בעזה וגם בעוטף. אני לא יכולה לפרט על המבצעים, אבל גילינו תרומה משמעותית שעוזרת לשמור על הכוחות שלנו, אם זה פירים, מנהרות, ועוד דברים שאי אפשר לפרט עליהם”.

“אני נכנסתי לעזה לחאן יונס, עם הצוות שלי, נכנסנו ל-17 יום, היינו עם סיירת צנחנים, הם יצאו להתקפות ואנחנו שמרנו עליהם מלמעלה. ישנו איתם באותם בתים, צמודים אליהם. זו הייתה חוויה מטורפת אבל גם מאוד מלמדת”.

קחי עצמך שנתיים אחורה, חשבת שהשירות הצבאי שלך יראה ככה?

“לא חשבתי שתהיה מלחמה בעזה. לא היה לי מושג בצבא, חוץ מלגשש לאן אני הולכת להתגייס. השנה הזו ביחידה פיתחה אותי באופן שאי אפשר לתאר. לא חוויתי דבר כזה. גם כשאמרתי שאני רוצה להתגייס לרוכ”ש (רוכב שמיים), אתה לא באמת יודע מה זה. כשאני פה אני לא דמיינתי שהשירות הצבאי שלי יהיה כזה, לטובה”.

למה לוחמת?

“זו נשמעת קלישאה אבל זה חלום שהיה לי מגיל קטן. כל הבני דודים שלי היו לוחמים. אנשים שמאוד תפסתי מהם. וגם אני חושבת שכמה שאפשר להיות יותר פעילים, וכמה שיותר לתרום, אם יש לבנאדם את האפשרות הזו. אז למה לא?

“לי הייתה את התשוקה הזו, ללוחמה בכללי. כשהגעתי ליחידה הבנתי כמה את משפיעה”.

איך זה בא לידי ביטוי בעזה?

“אתה מבין את המשמעות של כל מה שאתה עושה. הם יוצאים מהבתים בתוך עזה שאנחנו ישנים בהם, חוזרים לבתים האלה ואומרים לנו ‘את נתת לנו ביטחון, במקומות שהרגשתי שלא הייתי בטוח. ידעתי שאני בטוח יותר כשאתם מעליי’. זו תחושה מדהימה שאנחנו יכולים לייצר, מעבר לשאר הדברים שאי אפשר לפרט לגביהם”.

נשים בקרבי – זו לא צריכה להיות שאלה בכלל

לפני ה-7 באוקטובר שאלת גיוס הנשים לתפקידי לוחמה הייתה שאלה של ממש. היום, לאחר הצטיינות רבות מהלוחמות ב-7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל, הסוגייה הזו הפכה להיות כמעט ברורה מאליה. אם תשאלו את נועם התשובה ברורה.

את יודעת אנשים שאלו בכלל מה בנות עושות ביחידות קרביות.

“כן, אני חושבת שזו לא צריכה להיות שאלה בכלל. אפילו לפני המלחמה. היו יחידות מיוחדות כמונו, כמו עוקץ, שעושים פעילות ברמה שוטפת. ביחידה שלנו אין הבדל בין בנים לבנות. אפס הבדל בין בנים לבנות. אני חושבת גם שהמלחמה הזו הוכיחה לכל מי שחשב אחרת, שבנות מסוגלות”.

“יש צוותים שלמים של בנות בעזה, בין אם פרמדיקיות ובין אם בצוותים אחרים, כמונו, ואנחנו מוכיחות את עצמנו פי אלף”.

ואיך הייתה העבודה עם צוותי הלוחמים?

“אני יכולה להגיד לך שהצוותים שקיבלו אותנו, קיבלו אותנו מאוד יפה. שמרו עלינו. אבל וואלה אחרי כמה ימים הם גם הבינו שיש פה כמה בנות שהן מצטיינות במה שהן עושות, והן אלו ששומרות עלינו ואפשר לסמוך עליהן”.

“נותנים להן לעשות דברים שלא חשבנו שניתן להם לעשות. כשהיינו בפנים, בתור אישה, זה היה ממש כיף לראות שסומכים עלייך והצלחנו במה שעשינו”.

איך במשפחה מקבלים את זה? בכל זאת עזה?

“כן, המשפחה שלי היא הכי תומכת בעולם, והם גאים בי שהתגייסתי ליחידה כזו. ההורים שלי מאוד דאגו, סבתא שלי לא ישנה הרבה מאוד זמן. אבל שמרנו על קשר כל הזמן. אבל ברור שהייתה את הדאגה של מה שקורה כי אין הרבה תקשורת”.

איפה את שנה מעכשיו?

“אני יוצאת עכשיו לקורס קצינים, כך שבעוד שנה אני אהיה בצוות שפועל, עם הלוחמות מתחתיי. הפעילות ברוכב שמיים זה משהו שמאוד מעניין אותי”.

אולי יעניין אותך גם: 

חשד: 2 השריפות בשבת ברמת גן כתוצאה מהטענת סוללת ליתיום; 5 נפצעו

חצי שנה בדיוק עברה מאז פרצה מלחמת חרבות ברזל, לאחר מתקפת הפתע של החמאס. חודשים רבים לאחר מכן, אנו עדיין מנסים לאמוד את הסיוט הלאומי שעברנו, בעוד עבור רבים מאיתנו מדובר בסיוט אישי.

מערכת רמת גן גבעתיים ניוז מזכירה היום (א’) את כל אלו שנרצחו ונהרגו על ידי האויב וכתוצאה ממעשיו. השם יקום דמם.

אנו מזמינים את כל קרובי משפחה והחברים המעוניינים לכתוב לנו על זיכרונם מיקיריהם במייל: Desk@d-news.co.il.

16 חללי צה”ל מרמת גן:

רס”ן עידו ישראל שני ז”ל (29). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
סמל עילי בר שדה ז”ל (19). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
סמל עידו דוד ביננשטוק ז”ל (19). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
סמ”ר אור מזרחי ז”ל (20). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
סמל קיריל ברודסקי ז”ל (19). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
סמ”ר אור מזרחי ז”ל (20). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
רס”מ (מיל’) ליאור בן יעקב ז”ל (44). נפל במהלך הקרבות ב-7 באוקטובר 2023.
סרן (מיל’) יובל הליבני ז”ל (30). נפל במהלך הקרבות ב-9 באוקטובר 2023.
סמ”ר רועי וולף ז”ל (20). נפל במהלך הקרבות ב-31 באוקטובר 2023.
סרן יובל זילבר ז”ל (25). נפל במהלך הקרבות ב-1 בנובמבר 2023.
סמ”ר יונתן דין חיים ז”ל (25) נפל במהלך הקרבות ב-8 בדצמבר 2023.
רס”ן חן יהלום ז”ל (34). נהרג בתאונת דרכים ב-18 בנובמבר 2023.
סגן יעקב איליאן ז”ל (20). נפל במהלך הקרבות ב-20 בדצמבר 2023.
רס”מ (מיל’) עקיבא יסינסקי ז”ל (35). נפל במהלך הקרבות ב-8 בינואר 2024
רס”מ (מיל’) סרגיי גונטמכר ז”ל (37) . נפל במהלך הקרבות ב-22 בינואר 2024.
רס”ן (מיל’) יאיר כהן ז”ל (30). נפל במהלך הקרבות ב-12 בפברואר 2024.

15 חללי מסיבות נובה ופסיידאק (רעים):

עדן אבדולאייב רחמין ז”ל (22).
אורון ביילין ז”ל (24).
יובל בן יהודה ז”ל (26).
עילי ברעם ז”ל (27).
יוסף ספי גניס ז”ל (30).
דניאל אשר כהן ז”ל (33)
עומרי יעקב לביא ז”ל (25).
סיגל לוי ז”ל (31).
אוריה ליטמן ריקרדו ז”ל (26).
ליאור מימון ז”ל (22).
גל נבון ז”ל (30).
עידו פרץ ז”ל (23).
אולגה נעמי רומשקין ז”ל (30).
סיון שהרבני ז”ל (21).
ניב תל צור ז”ל (22).

חלל עוטף עזה:

אבי חסדאי ז”ל (53).

ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה פונה היום לתושבי רמת גן, במספר הנחיות לא שגרתיות לאור המתיחות בין ישראל לאיראן.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אנו מביאים כאן את עיקרי הדברים במלואם:

“חשוב להדגיש שני דברים הראשון שתמיד יש להיות קשובים ולהישמע להנחיות העיריה, הצבא ופיקוד העורף.

הדבר השני שאין כרגע שום סיבה לצמצם את השגרה מעבר להגברת העירנות והמוכנות.

