התנדבות

הארון הקהילתי ממשיך להתרחב. אחרי ההצלחה הראשונית באור יהודה, המיזם של תושב העיר עמית אוזן הגיע לראשונה לרמת גן, וההשקה הרשמית נערכה לפני שבועיים.  

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אוזן מספר בהתרגשות: “שמח לשתף שהחזון ממשיך להתממש ו”הארון הקהילתי” מתרחב  לעוד 2 ערים חדשות – רמת גן וראשון לציון. מאחל המון בהצלחה ואני בטוח שהארון הקהילתי בר”ג ישרת כל מי שחפץ בבגדי יד 2 מכל סיבה שהיא וימצא שם את מבוקשו וגם  על הדרך נתרום עוד קצת לעולם ירוק יותר”.  

הפעילות ברמת גן התאפשרה הרבה הודות למאיה ישראלי, פעילה קהילתית מקומית, שיצרה קשר עם עמית לפני מספר חודשים.  “אני ליוויתי את מאיה ישראלי, קיימתי איתה מפגש הדרכה על הכל ואז המשכתי עם ליווי  מרחוק לכל מה שהיא צריכה  היא התנהלה מול עיריית רמת גן והוציאה את זה לפועל”, ציין אוזן.  

על המפגש עם מאיה, מספר אוזן: “כשנפגשנו מיה ואני, היא שיתפה אותי כמה חשוב לה  כל נושא “עולם ירוק”, כמה כואב לה שחולצות ומכנסיים נזרקות לשווא. היא בחרה לקדם את זה תחת האג’נדה האישית שלה של מיחזור וקיימות, אז השילוב היה מוצלח”. 

מאיה ישראלי, תושבת רמת גן מזה תשע שנים ותושבת שכונת נווה יהושוע ב-3 השנים האחרונות. היא מודה, כי לקחה על עצמה את המיזם בעיר מתוך תחושת מחויבות ואחריות אישית: “המיזם הגיע בעקבות זה שהיה לי מאוד קשה לראות דברים טובים נזרקים סתם לרחוב ולזבל ושאנשים לא עושים בהם שימוש נוסף. לשמחתי, גיליתי את הארון הקהילתי”.

איך זה עובד בפועל?

“תושבים מביאים מידי יום שקיות של בגדים, נעליים ואביזרים, תושבות התנדבו לסדר את הארון. בנוסף, פונים אליי בפרטי בבקשה לפריטים מסוימים ביניהן אמהות חד הוריות. כשאני נמצאת ליד הארון ניגשות אליי נשים ומתעניינות בסיפור הארון, חלקן אפילו לוקחות “על הדרך” בגד או שעוזרות קצת בסידורו. הנתינה של האנשים גדולה וגם התחלופה בו וזה מדהים בעיניי”

מאיה מדגישה, כי בארון ניתן למצוא בגדים במצב טוב ואפילו כאלה חדשים עם תוויות עליהם. יש לציין, כי הארון נבנה כולו מעץ ממוחזר כל ידי הנגרייה העירונית של עיריית רמת גן.

“בהזדמנות זו אשמח גם להודות לעמית אוזן על הליווי, לעיריית רמת גן על הנכונות להוביל לשינוי ולתת מקום לנושא הקיימות בעיר ולצוות שעבדתי מולו בעירייה”, הוסיפה.

• מיקום: הארון הקהילתי ממוקם בשכונת נווה יהושע בסמוך למקלט העירוני

מיזם קהילתי מרגש. שוטרי תחנת גבעתיים הגיעו אתמול (ראשון) ביחד עם מתנדבי נוער שחקים לאחר סיום המשמרת שלהם וסייעו באריזת מזון ומסירתו לחיילים בודדים בגבעתיים.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

משטרת ישראל ממשיכה, לצד המאבק בפשיעה ולמול אתגרי הקורונה, בפעילות ערכית למען הקהילה, המחזקת את הקשר עם הׁקהילה ומעצימה את הערבות ההדדית החשובה במיוחד בימים מאתגרים אלה.

בעידן הקורונה והלמידה מרחוק, הבחינו חברי ועד ההורים בגבעתיים בצורך ההכרחי כי לכל ילד מגיע מחשב וזכות ללמוד, כדי לא להישאר מאחור, גם אם ידה של משפחתו אינה משגת עבורו מחשב.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

יו”ר ועד ההורים בעיר סיגל שפיץ טולדנו יזמה פרויקט של תרומת מחשבים לילדים וגייסה את כל מי שצריך למשימה.

כעבור חודש נתרמו 35 מחשבים, טכנאים עוזרים בתיקון תקלות וגם בעירייה לא נשארו מאחור ונרתמו למשימה החשובה.

יו”ר ועד ההורים בגבעתיים, סיגל שפיץ טולדנו: “הצורך במחשבים הוא ידוע וחשוב וגם בגבעתיים הצורך קיים בגלל הלמידה מרחוק. ישנם הרבה תלמידים שזקוקים למחשב ולא בכל משפחה יש מחשב לכל ילד.

התגייסנו בוועד ההורים העירוני למשימה הזו ודרך מנהלות בתי הספר בדקנו את הדרישה לכך בכל משפחה. בתחילת הדרך היו שני טכנאים מתנדבים, כרגע כבר יש שלושה, שתיקנו מחשבים שהגיעו תקולים. חלק תורמים מחשבים תקינים”.

לפני מספר שבועות העמותה העירונית בעיר “קהילתיים” יצרה קשר מתוך רצוון להירתם למשימה. אורן קלימי מנהל ‘בית ראשונים’ התגייס לעזור בשינוע המחשבים, פרסום, קניית ציוד חסר ועוד. עד כה, כאמור, נתרמו כבר 35 מחשבים . חברת אלביט תרמה 10 מחשבים נייחים עם מערכת הפעלה.

יו”ר ההורים העירוני בחרה להודות לכל מי שסייע: “תודה להורי העיר שנרתמו כמו תמיד למשימה ועיריית גבעתיים שנתנה תקציב לחלקי מחשב ותיקונים.

