האירוע הזה נגמר הרבה יותר טוב משהוא היה יכול להיגמר. זאת לאור העובדה כי מדובר בסך הכל בגנב רכב ולא בטרוריסט בנוסח נוח’בה. ובכל זאת, עצם נורות האזהרה העולות ממנו, יש בהם כדי לעורר אי נוחות.
לדברי משטרת ישראל, פעילות שגרתית שביצעה יחידת זרוע היישוביים של מג”ב יחד עם שוטרי תחנת ראש העין לסיכול גניבת רכבים באיזור מרכז הארץ, הצליחה לאתר ולעצור רכב של תושב רמת גן.
לדברי המשטרה: “במהלך הפעילות, הבחינו הכוחות ברכב חשוד שנוסע בצורה חשודה בציר 465 סמוך לרנתיס, העלה את חשדם ואלו החליטו לבצע חסימה ולבדוק את יושבי הרכב. בבדיקה שביצעו הכוחות, התברר כי הרכב בבעלות תושב רמת גן.
“הכוחות אשר חשדו כי מדובר ברכב גנוב, בדקו את החשוד שנהג הרכב, אשר טען תחילה כי הינו תושב רמאללה ולאחר תחקור שהתבצע על ידי הכוחות, הודה החשוד כי התחזה לתושב רמאללה, וכי הינו תושב שכונת ׳זייתון׳ שברצועת עזה.
“החשוד נעצר והועבר לחקירת כוחות הבטחון, והרכב נגרר למגרש משטרתי”.
יש לציין, טרם הובהר מהיכן נגנב הרכב, והאם הגיע האיש עד לרמת גן או למקום אחר בישראל כדי לבצע את הגניבה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
ביוני שעבר אביב צברי (31) מרמת גן היה עמוק בתוך האזרחות. כמנהל פרויקטים בחברה לאנרגיה סולרית, החיים היו די שגרתיים. אלא שאז הוא נקרא למילואים, קצת אחר כך הגיע ה-7 באוקטובר. וימי המילואים שלו הפכו לאחד הדברים היותר קבועים במזרח התיכון.
“גויסנו בצהריים של אותה שבת. אחרי שבועיים כבר מצאנו את עצמנו בדרום, ואז נכנסנו ל-3 שבועות לעזה. בגיוס הקודם פעלנו בצפון הרצועה במספר מרחבים. ככה במשך מספר חודשים, ואז שוחררנו זמנית. לפני כמה חודשים גויסנו סבב שני ללחימה במסדרון, לצערי. שם פעלנו בתקופה האחרונה. המון פעילויות איכותיות וטובות” הוא מספר.
צברי, בעברו מ”פ סיירת חרוב בחטיבת כפיר, נכנס לתפקידו כמ”פ פלוגת חי”ר בגדוד 8108 בחטיבה 679, מצא את עצמו ואת הפלוגה שלו בסבב נוסף בעזה. בסבב הראשון (עד ינואר) בצפון הרצועה (ג’באליה, אל עטאטרה ובית לאהיא) ועכשיו גוייס עם פלוגתו לסבב הני להילחם במרכז הרצועה במסדרון נצרים.
אביב, מה יש לך להגיד לגבי המערכה הזו?
“חשוב לי לציין שאנחנו פועלים מאוד מאוד יפה מיום הגיוס ב-7.10 ביום כשנקלענו למלחמה. לדעתי צה”ל תפס את זה בשתי ידיים. לא מעניין אותי פוליטיקה או מה אומרים בתקשורת. אותנו זה לא מעניין בשטח. המשימה פה היא סופר ערכית. בסופו של דבר מה שמוביל אותנו זה להחזיר את החטופים הביתה ולהחזיר את השקט לעוטף”.
מבחינה פיקודית. איך באמת מתמודדים עם החיילים? זו תקופה די ארוכה איך, אתה מתמודד עם האתגרים האלה?
” בסוף כמפקד, אתה צריך לרתום אותם אליך שוב ושוב. וברור שהכל היה יותר קל ב-7.10. חייב להודות, כולנו יודעים את זה. הגענו למצב שגם שוק העבודה וגם האקדמיה קצת פחות מכילים את המילואמניקים. כאילו חזרה לשגרת חיים, וזה אחד האתגרים הכי מטורפים שיש להביא את האנשים ולהזכיר להם למה אנחנו פה, למה גייסנו אותם. היו צריכים את זה פעם.
“והדרך להתמודד עם זה זה קודם כל להתחשב בעצמאים, בסטודנטים. המון אנשים נשואים שהקושי קשה מנשוא, אי אפשר להסביר אותו. זה אומר לא לקום עם הילדים בבוקר, לקחת אותם לגן או ללוות אותם ברגעים מסויימים.
