עיריית גבעתיים ציינה אמש (א’) את ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בטקס הנחת הזרים באנדרטת בית ווהלין בגבעתיים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

בטקס השתתפו נציגי קהילות ווהלין לדורותיהן, שורדים וילדיהם, נכדיהם וניניהם אשר הניחו זרים לזכר עשרות קהילות שהיו ואינן.

לאחר טקס הנחת הזרים, התקיימה העצרת המרכזית בהיכל יהדות ווהלין בסימן “ראו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושברה”. העצרת נערכה במעמד ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, ובהשתתפות הרה”ג פנחס אדרי שליטא, רב העיר; מר יאיר אפל, יו”ר איגוד יוצאי ווהלין ונכבדים נוספים.

בדרך לאירוע תפסנו את שרה פרי (85) שהייתה ילדה כאשר חוותה את המאורעות הקשים של השואה, ועתה מקדישה את ימים אלו כדי להנגיש לציבור את זיכרון השואה.

“אני אישה בת 85 והרוח שלי צעירה. אז אני מרגישה שזה שליחות, למרות שזה מאוד קשה”, מספרת פרי שהספיקה לספר את סיפורה ב-5 אירועים של זיכרון בסלון השנה, ולהתראיין ללא מעט כלי תקשורת ארציים.

פרי המתנדבת בעצמה בקפה אירופה של ארגון ליונס בגבעתיים, המיועד לשורדי השואה וכן בעמותת יוצאי לובלין, מספרת שלאור האירועים ב-7 באוקטובר יום השואה הנוכחי מקבל נופך אחר.

עד כמה האירוע הזה שינה את יום השואה השנה?

“כמעט בכל אירוע של זיכרון בסלון האנלוגיות (ההקבלות) בין האירועים קורות. השואה הגדולה קרתה כשלא הייתה לנו מדינה, אבל לא ציפית לזה במדינה שלך, עם הצבא הכי חזק בעולם, שזה יקרה לנו פה. המשמעות של יום השואה השנה זה פי כמה וכמה”.

כשקרה האסון באוקטובר 7, עם מפלצות האדם האלה, זה החזיר אותי 80 שנה אחורה. אנחנו בין כה וכה, לא צריכים יום השואה, כל יום אנחנו חיים את זה”.

הסיפור של פרי, ילידת לובלין, סוקר בהרחבה בכלי תקשורת רבים. כאחת מ-7 ילדים היא שרדה את השואה ואת מחנה הריכוז מיידנאק, בעוד אמה ניצלה והתאחדה איתה לאחר השואה, אביה נפטר מטיפוס בתחילת המלחמה, היא איבדה את רוב משפחתה המורחבת.

שרה, מה המסר החשוב ביותר שיש ליום השואה הזה?

“אנחנו עם אחד, זה לא קרה לחצי עם, זה קרה כולנו. רואים גם היום שיש יוצאי צפון אפריקה סבלו במחנות, גם הם מקבלים הכרה מגרמניה. הם רצו לעשות את זה לכולנו”.

ראש העירייה קוניק: “צפינו ולא האמנו”

במסגרת נאומו בטקס, אמר ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, התייחס לאירועי ה-7 באוקטובר:

“אנו, בני הדורות האחרונים, ששמענו כל השנים את סיפורם של שורדי השואה… ראינו לפני שבעה חודשים, מעשי זוועה נוראיים כמו לפני 80 שנה בדיוק, כשהם מצולמים בשידור חי ונשלחים לטלפונים וערוצי טלוויזיה בכל העולם. צפינו ולא האמנו למראה עינינו.

“מי העלה על דעתו שינסו להשמיד אותנו שוב?” קוניק המשיך ואמר:

“עוד לא עברה שנה, לא 80 שנה, וכבר יש רבים בעולם המכחישים שמעשי הרצח הללו נעשו, שמאשימים אותנו שהכול מבוים, שזה פייק, אז תארו לכם כיצד הרגישו היהודים לפני 80 שנה, כיצד הרגישו שורדי השואה כשסיפרו לאחר שניצלו מהתופת על פשעי הנאצים והיו רבים מאוד שלא האמינו להם וחשבו שהם מגזימים ואף ממציאים”.

על מחוייבות החברה הישראלית לשורדי השואה אמר קוניק:

“שורדי השואה מודאגים היום יותר מאי פעם. הם מודאגים מה יהיה כאן אחריהם. המעט שאנו יכולים לעשות עבורם, עבור ששת מיליוני היהודים שנרצחו רק בשל היותם יהודים, זה לשמור על מדינת ישראל”.