תודה לטכנאים שלנו שעוזרים מכל הלב וברוחב לב – ספי שיינין שפועל מבוקר עד ערב, שלומית קנטילר, שכי כרמלי, תודה לאמיר אבן צור, שתרם לנו לפני שבוע 8 מצלמות אינטרנט חוץ ממחשב שגם אותו תרם ועזר לשנע לבית של תלמיד, למאיר קורקוס על תרומת ארבע מצלמות אינטרנט ותודה לחברי ועד ההורים העירוני שמסייעים, מעבירים, משנעים ודואגים לתלמידים.

תודה רבה ליוני רובינשטיין, סגן ראש מינהל החינוך על הלב הרחב, תמיד, שהתגייס לעזור לנו בתקציב לתיקונים, לעמותת קהילתיים שהתגייסה לעזור באיסוף, שינוע ואחסון”.

כאמור, בעקבות פניה של הועד העירוני, עמותת “קהילתיים” נרתמה לפרויקט הקהילתי “מחשב לכל ילד”.

מרכז “בית ראשונים” הפועל תחת עמותת קהילתיים, מהווה בית חם לעשרות מוצרי מחשוב (מחשבים, מסכים, מקלדות) שנתרמים ע”י תושבי העיר וארגונים.

אורן קלימי, מנהל מרכז “בית ראשונים“: “במסגרת שגרת הקורונה, הלמידה המקוונת לא הולכת לשום מקום ובמקביל גדל הצורך של ילדים במחשבים. המרכז ממשיך בפרויקט איסוף והשמשת מחשבים בכדי להגיע לכמה שיותר תלמידים בעיר.

המיזם מחזק את החשיבות בשימוש חוזר. במקום להשליך לפח מחשבים מקולקלים, ניתן לתקן אותם ולעשות בהם שימוש חוזר ואפקטיבי התורם לתלמידים ולמשפחות”.

מזה מספר חודשים מתגייסים תושבים בגבעתיים למען אלה שידם אינה משגת מצרכים ומוצרי מזון בסיסיים. סמדי וייס, תושבת גבעתיים, לא ישבה בחיבוק ידיים, והיא אחראית כיום  על הפרויקט.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

וייס, בת 48, נשואה+4, עובדת הייטק ותושבת העיר כבר 14 שנה ומובילה את מיזם “תושבים למען תושבים – גבעתיים” יחד עם עוד עשרות מתנדבים תושבי העיר.

היא מספרת, כי המחסור קיים בכל שכבות האוכלוסייה ללא יוצא מן הכלל – “הקמתי את מיזם “תושבים למען תושבים” לפני מספר חודשים, אחרי שהבנתי שיש אצלנו בעיר לא מעט תושבים, שידם אינה משגת. קשישים שצריכים לבחור בין אוכל לתרופות, אנשים שבעקבות הקורונה איבדו את מקום עבודתם או נסגר להם העסק, חיילים בודדים שחסר להם אוכל, אבות ואימהות חד הוריות שמתקשים לקנות אוכל לילדיהם, עובדים זרים, ועוד רבים אחרים שאין להם בטחון תזונתי.

מגיעים אלינו אנשים שצריכים אוכל. הם מגיעים כי ראו אותנו, שמעו עלינו, הופנו על ידי שכנים, עובדים סוציאליים וכיו”ב. רוב המשפחות שמגיעות אלינו הן מגבעתיים, אך יש גם מי שמגיע מהערים הסמוכות (רמת גן, תל אביב). אנחנו נותנים באהבה סל מזון לכל מי שמגיע אלינו, ולא שואלים שאלות. מי שמגיע, מקבל. נכון להיום אנחנו מחלקים סלי מזון מידי שבוע למעל 130 משפחות, והמספר גדל מידי שבוע”.

באופן טבעי, המפגשים מול אותם נזקקים לא משאירים עין יבשה, כפי שמתארת וייס: “המיזם מזמן לנו חוויות לא קלות. אחת המתנדבות כתבה – “העיניים של הילדה הזאת לא יוצאות לי מהראש. בת 16-17 לא יותר, יש לה חמישה אחים קטנים. היא הגיעה אלינו לדוכן במיוחד, מאמינה שיהיה שבוע רגוע, שיהיה מספיק אוכל לכולם. אבל השבוע היו קצת פחות תרומות, והמבקשים אותם מבקשים. וכמו שהיו הרבה לפניה היו עוד הרבה שחיכו אחריה.

מילאנו לה שקית מכל מה שאפשר, אבל זה לא היה מספיק, היא הסתכלה עלי עם דמעות בעיניים. “זה לא יספיק”, היא אמרה, “אנחנו שמונה נפשות, זה לא יספיק”. ניסינו להוסיף, עוד שקית פסטה, רסק עגבניות, אבל פירות כבר לא היו, גם לא טונה שתאפשר עוד מנת חלבון לאחים הקטנים”.

יחד עם זאת, מודה סמדי, כי ישנן גם לא מעט תגובות מפרגנות ומשמחות כאחד: “אנו זוכים לקבל תגובות מרגשות, כגון: “קמתי הבוקר עם תחושה של שפע בבית. שלא חסר לי דבר. כמות המצרכים שקיבלתי היא ענקית. אין כמו להרגיש שפע כשיש ילדות קטנות שפותחות את הארון עם חיוך והתרגשות, כי יש להן מבחר גדול של מוצרים טעימים”.

או – “אתמול קיבלתי סל מלא באהבה וחמלה, מודה לכם מעומק הלב על הטוב, שיהיה לכם חג שמח מלא בריאות, ותודה רבה אין לי מילים להודות לכם.”

יחד עם עוד עשרות מתנדבים מגבעתיים, אוספים המתנדבים מידי שבוע מוצרי מזון מתושבי העיר. “אנחנו פותחים “נקודות איסוף” ליד רשתות המזון, אוספים ארגזים מבניינים שלמים שנרתמים לתרום לנו מוצרים, מקבלים ארגזים מלאי כל טוב שאוספים בגני הילדים ובבתי הספר, שיחד עם ועד הגנים העירוני נרתמו אף הם, נעזרים בחניכי הצופים, ומקבלים תרומות יפות מבתי עסק בעיר”, ציינה וייס.