“אנחנו מעבירים את המסר שאנחנו כולנו באותה סירה ולא ניתן לסירה הזו לטבוע. מי שקשה לו צריך להבין שהוא לא לבד. מנסים להתחשב בצרכים של כולם. ובסוף אתה רואה הירתמות מדהימה של ‘אזרחים בירוק’, כמו שאני קורא לזה. מהנדסים, רופאים, מורים, מה שלא תרצה, באים ומבינים את המשמעות של המשימה”.
“לא תיארתי לעצמי שזה יקרה”
ברמה האישית חשבת שתחזור לכל כך הרבה זמן להיות חייל?
“ממש לא. אני 13 שנה במערכת הצבאית. ובגיל 31 מוצא את עצמי בעזה כבר סבב שני. אגב, זה סבב שלישי שלי בחיי, הייתי גם בצוק איתן בעזה ולא תיארתי לעצמי שזה יקרה, אבל צריך להגיד שבסוף אתה רואה את התוצאות, אתה רואה את הדברים שקורים בשטח, רואה מה התוצאה של הפעולות שאתה עושה וזה ממלא ומספק. עם כמה שזה קשה ואף אחד לא יכול להגיד ולמכור שזה לא קשה. אני מרגיש זכות בשלב הזה בחיים לתת מעצמי לא מעט כדי לתרום להשבת השקט במדינה”.
צברי. “אתה רואה ילדים בני 19, פשוט גיבורים” | צילום: דובר צה”ל
אומרים שהניסיון הקרבי שצברתם כל כך קיצוני ביחס לכל דור שלפניכם, שזה בעצם הופך אותכם לבלתי ניתנים להחלפה כמעט.
“אנחנו דור הגיבורים הבא, ואני לא מדבר על עצמי.אבל כל מה שאירע לנו מה-7.10 ועד היום, סיפורי הגבורה, האובדן, הסיפורים הטראגיים. זה כמו מלחמת יום כיפור החדשה”.
“זה כל כך מפתיע כל פעם מחדש שומע על איזה ילד לוחם שעשה איזו פעולה כל כך מוגזמת שאתה אומר ‘בוא’נה זה בן אדם שהוא כאילו בן איזה 30. ששומר על על המשפחה שלו בידיים שלו וזה מדהים לראות את זה'”.
“אני לא יכול לשתף יותר מדי. אבל היה אירוע שבו מבנה חטף RGP, וחבורה של ‘ילדים’, ואני אומר את זה במובן החיובי. ילדים בני 19 ומ”פ בן 24 בסדיר, נכנסנו למבנה והצילו 7 פצועים. כולם בסוף בריאים ושלמים. וזה יכול היה להיגמר בכל כך הרבה הרוגים”.
היית רוצה להגיד כאילו ככה מסר לסיום?
“צה”ל חזק מאוד. גם ברצועה וגם בגזרות הצפוניות. בשטח לא מרגישים את הבלבול מוח של הפוליטיקות והשטויות. מתעסקים בלעמוד במשימות שלנו בצורה כמה שיותר טובה וכמובן תוך שמירה על חיי אדם ובריאות האנשים שלנו. אני יודע להגיד לך שכמה שצריך, נעשה. גם אם יהיה קשה, נתמודד. אנחנו נעשה את מה שיידרש לנו, עד תוצאה אחת ברורה, שכולנו יודעים מהי”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
הסיפור של ד”ר יוסף גפני, מומחה לאורתודנטיה במרפאות מכבידנט בגבעתיים שגדל ברמת גן, מושפע מהתאריך הארור הזה ביתר שאת.
ד”ר גפני, שנבחר לקבל אות הצטיינות מטעם המרכז לשירותי הרפואה של צה”ל על תרומתו באירועי ה-7 באוקטובר ובחודשים לאחריו, גוייס על ידי הצבא לאחת המלאכות היותר קשות שניתן להטיל על אדם, זיהוי חללי צה”ל.
“בשביעי באוקטובר התנדבתי לשרת ביחידה לזיהוי חללים של צה”ל. זו יחידה שעובדת בשירות חירום, ובמשך חודשיים וחצי עסקתי בהליך של זיהוי קורבנות”, מספר גפני וממשיך.
“בימים הראשונים היו כמויות בלתי נתפסות של גופות שצריך לזהות את זה היה באמת מסביב לשעון. ורק שהרגשת שאתה לא יכול. הלכת הביתה. מהשבוע שלישי התחילו לחלק אותנו והתחלנו לעבוד במשמרות של 12 שעות ואחרי זה משמרות טיפה יותר מרווחות של 8 שעות. אז כן, זה היה מאוד ממש ממש אינטנסיבי מאוד”.
