בסקירה של פסקי דין רבניים רבים שנתקבלו בבתי הדין השונים, ניתן לראות פסיקות רבות בהן נדחו תביעות של אבות, אשר מצויים במשמורתו המלאה של האב – לחייב את האם בתשלום דמי המזונות לקטינים. פסיקה זו כדוגמא , מקנה אף בנושא מזונות הילדים, יתרון לנשים בניהול ההליך המשפטי בבית הדין הרבני.
חשוב לציין, כי ישנם מספר הבדלים בין בית המשפט לבית הדין הרבני, חלקם נוגעים לפרוצדורה וחלקם נוגעים למהות. אחד ההבדלים המהותיים בין בית הדין הרבני לבית המשפט נוגע לעניין מזונות ילדים, שכן בהתאם לפסיקת בתי הדין הרבניים, האם אינה מחויבת במזונות הקטינים, למעט מקרה של אם “עשירה”- זאת בניגוד לפסיקות בתי המשפט. ככלל- הן בתי הדין והן בתי המשפט פוסקים על פי הדין האישי (העברי).
הפסיקות הפוטרות את האימהות מתשלום מזונות קטינים לאב אשר הקטינים מצויים במשמורתו המלאה, בבתי הדין הרבניים, כמעט ללא התחשבות ביכולת ההשתכרות של האם, הינן מנוגדות לפסיקות בבתי המשפט לענייני משפחה. בתי המשפט נוהגים לבדוק את יכולת ההשתכרות של שני הצדדים ואשר על כן, במקרים רבים תחויב האם לשלם לאב עבור מזונות הקטינים.
כך למשל, בפסק דין שניתן ממש לאחרונה ביום 10/07/2022 בתלה”מ 39532-11-19 בתביעת האב לחיוב האם לשאת במזונות ארבע הבנות אשר הנמצאות במשמורת האב, האם טוענת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר וכי מחמת העדר הכנסות הינה מתגוררת במכוניתה, בנוסף טענה, כי האב מונע קשר עם שתיים מהבנות, למרות טענות האם. נפסק, כי האם תשלם למזונות ארבע בנותיה סכום של 2,220 ₪ לחודש. יצוין, כי פסק דין מסוג זה של בית המשפט לעניין משפחה, אינו חריג בשנתיים האחרונות.
כיום, כאשר ישנה מעורבות הולכת וגוברת של אבות בגידול הילדים, נמצא כי יש מקרים לא מעטים של אבות שמקבלים על עצמם להיות “הבית ” העיקרי עבור הילדים. לא אחת, במקרים אלו אותם אבות מגישים תביעות לערכאות השיפוטיות לחיוב האם בתשלום דמי המזונות עבור הקטינים.
בנסיבות שכאלה, ישנו שוני מהותי בין פסיקת ביהמ”ש לענייני משפחה לבין פסיקת בתי הדין הרבניים. בעוד שבבית המשפט, תחויב האם לשאת בתשלום מזונות הקטינים בהתאם להשתכרותה או לחילופין, גובה חיוב המזונות של האב יחושבו בהתאמה ליכולת השתכרות האם, בבתי הדין הרבניים למעט מקרים חריגים של אם שמוגדרת “עשירה”, תהיה האם פטורה מתשלום עבור מזונות הילדים.
חוק המזונות קובע כי מזונות של יהודים בישראל ייפסקו עפ”י הדין העברי לפיו “חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש”. ההלכה מתייחסת לאבות בלבד, עליהם חלה חובה מוחלטת לזון את הילדים עד גיל 6. חובה זו הורחבה במשך השנים. בשנת 1944- הרבנות הראשית קבעה כי זכותם של הילדים עד גיל 15 ילדים למזונות מאביהם, ובהמשך, הורחבה החובה בתקנה נוספת, עד גיל 18.
ההלכה בדין העברי, לפיה, חיוב מזונות ילדים עד גיל 6 על פי ההלכה, חל על האב בלבד עדיין נוהגת גם בבית המשפט לענייני משפחה, ואולם בקטינים שהינם מעל גיל 6. ישנו הבדל משמעותי בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, בעוד בית המשפט המחויב להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון [בע”מ 919/15] בחודש יולי שנת 2017, לפיה, תשלום המזונות יוטל על ההורים בצורה שוויונית והכל בהתאם ל”פערי ההשתכרות” ולחלוקת זמני השהות עם הילדים – משמורת. לעומת זאת בית הדין הרבני, אינו מחויב לעיקרון השווין ולכן יביא בשיקוליו לגובה חיוב האב במזונות הילדים למול חובת האם במזונות ילדיה, מדין צדקה. אך שיקולים אלו יועילו, אך ורק להפחית את גובה חוב המזונות של האב ולא לחייב את האם.
אך מה הדין במקרים בהם המשמורת המלאה של הקטינים מסורה במלואה לאב ולא לאם? מה הדין כאשר האב הוא זה שמגדל בפועל את הקטינים ולא האם? במקרים כגון אלו, בית המשפט לענייני משפחה, יקבע כי לאור העובדה שמדובר בהכנסות דומות, כאשר שני הצדדים אינם אמידים, והאב הוא זה שנושא בפועל בגידול הילדים. האם היא זו שתצטרך לשלם לאב מזונות. בעוד בתי הדין הרבניים בפוסקים עפ”י ההלכה המקורית ימנעו מפסיקה שתחייב את האם במזונות ורק במקרים חריגים, בהם מדובר באמא “עשירה” תחויב האם במזונות ילדיה.
