ארבל שרייבמן

“להפוך את הלימון ללימונדה” – ולא רק בתור קלישאה, אלא כי זה המצב, ואנו זקוקים לתמוך זה בזה, אנו זקוקים לחשיבה משותפת, לגמישות וראייה קדימה – מה אנחנו רוצים וצריכים כדי לעבור את התקופה הזאת יחד?

חוסר הוודאות, המתח והדאגה, הכעס, הלחץ  וכל מה שהמצה הזה מביא איתו. כולנו תוהים, מה למעשה אומרות ההנחיות? חוסר הודאות לא פוסחת על אף אחד.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

תחושת הבדידות – שלא נוכל לבלות בחג עם מי שרצינו לחגוג. תחושת האכזבה וההחמצה – של התוכניות, הטיולים והמפגשים שתיכננו, שלא יתקיימו וגם, חוסר הבנה ובהירות – מה מותר מה אסור ואיך להישמר בכל זאת במצב הזה, כדי שנוכל לשמור על עצמנו ועל הסובבים אותנו.

תקופה מאתגרת לכולנו וברקע, נשמעות קריאות –”אוף הקורונה הזאת!!” “אוף עוד פעם סגר”.

זה המקום שלנו, ההורים, לשתף את הילדים במה שאנחנו כן יודעים, לתווך להם את המצב והעדכונים, לספר להם גם את מה שאנחנו מרגישים ולחשוב יחד, מה היינו בכל זאת רוצים לעשות במצב הביש הזה כי זה בדיוק ” השריר” שאנו מייחלים לילדים שלנו, שריר ההתמודדות עם מציאות לא רצויה, היכולות להתמודד ולבנות מסוגלות עצמית.

הנה המודל הזה, שאנחנו ההורים משמשים עבורם –  שאנחנו מתעדכנים בהנחיות מעת לעת, נערכים לקראתם, משחררים ומאווררים תחושות אצל קרובינו ומתקדמים…אז בואו נהיה מעבר למודל הזה  בשביל ילדינו, ונהיה עבורם גם אותו אדם קרוב, כמו שאנחנו בשביל חבר טוב, נאפשר להם לשתף בתחושותיהם מבלי שנייפה את התמונה או נבטל את התחושה אלא פשוט, נהיה שם כדי לתת להם את ההרגשה שאנחנו מבינים אותם ונגיד להם שזה באמת ממש מבאס שזה “גמר” להם את התוכניות ואחרי שהתאכזבנו והתבאסנו נהיה קצת יותר פנויים להתקדם, ולהתמודד עם המצב.

‏וכמו שאנחנו נערכים עם מזון לקראת החג והסגר, לא פחות חשוב להיערך ולהעמיס במזון ריגשי ממנו הילדים יכולים באמת להתחזק ולצמוח.

שנה טובה ובריאות לכולם גם ממני.

הכותבת, ארבל שרייבמן, מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך.

לשאלות ופרטים נוספים תוכלו להציץ בעמוד הפייסבוק בנושא ההורות, ארבל שרייבמן – הדרכת הורים

לנו ההורים יש השפעה גדולה בבניית היחסים בין האחים ולכן, כדאי שננסה להימנע ממספר פעולות, שבעצם מייצרות יריבות ומתחים בין האחים ואנחנו עושים ממש בלי לשים לב:

בלי תחרות

“מי מגיע ראשון לצחצח שיניים/למיטה?”

זה אמנם מתוך הרצון לתקתק ולהתקדם אך להם המשפט הזה

עשוי להישמע כמו: “מי הילד הכי מהיר/משתף פעולה/מתוק שלי”?

והנה ללא כוונה, הגדלנו את הסיכויים למתחים ביניהם.

בלי השוואות

“אח שלך בגילך כבר נשאר לבד ביום הולדת ”

“תראי את אחותך היא כבר סיימה להתארגן”

והמשפטים האלו נאמרו בכלל מהרצון לעודד אותם,

אבל איך הם גורמים להם להרגיש עם עצמם?

שהם פחות ושהם לא עומדים בציפיות.

בלי האשמות

“מי השאיר את הדלת פתוחה?”

ואז נשמע מהצד השני: “זה לא אני – זה הוא, לא נכון זה אתה…”

והנה עוד סיבה למריבה.

בלי תיוגים, הן לחיוב והן לשלילה

-“הוא הילד ה – עוזר/מהיר”

ציפיות גבוהות לעיתים יוצרות לחץ ואף הימנעות כי

“אני הכי מהיר, ואם אני לא בטוח אז עדיף שאני לא אנסה,

כי המקום שלי הוא רק הראשון”

-“הוא הילד ה – לא מרוצה/שובב”

תגית שלילית עשויה לייצר קבעון ודפוס התנהגות.

וביחסי אחים כשאנחנו מתייגים,

אנחנו בעצם חוסמים “משבצות” עבור האחים האחרים.

לא נשפוט – אין אף פעם צודק ולא צודק

גם אם ראינו מי התחיל כרגע ,אנחנו לא באמת יודעים על מה הם זה יושב עמוק בפנים,

הם סוחבים רשימה ארוכה מלפני שעה, יומים, חודשיים, ובערך מהיום שהשני נולד.

קצת כמו בזוגיות שאנחנו אוגרים ומתפוצצים פתאום על איזה שטות,

הרי זה לא בגלל השטות…ועוד תדמיינו שפתאום מתערב ואומר:

“מזה את עושה עניין?!” אז ננשום רגע ונזכור שגם אנחנו לא נכריע במריבות האחים.

אז דברנו קצת על מה לא נעשה, אז מה כן נעשה??

תמשיכו לעקוב בדף ארבל שרייבמן – הדרכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך

 לעמוד הפייסבוק –  בנושא ההורות