יום שלישי , נובמבר 26 2024

בני עקיבא

בני עקיבא כל החדשות והעדכונים החמים בנושא, כולל תמונות, סרטי וידאו וכתבות על בני עקיבא.

ליאור אליאס מרמת גן זכתה באות ההצטיינות ע”ש ריבן; “לא יכולנו לעמוד מהצד”

לפני כחודש זכתה ליאור אליאס (18) באות אלעד ריבן לנוער מתנדב מצטיין לשנת תשפ”ד של משרד החינוך.
התלמידה המצטיינת מאולפנת הרא”ה ברמת גן, הצליחה להיות פעילה במגוון רב  של תנועות נוער, לרבות שיקום סניף בני עקיבא המקומי, ואף השתתפה כשגרירה של ישראל במחנה לבני נוער בארה”ב. על הדרך היא יזמה לפני כשנתיים יחד עם חברתה אלונה בן הרוש, מחנה בשם “אחדות וחקלאות”, שאיגד 40 בני נוער מרחבי הארץ שהתנדבו בחווה במעין צבי, ומטרתו הייתה לחבר בין בני נוער שונים ומגוונים בישראל תוך כדי עבודת אדמה.
כפי ששמתם לב, משחקי מחשב אין בהקדמה הזו.
ניסיון לפענח מאיפה פרץ האנרגיה שגורם לנערה הזו לא להפסיק להתנדב, מתחיל בעובדה שאליאס נמצאת במרכז של המרכז של החברה הישראלית. כבת לאב חילוני ולאם דתיה, אחדות ישראל היא בשר מבשרה.
ליאור, מאיפה הגיע הרעיון למחנה הזה?
“אירגנו את המחנה הזה בזמן הקרע בעם על רקע הרפורמה המשפטית, וזה גרם לנו לרצות לקום ולפעול. לא יכולנו לעמוד מנגד.
“אנחנו מכירות הרבה בני ובנות נוער. אז פנינו לארגון ‘השומר החדש’ שלא מזוהה באופן מובהק עם אף מגזר, ואיגדנו בני נוער מכל החברה הישראלית. במשך המחנה עבדנו את האדמה אצל חקלאי. ודרך זה התקרבנו ודיברנו על הנושאים האלו. זה לא היה תמיד קל, והיו שם הרבה דיונים בקול רם, אבל זה חלק מהעניין”.
למה הכוונה?
“ב-6 באוקטובר, כמו שקוראים לזה, היה אפשר לראות את עוצמת השבר שהיו בינינו. והיית יכול לראות אנשים שהפגינו אחד נגד השני, פתאום משלבים ידיים ועובדים ביחד שוב. וה-7 באוקטובר שזה אירוע מחריד, הצליח לתקופה מסוימת לאחד בינינו. שוב, היום, אנחנו רואים איך ששוב חוזרים למקום של הפירוד. אז המקום של האיחוד, זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות לעם ישראל. לנוער יש את כל הכח שבעולם. בסופו של דבר אנחנו נגדל, ואנחנו נעצב את העולם”.
האות שזכית בו הגיע כי את לא הפסקת להתנדב. את יודעת כשמסתכלים מהצד, חלק ישאלו ‘מה נשאר לך מהילדות כשאתה ‘מבזבז’ כל כך הרבה זמן על אנשים אחרים?’
“נכון שלפעמים זה היה מאתגר ואולי אפילו קצת מתיש, וכן עשיתי ויתורים על תחומי עניין וחברים מהבית. אבל מצד שני אתה יוצר חברים חדשים, אתה יוצר חוויות חדשות, והכי חשוב, חוץ מהנתינה, אתה יוצא משם עם הרגשה טובה בלב. שעשית משהו, ושיניתי לטובה משהו בעולם, ונגעת באנשים. אני לא חושבת שיש דרך מופלאה יותר לבלות את הילדות שלך מאשר בנתינה”.
תראי בסופו של דבר את גם אדם מאוד חברותי, לא?
“נכון, ברור שיש אנשים שיותר חברותיים, אבל אם אתה שואל אותי, זה איך שמגדלים אותך במשפחה. על איזה ערכים מחנכים אותך. וכמובן לתנועות הנוער וההתנדבות יש חלק מהותי בזה”.
את מתכוונת ללכת לצבא או לשירות לאומי?
“אני מתכוונת ללכת לצבא. ונכון שלא חושבים על בנות דתיות שהולכות לצבא, אבל התופעה הזו מאוד נפוצה. וחוץ מזה צריך גם להעריך את הבנות שהולכות לשירות לאומי, כי גם להן יש השפעה עצומה”.
כזכור, האות ניתן על ידי משרד החינוך ונקרא על שם אלעד ריבן ז”ל. ריבן ז”ל היה נער חיפאי שנספה באסון הכרמל ב-2010 בהיותו בן 16 בלבד כשהצטרף לכוחות הכיבוי במקום עם פרוץ השריפה בכרמל. ריבן היה פעיל במגוון רב של התנדבויות, בין השאר ככבאי, וזכרו מהווה דוגמה עבור הנוער בישראל.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

