“עיתונאי זבל, תגמור כמו הזברה”

נתחיל מהסוף: אם אני כותב את השורות האלה סימן שמי שהשאיר לי פתק מאיים (“עיתונאי זבל, תגמור כמו הזברה”) לא באמת התכוון לפגוע בי, כי כמו שאמר לי גורם שמכיר היטב את עולם הפשע ברמת גן: “זה עבריין צעצוע. עבריין אמיתי לא משאיר פתקים”.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אז מי הוא אותו עבריין צעצוע שהשאיר לי את הפתק הזה? את זה אני משאיר למשטרה לגלות. כן, אני יודע מה עובר לרובכם בראש כעת: המשטרה תנפנף את התלונה שלי כמו זבוב טורדני ביום שרב, אבל עם כל הכבוד זו לא הנקודה. מי שטרח לשים לי פתק על האוטו ככל הנראה מוטרד מנושא הזברה (כאן צריך לשאול את השאלה האם הגורם הזה מנע לכאורה מדידה של דציבלים במסיבה שבה קיפחה הזברה).

אם אני מבין נכון את נפשו של הגורם הזה סביר להניח שהוא פחות מוטרד ממותה של החיה המסכנה ומפציעתן של חיות נוספות במסיבה, הוא יותר מוטרד מסדרת הכתבות שלי בנושא:

זברה מתה בגלל רעש במסיבת טראנס בפארק הלאומי

זעזוע בעקבות מות זברה בספארי בגלל מסיבת טראנס

אלמונים ריססו גרפיטי “רוצחי הזברה לדין”

פרשת הזברה: האם האחראים ילכו לכלא?

פרשת הזברה: הוגשה בקשה לפתיחה בחקירה פלילית נגד עיריית רמת גן וחברת הפארק הלאומי

על

בזמן שפעילי בעלי החיים וחברי האופוזיציה תקפו את ההתנהלות סביב הפרשה – היה גם מי שניסה להשתיק, לטייח ולהמעיט בחשיבות העניין ועוד יותר בחשיבות כלי התקשורת היחיד שדיווח על הפרשה. קראו ל”רמת גן גבעתיים ניוז” בלוג, פייק ניוז והמהדרין הוסיפו אחרי שורה ארוכה של התייחסויות את שלוש המלים הכי משעשעות: “לא שווה התייחסות”.

בעניין הזה צריך לומר כי העיתונות, זו שכינו אותה פעם כלב השמירה של הדמוקרטיה, שינתה את פניה בשנים האחרונות. התחקירים פינו את מקומם לטובת כתבות ממומנות בתחפושת, כתבות שבהן הכל טוב בעיר וכל התושבים מרוצים. ככה זה כשכלי התקשורת, שרובם במצב של מוות קליני, מחזרים אחרי הפתחים של גורמי השלטון שיושבים חזק עם היד על הברז. למזלנו יש עדיין רשתות חברתיות שבהם כל מי שלא מוצא במה במדיה המוחלשת או נחסם בקבוצות הוואטספ משמיע את קולו. קראו לזה פעם דמוקרטיה. זוכרים?

אז אנחנו כאן נטו בשבילכם. בשביל להזכיר לכולם שלא כל תושבי רמת גן בחרו בשלטון הנוכחי וגם שחלק מהמחנה שכן תמך התפכח ורואה היום את העוולות, את הטעויות, את ניסיונות ההשתקה. חבר קואליציה ששוחחתי איתו על הפתק שהשאירו לי אמר אתמול “שמע, זה חמור, אבל מי שלא מתרגש מזברה מתה לא יתרגש מאיום על עיתונאי”.

דבריו של אותו חבר קואליציה, שנשמע למשמעת הקואליציונית שמחרימה את “רמת גן גבעתיים ניוז”, הדהדו באוזניי במשך כל הזמן שחיכיתי לחוקר בתחנת המשטרה. אם הפוליטיקאי הזה צודק, חשבתי לעצמי, מה הטעם בהגשת התלונה? על כך ענתה לי חברה טובה מרמת גן, שגם היא טעמה מנחת זרועו של הממסד: “הם רוצים שנשתוק, שנעלם, שנברח מהעיר, אבל אנחנו לא נשחק לידיהם. נילחם עד שתחזור אלינו הדמוקרטיה, השקיפות וההגינות הציבורית”.