כבר לא חיה פצועה – המוזיקאית שהביאה את אירן לישראל

חנה ג’האן פרוז היא זמרת ויוצרת מוסיקת עולם בשפה הפרסית. היא משלבת מוסיקת פלמנקו, מוסיקה קלאסית ופיוז’ן. חנה נולדה באיראן ועלתה לארץ בגיל, 12 לאחר המהפכה האיסלמית. עם העלייה לארץ, אחרי שנה עברה עם משפחתה לגור בגבעתיים: “גבעתיים זו עיר נהדרת, קטנה וקסומה. עד לא מזמן חיינו שם בתי ואני. אני אוהבת את גבעתיים כי היא משפחתית ונגישה לכל מקום – בכלל בתקופה האחרונה היא כמו תל אביב בקטן. כמובן אני שם פעם בשבוע, כי אימי גרה שם”, מספרת חנה שבמשך השנים הפסטיבלים בחו”ל ליוו את הקריירה המוסיקלית שלה.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

שיריה זוכים לאהדה עמוקה בקרב קהל הצמא לצליליה הנשגבים של המוסיקה האותנטית הפרסית, והקהילות הגדולות של גולי איראן בעולם ובאיראן עצמה.

 קו התפר שבין מזרח למערב

עם נגנים מובילים בתחום המוסיקה האתנית, חנה מעלה מופע חדש וייחודי, החוצה גבולות של צבעי מוסיקה, ריקוד וקול נשי מעצימים. המופע כולל שירים מתוך אלבומה הראשון והשני שהופצו בתפוצה בינלאומית (במדינות כמו צרפת, ספרד, ארה”ב ושוודיה) וקצרו שבחים רבים. האלבום האחרון הוקלט ברובו העיקרי בצרפת- מרסיי יחד עם נגנים אלג’יריים נפלאים, שפתחו את ליבם וכישוריהם למוסיקה ייחודית זו, ויחד עם חנה יצרו מרקם נפלא – חוצה גבולות של צבעים וצלילים.

איך לא ראיתי אותך מעולם נבחנת בריאליטי של שירה?

“האמת שבצעירותי נבחנתי בהרבה אודישנים להרכבים מוסיקאליים וזה לפני עידן הריאליטי – נכון מעולם לא נכנסתי לנישה הזו, למרות שהרבה פעמים פנו אלי. קשה לי להעמיד את היכולות הווקאליות שלי למבחן מול אומנים אחרים, לקבל ציון והערכה על משהו מאוד אינדיבידואלי ולא גשמי. ליבי יוצא הרבה פעמים אל מי שנבחן בתוכניות אלה”.

התביישתי במוצא שלי

כילדה שעלתה לארץ ממדינה מזרח תיכונית שרחוקה מאוד מהנורמות החברתיות בארץ, היה לה מאוד קשה. “בשנים הראשונות התביישתי מאוד במוצא שלי – כי הסביבה נתנה לי להרגיש כך”, היא מספרת. עקבות החיים, חוסר הביטחון שליוו אותה כילדה ונערה הפכו לקראת גיל שלושים למשהו אחר לחלוטין.

“התחלתי לחקור על בסיס האם שלי כמו שאומרים. מעין באתי ותרבות הנפלאה של ארץ הולדתי. השירים מהילדות באיראן חזרו ונפתחו אט אט לסגנונות אותנטיים במוסיקה הפרסית והמשכתי משם את הפעילות המוסיקאלית. לא פעם זה מעלה בי חיוך ותהייה עד כמה יש לי אוהדים מדהימים שמעריכים את העשייה שלי מתוך נתינה וכאן בארץ כמעט וכלום”.

כיום למרות העיסוק שלה במוסיקה, היא מלמדת בתיכון בן גוריון בפתח תקווה במגמה ייחודית “איראן בטחון ומודיעין” פרסית ותרבות איראן – מזה כבר ארבע שנים. כל פעם שהיא נכנסת לכיתה ללמד זה מרגש אותה מחדש ללמד את שפת אמה: “אני שהתביישתי מהיכן באתי. אני תמיד אהיה חצויה בין ארץ בה נולדתי לבין ארץ מולדתי ישראל – אך יש בזה גם צדדים מעצימים”.

את לפני סינגל חדש או אלבום?

“אני עובדת בימים אלה על מספר שירים חדשים, באווירה האינטימית שאני כל כך אוהבת. שילוב של כלי נגינה פרסיים לצד הצליל מערבי האקוסטי. אני כותבת את החומרים ואף משתפת פעולה עם המוסיקאים שמוליק ברדוש ומשה עמרני. בנוסף עומדת להלחין מספר קטעי שירה אותם כתב המשורר האיראני מימיי הביניים ג’לאל-אדין-רומי”.

כמו חיה פצועה

חנה הפכה לאמא לפני כשמונה שנים, בתוך זוגיות לא בריאה והרסנית, יצאה ממנה כמו חיה פצועה ודואבת- אך קמה מעפר והתעצמה: “למדתי על עצמי כאישה ואמא, על הזכות להיות ולחיות. הכרתי אנשים נפלאים בדרך שתמכו בי ועטפו אותי. כל זה הפך אותי לבן אדם טוב יותר ואומן קשוב פתוח וחסר אגו”.

האם ידוע לך אם עוד נשארו יהודים בפרס?

“כיום יש כמה אלפים שחיים באיראן ואין להם כל רצון לצאת משם. הם חיים את חייהם, מצייתים לחוקי השלטון והשלטון מצידו נותן להם לחיות שם כאזרחים. לומר שהם לא מפוחדים, זה לא יהיה נכון”.