אחדות

קצת קשה להסביר את הסיטואציה שרס”ל (במיל’) רועי אחדות (22) מגבעתיים מצא את עצמו בה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

נסו רק לדמיין איך אתם הרגשתם לקראת השחרור מהצבא, מוכנים ורוצים לכבוש את העולם – רק כדי למצוא את עצמכם מבלים את הרוב השנה הקרובה בלחימה בעזה.

לא רק, אלא שאחדות המשרת כמפקד במילואים, מצא עצמו מבלה את החודשים האחרונים כמפקד של חיילים מבוגרים ממנו משמעותית.

“פיקדתי על אנשים שהם כמעט פי 2 מהגיל שלי. אנשים בגיל 38-39. זו הייתה תחושה מוזרה. אנשים עם משפחות ועסקים. אני זוכר מקרה שאחד החיילים שלי דיבר בפייסטיים עם הבן שלו במעט הפעמים שהחזירו לנו את הטלפון, והילד בכה, זה ממש ריגש אותי”, מספר אחדות.

אבל בואו שניה נלך אחורה, רגע לפני ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. אחדות שהשתחרר לפני כן עמד להתחיל קורס מדריכי חדר כושר. אז החלו האזעקות.

“ב-7 באוקטובר, כשהתחילו כל האזעקות אמא שלי ממש התעקשה שאני לא אלך, אבל המפקד שלי קרא לי והיה ברור לי שאני אלך”, הוא מספר.

ומה קורה במלחמה?

“מגייסים אותנו ואנחנו מגיעים ללחימה יומיים לאחר מכן”.

כמה זמן שירתת מאז?

“בסך הכל שירתי 150 ימים, בין ה-7 באוקטובר לפברואר, ואז שוב מאפריל לחודש בגבול הצפון”.

ואיך מתמודדים עם זה, פתאום נשלפים מהאזרחות בחזרה לצבא?

“אחד הדברים שהחזיקו אותי ואת כולנו זה התמיכה מהמדינה הזו, כלומר מהאזרחים. אנשים תמכו בנו מההתחלה וזה היה מאוד מורגש, האחדות הזו. נתנה לנו דחיפה רצינית.

“לצערי, בחודשים האחרונים זה פחות נמצא. אז כן, העם הזה יודע להתאחד, אבל חבל שצריך אירועים כמו ה-7 באוקטובר בשביל שזה יקרה”.

אתה זוכר מקרה ספציפי מהלחימה?

“כן. המקום שבו הבנו את המשמעות ברמה הכי גבוהה, היה כשהקפיצו אותנו באחד הלילות ב-2 בלילה לחפות על כוח שהיה בפנים. כשהמפקד של הכוח יצא משם הוא עלה מולנו בקשר ואמר לנו שבלי החיפוי המהיר שלנו, הם לא היו יוצאים משם בחיים. אז זה באמת המקום שבו המשמעות של מה שעשינו מגיעה לשיאה”.

ואז שוב מחזירים אותך לצפון.

“כן, אני חייב להגיד שזה לא יכול להמשיך ככה. אני צעיר ובלי משפחה. אבל יש לי חיילים עם עסקים ומשפחות, שאם יקראו להם ככה בהפוגות כמו שקראו עד עכשיו, הם פשוט לא יצליחו להחזיק את הדבר הזה”.

ואיך החיים בלי מדים?

“מצאתי את עצמי על שלט חוצות. עיריית גבעתיים תלתה עבור כל מילואימניק ששירת מעל 150 שלט חוצות, ואני רוצה להגיד להם תודה. יש לזה המון משמעות.

“לגבי ההשכלה. ב-7 באוקטובר הייתי באמצע קורס מדריכי כושר בקמפוס שיאים. לצערי הרגשתי איך שהקורס ממשיך בלעדיי, והייתה לי תחושה שיש לי חור בהשכלה ביחס לכולם. אבל בסוף כן הצלחתי להשלים אותו”.