הטקס המרכזי לזכר בניה ובנותיה של העיר רמת-גן, חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה יתקיים ביום ראשון, ד’ אייר תשפ”ד, 12.5.2024 בשעה 20:00.
הטקס במעמד משפחות שכולות, ראש העיר כרמל שאמה הכהן, מנכ״ל העירייה מוטי כהן וחברות וחברי מועצת העיר. הציבור מתבקש להגיע עד השעה 19:30.
לאחר הטקס המרכזי יתקיים ערב “שרים וזוכרים” (החל מ-21:00, אף הוא בכיכר רמב”ם) בהשתתפות האומנים הבאים: קרן פלס, עברי לידר, בר צברי, אגם בוחבוט, נרקיס, איתי לוי ואריק סיני.
הכניסה חופשית, מקומות הישיבה מוגבלים ועל בסיס מקום פנוי בלבד.
ביום הזיכרון 13.5.2024 עצמו יתקיימו טקסי זיכרון במוסדות החינוך השונים בעיר להנצחת הנופלים והנופלות בני העיר אשר התחנכו ברמת-גן. כמו כן, בשעה 11:00 יתקיים טקס בשיתוף כלל הרשויות המקומיות בגוש דן ב”מחנה דורי”, תל השומר. טקס נוסף לזכר חללי מערכות ישראל יתקיים בכפר אז”ר.
לפרטים נוספים על אירועי יום הזיכרון בעיר לחצו כאן.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
בטקס השתתפו נציגי קהילות ווהלין לדורותיהן, שורדים וילדיהם, נכדיהם וניניהם אשר הניחו זרים לזכר עשרות קהילות שהיו ואינן.
לאחר טקס הנחת הזרים, התקיימה העצרת המרכזית בהיכל יהדות ווהלין בסימן “ראו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושברה”. העצרת נערכה במעמד ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, ובהשתתפות הרה”ג פנחס אדרי שליטא, רב העיר; מר יאיר אפל, יו”ר איגוד יוצאי ווהלין ונכבדים נוספים.
בדרך לאירוע תפסנו את שרה פרי (85) שהייתה ילדה כאשר חוותה את המאורעות הקשים של השואה, ועתה מקדישה את ימים אלו כדי להנגיש לציבור את זיכרון השואה.
“אני אישה בת 85 והרוח שלי צעירה. אז אני מרגישה שזה שליחות, למרות שזה מאוד קשה”, מספרת פרי שהספיקה לספר את סיפורה ב-5 אירועים של זיכרון בסלון השנה, ולהתראיין ללא מעט כלי תקשורת ארציים.
פרי המתנדבת בעצמה בקפה אירופה של ארגון ליונס בגבעתיים, המיועד לשורדי השואה וכן בעמותת יוצאי לובלין, מספרת שלאור האירועים ב-7 באוקטובר יום השואה הנוכחי מקבל נופך אחר.
עד כמה האירוע הזה שינה את יום השואה השנה?
“כמעט בכל אירוע של זיכרון בסלון האנלוגיות (ההקבלות) בין האירועים קורות. השואה הגדולה קרתה כשלא הייתה לנו מדינה, אבל לא ציפית לזה במדינה שלך, עם הצבא הכי חזק בעולם, שזה יקרה לנו פה. המשמעות של יום השואה השנה זה פי כמה וכמה”.
כשקרה האסון באוקטובר 7, עם מפלצות האדם האלה, זה החזיר אותי 80 שנה אחורה. אנחנו בין כה וכה, לא צריכים יום השואה, כל יום אנחנו חיים את זה”.
שרה פרי. ה-7 באוקטובר החזיר אותי אחורה | צילום: באדיבות עיריית גבעתיים
הסיפור של פרי, ילידת לובלין, סוקר בהרחבה בכלי תקשורת רבים. כאחת מ-7 ילדים היא שרדה את השואה ואת מחנה הריכוז מיידנאק, בעוד אמה ניצלה והתאחדה איתה לאחר השואה, אביה נפטר מטיפוס בתחילת המלחמה, היא איבדה את רוב משפחתה המורחבת.
שרה, מה המסר החשוב ביותר שיש ליום השואה הזה?
“אנחנו עם אחד, זה לא קרה לחצי עם, זה קרה כולנו. רואים גם היום שיש יוצאי צפון אפריקה סבלו במחנות, גם הם מקבלים הכרה מגרמניה. הם רצו לעשות את זה לכולנו”.
ראש העירייה קוניק: “צפינו ולא האמנו”
במסגרת נאומו בטקס, אמר ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, התייחס לאירועי ה-7 באוקטובר:
“אנו, בני הדורות האחרונים, ששמענו כל השנים את סיפורם של שורדי השואה… ראינו לפני שבעה חודשים, מעשי זוועה נוראיים כמו לפני 80 שנה בדיוק, כשהם מצולמים בשידור חי ונשלחים לטלפונים וערוצי טלוויזיה בכל העולם. צפינו ולא האמנו למראה עינינו.
