איציק הליצן – על יום הזיכרון ויום העצמאות

במעבר חד אנו עוברים לחגיגות יום העצמאות ה-71 למדינת ישראל יום העצמאות הוא יום חג כייפי. מצד אחד הולכים עם החברים והמשפחה לבמות הבידור שמתקיימות בכל עיר רואים הופעות אוכלים כל מני דברים טעימים ומצד שני למחרת כמעט כל משפחה יוצאת לטיול ומכינה “מנגל” והרבה בשר נשרף .

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אני את ערב יום העצמאות הולך לבלות בחולון, עיר הילדים, שם אני מנחה ומופיע על הבמה המרכזית של הילדים עם אלפי ילדים ומשפחות, ואני בטוח שיהיה כייף.

למחרת כמובן עושה מנגל עם משפחתי האהובה בחצר היפה והמטופחת בבית הורי. ליום העצמאות יש גם סכנות שלהרבה ילדים זה נראה “בצחוק”, אבל זה מאוד מסוכן ואני מתכוון לספרי שלג שמוכרים לכם ואתם מתיזים את זה על הילדים ועל המכוניות שעוברות.

על מכונית זה מסוכן כי הנהג לא יראה את הדרך וזה יכול לגרום לתאונה ולהתיז ספרי שלג על ילדים זה מאוד מסוכן כי זה יכול להיכנס לעיניים ולגרום לכוויות ואפילו לאיבוד ראייה וכמובן נפצים זה אסור על פי חוק וגם מסוכן בפני עצמו. לצערי הרב אני פוגש את אותם ילדים שלא נזהרים ולא שומרים על עצמם בבית חולים שניידר בפ”ת שם אני משמש כליצן רפואי ומטפל בילדים אחרי פציעות וחבלות. אז בואו נהנה מהחג ביחד עם המדינה ונחגוג לה 71 שנים עם תקווה לעוד שנים רבות וטובות יותר מהקודמות.

פינת המעשה הטוב

השבוע אספר לכם על אביאל קוממי בן ה-12 מרמת גן שראה חבורה של נערים מציקים לנער שעבר ברחוב. הוא אזר אומץ וניגש לקיוסק שליד גינת המשחקים וביקש מהאנשים שם שיבואו לעזור לאותו נער במצוקה. בכך הוא הציל אותו מפגיעה מאותם נערים. כל הכבוד לאביאל שחשב על הרעיון לבקש עזרה ממבוגרים ולא להתערב במריבה הזו שהייתה יכולה להסתיים אחרת.

בחיים אנחנו צריכים לדעת מתי להתערב ומתי להזעיק עזרה .אני חושב שאביאל התנהג למופת. ההורים שלו שסיפרו לי את המקרה חיזקו אותו על המעשה הזה.

פינת המכתבים

שאלה: לאיציק הליצן שלום, קוראים  לי שיר ואני בת 8. יש לי בעיה עם ההורים שלי. אני חושבת שאני כבר גדולה ויכולה ללכת לישון מאוחר. ההורים שלי לוחצים עלי ללכת למיטה בשעה 21:00. כל החברים שלי הולכים לישון מאוחר ואנחנו מדברים בווטסאפ עד שנרדמים.

איך לדעתך אני יכולה לשכנע את ההורים שלי לתת לי ללכת לישון בשעה 23:00 שזה זמן סביר אני חושבת. תחשוב על רעיון מקורי בבקשה תעזור לי.

תשובה: לשיר החמודה קודם אני רוצה להגיד לך שיש לך שפה יפה בכתיבה שלך. אני חושב שהפעם אני עם ההורים שלך באותה דעה. ילד בגילך צריך ללכת לישון מוקדם כי יש בית ספר בבוקר ויום ארוך למחרת. זה שהחברים שלך הולכים לישון מאוחר זה לא בסדר. אם אני הייתי אבא שלך לא הייתי מסכים לדבר בווטסאפ עד אמצע הלילה. קבלי את עצתי באהבה ואם תחשבי לעומק תראי שאני וההורים שלך צודקים ורוצים רק בטובתך.

ההמלצה השבועית

השבוע אמליץ לכם על ספר ילדים חדש “הקיפוד  שרצה לרקוד” מאת כרמלה וישניאק בהוצאת “אופיר ביכורים” מספר על טנגו, קיפוד קטן וחמוד, אשר רוצה ללמוד לרקוד.

הוא מנסה להצטרף בכל פעם לחיה אחרת ולרקוד עמה. למרבה הצער, טנגו  אינו מצליח בשלב זה ללמוד לרקוד, וזאת מפני שהשותפים שלו לריקוד לא מספיק מתחשבים בו. הג’ירפה ארוכת הצוואר והרגליים מסתירה אותו בתנועותיה, הפילה עם החדק הארוך אותו מפילה, הפרפר מתעלם מקיומו, ודווקא הנמלה  הקטנטנה השתדלה ללמד אותו לרקוד. אך לבסוף היא יצאה נפסדת, שכן הציקו והפריעו לה קוציו של הקיפוד לנוע בחופשיות ברחבת המחול, בהמשך מבין הקיפוד כי כדי לרקוד בשניים יש לגלות סובלנות והתחשבות ולהכיר במגבלות האחר.

טנגו מבין שהכל “עניין של רצון”, ומשתף את שאר החיות בתובנות שקיבל בהתנסות האישית שלו כשרצה בסך הכל לרקוד. “עַל כָּל אֶחָד מֵ הָרוֹקְדִים לְהִתְחַשֵּׁב מְעַט בשותפים. יֵשׁ לִלְמֹד מִכָּל אֶחָד, מָה מַכְאִיב וּמָה נֶחְמָד, אֵיךְ כְּדַאי להיזהר  וּמִמָּה חָשׁוּב להישמר”.  מעניין לקרוא האם בסופו של יום למד הקיפוד לרקוד?