ד”ר גפני, איך בכלל מתמודדים עם ההבדל הזה מהעיסוק היומיומי שלך?
“קשה. יש לנו הכשרה לעיסוק הזה במסגרת היחידה לזיהוי. אבל אף אחד מהתרגילים האלה לא היה קרוב למה שקרה ב-7 באוקטובר ובחודש לאחר מכן”.
מאיפה מגיעה הפרקטיקה של זיהוי גופות באמצעות שיניים?
“כל חלל שמגיע לזיהוי צריך לעבור זיהוי דרך שיניים. לא בוררים מקרים. כל חלל עובר חלק מההליך. זאת מאחר שאי אפשר לזהות על פי פרמטר אחת, טביעת אצבע או די אן איי.
“הבעיה הייתה באירוע הזה שהיו כמויות בלתי נגמרות של חללים. וחלק מהגופות לא היו במצב שניתן לזהות אותם על פי הפרמטרים האלה”.
איך בכלל מזהים דרך שיניים? מה מה מיוחד במבנה שיניים שדרכו אפשר לזהות?
“היתרון הוא שכל חייל שעובר בשרשרת החיול נותן חוץ מדגימות של טביעות אצבע ו-DNA, גם צילומי שיניים. היתרון בשיניים שזה החומר המסוייד הכי חזק בגוף האדם. הוא הכי עמיד והכי חזק. בעצם גם עם הגופה נשרפה לחלוטין – השיניים נשארו.
“אז הצילומים האלו מאפשרים לנו, במידה ויש מאפיינים מיוחדים לשיניים, סתימות מיוחדות. מהתחום שלי כיבויים על השיניים שנעשו. אז אם הם מתועדים בגיוס, ניתן לזהות לפיהם”.
ד”ר יוסף גפני. במהלך טקס הענקת אות ההצטיינות | צילום: מכבידנט
“יש לנו באמת עם חזק ונפלא”
המפגש הוא עם הגופות עצמן. אני משער שזו ממש מעמסה מנטלית גדולה. איך מתמודדים עם זה?
“היחידה מלווה על ידי כיתת חוסן זה קבוצה של מטפלים נפשיים פסיכיאטרים, פסיכולוגים שמלווים אותנו. עם שיחות לפני משמרות. בימים הראשונים זה היה בתדירות הרבה יותר גבוהה. היה לנו גם סוף שבוע שלם של רק מפגשים ושיחות בקבוצות. הצבא דחף למפגשים עם פסיכיאטריים בגלל שהם הכירו בעומס הנפשי. זה היה ברור שזה נדרש”.
“בימים הראשונים זה היה כאוס. אנחנו עוסקים בזיהוי חללי צה”ל ועבדה לידינו גם היחידה האזרחית של המשטרה באותו המתקן. אבל היו גם חיילים שהיו בחופשה והגיעו לא במדים. והגיעו אלינו גם גופות של אזרחים. והגיעו למשל גם גופות עם שיניים תותבות. לאף ישראלי אין תותבות, אז ברור שאנחנו לא עסקנו בזיהוי שלה”.
יש מקרים שאתה זוכר במיוחד?
“לא יכול לדון במקרים ספיציפיים. זה היה מאוד מרגש לסגור מעגלים כאלו של זיהוי חללים. לאפשר למשפחה לסגור מעגלים”.
יש משהו שתרצה להוסיף?
“כן, יש לנו באמת עם חזק. לא נכנס לפוליטיקה. עם עם אנשים שהם באמת נפלאים שאתה פוגש דרך השירות הזה. גם היחידה שלנו היא תחת הרבנות הצבאית הראשית. ובאים לשם הרבה חרדים שבאים לעשות מילואים. משהו שאתה ביום יום לא שומע עליו.
“אז אמנם הם לא לוחמים. אבל חרדים שמגיעים לבסיס בלבוש אזרחי. מחליפים למדים ועושים את המלאכה שלהם”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
הקורס אורך כשנה וחודשיים והוא אחד מהקורסים הייחודיים והיוקרתיים ביוצר בצה”ל, אשר מתמיינים אליו כל שנה מאות מועמדים. הקורס הינו קורס התנדבותי, מקצועי, מאתגר וערכי אשר מורכב מ-2 שלבי הכשרה – שלב בסיסי ושלב ייעודי בסיומו מוענקת לבוגריו דרגת הסמל וסיכת צוללן. במהלך הקורס, הצטרפו המסיימים לפעילות המבצעית של שייטת הצוללות ולקחו חלק בלחימה במלחמת חרבות הברזל.