“מי העלה על דעתו שינסו להשמיד אותנו שוב?” קוניק המשיך ואמר:
“עוד לא עברה שנה, לא 80 שנה, וכבר יש רבים בעולם המכחישים שמעשי הרצח הללו נעשו, שמאשימים אותנו שהכול מבוים, שזה פייק, אז תארו לכם כיצד הרגישו היהודים לפני 80 שנה, כיצד הרגישו שורדי השואה כשסיפרו לאחר שניצלו מהתופת על פשעי הנאצים והיו רבים מאוד שלא האמינו להם וחשבו שהם מגזימים ואף ממציאים”.
על מחוייבות החברה הישראלית לשורדי השואה אמר קוניק:
“שורדי השואה מודאגים היום יותר מאי פעם. הם מודאגים מה יהיה כאן אחריהם. המעט שאנו יכולים לעשות עבורם, עבור ששת מיליוני היהודים שנרצחו רק בשל היותם יהודים, זה לשמור על מדינת ישראל”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2024 ברמת גן, ובעיר חיים כ-4,000 שורדי שואה, קיבל השנה תפנית עם אירועי ה-7 באוקטובר שנחקקים בעודנו מדברים כטראומה לאומית, והחזירו את העם היהודי אל הטראומה ההיסטורית שעדיין בלתי ניתן לעכל, השואה.
הפסיכולוג ד”ר בעז גסטהלטר, הוא מנהל שלוחת עמך ברמת גן, עמותה שמטפלת באופן שוטף בשורדי השואה בעיר, ומאפשרת להם לעבד את החוויות הקשות שעברו.
היי בעז, מהי בדיוק עמותת עמך ואיך היא מסייעת לשורדי שואה?
“עמותת עמך היא עמותה שנוסדה בשנות ה-80, שנותנת מענה קודם כל לדור ראשון לניצולי שואה. זה מקבל ביטוי בכמה צורות זה בעצם מקום שהוא גם עם הרבה אנשי טיפול בבריאות הנפש, והרבה פסיכולוגים ועובדים סוציאליים.
“יש לנו גם מועדון שהוא פעיל 5 ימים בשבוע. המועדון הוא כמו מועדון קשישים שנותן מענה עם פעילויות כדוגמת פעילויות התעמלות, יצירה וציור וכן סדנאות נוספות. אבל רק עבור ניצולי שואה.
“מעבר לזה לשורדי השואה יש גם אפשרות לקבל כאן טיפולים פרטניים, טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים פסיכותרפים. ואז מעבר למועדון, הם מגיעים פעם נוספת בכל שבוע”.
איך זה מתבטא ביום השואה והגבורה?
“בתוך המועדון אז גם יש הרבה עיסוקים שקשורים ביום השואה, היום, למשל, אנחנו בבית רוזן ברמת גן שמיום שלם שעוסק בשואה ובמעגלי עדות.
“העיסוק ביום הזה נפרש על פני כמה שבועות מבחינת החברים. הם עסקו בשכתוב טקסטים ובעיבוד והתארגנו לקראת היום הזה וכמיני היבטים שקשורים בו”.
עד כמה משמעותי יום השואה עבורם, בהתחשב בקושי היומיומי.
“אני חושב שקודם כל מעגלי העדות למשל, זאת קודם כל דרך שמאפשר להם מקום. מאפשר להם הכרה. היכולת לספר ולהבין שיש אנשים שרוצים לשמוע, זה נותן להם משמעות. מאפשר להם לעבד את הטראומה. אלו חוויות שקשה לספר אותן ביום יום ואתה בכלל לא יודע אם הצד השני רוצה לשמוע. אז יום השואה זה יום שמאפשר להנציח ולשמוע את זה וזה מאוד משמעותי.
“מעבר לזה יש את ההיבט של הטראומה לאומית. שיש לנו את ה-7 באוקטובר ואנשים נזכרים בשואה בהקשר הזה. אז ברור שצריך להבחין. אבל אנשים נזכרים בשואה בהקשר הזה בכדי להישען ולשאוב כוחות”.
במת הזיכרון בבית רוזן היום באירוע של עמותת עמך | צילום: באדיבות עמותת עמך
איך מתמודדים עם העובדה שבכל שנה אנחנו מאבדים עוד שורדי שואה?
“זה גם משהו שאנחנו עוסקים בו מאוד. איך עדיין שומרים על המקום הזה עבורם בידיעה שזה עולם הולך ונעלם”.
