ה-7.10

כשברקע מלחמת חרבות ברזל שנכנסה לשנתה השנייה. כשיש מילואימיניקים ומגוייסים מרמת גן שמגיעים לסבב שלישי או יותר מאז ה-7.10.23, הקושי שבניהול משקי הבית המגוייסים רק עולה ועולה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

יוזמה חדשה של נאוה גלעם רכזת ישיבת ההסדר ברמת גן, שיזמה כבר קבוצה למשפחות מגוייסות (מילואימניקים וסדיר בעלי משפחות), מבקשת לשדך בין משפחות הזקוקות לסיוע במשק הבית, כדוגמת ניקיונות, קניות, בייביסיטר,  בתי מרקחת ועד סיוע בבעלי מקצוע.

נאוה, איך בדיוק קורה השידוך הזה?

“כשתעלה בקשת צורך ממשפחה מגוייסת, אעביר אותה לקבוצה השנייה (הקבוצה ההתנדבותית) – ואשדך ביניהם. חשוב לי לציין, שמשהו יותר רגיש כמו בייביסיטר, או כל דמות שמגיעה הביתה לעזור, נעשה בצורה יותר רגישה. אוודא שאנחנו מכירים היטב את מי שמגיעה לבייביסטר, כאלו דברים. אבל בכל הנוגע לעזרה פשוטה יותר, כמו קניית תרופות באמצע הלילה, אז נשמח לסייע.

איך זה התחיל?

“אני עובדת בישיבת ההסדר ברמת גן. אחד הפרויקטים שעשינו היה למשפחות מהקהילה שלנו, ואמרתי ‘וואי, יש כל כך הרבה משפחות בעיר שצריכות עזרה, למה שלא נפתח את זה?’. אז זה נעשה גדול בהרבה. מאחורי זה עומד הרצון לאהבה לחיבור, לקשר, לעשות טוב. גם בעלי היה מגוייס בתחילת הלחימה ל-4 חודשים.

להצטרפות לקבוצת ההתנדבות והסיוע – לחצו כאן.

להצטרפות לקבוצת משפחות המילואמניקים (המשפחות המגוייסות) – ניתן לפנות בוואטסאפ לנאוה בטלפון: 0545492107

לפני כשבועיים הוקרנו בסינמטק 12 סרטים קצרים שהופקו על ידי מגמות קולנוע מתיכונים ברחבי הארץ. ביניהם 3 ממגמות הקולנוע בתיכונים בגבעתיים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

במסגרת המיזם ששמו “אח שלי בלב”, שהינו פרויקט משותף של משרד החינוך ושל עמותת האחים שלנו, לציון שנה למלחמת חרבות ברזל, הפיקו התלמידים סרטים שתיעדו ברגישות אחים ואחיות שכולים ממלחמת חרבות ברזל.. שלושת הקבוצות מהעיר הגיעו מהתיכונים שמעון בן צבי ואורט קרייזמן (טכניקום) וקיבלו ליווי רגשי ומקצועי מצוות בית הספר.

“משהו מתוק, סוכר?” – לזכר דור שדה ז”ל

תלמידי אורט, אלין דנקנר, איתי ברששת, עופרי בנואליד, ליה סטיינברג ומאיה לוי בליווי המורה טומי כהן,  יצרו את הסרט “משהו מתוק, סוכר?”. הסרט מתעד את סיפורה של נעם אלון, ששכלה את אחיה דור שדה, אשר נפל בקרב בקיבוץ כפר עזה. הסרט עוסק בשכול, בגעגוע ובמתח שבין ‘הנועם שלפני’ לבין ‘הנועם שאחרי’.

מתיכון שמעון בן צבי הגיעו שתי קבוצות:

“אח שלי עוז” – לזכר עוז עזרא ז”ל

בקבוצה אחת התלמידים מיקה פורטי, עמית רז, רועי לימורנקו, דורון וייס ואיתמר פרידמן בליווי המורה שי דואני יצרו את הסרט “אח שלי עוז”. הסרט מציג את הקשר המשפחתי האמיץ בין דייזי ופלורין לבין אחיהן עוז, שנרצח במסיבת הנובה ביחד עם חברתו. בסרט מנסות האחיות לשמר את הצחוק של עוז ומשתפות בהתמודדות עם האבדן.

