ביום השני לשהותה של נועם בעזה, הגיעה אישה לבושה בפיג’מה, בשנות ה-40 לחייה, לבניין בו שהו היא, הצוות שלה, וצוותי הלוחמים אותם ליוותה מסיירת צנחנים.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
“האישה הזו נכנסה לשטח השמור של צה”ל, שטח שבכלל לא אמורים להיות שם אזרחים. הלוחם ששמר על הבית עצר אותה עם נוהל מעצר חשוד”, מספרת נועם.
“אז אחד המפק”צים שהיו איתנו, ביקש שנעשה לה בידוק בטחוני כדי לראות שאין לה נשק כלשהו שעלול לפגוע בכוח שלנו יצאנו החוצה, אני, חיילת בצוות שלי עם עוד כמה לוחמים מהסיירת. היה איתנו גם חוקר שדיבר ערבית שיכול היה לתרגם. בדקנו שאין לה מטען חבלה”.
מפחיד משהו, לא?
“אני לא אשקר. זו סיטואציה מאוד מפחידה, יום שני בעזה, לא יודעת מימיני ומשמאלי, ואומרים לי ללכת לבדוק אישה שיכול להיות שיש עליה מטען, שיכול להיות עליה משהו שיהרוג אותי בשניה.
“כולם התרחקו, בדקתי לה את הגוף. כשהגעתי לחזה, הבנתי שיש שם חפץ שלא אמור להיות שם. החוקר אמר שיש פה 2 בנות, שיצפו בה מרחוק כשהיא תוריד את הבגדים, וששאר הבנים לא יהיו באיזור. כדי לכבד אותה”.
ואז מה קרה?
“באמת כשהיא הרימה את החולצה, נפל לה משהו מהחזייה. היה חשד שזה מטען, אחרי זה הבנו שזה לא היה מטען. כשהבנו שזה לא מהווה סכנה, עשיתי לה עוד בידוק ולקחו אותה לתיחקור.
“בסופו של דבר, אמרו לנו שהיא כנראה הייתה מסוממת, וכנראה שיחררו אותה. חשוב לי לציין, אנחנו לא מעוניינים לפגוע באנשים שלא מבקשים לפגוע בנו. אני מאוד גאה באיך שצה”ל פעל במקרה הזה”.
העיניים של הלוחמים למעלה
“התגייסתי לתותחנים, עשיתי גיבוש לסיירות מיוחדות והגעתי ליחידה של רוכב שמיים”. רוכב שמיים, למי שלא מכיר, היא אחת ההצלחות הגדולות של צה”ל במבצע האחרון. השימוש של צה”ל בכטב”מים איפשר לתמוך בפעילות הכוחות הקרקעיים, בין השאר בהכוונת אש ויצירת תמונה מודיעינית שמגנה על הכוחות.
מה זה בעצם רוכב שמיים?
“רוכ”ש זו יחידה מיוחדת בתוך תותחנים, מרימים כטב”מ טקטי, עוזרים באופן פעיל לכוחות, מכוונים אש, ושומרים עליהם. מהעבודה השוטפת שלי עם הגדודים באיו”ש, הם אומרים שאנחנו העיניים שלהם למעלה”.
“הם לא מוכנים לצאת לפעילות, למעצרים, בלעדינו. העובדה שאנחנו נמצאים קרוב בשטח ללוחמים, זה מייצר ביטחון בפעילות שלהם”.
ואיך בכלל הגעת לעזה?
“נלקחנו ללחימה בעזה באמצע המסלול. היינו בין האוגדות הראשונות שתימרנו בתוך עזה. היינו גם בעזה וגם בעוטף. אני לא יכולה לפרט על המבצעים, אבל גילינו תרומה משמעותית שעוזרת לשמור על הכוחות שלנו, אם זה פירים, מנהרות, ועוד דברים שאי אפשר לפרט עליהם”.
“אני נכנסתי לעזה לחאן יונס, עם הצוות שלי, נכנסנו ל-17 יום, היינו עם סיירת צנחנים, הם יצאו להתקפות ואנחנו שמרנו עליהם מלמעלה. ישנו איתם באותם בתים, צמודים אליהם. זו הייתה חוויה מטורפת אבל גם מאוד מלמדת”.
קחי עצמך שנתיים אחורה, חשבת שהשירות הצבאי שלך יראה ככה?