היערכות מיטבית ואחראית תוביל להתמודדות בטוחה ולהגנה מירבית ברגע האמת.

בכניסה מיידית לפרק זמן קצר אנחנו כבר מתורגלים אך שהייה ממושכת במרחבים המוגנים מחייבת להכין מבעוד מועד את המרחב המוגן ולהצטייד בציוד חיוני כמו:

מלאי מים ומזון שאינו דורש קירור

תרופות וערכת עזרה ראשונה

תאורת חירום ורדיו הפועלים על סוללות בהישג יד

מזרנים, שמיכות ומוצרי היגיינה

מטענים ניידים וציוד התואם למאפייני המשפחה כמו ציוד לתינוקות, משקפיים.

וכן ציוד נוסף אשר הכרחי לשהות ממושכת.

בנוסף, חשוב שהמרחב המוגן יהיה נגיש ופנוי מחפצים.

הכרה של מיקומי המרחבים המוגנים בסביבתכם ואת הדרך הקצרה ביותר להגעה אליהם.

מוכנות ובדיקה מראש מהי הדרך הטובה ביותר להתמגן בכל מקום אליו מגיעים וכן לאורך הדרך.

כחלק מתוכנית רב שנתית ובהתאם לתרחישים שמעודכנים תדיר מול גופי החירום והביטחון השונים, העירייה נערכה היטב לעת הזו.

בוצעו מספר צעדים כדי להבטיח את בטיחותכם והיערכות נכונה לתרחישים הנובעים מפתיחת מערכת רב זירתית: מופו, סומנו, הוכנו ותורגלו בתי ספר וחניונים תת קרקעיים כמתקני קליטת אוכלוסייה, כולל מיגון והמענים הנדרשים.

הוכשרו צוותי פיקוח, תשתיות הנדסה, רווחה ותחומים נוספים שהם עובדי העיריה ותאגידיה. כמו כן הם חולקו לצוותים בחלוקה גיאוגרפית על מנת לתת מענה לכלל העיר.

רק לפני שנה נחנך מרכז שליטה רשותי ממוגן לשימוש ראש העיר, המנכ”ל, הנהלת העיר ובעלי תפקידים בכירים נוספים, על מנת ליצור רציפות תפקודית בשגרה ובחירום כמו כן, ננקטו עשרות צעדים נוספים.

נאחל ונתפלל שלא נצטרך אף אחד מהדברים הללו ובתקווה לימים שקטים ובטוחים, אך ככל וחלילה נצטרך לקור הרוח של כולנו, ולהקפדה על ההנחיות השוטפות ובטח לאלה שיופצו בשעת אמת משקל מכריע ליכולת שלנו להתמודד מול כל איום ומתקפה.

ר”ג ואתם בידיים טובות וכל עוד נקפיד על אחריות אישית, עירנות, משמעת ציבורית ואישית וערבות הדדית גם ננצח”.

אולי יעניין אותך גם: 

אביב הגיע-הנחשים באים: “יש איזורים ברמת גן שהם משגשגים בהם”

“כולנו גוייסנו ב-7 באוקטובר, החטיבה היא חטיבה סדירה וברגע שקרה מה שקרה, ידענו שאנחנו חייבים להיות על מדים תוך כמה שעות, ולהיות כאן”, מסביר זיו, אחד מקציני ההנדסה של חטיבת גבעתי הסדירה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

זיו, שביומיום עובד כמהנדס בניין בחברת דניה סיבוס ומנהל עסק פילאטיס משותף עם אשתו ספיר, סאפ פילאטיס, הפך להיות ברגע אחד חלק משמעותי מהמאמץ המלחמתי בדרום, כשאת הבית הוא רואה רק לעיתים רחוקות.

“חטיבת גבעתי בצהרי היום ב-7 באוקטובר כבר נלחמה בקיבוצים”, זיו מספר וממשיך, “ואנחנו, קציני ההנדסה של גבעתי כבר בזמן הזה נערכנו לתת את התמיכה לכוחות ולהיערך לשלב הכניסה הקרקעית, ולעשות את התפקיד שלנו, וכמובן להיערך לקראת ההמשך. בעיקרון, חטיבת גבעתי היא חטיבת חי”ר שיש לה את כוחות ההנדסה שלה. הכוחות הסדירים מצאו את עצמם ראשונים בשטח, כי הם עם ציוד מוכן.