מאיפה מגיעים המטפלים בעמותת עמך?
“מדובר באנשי מקצוע בלבד. הטיפולים עצמם ממונים על ידי משרד האוצר”.
מה עוד חשוב לדעת על ארגון עמך?
“בגלל שאנחנו גם צברנו בעמך המון ידע על העבודה, עם טראומה ועם טראומה לאומית. אז גם עכשיו העבודה שלנו גם רלוונטית. עם כל מה שקורה עם האירועים של 7 באוקטובר.
“אז קודם כל יש פה הרבה ידע וניסיון מקצועי שהצטבר, והוא גם משמש אותנו כדי לתת מענים לגופים כיום למשרד הביטחון. לאנשים שפונים בעקבות אירועים שהיו זה דבר אחד שלדעתי, חשוב לציין.
“חשוב לציין שיש לנו כל הזמן את הניסיון להתמודד בין הידיעה הזאת שיש באמת משהו שהולך, ששורדי השואה הולכים מאיתנו, ועדיין להחיות את זה לזכור ולתת עדות לכל מה שהיה שם”.
לתרומות לארגון עמך ניתן לפנות במייל למנהלת סניף עמך בתל אביב, ד”ר מרים דרוקס. לשליחת מייל לחצו כאן
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
“האישה הזו נכנסה לשטח השמור של צה”ל, שטח שבכלל לא אמורים להיות שם אזרחים. הלוחם ששמר על הבית עצר אותה עם נוהל מעצר חשוד”, מספרת נועם.
“אז אחד המפק”צים שהיו איתנו, ביקש שנעשה לה בידוק בטחוני כדי לראות שאין לה נשק כלשהו שעלול לפגוע בכוח שלנו יצאנו החוצה, אני, חיילת בצוות שלי עם עוד כמה לוחמים מהסיירת. היה איתנו גם חוקר שדיבר ערבית שיכול היה לתרגם. בדקנו שאין לה מטען חבלה”.
מפחיד משהו, לא?
“אני לא אשקר. זו סיטואציה מאוד מפחידה, יום שני בעזה, לא יודעת מימיני ומשמאלי, ואומרים לי ללכת לבדוק אישה שיכול להיות שיש עליה מטען, שיכול להיות עליה משהו שיהרוג אותי בשניה.
“כולם התרחקו, בדקתי לה את הגוף. כשהגעתי לחזה, הבנתי שיש שם חפץ שלא אמור להיות שם. החוקר אמר שיש פה 2 בנות, שיצפו בה מרחוק כשהיא תוריד את הבגדים, וששאר הבנים לא יהיו באיזור. כדי לכבד אותה”.
ואז מה קרה?
“באמת כשהיא הרימה את החולצה, נפל לה משהו מהחזייה. היה חשד שזה מטען, אחרי זה הבנו שזה לא היה מטען. כשהבנו שזה לא מהווה סכנה, עשיתי לה עוד בידוק ולקחו אותה לתיחקור.
“בסופו של דבר, אמרו לנו שהיא כנראה הייתה מסוממת, וכנראה שיחררו אותה. חשוב לי לציין, אנחנו לא מעוניינים לפגוע באנשים שלא מבקשים לפגוע בנו. אני מאוד גאה באיך שצה”ל פעל במקרה הזה”.
העיניים של הלוחמים למעלה
“התגייסתי לתותחנים, עשיתי גיבוש לסיירות מיוחדות והגעתי ליחידה של רוכב שמיים”. רוכב שמיים, למי שלא מכיר, היא אחת ההצלחות הגדולות של צה”ל במבצע האחרון. השימוש של צה”ל בכטב”מים איפשר לתמוך בפעילות הכוחות הקרקעיים, בין השאר בהכוונת אש ויצירת תמונה מודיעינית שמגנה על הכוחות.
מה זה בעצם רוכב שמיים?
“רוכ”ש זו יחידה מיוחדת בתוך תותחנים, מרימים כטב”מ טקטי, עוזרים באופן פעיל לכוחות, מכוונים אש, ושומרים עליהם. מהעבודה השוטפת שלי עם הגדודים באיו”ש, הם אומרים שאנחנו העיניים שלהם למעלה”.
“הם לא מוכנים לצאת לפעילות, למעצרים, בלעדינו. העובדה שאנחנו נמצאים קרוב בשטח ללוחמים, זה מייצר ביטחון בפעילות שלהם”.
“נלקחנו ללחימה בעזה באמצע המסלול. היינו בין האוגדות הראשונות שתימרנו בתוך עזה. היינו גם בעזה וגם בעוטף. אני לא יכולה לפרט על המבצעים, אבל גילינו תרומה משמעותית שעוזרת לשמור על הכוחות שלנו, אם זה פירים, מנהרות, ועוד דברים שאי אפשר לפרט עליהם”.