“לא חשבתי שתהיה מלחמה בעזה. לא היה לי מושג בצבא, חוץ מלגשש לאן אני הולכת להתגייס. השנה הזו ביחידה פיתחה אותי באופן שאי אפשר לתאר. לא חוויתי דבר כזה. גם כשאמרתי שאני רוצה להתגייס לרוכ”ש (רוכב שמיים), אתה לא באמת יודע מה זה. כשאני פה אני לא דמיינתי שהשירות הצבאי שלי יהיה כזה, לטובה”.
למה לוחמת?
“זו נשמעת קלישאה אבל זה חלום שהיה לי מגיל קטן. כל הבני דודים שלי היו לוחמים. אנשים שמאוד תפסתי מהם. וגם אני חושבת שכמה שאפשר להיות יותר פעילים, וכמה שיותר לתרום, אם יש לבנאדם את האפשרות הזו. אז למה לא?
“לי הייתה את התשוקה הזו, ללוחמה בכללי. כשהגעתי ליחידה הבנתי כמה את משפיעה”.
איך זה בא לידי ביטוי בעזה?
“אתה מבין את המשמעות של כל מה שאתה עושה. הם יוצאים מהבתים בתוך עזה שאנחנו ישנים בהם, חוזרים לבתים האלה ואומרים לנו ‘את נתת לנו ביטחון, במקומות שהרגשתי שלא הייתי בטוח. ידעתי שאני בטוח יותר כשאתם מעליי’. זו תחושה מדהימה שאנחנו יכולים לייצר, מעבר לשאר הדברים שאי אפשר לפרט לגביהם”.
נשים בקרבי – זו לא צריכה להיות שאלה בכלל
לפני ה-7 באוקטובר שאלת גיוס הנשים לתפקידי לוחמה הייתה שאלה של ממש. היום, לאחר הצטיינות רבות מהלוחמות ב-7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל, הסוגייה הזו הפכה להיות כמעט ברורה מאליה. אם תשאלו את נועם התשובה ברורה.
את יודעת אנשים שאלו בכלל מה בנות עושות ביחידות קרביות.
“כן, אני חושבת שזו לא צריכה להיות שאלה בכלל. אפילו לפני המלחמה. היו יחידות מיוחדות כמונו, כמו עוקץ, שעושים פעילות ברמה שוטפת. ביחידה שלנו אין הבדל בין בנים לבנות. אפס הבדל בין בנים לבנות. אני חושבת גם שהמלחמה הזו הוכיחה לכל מי שחשב אחרת, שבנות מסוגלות”.
“יש צוותים שלמים של בנות בעזה, בין אם פרמדיקיות ובין אם בצוותים אחרים, כמונו, ואנחנו מוכיחות את עצמנו פי אלף”.
ואיך הייתה העבודה עם צוותי הלוחמים?
“אני יכולה להגיד לך שהצוותים שקיבלו אותנו, קיבלו אותנו מאוד יפה. שמרו עלינו. אבל וואלה אחרי כמה ימים הם גם הבינו שיש פה כמה בנות שהן מצטיינות במה שהן עושות, והן אלו ששומרות עלינו ואפשר לסמוך עליהן”.
“נותנים להן לעשות דברים שלא חשבנו שניתן להם לעשות. כשהיינו בפנים, בתור אישה, זה היה ממש כיף לראות שסומכים עלייך והצלחנו במה שעשינו”.
איך במשפחה מקבלים את זה? בכל זאת עזה?
“כן, המשפחה שלי היא הכי תומכת בעולם, והם גאים בי שהתגייסתי ליחידה כזו. ההורים שלי מאוד דאגו, סבתא שלי לא ישנה הרבה מאוד זמן. אבל שמרנו על קשר כל הזמן. אבל ברור שהייתה את הדאגה של מה שקורה כי אין הרבה תקשורת”.
איפה את שנה מעכשיו?
“אני יוצאת עכשיו לקורס קצינים, כך שבעוד שנה אני אהיה בצוות שפועל, עם הלוחמות מתחתיי. הפעילות ברוכב שמיים זה משהו שמאוד מעניין אותי”.
אולי יעניין אותך גם:
חשד: 2 השריפות בשבת ברמת גן כתוצאה מהטענת סוללת ליתיום; 5 נפצעו
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il