“עיריית גבעתיים ועמותת “קהילתיים” נותנות לנו רוח גבית ומפרסמות את המיזם בערוצים שלהם, אוספות תרומות מזון עבור המיזם במרכזים הקהילתיים, ו-“בית ראשונים” בנדיבותו הקצה לנו חדר בו אנו מבצעים את איסוף ומיון המזון במהלך השבוע, ואת הכנת וחלוקת סלי המזון מידי יום שישי לכל מי שמגיע אלינו”, היא מוסיפה.

למקימת המיזם חשוב להבהיר, כי הכל מתקיים מתרומות פרטיות, והיא מזמינה עוד מתנדבים לפעילות המבורכת: “המיזם מבוסס על מתנדבים ותרומות מזון. אנחנו לא עמותה ולא מקבלים תרומות כספיות, אך ורק תרומות מזון. אנחנו ממשיכים לחפש מתנדבים, ומזמינים תושבים נוספים להצטרף אלינו ולסייע באיסוף ו/או שינוע של תרומות מזון מנקודות איסוף או מבתי עסק ל”בית ראשונים”. ניתן גם להגיע לסייע במיון וחלוקת המזון ב”בית ראשונים” מידי יום שישי החל מ-9 בבוקר.

כמו כן, נשמח כמובן לתרומות מזון מכל מי שיכול לסייע – תושבים ובתי עסק. ניתן לתרום מוצרי מזון קנויים, סגורים, ארוזים, יבשים שלא פג תוקפם (לא בישול ביתי ולא מוצרים שדורשים קירור).

נשמח לכל תרומה של אורז, קוסקוס, פתיתים, קמח, סוכר, שמן, טונה, קופסאות שימורים, “מנה חמה”, “נמס בכוס”, קטניות, ממרח שוקולד, טחינה גולמית, פסטה, עוגות הבית, דגני בוקר, ריבות, קורנפלקס, פתי-בר, חטיפים, פריכיות, קרקרים, עוגיות וופלים. בימי חמישי אפשר גם לאסוף מוצרים מתכלים (פירות, ירקות, לחמים, לחמניות, מאפים).

אנחנו מזמינים את כל מי שמעוניין להצטרף לקבוצת וואטסאפ שבה אנו משתפים את הפעילות:
ניתן גם לבקר/לעקוב אחרינו בדף הפייסבוק של המיזם:
כמו כן ניתן לפנות אליי בטלפון וגם וואטסאפ  

סיגל שפיץ טולדנו, יו”ר ועד ההורים בגנים ובביה”ס ‘שמעוני’ בגבעתיים, המשמשת גם כראש צוות מוגנות בהנהגת ההורים הארצית, בחרה להפנות את הזרקור לכיוון הממשלה, לא לפני שפרגנה להורים בעיר: “משבר הקורונה לא פסח על אף עיר. גם בעיר כמו גבעתיים שלא ידעה עוני, נקלעו עשרות רבות של משפחות למצוקה כלכלית קשה שהביאה אותם לפת לחם. אני גאה בהורי גבעתיים שתמיד מתגייסים מידית לכל משימת תמיכה בקהילה, כך גם מנהלות בתי הספר.

ברמה הארצית, מחסור משמעותי זה מציג את חיוורונה של ממשלת ישראל בכלל ומשרד החינוך בפרט, אשר אינם מסוגלים לנהל את פרויקט ההזנה, כאשר ישנם מיליוני שקלים ששוכבים בקופתה ולא נעשה בהם שימוש לטובת הנזקקים למזון. עצוב בעיניי, שאין ניהול של הנתונים וכפי שעלה בוועדות הכנסת בנושא, לא יודעים בכלל מי זקוק וכמה.

בימים אלו אנו עמלים בהנהגת ההורים הארצית יחד עם האוניברסיטה העברית ומשרד הבריאות על יצירת מאגר נתונים של ילדים ומשפחות שנזקקות למזון. בינתיים, לפחות בגבעתיים, אך בכלל ברחבי הארץ, ימשיכו ההורים לאסוף ולתרום מזון לכל הורה נזקק. לא נשאיר ילדים רעבים, זה בטוח”.

במסגרת חודש המודעות לגילוי סרטן השד, אנחנו מתוודעים לנשים שמתמודדות וגם לאלו המחלימות.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

רונית דבי-לב, בת 56, ילידת גבעתיים, כיום מתגוררת ברמת גן. פרודה אמא ל-שלוש בנות. בעלת תואר שני במנהל עסקים ותואר ראשון ברוקחות. כיום עם סרטן שד גרורתי מפושט לעצמות ולכבד שלב 4.

“זה התחיל לפני 5-6 שנים בסרטן שד עם מעורבות לימפטית. אחרי הגילוי עברתי כשנה של טיפולים כימותרפיים, ניתוח והקרנות. אתה חושב אח”כ שזה מאחוריך. הייתי לפי הסטטיסטיקה עם יותר מ-90% החלמה, ועדיין מצאתי את עצמי בסטטיסטיקה השנייה הפחות נעימה, שבה סרטן השד הופך לגרורתי. אני קוראת לה מחלה חכמה”, כך מתארת בקור רוח דבי-לב.

“הייתי פעילה ספורטיבית בכדורסל ומאמאנט ר”ג. התחילו לי כאבים בשכמה, שקישרתי לפעילות. שמתי לב שאין התאמה בין הכאב לספורט. עשיתי בדיקה של מיפוי עצמות ואחריה הזעיקו אותי לבית חולים. 3 ימים לפני זה עוד הייתי בטיול סנפלינג עם הבנות שלי בגלישה של 85 מטר. במיון אחרי בדיקה אמרו לי שהמצב יותר גרוע ממה שנראה במיפוי עצמות. נאמר לי, שאני מקרה אורתופדי מאוד קשה עם גרורה שלוחצת לי על חוט השדרה ושאני על סף שיתוק. הייתי צריכה ניתוח מיידי חשבתי עוד ללכת הביתה, עד שהזהירו שבאמפר אחד בכביש יכול לשתק אותי”, הוסיפה.

“דברים רעים קורים לאנשים בחיים”

חרף מצבה של רונית, היא לא נותנת לכך כדי להפיל את רוחה. לראיה, היא מתנדבת בשלל ארגונים ופעילה בתחביביה המגוונים. הפחד ממוות קיים, אבל הוא לא מנהל אותה.

מה הרגשת למשמע הבשורה?

