קורונה סטורי: ארץ נהדרת

אני פטריוט. סליחה, אני מתנצל. זה לא ממש פוליטיקלי קורקט בימים אלה של הקורונה, אבל שכה יעזור לי אלוהים, לא בחרתי בזה. ככה נולדתי. הסופר הבריטי סמואל ג’ונסון אמר כי הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל. אם כך, קראו לי נבל. אבל אני נולדתי ואמות פטריוט. מטורף על המדינה. שפוט שלה ללא תנאי. במילואים אני מביא את הלוף מהבית, במס הכנסה אני משאיר טיפ לפקידים, בבחירות אני מצביע פעמיים (לא פעמיים בשנה כמו שגנץ וביבי הרגילו אותנו, אלא פעמיים בכל קלפי). מה אני אעשה, זה פשוט גדול ממני.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הבעיה היא שכמו כל פטריוט, גם לי יש רגעי שבירה, ולא – הקורונה היא לא אחת מהן, כי עוד לא נולדה הנגיף שיהרוג את הפטריוט. רגע השבירה שלי הוא כשנפתחת עונת המנגלים, ומזה אף סגר לא מציל.

נכון, בזכות הקורונה לא נראה השנה התנחלויות בפארק הירקון עם אוהלים, אבל תסמכו על הישראלים שיהפכו כל מרפסת לבית מטבחיים, וכל חדר מדרגות למעשנה. אני מבין שלא אכלתם הרבה זמן ודחוף לכם להכניס 15 קילו בשר לגרון ולשטוף את זה עם בירה, אבל למה לעשן את הבשר בפנים שלי?

שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא צמחוני לא עלינו. גם אני חוטא באנטריקוט עסיסי פה ושם, אבל אני לא עושה מזה חגיגה. אתה רוצה מנגל? כנס לשירותים, תדליק את המנגל על האסלה, תעשן את עצמך לדעת ותחזור עם סטייק בפיתה. למה להפוך את המרחב הציבורי לתערוכת אגזוזים?
כל מי שאכל אי פעם בשר על האש בחיק הטבע, או נכון יותר בחיק איילון, יודע שלא משנה כמה אנשים תזמין תמיד יגיעו עשרות אורחים שלא הזמנת, ואני לא מתכוון למשפחה מצד אשתך, אלא לגדודי הזבובים שנראים כמו חלק מהמפה.

זה אומר שכדי לא לסיים את הארוחה עם בעל כנף בפה, אתה אוכל עם יד אחת וביד השנייה מנפנף.

אפרופו נפנופים, אם המנגל הציבורי מחרפן אותי, מה שכנראה יכניס אותי למחלקה הסגורה אלה החבר’ה עם הכרס בירה בחוץ שמנפנפים על המנגל. הנפנוף הזה הוא כנראה ההישג הכי גדול של התנועה לשחרור האישה. אבל זה לא הדבר היחיד שהחבר’ה האלה משחררים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.

פעם אחת באתי לטיפוס משחרר כזה ושאלתי אותו בגלוי אם הוא סובל מגזים והוא בשיא הטבעיות אמר לי שהוא נהנה מהם.

חג שמח!