לנו ההורים יש השפעה גדולה בבניית היחסים בין האחים ולכן, כדאי שננסה להימנע ממספר פעולות, שבעצם מייצרות יריבות ומתחים בין האחים ואנחנו עושים ממש בלי לשים לב:
בלי תחרות
“מי מגיע ראשון לצחצח שיניים/למיטה?”
זה אמנם מתוך הרצון לתקתק ולהתקדם אך להם המשפט הזה
עשוי להישמע כמו: “מי הילד הכי מהיר/משתף פעולה/מתוק שלי”?
והנה ללא כוונה, הגדלנו את הסיכויים למתחים ביניהם.
בלי השוואות
“אח שלך בגילך כבר נשאר לבד ביום הולדת ”
“תראי את אחותך היא כבר סיימה להתארגן”
והמשפטים האלו נאמרו בכלל מהרצון לעודד אותם,
אבל איך הם גורמים להם להרגיש עם עצמם?
שהם פחות ושהם לא עומדים בציפיות.
בלי האשמות
“מי השאיר את הדלת פתוחה?”
ואז נשמע מהצד השני: “זה לא אני – זה הוא, לא נכון זה אתה…”
והנה עוד סיבה למריבה.
בלי תיוגים, הן לחיוב והן לשלילה
-“הוא הילד ה – עוזר/מהיר”
ציפיות גבוהות לעיתים יוצרות לחץ ואף הימנעות כי
“אני הכי מהיר, ואם אני לא בטוח אז עדיף שאני לא אנסה,
כי המקום שלי הוא רק הראשון”
-“הוא הילד ה – לא מרוצה/שובב”
תגית שלילית עשויה לייצר קבעון ודפוס התנהגות.
וביחסי אחים כשאנחנו מתייגים,
אנחנו בעצם חוסמים “משבצות” עבור האחים האחרים.
לא נשפוט – אין אף פעם צודק ולא צודק
גם אם ראינו מי התחיל כרגע ,אנחנו לא באמת יודעים על מה הם זה יושב עמוק בפנים,
הם סוחבים רשימה ארוכה מלפני שעה, יומים, חודשיים, ובערך מהיום שהשני נולד.
קצת כמו בזוגיות שאנחנו אוגרים ומתפוצצים פתאום על איזה שטות,
הרי זה לא בגלל השטות…ועוד תדמיינו שפתאום מתערב ואומר:
“מזה את עושה עניין?!” אז ננשום רגע ונזכור שגם אנחנו לא נכריע במריבות האחים.
אז דברנו קצת על מה לא נעשה, אז מה כן נעשה??
תמשיכו לעקוב בדף ארבל שרייבמן – הדרכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך
