הסופרת לאה איני, תושבת גבעתיים, היא זוכת פרס עגנון לשנת תש”פ. איני קיבלה את הפרס מנכדתו וניניו של עגנון.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
לפרס השנה יש חשיבות יתרה, בעקבות אירועי ציון 50 שנה לפטירת הסופר הישראלי היחידי שזכה בנובל, ואשר אירועים לזכרו ולמורשתו ייערכו בכל הארץ.
איני ריגשה בטקס כשאמרה: “לצד הכבוד העצום הזה, שדאגתם שיוענק לי, חשתי והתרשמתי ממסירות ואהבה ללא שיעור לעצם מעשה הספרות, שהיה גדול מכולנו כאחד, ושהמחולל הנצחי שלו, עגנון, כמו נכח באולם, נשם באולם. על החוויה המרובדת ועמוקה הזו, על כל הבתים שפתחתם בפני, אני מבקשת להודות לכם מעומק הלב”.
איני נולדה לניצול שואה מסלוניקי ולאם ממוצא נאשדידני, כך שגדלה בצל שתי לשונות נכחדות: ספניולית וארמית.
היא החלה לכתוב מגיל צעיר. למדה ספרות ולשון בסמינר הקיבוצים, ועבדה כעורכת בעיתון יומי.
היא כתבה פרוזה, אך לאחר שמרצה ביקש ממנה שירים, הפכה קטע סיפורי שכתבה כחיילת, לשיר. כך התפרסם “אחמד”, ולאחריו נכלל בקובץ שיריה הראשון “דיוקן”, שזכה בפרס ורטהיים ובפרס אדלר לשירת ביכורים. אחרי קובץ שירים נוסף, שבה לכתיבת פרוזה למבוגרים, ואף כתבה לילדים ולנוער. סיפורים ושירים פרי-עטה תורגמו לשפות רבות.
ב-2008 יצא לאור אלבום מוסיקלי (“סוג של ורוד”) בביצוע תמר גלעדי ובהלחנתה ובהפקת חמי רודנר הכולל תריסר שירים פרי-עטה של לאה איני.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