“אני נכנסתי לעזה לחאן יונס, עם הצוות שלי, נכנסנו ל-17 יום, היינו עם סיירת צנחנים, הם יצאו להתקפות ואנחנו שמרנו עליהם מלמעלה. ישנו איתם באותם בתים, צמודים אליהם. זו הייתה חוויה מטורפת אבל גם מאוד מלמדת”.
קחי עצמך שנתיים אחורה, חשבת שהשירות הצבאי שלך יראה ככה?
“לא חשבתי שתהיה מלחמה בעזה. לא היה לי מושג בצבא, חוץ מלגשש לאן אני הולכת להתגייס. השנה הזו ביחידה פיתחה אותי באופן שאי אפשר לתאר. לא חוויתי דבר כזה. גם כשאמרתי שאני רוצה להתגייס לרוכ”ש (רוכב שמיים), אתה לא באמת יודע מה זה. כשאני פה אני לא דמיינתי שהשירות הצבאי שלי יהיה כזה, לטובה”.
למה לוחמת?
“זו נשמעת קלישאה אבל זה חלום שהיה לי מגיל קטן. כל הבני דודים שלי היו לוחמים. אנשים שמאוד תפסתי מהם. וגם אני חושבת שכמה שאפשר להיות יותר פעילים, וכמה שיותר לתרום, אם יש לבנאדם את האפשרות הזו. אז למה לא?
“לי הייתה את התשוקה הזו, ללוחמה בכללי. כשהגעתי ליחידה הבנתי כמה את משפיעה”.
איך זה בא לידי ביטוי בעזה?
“אתה מבין את המשמעות של כל מה שאתה עושה. הם יוצאים מהבתים בתוך עזה שאנחנו ישנים בהם, חוזרים לבתים האלה ואומרים לנו ‘את נתת לנו ביטחון, במקומות שהרגשתי שלא הייתי בטוח. ידעתי שאני בטוח יותר כשאתם מעליי’. זו תחושה מדהימה שאנחנו יכולים לייצר, מעבר לשאר הדברים שאי אפשר לפרט לגביהם”.
נשים בקרבי – זו לא צריכה להיות שאלה בכלל
לפני ה-7 באוקטובר שאלת גיוס הנשים לתפקידי לוחמה הייתה שאלה של ממש. היום, לאחר הצטיינות רבות מהלוחמות ב-7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל, הסוגייה הזו הפכה להיות כמעט ברורה מאליה. אם תשאלו את נועם התשובה ברורה.
נועם במהלך שהותה בעזה | צילום: באדיבות דובר צה”ל
את יודעת אנשים שאלו בכלל מה בנות עושות ביחידות קרביות.
“כן, אני חושבת שזו לא צריכה להיות שאלה בכלל. אפילו לפני המלחמה. היו יחידות מיוחדות כמונו, כמו עוקץ, שעושים פעילות ברמה שוטפת. ביחידה שלנו אין הבדל בין בנים לבנות. אפס הבדל בין בנים לבנות. אני חושבת גם שהמלחמה הזו הוכיחה לכל מי שחשב אחרת, שבנות מסוגלות”.
“יש צוותים שלמים של בנות בעזה, בין אם פרמדיקיות ובין אם בצוותים אחרים, כמונו, ואנחנו מוכיחות את עצמנו פי אלף”.
ואיך הייתה העבודה עם צוותי הלוחמים?
“אני יכולה להגיד לך שהצוותים שקיבלו אותנו, קיבלו אותנו מאוד יפה. שמרו עלינו. אבל וואלה אחרי כמה ימים הם גם הבינו שיש פה כמה בנות שהן מצטיינות במה שהן עושות, והן אלו ששומרות עלינו ואפשר לסמוך עליהן”.
“נותנים להן לעשות דברים שלא חשבנו שניתן להם לעשות. כשהיינו בפנים, בתור אישה, זה היה ממש כיף לראות שסומכים עלייך והצלחנו במה שעשינו”.
איך במשפחה מקבלים את זה? בכל זאת עזה?
“כן, המשפחה שלי היא הכי תומכת בעולם, והם גאים בי שהתגייסתי ליחידה כזו. ההורים שלי מאוד דאגו, סבתא שלי לא ישנה הרבה מאוד זמן. אבל שמרנו על קשר כל הזמן. אבל ברור שהייתה את הדאגה של מה שקורה כי אין הרבה תקשורת”.
איפה את שנה מעכשיו?
“אני יוצאת עכשיו לקורס קצינים, כך שבעוד שנה אני אהיה בצוות שפועל, עם הלוחמות מתחתיי. הפעילות ברוכב שמיים זה משהו שמאוד מעניין אותי”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