לגישת בית הדין הרבני, חיוב האב במזונות ילדיו הוא חיוב מוחלט מן הדין, גם כאשר לאב אין יכולת לשלם. זהו עקרון הלכתי בו על האב חל חיוב לזון את ילדיו בין הוא אמיד ובין אם הוא קשה יום, אך על האם אין חיוב ממוני כלפי ילדיה. כך למשל, בפסק דין שניתן לאחרונה ביום 30.5.2022 על ידי בית הדין הרבני בתל אביב, נדחתה תביעת מזונות אותה הגיש האב, לחייב את האם במזונות הבת הנמצאת באחריותו ההורית של האב. בסקירה הלכתית נרחבת- ביה”ד לא מצא מקור לחייב את האם במזונות הקטינה המצויה באחריותו המלאה של האב.
בפסק דין נוסף של בית הדין הרבני בירושלים שאף הוא ניתן לאחרונה ביום 13.2.2022, נדחתה תביעתו של האב לחייב את האם במזונות ארבעת הקטינים המצויים במשמורת של האב, ביה”ד משבח את האב על שנטל עליו חלק משמעותי מאוד בגידול הילדים וקבע, כי אין מקום לחייב את האם במזונות הילדים.
ביה”ד נימק את החלטתו במקרה זה: “נבאר להלן כי אף שחובת מזונות הילדים מוטלת על האב, לעיתים, כשהאב עני והאם עשירה, יש להטיל עליה חיוב זה, אך זה לא המקרה שבפנינו.”
במקרה זה, ביה”ד אף התבסס על החלטת ביה”ד הרבני האזורי באר שבע, בתיק 147728/1 – אשר במקרה שהופיעה בפניו- סיכם את ההלכות הרבות לעניין מזונות קטינים, ואשר הגיע למסקנה כי, החיוב לזון את הקטינים, מוטל על האב בלבד ולא על האם, גם אם מצבו הכלכלי של האב קשה משמעותית ממצבה הכלכלי של האם.
לגופו של עניין בפסק דין זה נפסק כי, הלכתית- החובה למזונות היא על האב, אלא שכאשר יכולתו של האב להשתכרות נמוכה משמעותית מיכולתה הכלכלית של האם, בית הדין יחייב את האב במזונות באופן מידתי. פסק דין זה מתייחס לאם עשירה, על כן יש על האם חיוב בסיוע במזונות הקטינים, מדין צדקה.
לסיכום, הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית הדין הרבני מוסמכים לדון בכל הקשור לגירושין, חשוב לשים לב כי לצד הפותח את הליכים, יש יתרון של “זכות ראשונים” לקבוע באיזו ערכאה שיפוטית יתנהלו ההליכים. כלומר, הצד שפנה ראשון בבקשה ליישוב סכסוך, יקנה לו את הזכות להחליט היכן ינוהל ההליך המשפטי בתביעותיו.
עוד יש לציין, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הגדול בתיק 1250217/3 מיום 10.10.21 לבית הדין הרבני סמכות לדון במזונות ילדים שנכרכו לתביעת הגירושין. זאת בניגוד לפסק דינו של השופט מזוז בע”מ 7628/17 פלוני נ’ פלונית (22.9.2019), אשר פסק כי הלכת שרגאי שרירה וקיימת ואפשר לפיה בתי הדין נעדרים סמכות לדון במזונות ילדים שנכרכו לתביעת הגירושין לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים.
במבט כללי, ניתן לקבוע מהפרקטיקה לאחר ניהול תיקים רבים בס”ד, כי בית הדין הרבני, בודק ושוקל לגופו כל מקרה ומקרה, עם כל המורכבות המשפחתית הכלכלית ופחות “מקובע” למספרים מוחלטים. מצד אחד, בית הדין יביא בשיקוליו כי חיוב המזונות על האב ומצד שני, יחייב את האב במזונות הילדים באופן מידתי בלי לפגוע בטובת הילדים. יחד עם זאת, ישנם מקרים רבים שדווקא ההליך בבית המשפט, יותר מתאים, כך למשל בכל הנוגע לגילוי המסמכים, תצהירים וחקירות, שמטבע הדברים יהיו יותר יעילים בבית המשפט, מאשר בתי הדין.
עיננו הרואות כי בית הדין הרבני הפוסק על פי הדין האישי כפי ההלכה והחוק הנהוג, אינו מפלה כלל נשים לעניין מזונות ילדים אלא בוחן כל מקרה לגופו. על כן, חשוב להתייעץ עם עו”ד שהוא גם טוען רבני או לפחות שיש לי היכרות עם ההלכות והפרוצדורה בבית הדין הרבני, בטרם פתיחת ההליכים, לשם ניהול וניתוב נכון לאיזה ערכאה שיפוטית לפנות בהתאם למקרה המשפחתי הספציפי.
נכתב על ידי עו”ד וטו”ר יצחק וינד ועו”ד וטו”ר צביה מושקוביץ
הידד לסחיטת הגברים!
וברצינות, גברים, אל תתחתנו עם הרבנות. או בכלל.