“אני הגבר הכי מושפל ברמת גן”

יש בחור מרמת גן שאני מכירה, שכל פעם שאני רואה אותו,יש לו פרצוף
חמוץ. הוא פשוט נראה אומלל, סובל…
יום אחד הייתי חייבת לשאול אותו מה יש לו, קצת הרגשתי שאני דוחפת את האף, אבל עשיתי את זה בכל זאת, ואני חייבת להודות שהתגובה שלו השאירה אותי עם פה פעור…

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

“אני מרגיש כמו העבד של אשתי. איך שאני חוזר הביתה מהעבודה,
היא מיד נותנת לי רשימת מטלות – תסיע את הילד לחוג, תוריד את
הזבל, תשב עם הבנות על שיעורי הבית…. זה לא נגמר. אני ממש
מרגיש כאילו חזרתי לטירונות”.

תראו, אני לא ממש מכירה אותו ולא יודעת אם זה נכון או שהואמגזים, אבל אני כן יודעת שיש לא מעט גברים נשואים שמרגישים ככה, במיוחד כשיש ילדים קטנים בבית, שזו משרה מלאה בפני עצמה. אז לכל אלה שמרגישים כמוהו, אני ממליצה קודם כל לנסות
להסתכל על הדברים מזווית קצת שונה. תשאלו את עצמכם מה האישה שלכם עושה בזמן שאתם מבצעים את כל המשימות שהיא “הפילה” עליכם. אם היא יושבת רגל על רגל, ברור שזו בעיה, אבל אם היא בעצמה עסוקה במטלות שונות, אז צריך לגלות הבנה למצב, ולהבין שהאשה לא “מעבידה” אתכם סתם כי “בא לה” או כי זה מהנה עבורה, אלא כי מדובר במטלות שצריך לעשות. פשוט אין ברירה.

השאלה היא איך עושים את אותן מטלות באופן כזה שהכל יעבור בשלום, ושאף צד לא ירגיש כמו עבד או פראייר. ולכן אני תמיד אומרת שהסוד הוא בשיתוף.

מי שנותן מקבל. תתחילו מזה. את היתר אספר לכם בשבוע הבא.