“הלם. זה לא מתעכל, מה עכשיו חולה משותקת, על מי מדובר בכלל”.

היו לך מחשבות כמו למה דווקא לי זה קרה?

“אתה לא תאמין לי, אבל לא. כי דברים רעים קורים לאנשים בחיים. הייתי שמחה שזה לא היה קורה לי, אבל זה לא פוגש אותי שם. אני אדם שמח גם היום. אני כנראה הבן אדם האחרון שמישהו יאמין עליו שהוא חולה”. 

מאיפה את שואבת כוחות לכל הפעילויות שלך?

“כל חיי עסקתי בניהול, הכישורים האלה עוזרים לי ביום יום. אני מנהלת את הכוחות שלי. יום אחד תמצא אותי בקושי מסוגלת לדבר ויש מצב שאני אוגרת כוחות יום לפני פעילות. מתוך הרצון והחדווה של העשייה מגיעה האנרגיה. אם הייתי בן אדם עם אופי אחר, יש סיכוי גבוה שהמחלה הייתה מתגברת עליי כבר”.

האם את מפחדת מהמוות?

“אין לי כ”כ פחד מהמוות, יש לי פחד מייסורי גסיסה. אני גם לא הייתי רוצה שאלו יהיו הזכרונות לבנות שלי. אני רוצה להשאיר מורשת של מחויבות לחיים, נתינה, של אדם טוב עד כמה שניתן”.

איזה מסר היית רוצה להעביר לנשים אחרות מניסיונך?

שני דברים. אחד, להישמע לגוף, התבוננות, מימוש. אם יש ספק אז אין ספק. ללכת לבדוק. שנית, לגבי חולים בסרטן גרורתי, יש קושי למכרים לשמור על מערכת היחסים כפי שהייתה לפני גילוי המחלה. על פניו, לפי כמות הפעילויות שלי אפשר לקנא בי. יוצאת, מנגנת, חוגים, מתנדבת. ואין קרחת כבר, יש שיער. אבל זה לא ככה, זה קשה. יש חשיבות גדולה לשמר מערכות יחסים שהיו כפי שהן היו”.

“נגיעה אחת רכה” – הרצאה שהיא שליחות

רונית מדגישה, כי מבין שלל הפעילויות בהן היא לוקחת חלק, יש אחת שהיא חשובה לה במיוחד. “הפעילות ההתנדבותית הכי משמעותית שלי שבה אני רואה שליחות היא ההרצאה שאני מעבירה (כיום גם בזום) – ״נגיעה אחת רכה – תקשורת בינאישית בצל משבר רפואי קשה״.

ההרצאה שמועברת בקלילות יחסית מעניקה כלים שימושיים בתקשורת עם מכר חולה, כלים שמאפשרים קשר הדדי וטבעי ככל הניתן. ההרצאה נולדה עקב כך שהבחנתי שהמכרים והחברים הטובים שתמכו בי באופן מלא

מדויק, אנושי, אמפתי ומעצים, התקשו להמשיך בכך ברגע שהסרטן שלי הפך גרורתי. כשדובבתי את ה״חריקות״, זה עשה שינוי, והבנתי שיש סיכוי גדול שהתכנים יכולים לסייע לעוד אנשים שיש להם מכרים חולים. מהתגובות והשיתופים האישיים הרבים שאני מקבלת אחרי האזנה להרצאה שלי אני מאמינה שהתכנים שלה עושים את העבודה”.

לפני אובדן כושר העבודה עקב המחלה, רונית דבי-לב שימשה בתפקיד מנהלת מערך שירותי רוקחות של בית חולים איכילוב, כך שהיא מציינת, כי היא מכירה את הצד של נותן השרותים לחולה אונקולוגי וגם את צד החולה.

כאמור, דבי-לב פעילה מאוד בנושא סרטן השד, עוד היא מוסיפה: “במסגרת הדיאלוג הצפוף שאני מנהלת עם עצמי, מאז שחליתי, בעניין משמעות החיים וכיצד לנהוג במציאות המשתנה והמאיימת, מצאתי מענה חלקי בתרומה לקהילה באמצעות התנדבויות במספר גופים, מקומות. אחת מההתנדבויות שלי היא בתמיכה בנשים חולות ומחלימות במסגרת “יד להחלמה” של האגודה למלחמה בסרטן.

ואקום מאוד גדול נוצר כשלא הייתה לי את שגרת העבודה. זה אילץ אותי למצוא פתרונות.  כפי שאמרתי, אני מנהלת דיאלוג פנימי. יש נשים במצבי שממצות ומשתדלות ליהנות מכל רגע, אבל עבורי רק הנאה אינה חזות הכל. אני כיוונתי ליצירת משמעות. יש לי הרבה מאוד תחביבים – אני שטה, מטיילת, ועוד, אבל צריך משמעות.

הפעילויות ההתנדבותיות שאני עושה הן שגורמות לי להרגיש מספיק בסדר עם המציאות היומיומית שלי. ההתנדבויות הקבועות שלי כוללות התנדבות בין היתר גם בחפ״ק של זק״א צלילה והתנדבות בנגינה ושירה במסגרת פרויקט חיבוק – הקראת ספרים וסיפורים לקשישים בזום וגם שיתוף פעולה התנדבותי עם חברת תרופות מובילה, בסיעור מוחות והתווית דרך לסיוע במתן מעטפת של איכות חיים למטופל האונקולוגי.

להזמנת הרצאות של רונית דבי-לב ניתן ליצור קשר באמצעות המייל  

dl.ronit@gmail.com

האגודה למלחמה בסרטן – סרטן השד המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים

מנתוני רישום הלאומי לסרטן של משרד הבריאות עולה כי, כיום חיות בישראל 23,583 נשים שאובחנו עם סרטן השד בשנים 2013-2017 ושהחלימו או שעדיין מתמודדות עם המחלה, מהן 20,825 שאובחנו עם מחלה חודרנית ו-2,758 נשים שאובחנו עם מחלה ממוקדת. בשנת 2017 נפטרו מסרטן חודרני של השד 1,078 נשים בישראל. זהו הגורם השכיח ביותר לתמותה מסרטן בקרב נשים, האחראי לכחמישית מכלל התמותה מסרטן בנשים יהודיות ואחרות ובנשים ערביות. עיקר התמותה הוא בנשים בקבוצות הגיל המבוגרות. כ-13% מהנפטרות (142 נשים) היו צעירות מגיל 50 בעת פטירתן.

