כגבר טיפוסי ששונא קניות באופן כללי וקניות בסופרמרקט באופן ספציפי הייתי בטוח שהסגר יגרום להדרה שלי מהמקומות המשוקצים האלה, אבל לאשתי (שלא מאמינה בשליחים של הסופר) ולאלוהי הקורונה היו תכניות אחרות, וכך נולד – בייסורים צריך לומר – הסיפור הבא.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
יש ימים שבהם אתה מרגיש כבר בבוקר שזה לא היום שלך. מן תחושה כזו באוויר שעדיף שתחזור לישון כי שום דבר טוב לא ייצא היום – האוטו ייתקע, המחשב ייפול, הקבוצה האהובה שלך תפסיד. לפעמים התחושה הזו מקדימה בכמה שעות, כמו שקרה לי ביום שני השבוע. כל הלילה לא הצלחתי להירדם בגלל האזעקה. בבוקר התברר שזו בסך הכל השכנה שפתחה קבוצת קריוקי בזום. כשחזרתי מהטיול עם הכלב חשבתי רק על המיטה שלי, אבל לאשתי היו תוכניות אחרות. “צריך לעשות קניות בסופר”.
לא עזרו המבטים של גור כלבים עזוב וההליכה המתנדנדת. “הקניות האלה לא יגיעו לבד הביתה”. כן, אשתי היא מהזן הנדיר שמתעקש לשלוח את הבעל לבדוק כל בנדורה סוררת וגויאבה שנקטפה בטרם עת.
כבר בכניסה לסופר אתה מבין שלא הגעתי לקניות, אלא למבצע צבאי. כולם נעמדים כמו חיילים בבקו”ם, כל אחד מקבל מדים, מסכה, כפפות, בדיקת חום. ביציאה מחלקים לך חולצה “אני שרדתי את הקניות בשופרדל” (כן, אני יודע שאין סופר כזה, אבל חכו שבועיים שלושה ויהיה*.
בדרך למחלקת הבשר אתה עובר בדוכן הטעימות שעבר מוטציה בגלל הקורונה. אין יותר נשנושים חינם. כל פקאן נארז באריזת ואקום בלתי חדירה ולכל מלפפון חמוץ צמוד אזיקון אלקטרוני. אם זה לא מספיק אז בדרך אתה מגלה שסגרו את דוכן הטעימות – ההוכחה המובהקת שלא אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אלא דווקא השטן. הרי מי נותן לישראלי ממוצע (שגדל על ההנחה שאו שאתה אוכל – או שאתה חלק מהתפריט) בגט בגודל בול עם לק גבינה ורבע זית? זה כמו להגיד לך “קח סיבוב חינם בכדור פורח, אבל אם אתה רוצה לרדת שלם 200 שקל”.
משם אני ממשיך למעדנייה ובדרך עובר ליד הדוכן האורגני – הדרך של הסופר להגיד לך שאם היית עובד יותר קשה היית יכול להרשות לעצמך לאכול “בריא”. טרנד האוכל הבריא נראה לי הגיוני כמו באג 2000 או שפעת החזירים. נכון, תמיד תמצא את הפראיירים שיאכלו רק ביצי חופש וסטייק נופש, אבל אם אני צריך לבחור בין חיים מופלגים עם קינואה ונבט חיטה אני מעדיף לתקוע סביח בלי הכרה ולגסוס בתוך שלולית של טחינה.
אני מסיים את המסע בסופר בקופת השירות (מחכה לנוזל האסלות שמגיע לי על קניית זוג טמפונים) ומשם ישר למיטה. אולי הלילה יקרה נס וינסו לגנוב את האוטו שלי. ליד השירה של השכנה שלי – האזעקה של האוטו נשמעת כמו אחינועם ניני.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