“כוחות הנדסה הגיעו במהלך היום,  הכנו את כשירות הכלים ואת כשירות החיילים עצמם, חיילי המילואים. ככל שהכניסה הקרקעית נדחתה, הכשירות שלנו הייתה יותר גבוהה. כל יום אימון זה בונוס. משלב הכניסה, גדוד ההנדסה של החטיבה נכנס ונלחם ביחד עם החטיבה, מבצע את המשימות שהוא צריך לבצע. השתתפות במינהור וחבלה, וכל מה שיוצאי הנדסה יודעים לעשות, לרבות ה-D9. זה היה היום הראשון של הלחימה עד היום והכשירו את עצמם לשלב הכניסה הקרקעית”, הוא מסביר.

ואיפה הספקת לבקר ברצועת עזה?

“גבעתי היא החטיבה שנכנסה לרצועה, אז יצא לנו להיות בצפון הרצועה. יצא לנו להיות באיזור חאן יונס. חטיבת גבעתי ידה בהכל. חטיבה פורצת”.

עד כמה אתם מרגישים את התמיכה בלחימה?

“מרגישים את זה מהיום הראשון, את ההירתמות. בין אם מבפנים או מבחוץ, אנחנו מרגישים את הדחיפה הזו, וזה אחד הדברים שמחזקים את מי שנמצאים בכל הדבר הזה”.

אשתי בחודש שישי, ילד ראשון, ואני לא יכול להיות אפילו אוזן קשבת

אחד הדברים הבולטים שמדברים עם זיו, היא עד כמה הוא חדור מטרה. ולא רק הוא. אשתו שמנהלת את עסק הפילאטיס המשותף שלהם ומהווה את הפנים המקצועיות של העסק, הפכה בלית ברירה גם לאחראית לכל העניינים הכספיים, עליהם הוא אמון בדרך כלל. וכל זאת כשהיא בהריון שמתקדם ביחד עם הלחימה במבצע חרבות ברזל.

אתה כבר כמעט חצי שנה במילואים, איך מתמודדים עם זה?

“אשתי, ספיר, היא אישה חזקה, שנמצאת באותו ראש כמוני בכל הקשור במדינת ישראל. אם זה להיות לוחם. בתפיסה. בסופו של דבר, זו המדינה שלנו ומה שצריך לעשות, נעשה. זה היה קשה. ב-7 באוקטובר כשיצאתי מהבית, היא עמדה מאחורה ובכתה כי כולנו יודעים שמה שהיה שם, רק לנסוע לאיזור באותו יום, זו הייתה סכנה מוחשית.

“ב-7 באוקטובר התחושה הייתה שיכול להיות שהם עוד יגיעו לגבעתיים. הפחד היה שיגיעו חוליות למרכז. אז זה היה מאוד קשה להשאיר אותה במצב הזה. אבל היא אישה חזקה. היא נשארה בבית. זו התמודדות לא פשוטה, חוץ מההתעסקות האישית שלי בעבודה (זיו הוא מהנדס בניין בדניה סיבוס, א.י), שנינו מנהלים עסק שהיא הייתה הפרונט המקצועי שלו ועוד אני הייתי הבק-אופיס מאחורה, זה נשאר ריק, היא לא הייתה מתעסקת עם זה הרבה, ופתאום זה מצב שהיא כן צריכה לעשות את הדברים האלה.

יש לכם ילדים?

“אין לנו ילדים אנחנו רואים שחיילי מילואים מסביב, שמשאירים מאחורה ילדים, ההתמודדות קשה פי כמה וכמה. אשתי גם בהריון עכשיו, אז זו הייתה התמודדות, הרבה רגעים שהיא חווה לבד. ילד ראשון, בדיקות. אלו דברים שהיא חווה לבד. אלו דברים שאתה שומע בדיעבד ורוב הזמן אתה אפילו לא זמין להיות אוזן קשבת”.

בין המילואימניקים, אנחנו מדברים על טיול נוסף אחרי צבא

אתה יודע, מתי אתה חוזר לגבעתיים לחיים הנורמליים?

“אחרי כמה חודשים, היינו בטוחים שזה כבר שם, לפעמים אתה מרגיש, אבל המשימות רק ממשיכות לבוא. אנחנו מעדיפים לא לקוות, ושיודיעו לנו מתי זה מסתיים. ב-4 חודשים הראשונים חזרתי בתדירות מאוד נמוכה, עכשיו אני קצת יותר יוצא הביתה. כי הבנו איפה אפשר להתייעל.