סמל י’ (הראשון) למד בתיכון ברמת גן והרחיב פיזיקה וקולנוע. בזמנו הפנוי אוהב י’ לשחק כדורגל ואף היה חבר בתנועת הצופים כחניך וכמדריך. י’ מספר על הקורס “למדתי לעבוד בעבודת צוות ולהתמודד עם אתגרים, השתפרתי פה כבן אדם, ולמדתי לתת מעצמי לאחרים”
סמל י’ (השני) למד בתיכון ברמת גן והרחיב פיזיקה וביולוגיה. בזמנו הפנוי אוהב י’ לנגן בגיטרה ולשחק כדורסל ושחמט. י’ מספר על הקורס “הערכים בקורס התחברו עם הערכים שהאמנתי בהם- חברות אמינות ומקצועיות. הטיפ הכי טוב שיש לי למי שרוצה להיות צוללן זה להיות שם אחד בשביל השני ולעזור אחד לשני. אי אפשר לעבור את המסלול הזה בלי האנשים שלצידך”
סמל א’ למד בתיכון ברמת גן והרחיב פיזיקה ומחשבים. בזמנו הפנוי אוהב א’ לקרוא, לצלם ולטייל. א’ היה חבר בתנועת הצופים בתור חניך וכמדריך. א’ רצה לעשות שירות קרבי, הוא עשה את המיונים והגיבושים והתקבל לקורס. א’ מספר על הקורס “אין הרבה קורסים בצבא שמשלבים מבצעיות ולוחמה ומצד שני משלבים הפעלה של הראש, אנחנו כל הזמן לומדים ופועלים, זה האתגר בתפקיד”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
נסו רק לדמיין איך אתם הרגשתם לקראת השחרור מהצבא, מוכנים ורוצים לכבוש את העולם – רק כדי למצוא את עצמכם מבלים את הרוב השנה הקרובה בלחימה בעזה.
לא רק, אלא שאחדות המשרת כמפקד במילואים, מצא עצמו מבלה את החודשים האחרונים כמפקד של חיילים מבוגרים ממנו משמעותית.
“פיקדתי על אנשים שהם כמעט פי 2 מהגיל שלי. אנשים בגיל 38-39. זו הייתה תחושה מוזרה. אנשים עם משפחות ועסקים. אני זוכר מקרה שאחד החיילים שלי דיבר בפייסטיים עם הבן שלו במעט הפעמים שהחזירו לנו את הטלפון, והילד בכה, זה ממש ריגש אותי”, מספר אחדות.
אבל בואו שניה נלך אחורה, רגע לפני ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. אחדות שהשתחרר לפני כן עמד להתחיל קורס מדריכי חדר כושר. אז החלו האזעקות.
“ב-7 באוקטובר, כשהתחילו כל האזעקות אמא שלי ממש התעקשה שאני לא אלך, אבל המפקד שלי קרא לי והיה ברור לי שאני אלך”, הוא מספר.
ומה קורה במלחמה?
“מגייסים אותנו ואנחנו מגיעים ללחימה יומיים לאחר מכן”.
כמה זמן שירתת מאז?
“בסך הכל שירתי 150 ימים, בין ה-7 באוקטובר לפברואר, ואז שוב מאפריל לחודש בגבול הצפון”.
ואיך מתמודדים עם זה, פתאום נשלפים מהאזרחות בחזרה לצבא?
“אחד הדברים שהחזיקו אותי ואת כולנו זה התמיכה מהמדינה הזו, כלומר מהאזרחים. אנשים תמכו בנו מההתחלה וזה היה מאוד מורגש, האחדות הזו. נתנה לנו דחיפה רצינית.
“לצערי, בחודשים האחרונים זה פחות נמצא. אז כן, העם הזה יודע להתאחד, אבל חבל שצריך אירועים כמו ה-7 באוקטובר בשביל שזה יקרה”.
אתה זוכר מקרה ספציפי מהלחימה?
“כן. המקום שבו הבנו את המשמעות ברמה הכי גבוהה, היה כשהקפיצו אותנו באחד הלילות ב-2 בלילה לחפות על כוח שהיה בפנים. כשהמפקד של הכוח יצא משם הוא עלה מולנו בקשר ואמר לנו שבלי החיפוי המהיר שלנו, הם לא היו יוצאים משם בחיים. אז זה באמת המקום שבו המשמעות של מה שעשינו מגיעה לשיאה”.