“בדרך שלו” – לזכר סרן ליאל חיו ז”ל

התלמידים הראל פור, ניצן שפר ומאיה קובסיאנו בליווי המורה שרית דרוקמן יצרו את הסרט “בדרך שלו” אשר עוסק בסיפורו של סרן ליאל חיו, מפקד מחלקה בגדוד 51 של גולני, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. אחיותיו מספרות שהוא שאף להצלחה ולשלמות ודרש מעצמו יותר משדרש מחייליו.

הסרטים שיצרו התלמידים זמינים לצפייה ביוטיוב ואף הוקרנו בסינמטק תל אביב באירוע מיוחד בהשתתפות האחים השכולים, יוצרי הסרטים ותלמידי מגמות קולנוע ותקשורת מרחבי הארץ.

באותו מעמד אף התקיים אירוע זיכרון ותקווה שכלל תוכנית אומנותית והוקרה ליוצרי הסרטים במעמד שר החינוך יואב קיש, מאיר שמעוני, מנכ”ל המשרד ומירב זרביב, סמנכ”לית מנהל חדשנות וטכנולוגיה, יו״ר עמותת “האחים שלנו” אליסף פרץ מנכ״ל העמותה מלאכי גזית, מנהלת הפעילות תמר עמיחי דוד בכירים נוספים ונציגים מהמשרד ומהעמותה. להקרנה ולאירוע הגיעו גם נציגי מינהל החינוך, הנוער והצעירים בעיריית גבעתיים, צוותי החינוך בבתי הספר וכן משפחות התלמידות התלמידים.

תחת הכותרת “כל יום הוא ה-7 באוקטובר” תקיים מחר (ב’) עיריית גבעתיים את האירוע המרכזי לזכר חללי ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. הטקס יתמקד בשכול ובאובדן שחוותה מדינת ישראל לצד גבורת החיילים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הטקס יתמקד בזווית המקומית של האירועים. כן יוזכרו חללי גבעתיים סמ”ר עומרי ניב פיירשטין ז”ל (בנה של מ”מ וסגנית ראש העירייה אור-לי ניב), רב״ט מיה ויאלובו ז”ל, רס”ר במיל’ עמרי בן שחר ז”ל ורס”ל רום הכט ז”ל. וכן תושבות גבעתיים ארן גורן ז”ל ועינב אלייקים לוי ז”ל שבעלה אור לוי נחטף ועדיין שבוי בעזה.

הטקס יכלול דקת דומייה, הנחת זרים וכן קטעים אמנותיים על ידי אמנים מקומיים

עוד יתקיימו בעיר מספר אירועים במרכזים הקהילתיים. בארבעת המרכזים הקהילתיים ובתיאטרון גבעתיים תוצב עמדת זיכרון ובה תמונותיהם של ארבעת הנופלים תושבי העיר.

ניתן לראות את כלל האירועים שיתקיימו בגבעתיים בלינק זה.

אור-לי ניב, מ”מ וסגנית ראש העירייה ששכלה את בנה, אמרה לקראת האירועים:

“בקרוב יחלפו 52 שבועות מאז אירועי השבת הנוראית. אירועים אשר הרעידו את אדמת העם כולו. לי אישית נשמטה הקרקע תחת רגליי עם קבלת הבשורה המרה על נפילתו של בני, עומרי שלחם בקרב גבורה בבא״ח זיקים. שנה זו שינתה את המציאות של החברה הישראלית, כולנו נאלצנו לחבק את הכאב והאובדן ולהוקיר את האומץ של כוחות הביטחון הפועלים ללא הרף בכל החזיתות, גם בימים אלו. לקראת ציון שנה זו נעשתה מחשבה עמוקה בקרב הגורמים העירוניים על הדרך המתאימה והראויה ביותר לציון השנה המורכבת הזו. האירועים הקהילתיים יאפשרו לתושבים לחלוק כבוד לנופלים, לנרצחים ומשפחותיהם ולתת ביטוי לתחושות והחוויות האישיות. אני רוצה להודות לגורמי העירייה השונים שלקחו חלק בהפקת אירועים אלו ולרן קוניק, ראש העירייה על הרוח הגבית”.

רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים, אמר לקראת האירועים:

“אין מילים לתאר את הכאב הגדול במלאת שנה לשבעה באוקטובר. שנה אשר הותירה צלקת אשר הולכת ומעמיקה בנפש עמנו. שנה של אובדן, של שכול, של מועקה יומיומית ושל דאגה עצומה לחייהם של החטופים שעדיין נמצאים בשבי החמאס. האירועים לציון השנה שחלפה מאז הטבח הנורא יהיו צנועים וקהילתיים, כאשר מטרתם היא לתת לכל תושב ותושבת אפשרות להתייחד עם זכר הנופלים והנרצחים ועם השבעה באוקטובר הפרטי שלהם/ן. לצד הכאב הגדול אל לנו לשכוח שגם גבורה רבה הייתה בשנה שחלפה. גבורה אשר העלתה על נס את פניה היפות של מדינתנו. כעם, כאומה, אנו חזקים ביחד, ועלינו לזכור זאת בכל עת”.

הושבה גופתו של סמל קיריל ברודסקי ז”ל (19) מרמת גן שגופתו נחטפה במהלך מתקפת הפתע של חמאס ב-7.10.23.

מדובר צה”ל נמסר:

“במהלך מבצע של כוחות אוגדה 98 בהובלת חוקרי ורכזי השב״כ בשטח, חולצו אתמול (ד’) החטופה שנרצחה מיה גורן, והחללים החטופים רס”ר (מיל’) אורן גולדין, סמ”ר תומר אחימס, סמל קיריל ברודסקי ז”ל מחאן יונס.

“על פי מידע מודיעני מהימן שנמצא ברשותנו, עולה כי מיה גורן ז”ל נרצחה, ורס”ר (מיל’) אורן גולדין, סמ”ר תומר אחימס וסמל קיריל ברודסקי ז”ל נפלו בקרב במהלך מתקפת הטרור האכזרית ב-7 באוקטובר, וגופותיהם נחטפו לעזה.

“החילוץ בוצע אתמול (ד׳), על ידי כוחות שב״כ יחד עם צוות הקרב של חטיבת הקומנדו, כוחות יהל״ם ואגוז בפיקוד אוגדה 98.

“המאמץ המודיעיני המקדים למבצע נוהל על ידי שירות הביטחון הכללי בשילוב של מידע מודיעיני מחקירות מחבלים בשב”כ, מאמצים מודיעיניים בשיתוף צוות מודיעיני של מפקדת החטופים באגף המודיעין, ונוספים שהביאו לכדי ביצוע המבצע.

“לצד המאמץ המבצעי, צוות החטופים והנעדרים ומרכז החטופים והנעדרים בחטיבת הנפגעים באגף כוח האדם, אשר אמון על ליווי משפחות החטופים, פעל יחד עם המכון לרפואה משפטית ומשטרת ישראל לזיהוי החטופים ומסירת ההודעות למשפחות.

“צה”ל והשב”כ ממשיכים, גם בשעה זו, בהפעלת כלל המאמצים המבצעיים והמודיעיניים, על מנת לממש את המשימה הלאומית העליונה להשבת כלל החטופים והחטופות”.

“רוצה לשמוע על ניב תל צור ז”ל, אז ככה. תל צור היה גדול מהחיים. והוא היה אומן, אבל הוא היה גם אלוף הארץ בהרמת משקולות. בגדול. הוא היה יכול להרים אותי ביד אחת, ואותך ביד השנייה. נשבע. והוא גם גולש… ומנגן. והיה לו גם קטע עם מילים, הוא ידע לייצר ז’רגון כזה מאפס. לזהות מילים ולחבר אותם יחד לתוך סלוגנים עוצמתיים, כאלה שנוטעים בך כוח בשנייה, וגם מצחיקים, כאלו שקורעים אותך מצחוק. בעצם, הוא היה כל מה שהוא החליט שהוא באותו היום. והיה לו גם ראש. וחלומות.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

“והוא היה גם חתיכת לוחם, באמת באיסוף קרבי. ואני אומר לך שאם היה לו רק נשק באותו היום. וואו. אז הסיפור היה אחר לגמרי. אבל לא היה לו. רק אם היה לו. מי יכול עליו?”.

כשמדברים עם חברים של ניב תל צור (22) מרמת גן, קצת קשה שלא לפתח חשק רציני לפגוש את האיש. לתל צור, שהגיע לפסטיבל נובה ב-7.10 יחד עם חבר הילדות שלו עידו פרץ ז”ל, כדי לפתוח דוכן אמנות. התכנון של תל צור היה ללמוד אדריכלות בבצלאל.