“אשתי בחודש שישי. זה היה ממש על הקשקש, זה קטע כי ב-7 באוקטובר מצאנו את עצמנו בקמפינג שעשינו ביחד בחוף הבונים, אבל יום לפני זה התלבטנו בין חוף הבונים לבין זיקים”.

החלטה חכמה.

“(צוחק) וזה עד שהצלחתי לשכנע אותה לצאת לקמפינג. והיא אומרת לי ‘עד שיצאנו לקמפינג, תראה מה קרה’, אז אני לא בטוח שזה יקרה שוב”.

אתה מהנדס בניין בהכשרה שלך. אז לפחות הנדל”ן בשפל, לא כל כך נורא.

“האמת שהנדל”ן בשפל, אבל הבנייה לא עוצרת. אלו דברים שלמדתי בקורונה. העולם יכול לעצור, אבל ענף הבנייה ממשיך בשלו לא משנה מה קורה. גם השארתי מאחורה פרויקט עם אנשים שעושים עבודה מדהימה”.

זה חתיכת טריפ.

“לגמרי. אנחנו מדברים בינינו, אנשי המילואים ואומרים ‘אחרי כזה דבר צריך טיול אחר צבא עוד פעם'”.

מגיע לכם.

“זה ייקח לי תקופה לא מבוטלת, בסופו של דבר יש לי ילדה בדרך, ואני צריך לגשר על הפעם של כל החודשים האלו”.

לסיום, משהו שחשוב להגיד?

“חשוב להגיד שאנחנו לא שוכחים את המטרה העליונה שהיא בראש ובראשונה לפני הכל, להחזיר את החטופים הביתה ובמהרה למשפחות שלהם. להחזיר את השקט לכל תושבי הדרום”.

יובל היא הבת השלישית לאורלי ויאיר ז”ל, היא האחות הקטנה של אוראל ושלו, נולדה בפרדסיה והמשפחה עברה לפני שמונה שנים לרמת גן לשכונת מרום נווה לאחר פטירתו של האב, יאיר.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אחותה אוראל מספרת עליה: “היא הפצצת אנרגיה של הבית, מלאת שמחת חיים, כבר מגיל קטן היא הייתה רואה את המצוקה של האחר ומשמיעה את הקול שלו. בזמן השבעה כל החברים שיתפו איך היא תמיד ידעה להרים את המורל ולעשות שמח.”

על אותה שבת שחורה היא משחזרת: “לא ידענו שהיא בכלל במסיבה, היא הייתה בהפקה הקטנה יותר, במסיבת הטבע “פסאיידק”. אליהם לא הגיעו המחבלים בשטח, אבל מי ששמע את האזעקות ברח והם רק ניסו להגיע למרחב מוגן שם נתקלו במחבלים.

בעת השבעה החליטה אוראל שהיא חייבת ליצור משהו שינציח את יובל ויחד עם משפחתה והחברים הקימה את עמותת “ויהי אור” שכל מטרתה לגרום לאחרים לשמוח.

מאיפה מגיע הכוח לאחר האובדן הגדול לקום לעשייה?

“זה מהמצבים שהאור חייב לנצח, מ7 לאוקטובר ירד חושך גדול על כל המדינה ואני הבטחתי לאחותי שהאור ינצח.

מתוך הכאב והשבר הכל כך גדול היה ניסיון להיאחז במשהו טוב, הרגשנו שחייבים לעשות משהו טוב. ברגע שהתקבלה ההבנה הזו ושיתפתי את אחי ואת אמא ואת החברים של יובל מהר מאד פתחנו את העמותה”.

מה החלטתם לעשות?

הבנו שמהמקום של השמחה והטוב של יובל ימשיך לקדם שמחה בעולם הזה. עד כה העמותה זכתה לעשות שני ירידים אחד בכפר המכבייה – שבו היו כ-200 ילדים ומשפחות מפונים מהדרום. זה היה מאד עצוב ועם זאת היה אירוע מאד מעצים כי הצלחנו לתת להם כח וקיבלנו גם כח בחזרה. ועוד אירוע מאד מרגש שבו חגגנו יום הולדת לילדה מהעוטף.

אפילו בי”ס ארנון, המקום בו אני מלמדת, הרימו את הכפפה ולקחו את זה כפרוייקט, כל שכבה העלתה רעיון איך לעזור למצב. הם הכינו ערכות יצירה, אפו עוגות, הכינו בתים לחתולים ופיזרו בשכונה.

לא האמנתי עד לאן הם ייקחו את זה, הילדים לקחו יוזמה וחשיבה משותפת איך אנחנו מפיצים את האור וגם ההורים נרתמו.

אני נפעמת מהכח והעוצמה שיש לנו, כל סוגי האנשים מגיעים אלינו, מבוגרים ילדים ואפילו ילד בן 18 שעשה יום אפייה מיוחד לכבוד העמותה.

מה התכניות לעתיד?

יובל תמיד חלמה ללמוד כלבנות טיפולית והיא חסכה עבור זה. החלום עכשיו הוא לנסות להקים קבוצות טיפול בכלבים עבור ילדי מפונים שהעמותה מממנת.

חשוב לי לציין שההצלחה של העמותה והיכולת שלה לגדול הייתה בזכות האנשים והחברים של יובל שהם שותפים מלאים לעשייה ולרצון להפיץ את האור ואת החותם של יובל.

אני מוסרת תודה לכל הקהילה שתומכת ומפרגנת ואיתנו בכל אורך הדרך.

תומי בלולו, בת דודתה של יובל ראתה בשבעה את החוזק של אוראל ובהשראתה יצרה מיזם לאפיית עוגות שיחולקו לחיילים הנלחמים בעזה.

“יש לי חברה שהיא מפיקה בחמ”ל של ענבל והיא שיתפה אותי שבתחילת המלחמה המון בתי עסק שיתפו מוצרים, מזון ומה שחסר לה זה בעיקר דברים מתוקים.

ראינו שיש המון אנשים שרוצים לאפות ורוצים לתרום ופרסמתי בכל מקום ואנשים מביאים אליי את העוגות ומשם משנעים אותם אל תוך עזה.

התחושה הזו שאנחנו עושים את זה בשם יובל ולעילוי נשמתה ושעשרות קיבלו עוגות עם הפנים של יובל, מרגש אותי מאוד וקצת מקהה את תחושת האבל והדיכאון. זה מפקס אותנו לדבר אחר לזמן מה”.

מיזם העוגות ממשיך כל שבוע והמטרה היא לסייע ולשקם ולהחזיר את האור לילדי העוטף.

גם יובל בקי חברה הקרוב של יובל, עומד בראש העמותה ומוסיף לספר עליה:

יובל הייתה כל כך שמחה ונוכחת, גם אם האווירה לא הייתה משהו היא הייתה מביאה אור לתוך החדר ומביאה שטות הכי קטנה ומינורית שגורמת לנו להתפוצץ מצחוק.

בעמותה רצינו לקחת את כל מה שהיה מיובל ולעשות אור, לעשות משהו אמיתי, משהו שינציח אותה לאנשים שהיו צריכים עזרה. הכל יוזמה של אוראל אנחנו היינו שם כדי לעזור לה עם לוגיסטיקה ותמיכה.

לא עובר יום שאנחנו לא חושבים על יובל ומתגעגעים אליה אני שומע את הצחוק שלה כל הזמן והיא תחסר לנו מאד.

אני חושב שאם היא הייתה כאן היום היא הייתה ממש גאה בנו.

לסיוע ופנייה לעמותה ניתן לשלוח הודעת וואטסאפ לאוראל. לשליחת הודעה לחצו כאן 

לאינסטגרם לחצו כאן 

יונתן נולד למשפחה נוצרית במדינת ניו יורק ולאחר שלמד בקולג’ על השואה, גילה את הזיקה ליהדות, התגייר ועלה לארץ כדי ללמוד ולחיות כאן, בגיל 23 החליט להתנדב ולשרת בצה”ל יחד עם ליווי של עמותת ‘אח גדול למען חיילים בודדים’.

הוא למד בישראל תואר שני בניהול מצבי חירום ואסון וחיכה להשתחרר מהצבא כדי לעבוד בתחום.

עדה פורר, מתנדבת עמותת אח גדול שליוותה אותו מספרת עליו: “הכרנו לפני שנה וחצי והוא כבר היה בשירות שלו, יש לנו רקע דומה שנינו הגענו מארה”ב ושנינו התגייסנו בגיל 23.