ואז שוב מחזירים אותך לצפון.
“כן, אני חייב להגיד שזה לא יכול להמשיך ככה. אני צעיר ובלי משפחה. אבל יש לי חיילים עם עסקים ומשפחות, שאם יקראו להם ככה בהפוגות כמו שקראו עד עכשיו, הם פשוט לא יצליחו להחזיק את הדבר הזה”.
ואיך החיים בלי מדים?
“מצאתי את עצמי על שלט חוצות. עיריית גבעתיים תלתה עבור כל מילואימניק ששירת מעל 150 שלט חוצות, ואני רוצה להגיד להם תודה. יש לזה המון משמעות.
“לגבי ההשכלה. ב-7 באוקטובר הייתי באמצע קורס מדריכי כושר בקמפוס שיאים. לצערי הרגשתי איך שהקורס ממשיך בלעדיי, והייתה לי תחושה שיש לי חור בהשכלה ביחס לכולם. אבל בסוף כן הצלחתי להשלים אותו”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
מפקד מחוז דן בפיקוד העורף, אל״ם חי רקח שיסיים את תפקידו בסוף החודש, נפגש עם ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק ועם ממלאת מקומו – סגנית ראש העיר המחזיקה את תיק הביטחון, אור לי ניב למפגש סיכום.
מפקד המחוז הודה לראש העיר ולמחזיקת תיק הביטחון על שיתוף הפעולה של העירייה והמחוז בכל תקופת מלחמת ״חרבות ברזל״, שיבח את התנהגות העירייה ותושביה בעת הזו וציין את חשיבותם של בניית המוכנות לחירום והעצמת חוסן האוכלוסייה.
מפקד מחוז דן אלוף-משנה חי רקח, אמר:
״אנו עדיין נמצאים במלחמה ובמסגרתה נדרשים להתמודד עם אתגרים משותפים. אני מעריך את העבודה הרבה, המקצועיות ושיתוף הפעולה עם עיריית גבעתיים בהובלת ראש העיר רן קוניק. לעירייה יש חלק בלתי נפרד מההצלחה של מחוז דן במאמצו להצלת חיים. במהלך המלחמה חשיבות הקשר המקצועי והאישי בין המחוז לגורמי ההנהגה בעירייה באה לידי ביטוי באופן ניכר. אני בטוח שהקשר המשמעותי שנבנה יהווה בסיס איתן להמשך ויראה אפקטיביות גם בתרחישי חירום עתידיים״.
ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, אמר:
“אל”ם חי רקח מלווה את עיריית גבעתיים מזה כמה שנים, בהן חלק מתקופה הקורונה וכמובן מלחמת ‘חרבות ברזל’, מעבר ליחסי האנוש המצויינים בהם ניחן, חי הוא איש מקצוע מן המעלה הראשונה אשר תרם להידוק שיתוף הפעולה בין מחוז דן בפיקוד העורף לבין עיריית גבעתיים. אני רוצה להודות לחי על תמיכתו ותרומתו לביטחונם של תושבי גבעתיים בימי חירום ובשגרה ולאחל לו הצלחה רבה בהמשך דרכו”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
אביזמר המשרת כמ”מ בחטיבת החילוץ, התנדב 5 שנים בכבאות והצלה, היה בצופי ים, ומנגן בכינור.
ב-7.10 הוא נלחם בחירוף נפש בבסיס זיקים והציל חיי חיילים.
סמל מ’. לוחמת במערך הלוחמה האלקטרונית של חיל האוויר | צילום: באדיבות דובר צה”ל
בגבעתיים נבחרו סמ״ר יואב שטיין וסגן הגר פיקל גבע. שטיין משרת בתור צ’יף דבורה בפלגה 916. שטיין הוא חייל בודד מאוסטרליה, אוהב כדורגל, כדורסל וגלישה. הוא עלה לארץ בגיל 9, חזר לשם לשם בגיל 12 ועלה שוב בגיל 15 בעקבות אחיו הגדול.
סמ״ר יואב שטיין. כל הדרך מאוסטרליה | צילום: באדיבות דובר צה”ל
הגר פיקל גבע הינה רופאת הגדוד 101 של הצנחנים. היא שירתה במשך 111 בתוך עזה כשהיא מסכנת את חייה ומתפעלת את המערך הרפואי הגדודי האחראי על הצלת חיי אדם (לחצו כאן לראיון נרחב איתה).