זיכרונות רמת גן: אומרים שהיה שמח ברחוב עוזיאל

תקופת החגים עוד רגע מאחורינו. עוד יומיים המבוגרים יחזרו לעבודה והילדים לבית הספר וזה אומר שצריך להגיע לחנויות הספרים ולהשלים את מה שחסר – מעיפרון ומחברת ועד קלסר ומד זווית. בילדותי הייתה ברחוב עוזיאל חנות הספרים המיתולוגית “דעת”, בבעלות אסתר. זוכרים אותה? כאן רכשנו מחברות, ספרים וגם עיתונים.


רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו


השבוע, כשהלכתי לבקר במקום עלה בי ריח המחק שאפיין את אותה תקופה, למרות שהחנות מזמן כבר לא שם ואת מקומה החליפה “לוינסקי הקטנה”. גם המכולת של אשר בצד השני של הרחוב כבר לא כאן אבל הזיכרון מהאיש הנחמד עדיין איתי. אני תמיד קיבלתי את תפקיד הקניות בשמחה כי את כל העודף בכיסי הייתי משאירה.

פיצוחי צורי
פיצוחי צורי

במורד הרחוב הייתה חנות הפיצוחים והתבלינים של “צורי” – אחת הדמויות הצבעוניות באזור – שלאחרונה גם הוא סגר את העסק ונכנס למגירת הזיכרונות של ילדי שנות השבעים.

בזמן שהמסחר ברחוב השתנה בלי הכר, גינת בר-אילן לא השתנתה בכלל. אני זוכרת איך הייתי רצה לקרוסלה ומתמכרת לסיבובים המהירים שהעלו את מפלס האדרנלין.

גן בר אילן
גן בר אילן

בסמוך לאותה גינה היה הסביח הראשון שממנו צמחה תעשייה שלמה. הילדים של היום יתקשו להבין את המהומה סביב פיתה עם ביצה קשה וחציל, אבל אז לא היינו צריכים יותר מדי בשביל שבלוטות הטעם ייפתחו לרווחה – רק ריח של טיגון ועמבה דומיננטית. יותר מזה – כמו ששר שלמה ארצי – אנחנו לא צריכים.

אם הגענו עד לכאן היינו פוסעים עוד צעד לשדרות ירושלים, היכן שהיה ממוקם קולנוע לילי (לו נקדיש טור נפרד) ופונים ימינה במעלה הרחוב. היכן ששוכנת היום שכונת מרום נווה היוקרתית היה בילדותי פרדס גדול. בשבתות ובחגים היינו מטיילים בפרדס, קוטפים תפוזים ומדמיינים שאנחנו גרים בכפר, קרובים לאדמה ולחלוצים של פעם. ואם חלוצים אז אי אפשר שלא להיזכר בתנועות הנוער שלקחו אותנו להכיר את ארץ ישראל דרך הרגליים.

בני הנוער הדתיים כמוני הלכו לתנועת בני עקיבא ברחוב הרא”ה ואילו החילוניים הלכו לנוער העובד והלומד – בהמשך הרחוב. אני זוכרת באהבה את כל הפעולות, המדריכים והחניכים וקצת עצוב לי שהמקומות האלה כבר לא בלב הקונצנזוס, וילדים היום מעדיפים בילוי בקניון או משחק מחשב על פני אש לילה ומחנה אוהלים.

בני עקיבא
בני עקיבא

זהו חברים. עד כאן הפרק השלישי במסע שלנו לעבר שנות ה-70, שהחל במסחר ברחוב עוזיאל והסתיים בתנועות הנוער. בפרקים הבאים נחזור לראשי העיר המיתולוגיים, למלחמות ולאירוע אחד שכל רמת גני ותיק לעולם לא ישכח.
אם נזכרתם בפרטים או סיפורים שהציפו אתכם במהלך הכתבות אתם מוזמנים לשתף אותנו בתגובות.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il

תפריט נגישות