בפגישת ההכרות הראשונה שלנו פגשתי טיפוס מצחיק שאוכל עוף שלם בשעה 5 בבוקר, ומאז עזרתי לו בכל מה שקשור לענייני צבא, זו הייתה זכות ללוות אותו והלוואי והייתי יכולה להמשיך ללוות אותו.

יונתן היה בחור עם לב ענק, תמיד רצה לעזור לכל מי שבסביבה שלו ושם את כולם לפניו. לא משנה כמה קשה לו הוא תמיד בודק את הסביבה ורק אחרי את עצמו.

הוא היה אור לכולם, וזה חלק ממי שהוא, עצם העובדה שהוא בחר ביהדות, הוא רצה להיות חלק ממשהו יותר גדול ממנו”.

אריאל שותפו לשעבר מספיד אותו: “אם היה לך חלום זה היה להגיע לישראל ולהתחיל חיים. החיים שלך, מלאי האהבה שניתנה לך ע”י כל החברים שלך. אני מקווה שידעת כמה אתה אהוב, אנשים העריצו אותך על הצחוק שלך ועל החברות הבלתי ניתנת להבנה שלך”.

חבריו מספרים עליו: “יונתן היה אהוב, הוא היה בן אדם כל כך טוב שקשה להאמין, איש שנתינה עשתה לו טוב, והוא העריך כל כך שנתנו לו חזרה”.

עיריית רמת גן: “רמת גן כולה מרכינה ראשה בצער עמוק ובכאב רב על יונתן ומשתתפת בצער המשפחה”.

דניאל אהרון, מנכ”ל עמותת “אח גדול למען חיילים בודדים”: “עמותת ‘אח גדול למען חיילים בודדים’ משתתפת בצער המשפחה וממשיכה לענות על הצורך בתמיכה, הכוונה וליווי צעירים בודדים המנסים להשתלב בחברה הישראלית. באמצעות מאות מתנדבים, כולם חיילים בודדים משוחררים המלווים חיילים בודדים בחובה”.

יונתן השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ואחות שחיים בארצות הברית.

יהי זכרו ברוך.

דובר צה”ל פרסם הערב כי סמ”ר יונתן דין חיים ז”ל מרמת גן ורס״ר (במיל׳) עמרי בן שחר, מגבעתיים נפלו בקרב בדרום רצועת עזה.

סמ”ר יונתן דין חיים ז”ל מרמת גן, לוחם בגדוד הנדסה 601, בעוצבת ‘סער מגולן’ (7), נפל בקרב בדרום רצועת עזה ביום כ”ה בכסלו התשפ”ד (08.12.2023), בן 25 בנופלו.

הועלה מדרגת סמל לדרגת סמ”ר לאחר מותו.

רס״ר (מיל׳) עמרי בן שחר מגבעתיים, לוחם בגדוד 6623, עוצבת ׳חוד החנית׳ (55), נפל בקרב בדרום רצועת עזה ביום כ”ה בכסלו התשפ”ד (08.12.2023), בן 25 בנופלו.

הועלה מדרגת רס”ל לדרגת רס”ר לאחר מותו.

רס״ר (מיל׳) עמרי בן שחר ז”ל מגבעתיים. צילום: דובר צה”לרן קוניק ראש העיר גבעתיים: “אסון כבד נפל על עירנו. רס״ר עומרי בן שחר בנם של ענת וראובן, ראש העירייה הקודם של גבעתיים, אח תאום לנדב, נפל אמש בקרבות בעזה.
בשם חברי מועצת העיר ועובדי העירייה, אני משתתף באבלה הכבד של המשפחה. ימים קשים עוברים על עם ישראל, וגם על גבעתיים לא פוסחים האסונות לצערי.
אין לנו ברירה אלא להיות חזקים, ולנצח.עומרי ז״ל, בן 25 במותו היה בוגר בתי הספר כצנלסון ואורט.יהי זכרו ברוך”.

יהי זכרם ברוך.