סגן דר הגר פיקל. שירתה 111 יום בעזה | צילום: באדיבות דובר צה”ל
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
אם הייתם שואלים ב-2022 את מ’ כשהייתה תיכוניסטית בתיכון אהל שם בעיר ומדריכה בצופים ברמת גן, איפה היא רואה את עצמה בעוד שנתיים, ספק גדול אם הייתה מתארת את התפקיד המסווג אליו הגיעה, ובו היא נבחרה כמצטיינת הנשיא ביום העצמאות ה-76 של המדינה.
בכלל הדור שהתגייס בשנתיים האחרונות, לא היה יכול לתאר שדווקא במשמרת שלו, הביטחון של מדינת ישראל יועמד למבחן בעוצמה כזו. והדור הזה שהיא נמנית אליו, נאלץ להתמודד עם אתגרים שהקודמים לו, טרם פגשו.
מ’, מה את בדיוק עושה שם ומה המשמעויות של זה בחצי השנה האחרונה?
“אני לא יכולה לספר בדיוק. אני רק יכולה להגיד שזה מסווג, תחום האלקטרוניקה וחיל האוויר. בחצי השנה האחרונה יש הרבה עבודה. כל החברים ביחידה ממש עסוקים, אבל לצערי אני לא יכולה ממש לפרט במה”.
איך זה נראה ביומיום?
“רוב העבודה היא בשטח. במשמרות מסביב לשעון לילה ויום. בכל מקום ובזמן שצריך. כל אחד אצלנו עושה כמה תפקידים, ואנחנו מתייעצים הרבה בינינו כדי להשתפר”.
מה בדיוק נדרש בסוג התפקיד הזה?
“בעיקר מחפשים אנשים שיש להם יכולות למידה מהירה והסתגלות מהירה. זה שירות שמשתנה מעכשיו לעכשיו, כאילו מחר יכולים לשנות לי מקום. מחר יכולים להגיד שאני צריכה לסגור 21, או שאני אצא הביתה מחר. יש לנו הרבה אי וודאות. אז בעיקר מחפשים אנשים כאלה שיכולים להתמודד עם הדברים האלה.
“האנשים פה כולם חכמים וכולם שואפים גבוה”.
סמל מ’. חלק ממערך הלוחמה האלקטרונית של חיל האוויר | צילום: באדיבות דובר צה”ל
זה קשור למה שלומדים בתיכון?
“לא ממש. אני למדתי פיזיקה ומדעי המחשב אבל לא בהכרח. יש פה גם אנשים שלמדו בגרויות אחרות לגמרי, גם הומניות”.
בהתחשב בכך שנבחרת כמצטיינת ובחצי השנה האחרונה, אני משער שזו הייתה תקופה מאוד משמעותית. את חשבת שיהיה לך כל כך הרבה השפעה?
“האמת שבכלל לא. עשיתי את העבודה ביומיום כי היה צריך אז עשיתי. ניסיתי לעשות כמה שיותר משמרות ולעזור לחברים, נשארתי בבסיס כמה שצריך. זה נורא מובן מאליו אצלנו. אנחנו יחידה קטנה, אז כולם בשביל כולם. אין כזה דבר לא לעשות”.
עד כמה השירות השתנה מאז ה-7 באוקטובר?
“מאוד. לצערי לא יכולה לפרט במה. אבל כל מה שהתכוננו אליו, או התגשם, או שלא ראינו את הדברים האלה בכלל.
איך המשפחה מתמודדת עם העובדה שהם לא יודעים מתי בכלל תחזרי הביתה.
“בהתחלה כשהייתי חוזרת, ההורים שלי עוד שאלו אותי איך היה, ובאיזה שעה בראשון אני חוזרת לבסיס. אני אמרתי להם שאני בכלל לא יודעת מתי אני חוזרת, ואם זה בראשון. אז עם הזמן הם התרגלו פשוט לא לשאול.
“והם מבינים את הסיטואציה, הם מבינים שיכול להיות שבאמצע הארוחה, אני צריכה לקום וללכת, ויכול להיות שכן אשאר כל החג.
“הם מאוד מכילים ומאוד מבינים, מאוד גאים. כבר קרה פעמים שהוקפצתי לבסיס, והם ישר שאלו ‘טוב, מתי יוצאים'”.
איך באמת התחושה שאת לא יכולה לספר מה עובר עלייך?
“בהתחלה זה היה קצת מבאס. כי רציתי לספר לחברים שלי בבית איך אני מרגישה, כי זה המקום הנוח. הבית. אתה רוצה שישמעו, אתה רוצה להגיד, אבל בדרך כלל אין את האופציה הזו בכלל.
“אני כל הזמן חושבת על מה שאני אומרת פעמיים. ובתוך השירות, כשמוצאים את המקום בתוך היחידה עם חברים – אז אין יותר צורך להוציא החוצה. בסופו של דבר החברים ביחידה מדהימים אחד אחד”.