עוד עולה מהנתונים, כי סרטן השד אחראי לכשליש ממקרי הסרטן החדשים בכל שנה בכלל הנשים. זוהי המחלה הממאירה השכיחה ביותר בקרב נשים בכל קבוצות האוכלוסייה בישראל. עיקר התחלואה – הן בסרטן חודרני והן בסרטן ממוקד של השד – היא בנשים מעל גיל 50. ממשיכה מגמת העלייה בתחום האבחון המוקדם – 66% מהנשים אובחנו בשלב מוקדם. סרטן השד הוא הגורם השכיח ביותר לתמותה מסרטן בקרב נשים, האחראי לכחמישית מכלל התמותה מסרטן בנשים. מגמת הירידה המשמעותית בתמותה נמשכת בשיעור של כ- 2% לשנה מאז 1996.

גילוי מוקדם מציל חיים

כבכל שנה, וגם השנה – על אף הקורונה, עמותת אחת מתשע מציינת באוקטובר את חודש המודעות לסרטן השד.

חודש המודעות ידגיש את המהלך אל מול סל הבריאות להורדת גיל בדיקות הממוגרפיה, מהלך שהחל לפני כשנתיים והוא בעל חשיבות עליונה להצלת חייהן של נשים צעירות.

השנה בשל הקורונה עיקר הפעילות עוברת למרחב הדיגטלי. העמותה תקיים עשרות הרצאות וסדנאות באמצעות הזום לקידום החשיבות לגילוי מוקדם של סרטן השד. בנוסף העמותה תקדם את המסר דרך קמפיין דיגיטלי נרחב. היכנסו לאתר ולמדו עוד על הנושא שיכול להציל את חיי הקרובות אליכן >>

מיזם “מתוק לנשמה”, הוא אחד הפרויקטים היותר מתוקים, תרתי משמע, בהם קיימת תרומה והתנדבות לקהילה.

במסגרת המיזם מתנדבים מגיעים לבתי קשישים עריריים ומחלקים עוגות, בד בבד עם שיחה כדי להנעים וגם להמתיק את זמנם.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

המיזם שהחל לפני שנה ותפס תאוצה מאז פרוץ הקורונה, הינו כלל ארצי ופעיל ביותר מ-40 ערים. בבקעת אונו התוודענו לגיא לוין רכז האזור.

מי שיזם את כל הרעיון והניע אותו הוא איתמר גלזר.

גלזר, בן ,28, גדל במעלות-תרשיחא למשפחה דתית, סטודנט להנדסת מכונות בבן-גוריון וריכז עד לאחרונה את הפעילות ברמת גן.

“גדלתי בבית שכולו עוגות ומגיל 4 אמא שלי הייתה שולחת אותי כל שישי לחלק עוגה ליום הולדת למשפחה שאמא שם חולה, או סתם למשפחה קשת יום, אז בגדול עוגות תמיד מתחברות לי לנתינה, לאהבה ולחיבור”, סיפר גלזר.

“היום בעזרת “מתוק לנשמה” אני עושה טוב להמון אנשים בלב.

“90% מבעיות העולם אפשר לפתור עם עוגת גבינה טובה”

החיבור של איתמר הגיע מהמעבר שלו לת”א, כפי שתיאר: “גרתי אז בדירת שותפים כושלת, שכל אחד חי את חייו ובקושי אומר שלום. נורא רציתי לאפות, כי באמת אני מאוד אוהב את זה, אבל פשוט לא היה לי ממש למי.

בשלב מסוים חברה סיפרה לי שאמא שלה חלתה בסרטן, ואמרתי איך אני יכול לשמח אותם? בסרטן אני לא מבין, אבל עוגות אני יודע להכין, אז שלחתי להם שתי עוגות גבינה עם פתק שכתבתי: “אדם חכם בשם טומי לפיד אמר פעם ש-90% מבעיות העולם אפשר לפתור בעזרת עוגת גבינה טובה, בתקווה לימים טובים יותר,

ראיתי כמה טוב זה עושה להם, כמה הנגיעה הקטנה הזאת בלי לנסות לעודד או לייפות את המציאות, רק לתת מחווה קטנה, זה בול מה שאנשים צריכים”.

התחיל בפוסט ויראלי והשאר היסטוריה

השלב הבא, די בלתי נמנע, היה הפייסבוק. “אמרתי שאני אשמח סתם לשלוח לאנשים עוגה, בוא נתרום קלוריות – מי שישמח לעוגה לשבת, לא משנה היחס או משהו.

“כתבתי את הפוסט הכי תמים בעולם. בשום צורה לא חשבתי שזה יגיע למה שזה הגיע. הפוסט יצא קצת משליטה וקיבלתי בערך 80 כתובות במקום 10 שציפיתי לקבל. במשך חודשיים הייתי אופה כל חמישי ושישי ונוסע עם הקורקינט לחלק.

בשלב הזה הבנתי שאנשים פחות מתעניינים בעוגה אלא רוצים יחס,  שמישהו ישב ויקשיב להם.

לא משנה אם זה היה חיילות בודדות או נוער להט”בי בגג הורוד, קשישים. כולם רצו רק מישהו לדבר איתו. תמיד חשבתי שהחלוקה תיקח לי שעתיים, אבל איכשהו היא לקחה מעל 5 שעות, כי בכל מקום הייתי מגיע ויושב לשיחה לפחות חצי שעה”, תיאר גלזר.

“אחרי חודשיים כתבתי עוד פוסט וביקשתי מאנשים נוספים להצטרף אלי. מהר מאוד הגענו ל-250 אופים בת”א ומשם התרחבנו לבאר שבע, רמת גן ולעוד 20 מוקדים בכל רחבי הארץ”.

כמה מתנדבים יש היום בפרויקט, מהיכן הם בארץ, גילאים, מה מאפיין אותם?