את האמנות שלו מקדמים היום בני משפחתו וחבריו שהקימו חנות למכירת החולצות שלו (עוזיאל 63, ברמת גן בתיאום ומראש, ובאתר האינטרנט), כשההכנסות ממנה יגיעו לעמותה לזכרו “מי יכול עלינו”.

לימור, אמו של ניב מספרת על ניב, החנות והעמותה:

“ניב היה איש רב פעלים, היה לו המון המון תחומי עניין. בין היתר הוא היה מרים משקולות, הוא היה גננת, הוא היה פילוסוף ובין כל התחומי עיסוק המאוד מעניינים שלו, הוא גם היה אומן בנפשו הוא היה מצייר, והיה לו דוכן בנובה.

“ניב אהב חנות מגניבה כזאת בתל אביב שנקראת צ’ופ שופ. הם לוקחים אומנות של צעירים ומדפיסים על חולצות. כשהביאו לנו את מחברת הציורים שלו מנובה, באחד מהדפים שם הייתה סקיצה מאוד ברורה שהוא הכין לצ’ופ שופ. והחלטתי להגשים לו את החלום. בעצם נפגשנו עם אסף ורז מצ’ופ שוט, אנשים מדהימים והם לקחו אותנו ושיתפו פעולה והדריכו אותנו מה לעשות והכל.

“לצערי, אחרי כמה חודשים איבדתי גם את אמא שלי.  אמא שלי הייתה אישה של חסד ונתינה ותרומות. רציתי לשלב בין שני האנשים הכל כך יקרים האלה. האמנות שלו, הנתינה שלה ואנחנו מדפיסים את האומנות שלו על חולצות. כרגע על חולצות, כי אנחנו רוצים להתפתח עוד. והרווח הולך לעמותה שנקראת ‘מי יכול עלינו’ שזה בעצם היו המילים האחרונות של ניב”.

מה בדיוק העמותה עושה?

“העמותה מתעסקת בעשיית הטוב עבור חיילים וכל נפגעי השביעי באוקטובר וכוחות הביטחון וההצלה, והגשמת חלומות ללוחמים, אירועים וחוות טיפול. כל מה שיוציא אותנו מתוך הקושי והכאוס הזה. ובעזרת השם אנחנו קוראים לתרומות כמובן בשביל שנוכל לממן את האירוע הראשון”.

לתרומה לעמותת מי יכול עלינו – לחצו כאן. לאינסטגרם של העמותה – לחצו כאן.

ביוני שעבר אביב צברי (31) מרמת גן היה עמוק בתוך האזרחות. כמנהל פרויקטים בחברה לאנרגיה סולרית, החיים היו די שגרתיים. אלא שאז הוא נקרא למילואים, קצת אחר כך הגיע ה-7 באוקטובר. וימי המילואים שלו הפכו לאחד הדברים היותר קבועים במזרח התיכון.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

“גויסנו בצהריים של אותה שבת. אחרי שבועיים כבר מצאנו את עצמנו בדרום, ואז נכנסנו ל-3 שבועות לעזה. בגיוס הקודם פעלנו בצפון הרצועה במספר מרחבים. ככה במשך מספר חודשים, ואז שוחררנו זמנית. לפני כמה חודשים גויסנו סבב שני ללחימה במסדרון, לצערי. שם פעלנו בתקופה האחרונה. המון פעילויות איכותיות וטובות” הוא מספר.

צברי, בעברו מ”פ סיירת חרוב בחטיבת כפיר, נכנס לתפקידו כמ”פ פלוגת חי”ר בגדוד 8108 בחטיבה 679, מצא את עצמו ואת הפלוגה שלו בסבב נוסף בעזה. בסבב הראשון (עד ינואר) בצפון הרצועה (ג’באליה, אל עטאטרה ובית לאהיא) ועכשיו גוייס עם פלוגתו לסבב הני להילחם במרכז הרצועה במסדרון נצרים.

 אביב, מה יש לך להגיד לגבי המערכה הזו?

“חשוב לי לציין שאנחנו פועלים מאוד מאוד יפה מיום הגיוס ב-7.10 ביום כשנקלענו למלחמה. לדעתי צה”ל תפס את זה בשתי ידיים. לא מעניין אותי פוליטיקה או מה אומרים בתקשורת. אותנו זה לא מעניין בשטח. המשימה פה היא סופר ערכית. בסופו של דבר מה שמוביל אותנו זה להחזיר את החטופים הביתה ולהחזיר את השקט לעוטף”.