הנעורים ברמת גן הכינו אותך לצבא?
“לפחות ממה שאני חוויתי, לימדו אותנו המון מור”קים (סיפורי מורשת קרב), דיברו איתנו המון על שירות משמעותי ומה נעשה בצבא. לי זה היה ברור שאני חייבת להיות במקום שאני ארגיש שאני נותנת ותורמת בו.
“לפעמים זה קשה, לפעמים שוכחים את הלמה. אבל יש משפט שאומר שלמי שיש את הלמה, תמיד הוא יימצא את האיך.
“וכל פעם שאני מחפשת את הלמה זה מחזיר אותי לילדות, לאיך שגדלתי ולסביבה. בבית ספר ובצופים, תמיד דחפו אותנו לתת כמה שאנחנו יכולים. בקיצור, תלכו לצופים, ותקשיבו בצופים”.
יש איזה מסר שהיית רוצה להעביר?
“כן, אני חושבת שזה נוגע לכל צה”ל. בלי קשר לשירות. פשוט צריך לתת את ה-100 אחוז, ולא להתייאש כי זה הזמן שלנו לתת ולעשות. כשעושים את זה בחיוך, אז מגיעים להישגים. וזה משהו שאני מאמינה בו”.
יש משהו שחשוב להגיד, שהדור שלכם באמת קיבל את כל הקושי. איך מרגישים בתור אחת שנמנית על הדור הזה?
“אני לא יכולתי לחשוב על הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, כי בסוף מישהו היה צריך לעשות את זה, ואני שמחה שזה היה במשמרת שלי. לא הייתי יכולה להסתכל על זה מהצד. זו התחושה אצל כולנו. כולנו שמחים שיכולים לעשות יותר עכשיו”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
אירועי יום העצמאות בגבעתיים השנה יצויינו במתכונת סמלית בהתאם לאירועי השעה.
האירוע המרכזי של ערב יום העצמאות צומצם משמעותית ועבר מכיכר ווהלין לפארק גבעתיים. במהלך הערב (יום שני, ה-13.5) יתקיימו מופעים של הזמר קובי אפללו, מופע לילדים של משה דץ והכבשה שושנה, וכן מופעים של להקות “נעורי גבעתיים” ולהקות המחול הייצוגיות. הכניסה למתחם הפארק החל משעה 19:30. ההופעות יחלו בשעה 20:30.
ביום העצמאות (יום שלישי, 14.5), הרשות הארצית לכיבוי והצלה תקיים פעילות חווייתית לילדים ומשפחות עם לוחמי האש בתחנת הכיבוי ברחוב המעיין 38 בין השעות 10:00-14:00.
במוצאי עצמאות (יום שלישי, 14.5) תתקיים בשעה 20:00 הרקדה בהנחיית פנינה קליין במתחם הגלגיליות ליד גן רבקה. הכניסה לאירועים חופשית.
מתכונתם של אירועי יום העצמאות השתנתה מהותית השנה. האירוע המרכזי עבר כאמור לפארק גבעתיים, אירוע שירה בציבור שהתקיים בעבר בבית ראשונים בוטל וגם הטנקים והמשוריינים שהוצבו בעבר בפארק לא יתארחו השנה בגבעתיים.
ראש עיריית גבעתיים רן קוניק אמר:
“אנחנו מציינים השנה את הטקסים הלאומיים הממלכתיים בכאב עצום. לא מעט משפחות הצטרפו לצערנו למשפחת השכול ובמקביל, 133 ישראלים עדיין חטופים בידי חמאס.
“במצב כזה, חייבים לציין את הימים הממלכתיים אבל בצורה שונה, לכן החלטנו השנה להעביר את האירוע המרכזי של ערב יום הזיכרון לפארק גבעתיים ובכך לאפשר לכמה שיותר תושבים לחלוק כבוד לחללים. בנוסף, החלטנו לצמצם משמעותית את אירוע ערב יום העצמאות מתוך הבנה שהחגיגות המסורתיות אינן תואמות להלך הרוח הלאומי.
“אני שב ומבקש מתושבי העיר ומאזרחי המדינה כולה לנהוג ברגישות בימים אלה ולגלות סולידריות עם המשפחות השכולות ועם משפחות החטופים. כולי תקווה שנדע ימים שקטים וטובים יותר ושכל בנינו ובנותינו ישובו לגבולם”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
באירוע השתתפו המשפחות השכולות, רן קוניק, ראש העירייה, אור-לי ניב, מ”מ וסגנית ראש העירייה, יהודית קורוטקי, מחזיקת תיק החינוך, אורית גור כהן, ראש מינהל החינוך, הנוער והצעירים, יוני רובינשטיין, סגן ראש מינהל החינוך, נציגי הנהגת ההורים, צוותי חינוך, ותלמידי שכבת ז’.