“היום יש לנו בערך 15,000 מתנדבים בכל רחבי הארץ, חלקם קבועים יותר חלקם פחות, אנחנו מחלקים אלפי עגות כל סופ”ש, כאשר חלק גדול ממה שאנחנו מאמינים הוא לא להתחייב, תאפו ותחלקו מתי שנוח לכם, אין מחויבות ואין כלום, וכמובן העוגה היא רק התירוץ”.

למרות שמדובר במכונה משומנת, גלזר פונה גם לעזרה חיצונית. “אנחנו ממש מנסים להשיג תרומה של עוגות ממאפיות ואז גם אנשים שלא אופים יוכלו לבוא לאסוף עוגה ופשוט ללכת לחלק”.

קהל היעד של המיזם הוא לאו דווקא אוכלוסיית הקשישים, כפי שמסביר גלזר: “אנחנו שולחים להמון חיילים בודדים, לדירות של אנשים בעלי צרכים מיוחדים, לדיור מוגן לפגועי נפש, לדירות להלומי קרב, לבתי מקלט של הקהילה הלהט”בית – “הגג הורוד”, “בית דרור” וגם למעון של נשים מוכות ונשים נפלטות ממעגל הזנות.

אבל שוב, כמו שאמרתי, אנחנו ברוב המוחלט באים, יושבים, מדברים ולפעמים אפילו רוקדים ואז יושבים לאכול עוגה ביחד”.

למקים המיזם חשוב להדגיש, כי אין פה איפה ואיפה בחלוקת העוגות: “אין לנו שום עניין עם מצב כלכלי, אני שולח למישהו במגדלי יוקרה בת”א, ולמישהי בשכונת הארגזים עם בית מתפרק.

אני אגלה לך סוד – הבדידות בקומה 27 היא בדיוק אותה בדידות כמו בדירת חדר מתפרק, רק שבדר”כ בקומה 27 יותר מתביישים להודות”.

כאמור, במסגרת החלוקה נוצרים חיבורים מרגשים: “לא מזמן התקשרה אליי קשישה ושאלה אם נוכל לבוא. היא התחילה לבכות, כי היא אמרה שהיא נורא מתביישת, שהיא כל החיים עובדת והיא לא צריכה כסף רק יחס וחברה.

אמרתי לה שאין פה בושה, שאני בא לתרום, אני פשוט בא להיפגש ולעשות קצת טוב. אנחנו באמת שמים דגש על המפגש, השיח, האנשים האלה ברובם המוחלט נמצאים בקבוצת סיכון והם בקושי יוצאים מהבית, אנחנו הרבה פעמים המפגש שלהם עם העולם בחוץ בכל תקופת הקורונה”, סיפר איתמר.

“אני מרוויח המון עניין, סיפוק ומשמעות. מאז שהוקם המיזם בשנה האחרונה אני מרגיש הרבה יותר אני, ומרגיש הרבה יותר טוב – כנראה זה הרווח הגדול מכולם”, הוסיף.

האם החשיפה מביכה אותך?

“קצת, בחיים לא דמיינתי שאני אשתף פעולה ואעשה קמפיין עם שטראוס, בטח לא שאני אלך לחלק עוגה עם בר רפאלי, אבל אני מנסה להבין שזה לא העיקר אלא רק עליי כדי להגדיל את המיזם”.

איתמר גלזר קורא למתנדבים ובכלל לתורמים: “אם בא לכם להצטרף אלינו כדי לאפות את העולם למקום טוב יותר נשמח שתצטרפו אלינו לאתר מתוק לנשמה לחצו כאן

ניתן ליצור קשר טלפוני 052-5346166 

וגם במייל sweets.soul2@gmail.com

.בשקט בשקט ומתחת לרדאר נפתחו מאז חודש אוגוסט האחרון עשרות קבוצות וואטסאפ תחת הכותרת ”מישהי ערה”, מטרת הקבוצות – לווי נשים שהולכות לבדן בשעת לילה מאוחרת

“מישהי ערה” נועדה כדי לסייע לנשים אשר חוששות ללכת לבדן בשעות לילה מאוחרות. בעיקר אין להן עם מי לדבר באותו רגע. . הקבוצה הוקמה בעיקרה כתגובה למקרה האונס המזעזע שאירע באילת בקיץ האחרון.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הנשים שהולכות לבדן, מוזמנות לשלוח הודעה בקבוצה בכדי לשאול מי ערה, זו שתענה במידת הצורך תתקשר לאותה בחורה ותלווה אותה טלפונית כל הדרך הביתה.

בקבוצה נמצאות אלפי משתתפות תחת ניהולן של הנשים שעומדות מאחורי המיזם המיוחד.

קרן שניידר מרמת גן, היא אחת המנהלות בקבוצת ‘מישהי ערה’ באיזור רמת גן. שניידר, בת 47, נשואה + 3, היא עורכת דין במקצועה.

“ברמת גן פועלות כרגע 3 קבוצות. לאחרונה הקמתי גם קבוצת “מישהו ער”, נוכח העובדה שתופעת ההטרדות איננה רק מנת חלקן של נערות, גם נערים מוטרדים ומפחדים על בסיס יומי”, סיפרה קרן. “יש כרגע 437 משתתפות בכל הקבוצות בעיר, נערות בוגרות, נשים ואמהות”, הוסיפה.

כאמור, החלק המרכזי בהקמת המיזם הינו הצורה שבה הוא תפס תאוצה, בשקט וללא פרסום “הרעיון הוא שזו קבוצה שקטה, אשר ההודעות בה עולות רק במקרה שנדרשת עזרה או התערבות. כל משתתפת שמבקשת להצטרף, אחת מהמנהלות בודקות מי היא ומה היא, כדי לוודא שלא מנסים להיכנס לקבוצה גורמים עוינים”, ציינה אחת ממנהלות הקבוצה.

“ההצטרפות נעשית מפה לאוזן. הגרעין הראשון נשלח לחברות קרובות “שגייסו” חברות קרובות וכן הלאה. כמובן שנשים שהצטרפו רובן צירפו גם את הבנות שלהן”, הוסיפה שניידר.

קרן שניידר משמשת כמנהלת גם בקבוצת המנהלות הארציות, קבוצה שמרכזת את כל מנהלות הערים בכל הקבוצות.