מבחינה פיקודית. איך באמת מתמודדים עם החיילים? זו תקופה די ארוכה איך, אתה מתמודד עם האתגרים האלה?

” בסוף כמפקד, אתה צריך לרתום אותם אליך שוב ושוב. וברור שהכל היה יותר קל ב-7.10. חייב להודות, כולנו יודעים את זה. הגענו למצב שגם שוק העבודה וגם האקדמיה קצת פחות מכילים את המילואמניקים. כאילו חזרה לשגרת חיים, וזה אחד האתגרים הכי מטורפים שיש להביא את האנשים ולהזכיר להם למה אנחנו פה, למה גייסנו אותם. היו  צריכים את זה פעם.

“והדרך להתמודד עם זה זה קודם כל להתחשב בעצמאים, בסטודנטים. המון אנשים נשואים שהקושי קשה מנשוא, אי אפשר להסביר אותו. זה אומר לא לקום עם הילדים בבוקר, לקחת אותם לגן או ללוות אותם ברגעים מסויימים.

“אנחנו מעבירים את המסר שאנחנו כולנו באותה סירה ולא ניתן לסירה הזו לטבוע. מי שקשה לו צריך להבין שהוא לא לבד. מנסים להתחשב בצרכים של כולם. ובסוף אתה רואה הירתמות מדהימה של ‘אזרחים בירוק’, כמו שאני קורא לזה. מהנדסים, רופאים, מורים, מה שלא תרצה, באים ומבינים את המשמעות של המשימה”.

“לא תיארתי לעצמי שזה יקרה”

ברמה האישית חשבת שתחזור לכל כך הרבה זמן להיות חייל?

“ממש לא. אני 13 שנה במערכת הצבאית. ובגיל 31 מוצא את עצמי בעזה כבר סבב שני. אגב, זה סבב שלישי שלי בחיי, הייתי גם בצוק איתן בעזה ולא תיארתי לעצמי שזה יקרה, אבל צריך להגיד שבסוף אתה רואה את התוצאות, אתה רואה את הדברים שקורים בשטח, רואה מה התוצאה של הפעולות שאתה עושה וזה ממלא ומספק. עם כמה שזה קשה ואף אחד לא יכול להגיד ולמכור שזה לא קשה. אני מרגיש זכות בשלב הזה בחיים לתת מעצמי לא מעט כדי לתרום להשבת השקט במדינה”.

אומרים  שהניסיון הקרבי שצברתם כל כך קיצוני ביחס לכל דור שלפניכם, שזה בעצם הופך אותכם לבלתי ניתנים להחלפה כמעט.

“אנחנו דור הגיבורים הבא, ואני לא מדבר על עצמי.אבל כל מה שאירע לנו מה-7.10 ועד היום, סיפורי הגבורה, האובדן, הסיפורים הטראגיים. זה כמו מלחמת יום כיפור החדשה”.

“זה כל כך מפתיע כל פעם מחדש שומע על איזה ילד לוחם שעשה איזו פעולה כל כך מוגזמת שאתה אומר ‘בוא’נה זה בן אדם שהוא כאילו בן איזה 30. ששומר על על המשפחה שלו בידיים שלו וזה מדהים לראות את זה'”.

“אני לא יכול לשתף יותר מדי. אבל היה אירוע שבו מבנה חטף RGP, וחבורה של ‘ילדים’, ואני אומר את זה במובן החיובי. ילדים בני 19 ומ”פ בן 24 בסדיר, נכנסנו למבנה והצילו 7 פצועים. כולם בסוף בריאים ושלמים. וזה יכול היה להיגמר בכל כך הרבה הרוגים”.

היית רוצה להגיד כאילו ככה מסר לסיום?

“צה”ל חזק מאוד. גם ברצועה וגם בגזרות הצפוניות. בשטח לא מרגישים את הבלבול מוח של הפוליטיקות והשטויות. מתעסקים בלעמוד במשימות שלנו בצורה כמה שיותר טובה וכמובן תוך שמירה על חיי אדם ובריאות האנשים שלנו. אני יודע להגיד לך שכמה שצריך, נעשה. גם אם יהיה קשה, נתמודד. אנחנו נעשה את מה שיידרש לנו, עד תוצאה אחת ברורה, שכולנו יודעים מהי”.