טקס זיכרון ונטיעת עצים לזכר בוגרי ביה”ס בורוכוב גבעתיים שנפלו ונרצחו במלחמת “חרבות ברזל”. באדיבות עיריית גבעתיים
ארבעה עצים ניטעו על-ידי בני המשפחות בחורשת בית הספר.
תלמידי כיתות ז’ הופיעו בטקס מרגש, וסיפרו על הנופלים ועל הנרצחות:
שירת כלוחם חילוץ והצלה בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף, ונפל בקרב על הגנת בסיס זיקים ב-7.10.23. גבורתם של עומרי וחבריו לצוות מנעה את כיבוש הבסיס והצילה את חייהם של 90 טירונים ו-30 אזרחים. עומרי, בוגר בתי הספר בורוכוב וקלעי, שיחק כדורסל והדריך בתנועת הנוער העובד והלומד. בטקס תיארו אותו התלמידים כ”חבר הכי טוב של כל אחד שהכיר, שהיה מאיר כל חדר שאליו נכנס עם חיוך שאי אפשר לשכוח”..
שירת כלוחם ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד 669, ונפל בקרב בצפון רצועת עזה ב-12.12.23. רום, בוגר בתי הספר בורוכוב וקלעי, הדריך לפני גיוסו בתנועת הנוער העובד והלומד. התלמידים תיארו אותו כמי שהיה חבר טוב, כריזמטי, אהוב על כולם, משקיען וצנוע, שהתנדב לכל משימה ובחר לסכן את עצמו רק בשביל הסיכוי להציל אחרים.
ליבי כהן – מגורי ז”ל, בת 22 במותה
נרצחה לאחר שניסתה להימלט מהמסיבה ברעים ב-7.10.23. בילדותה למדה בביה”ס בורוכוב במשך 4 שנים, לפני שמשפחתה עברה לתל אביב. ליבי שירתה כקצינת חי”ר מצטיינת והייתה אלופת ישראל בקפיצות על סוסים. תוארה כ”קרן שמש”, ילדה מלאה באושר ושמחה, שהייתה אהובה על כולם.
רוני שטריתז”ל, בת 24 במותה
נרצחה בפסטיבל נובה ב-7.10.23. רוני התחנכה בבית יצחק, ואחיה הצעירים לומדים כיום בביה”ס בורוכוב. היא שירתה במג״ב במשך 3 שנים ואהבה לשיר. תוארה כלוחמת צדק וכמי שהפיצה אור בכל מקום שאליו הגיעה.
טקס זיכרון ונטיעת עצים לזכר בוגרי ביה”ס בורוכוב שנפלו ונרצחו במלחמת “חרבות ברזל”. באדיבות עיריית גבעתיים
אורית כוכבי, מנהלת ביה”ס בורוכוב: ” אנו בביה”ס בורוכוב בחרנו ביחד עם נציגות ההורים להנציח את זכרם של הנופלים בנטיעת עצים אשר יהוו סמל להמשך צמיחתה של המורשת, של הערכים של הילדים שהיו ואינם. העצים אשר ימשיכו לצמוח לאורך השנים ילבלבו, יפרחו ויעידו כי דמותם תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מבית הספר בקרב תלמידיו וצוותי החינוך. נמשיך ללוות את משפחות הנופלים ולקיים יחד איתם את צוואת בניהם ובנותיהם. תודה למירב הראלי על הובלת הטקס, לסגניתי טלי בן שאול על הסיוע, למחנכים אהוד בר ולירון נתן ולתלמידי שכבת ז’.”
רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים: “נטיעת העצים והטקס לזכר ארבעת הנופלים והנרצחים מקהילת בית הספר בורוכוב היה מרגש. מדובר במעמד קשה עבור כל הנוכחים ובוודאי שעבור המשפחות השכולות. המלחמה עדיין לא הסתיימה, הפצעים עדיין טריים, אבל ההנצחה הזאת היא חשובה ומרגשת עבור כולנו. אין לי מילים שיכולות לנחם את משפחות הנופלים וככל שהזמן עובר, הגעגוע ליקירים שאיבדו את חייהם רק גובר. אני מבטיח שנמשיך לעשות הכל כדי לחבק את משפחות הנופלים והנרצחים וכמובן שנמשיך לזכור ולהנציח”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