“במקרה של הטרדה מאיימת אנחנו מערבים משטרה בהחלט. למזלנו, טרם נתקלנו בכזה. אני כן יכולה לספר על לא מעט פניות של בנות, שפשוט פחדו ללכת לבד בחושך ולכן יצרו קשר עם הקבוצה כדי לקבל ליווי קולי בחזרתם הביתה”.תיארה קרן.

לדעתה של קרן, לנוכחות של הקבוצה יש כוח רב. “לדעתי עצם קיום הקבוצה והגיבוי בתודעה מאוד עוזרת ומרגיעה”.

קרן ענבי ראתה את הפרסום הראשוני של גל פרבמן, שהובילה את המיזם ופתחה את הקבוצה הראשונה: “הרעיון במקור היה של חניכות גבעת שמואל, הן היו הראשונות לפתוח קבוצה. אני לקחתי את זה לרמה העירונית כולל שיתופי פעולה עם העיריות השונות, מוקדים עירוניים וכדומה. אני מנהלת את המיזם שלי שהתרחב להרבה מאוד ערים ויישובים. יש המון קבוצות מהצפון ועד הדרום, לדעתי כבר יש מעל 100 קבוצות עם מאות אלפי משתתפות. יש ערים שיש כמה קבוצות עקב ההיענות הגדולה ויש ערים שיש קבוצות נערות ונשים בלבד ונערים וגברים בלבד”, סיפרה ענבי.

“בהרצליה אירע מקרה של ניסיון תקיפה של אישה שרצה לבדה. “במהלך החופש הגדול ראיתי המון נערות חוזרות לבדן בשעות מאוחרות ואפשר לראות את החשש על הפנים שלהן”, הוסיפה ענבי. “התחושה של חוסר הביטחון והחשש ללכת לבד קיים אצל נערות ונשים בכל הגילאים. כאשר יש לווי טלפוני הסיכוי לתקיפה נמוך משמעותית”, ציינה.

מה הקריטריון להצלחה בעינייך?

“המדד הוא כמות החברות וחברים בקבוצות, ככל שיש יותר, כך גדל הסיכוי לעזור ולסייע, החשיפה והשילוב עם תנועות הנוער, עובדי הוראה והעיריות השונות מאפשר החל מחשיפה וידוע אוכלוסיית היעד, דרך מתן סיוע מליווי טלפוני ועד חלילה טיפול באירוע חריג”.

ענבי מתארת מרקם מיוחד בקבוצה. “אני נפעמת מכמות הנשים והגברים שנרתמים ורוצים לעזור האחת לשנייה, חשוב שנערות ונשים ידעו על קיומן של הקבוצות האלו, יש כמעט בכל עיר וישוב בארץ, יצטרפו בין אם לסייע למישהי ובין אם להיעזר. נשים הן אוכלוסיית יעד, לצערי הרב, שחשופות יותר להטרדות מיניות, אונס ותקיפה”.

“הקבוצות נועדו על מנת להגביר את תחושת הביטחון האישית כשאת הולכת לבד בשעות חשכה, מישהי שאיתך על הקו כדי לוודא שתגיעי בשלום ליעדך בלי שאלות ושיפוטיות, נטו מתוך הבנת המצב ורצון לסייע בלבד. וכאן המקום להודות לכל מנהלות הקבוצות השונות בכל הארץ שפועלות, מפרסמות, בעלות לב ענק ונכונות להיות עבור האחרים”.

יש לציין, כי הקבוצות הן  קבוצות שקטות, אין הודעות בכלל אלא רק  לבקשת ליווי ומענה ספציפי. “מי שצריכה שולחת הודעה “מי ערה?” ומי שיכולה עונה לה ואם המבקשת מעוניינת – עולה מולה טלפונית ומלווה אותה. המבקשת בשום שלב לא מספקת פרטים על מקומה הנוכחי או לאן הולכת, רק במקרה חירום המלווה תעלה מול מוקד עירוני או משטרה. למזלנו ליווינו עד היום המון נשים בשלום למחוז חפציהם ללא אירועים חריגים”, כך לדברי מייסדת הקבוצה.

מישהי ערה – גבעתיים

 נעמי גטניו, אמא ל-3, תושבת גבעתיים היא מנהלת הקבוצה מישהי ערה  – גבעתיים. “מאז ומתמיד אני עובדת בהתנדבות כדי לעזור לנשים ולמשפחות, אז ברגע שראיתי את המיזם “מישהי ערה” בפייסבוק, התעניינתי, שאלתי שאלות, בדקתי את הנושא לעומק מול מנהלות של הקבוצות הספורות שכבר היו קיימות, וידאתי שהמיזם טרם הגיע לגבעתיים. היה לי ברור שחייבים פרויקט כזה גם אצלנו, וכרגיל, אני לא מחכה שמישהו אחר יעשה את העבודה”, סיפרה מקימת הקבוצה. 

כמו בקבוצות עירוניות אחרות, גם בגבעתיים החשאיות היא חלק בלתי נפרד מהפרויקט, כפי שסיפרה נעמי.”כמי שחיה שנים רבות את עולם האינטרנט והרשתות החברתיות, היה לי ברור מראש שלא אפרסם את הקישור לקבוצת וואטסאפ במקום פומבי, כיוון שהקבוצה מיועדת לנשים בלבד. ככזו חשוב לי מאוד לשמור על הנשים והנערות בקבוצה – חלק טבעי מהייעוד של הפרויקט. תוך כדי ראיונות עם עשרות מתוך המאות שביקשו להצטרף באותו לילה, היה לי ברור שלא אוכל להתמודד בעצמי עם כל בקשות ההצטרפות. וכך התחלתי במקביל, במלאכת גיוס חברות, ידידות ומכרות לתפקיד “שגרירות מישהי ערה – גבעתיים” כדי שיעזרו לי לראיין ולצרף עוד נשים לקבוצות. חשוב לי לציין, שההצטרפות מיועדת לנשים ונערות רק מעל גיל 16″.