אולי יעניין אותך גם: אבל בתיכון בליך רמת גן: שמונה בוגרים, שנפלו ונרצחו מתחילת המלחמה

תיכון בליך לא מוצא מנוח מתחילת הלחימה והבשורות מכות פעם אחר פעם על הנופלים שגדלו בין כתלי התיכון. במלאות 30 לימי הלחימה הספידו את הנופלים וכתבו: “קשה למצוא מילים מתאימות שידייקו את תחושותינו, הלם, כאב, זעם, עצב ללא גבול, תסכול, אובדן, חוסר אונים. בתוך כך עלינו להימשך להילחם – להילחם במלחמה שאין צודקת ממנה. משפחת בליך מרכינה ראש בכאב עצום על הירצם ונפילתם של בוגריה”.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

שלושה בוגרי אותו המחזור, מצאו את מותם בטבח שהתרחש במסיבת הטבע ברעים:

ליאור מימון ז״ל, בת 22 מרמת גן, נרצחה במתקפה הרצחנית של חמאס, ״החיוך של ליאור ,לא ישכח לעולם יישאר חרוט במוחנו…״ אומרת אמה של ליאור.  חבריה מספרים שהייתה נערה מלאת שמחת חיים, תמיד מוקפת בחברים, מעורבת, אכפתית ודואגת לכל הזולת.

עידו פרץ ז”ל, בן 23, בנם של אוסנת וערן פרץ ואח של עדן. בהודעה שמסרה עיריית רמת גן נכתב: “העיר רמת גן מרכינה ראשה וכואבת את הירצחו של עידו פרץ ז”ל ומשתתפת בצער המשפחה”.

משפחתו מספרת עליו שהיה בחור יפה תואר, אהוב ומוקף חברים, משפחתה ובת זוג, בר.

ניב תל צור ז”ל, בן 22, נולד וגדל ברמת גן. שירת כמפקד צוות ביחידת חי”ר והיה אלוף הארץ בפאוורליפטינג. ניב עבד בצהרוני מפעלי בית עמנואל והיה אהוב מאוד על כל הילדים.

באותה מסיבה נרצחה גם עדן אבדולאייב ז”ל, בת 23. עדן הייתה ילדה מלאת חיים ושמחה, מוקד של אהבה. הייתה מרכז הכיתה מבחינה חברתית, אהבה מסיבות, הייתה חברה טובה ומלאה בנתינה. עדן הייתה עתידה להתחיל את לימודיה בפקולטה למנהל עסקים. מהתיכון נכתב “הנהלת השכבה והנהלת תיכון ‘בליך’ בוכים, כואבים ושולחים תנחומים למשפחה.”

סמ”ר רועי וולף, מרמת גן, לוחם בסיירת גבעתי, נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 20 בנופלו.
רועי היה קסם של בחור, נעים הליכות, בעל חיוך שובה לב וגומות חן. רועי היה חבר טוב ובן אוהב. תמיד התנדב לעזור ותרם ממרצו למען הזולת.

עידו ביננשטוק ז”ל, לוחם בגדוד 13 בגולני, נהרג בלחימה בדרום. עידו היה חובש בגדוד 13 של גולני שנפל בקרבות בשבת השחורה תוך שהוא מנסה להציל את חברו.

סמל עילי בר שדה, מרמת גן, לוחם חטיבת גולני בגדוד 13 נפל בלחימה בדרום, בן 19 בנופלו. צוות התיכון הוציא הודעת הספד: “הלב כואב ושבור. עילי היה אדם נפלא ואיכותי, חבר טוב ואיש של אהבה ונתינה. עילי היה מאלו שעושים בלי הרבה מילים ורעש. הוא תמיד היה עוזר, נותן יד ופועל למען החברים. הוא ידע לשמח, להצחיק ולהפיץ את האנרגיה החיובית שלו לכל עבר.”

רס”ן (במיל’) חן יהלום, מכפר אז”ר, קצין בגדוד 8159 של חיל התותחנים, בן 34 בנופלו. נהרג בתאונה בחופשה מהצבא. חבריו מעידים שהיה קסם של בחור, רגיש, נעים הליכות ומאוד ערכי. הוא היה חבר טוב, שתמיד התנדב לעזור ותרם רבות ממרצו לזולת.

ממשרד החינוך נמסר: “משרד החינוך משתתף באבלם הכבד של כל משפחות בוגרי מערכת החינוך שנפלו בקרבות הדרום ונרצחו במסיבה ברעים. בית הספר בליך חינך מאז ומעולם את תלמידיו למצוינות ולמנהיגות בכל תחום ובוגריו נמצאים בחזית הלחימה, ביחידות העילית הקרביות ביותר. מערכת החינוך כולה כואבת את נפילתם ותסייע בכל שיידרש”.

יהי זכרם ברוך.