ניתן ליצור קשר עם השגרירות כאן

הקבוצה הראשונה התמלאה מאוד מהר, ופתחתי קבוצה שנייה. בגלל החגים והסגר, לא הספקנו עדיין לסיים את הראיונות עם כל הנשים והנערות שהציפו אותנו בבקשות הצטרפות. משמח לראות שיש כל כך הרבה נשים שמעוניינות לקחת חלק בפרויקט, הן כ”חברה מטיילת” (מקבלת התמיכה) והן כ”חברה טלפונית” (זו שמעניקה תמיכה). מצד שני, עצוב לגלות כמה נשים חוששות ללכת לבד בלילה ומשתוקקות למישהי לשוחח איתה בזמן שהן חוצות בחשכה את רחובות העיר, זאת למרות שאנחנו גרות בעיר שהיא הרבה יותר בטוחה מהרבה ערים אחרות במדינה”.

בקבוצת מישהי ערה – גבעתיים יש אלמנט מיוחד רק לה. “אחד הדברים הייחודיים שה”מישהי ערה – גבעתיים” תציע לחברות הפרויקט הוא סדנת הגנה והעצמה אישית עם מדריך בכיר לאמנויות לחימה במחיר מיוחד. אשמח להרחיב על הסדנה ברגע שהסגר יוסר ונפרסם מועדים של הקבוצות הראשונות”, כך לדברי נעמי.

בד בבד, גטניו מברכת על שיתוף פעולה עם הרשויות: “היו פגישות ושיחות עם עיריית גבעתיים, ועם משטרת ישראל. משמח לדעת שהם מברכים על קיום הפרויקט ומוכנים לסייע”.

נדמה שלנעמי גטניו חזון רב עבור הקבוצה בגבעתיים: “לאט לאט, נמשיך לראיין את הנשים שביקשו וממשיכות לבקש להצטרף לפרויקט, וכמובן אמשיך לפתוח קבוצות וואטסאפ נוספות לפי הצורך. לאחר החגים, אני מקווה שאוכל כבר לפרסם את התקנון שאני שוקדת עליו בימים אלה ושגם הוא ייחודי ל”מישהי ערה – גבעתיים”. תקנון מאוד מפורט וברור שמבהיר היטב את מהות הפרויקט ואת פעילותו כדי שכל הצדדים המעורבים יידעו בדיוק כיצד לפעול בכל מצב”. 

לאור המצב בו נמצאים אנשים רבים בבידוד וכן קשישים רבים נמנעים מלצאת מבתיהם ולא יוכלו לשמוע תקיעת שופר בראש השנה, יזמו האגף לשירותים חברתיים והמדור למורשת ישראל בעיריית גבעתיים את מבצע שופר עד הבית במסגרתו יגיעו מתנדבים עד לבתי התושבים שצריכים זאת על מנת לתקוע בשופר. המבצע נערך בשיתוף הקהילות ובתי הכנסת בעיר.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

מובילי היוזמה עו”ד יעקב שטרן מחזיק תיק השירותים החברתיים ומושיק גולדשטיין סגן ראש העיר:” מחובתנו כקהילה ועירייה, דווקא בימים מורכבים אלו, לדאוג לכך שכל מי שמעוניין ורוצה יוכל בראש השנה לשמוע תקיעת שופר גם אם יש לו קושי או מגבלה כלשהי בהגעה לבתי הכנסת”.

כמו כן, הוסיפו חברי המועצה: “יוזמה זו מצטרפת לסדרת פעולות ויוזמות שהעירייה מבצעת בתקופת הקורונה לאוכלוסיות בסיכון ולציבור האזרחים הוותיקים בעיר”.

בתקופה הנוכחית בצל משבר הקורונה אנו עדים להרבה עשייה קהילתית ועזרה לזולת. בכל יום קמים ארגונים המטפלים במשפחות נזקקות הדואגים לחלוקת מזון, תרופות ומספקים תעסוקה לאוכלוסיות נחשלות.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אך מה עושה אדם פרטי שרוצה לעזור? פיתרון מעניין הוא מיזם בשם “Gifted”.

המיזם האינטרנטי מחבר בין מתנדבים לבין עמותות, ארגונים ואנשים פרטיים שזקוקים לסיוע. בשונה מפלטפורמות אחרות שקיימות בתחום ההתנדבות Gifted נותן למתנדב את הדרור לבחור במה הוא מעוניין להתנדב, למי מיועד ה- Gift, באיזה היקף של זמן, והיכן בארץ הוא מעוניין להתנדב.

ייחוד נוסף של גיפטד הוא בכך שהוא מאפשר בסיום ההתנדבות לעמותה או לגוף בו התנדב להביע הוקרה פומבית על התנדבותו.

היזמיות שעומדות מאחורי Gifted, ענת ארד ושרית ארז: “הרעיון הוא לייצר זירה אינטרנטית, מעין “לינקדאין” של התנדבות, שבה מתנדבים מגדירים בצורה מדויקת, במה היכן ומתי הם מעוניינים להתנדב. גיפטד התנדבות מביא עמו קונספט חדשני לקידום ההתנדבות בכך שנתן למתנדבים הזדמנות לעשות טוב עם הכישרון שלהם ובכך שינה לחלקם את החיים והביא עולמות ותחומים חדשים לעולם ההתנדבות. כ-55 אחוז מהמתנדבים שהעלו עד כה הצעות שונות לביצוע התנדבות באתר, העידו שזו הפעם הראשונה שהם מתנדבים בחייהם וכ-80 אחוז ציינו שהם מתנדבים לפי הכישרון שלהם. בנוסף הם ציינו כי הרבה יותר משמעותי ונכון עבורם להתנדב במה שהם אוהבים לעשות”.

הנה כמה עמותות ארגונים ואנשים פרטיים עשו שימוש בפלטפורמה הייחודית הזו בכדי למצוא מתנדבים: קדימה רשת בני נוער, יד שרה, אנוש, עמותת קליק, ניצן, ע.ל.ה., גשר אל הנוער, נוער יוצר – בית דרור, עמותת לשבוע, בית חם לנערות בסיכון- עמותת תפנית בחינוך ועוד.

דוגמאות לעזרה דרך גיפטד: אפיית עוגה מעוצבת ליום הולדת של ילד נזקק, הרכב מוסיקלי שהתנדב להנעים את זמנם של קשישים בבית אבות, מאפרת שהתנדבה לאפר ניצולות שואה, הנדימן ששיפץ דירה של קשיש חסר יכולת, ציירת שציירה ציורי קירות במעון לילדים בסיכון ועוד ועוד.

לאתר של המיזם: https://www.begifted.org/.