מחר ובמוצאי שבת בשעה 20:00 תעלה על במת המרכז הקהילתי בית ראשונים ההצגה “הדודה של מנש”, קומדיה חברתית שכתב אילן חצור על עשירים נצלנים ועניים נצלנים, על פרצופה האמיתי של החברה הישראלית. “המופע מטעם העירייה, חשוב לציין את עמותת קהילתיים של עיריית גבעתיים שמפעילים את גופי התרבות בגבעתיים. והמפיקה שלנו היא אתי ביטון לוי. יש לנו צוות שלם”, מספרת מירי לרמן, מקימת תיאטרון בימתיים, “זו קומדיה סאטירית, מאוד משעשעת אבל גם משולב בה חומר למחשבה. מאוד אקטואלי. זה מדבר על השחיתות במדינה, על ניצול העניים שמנצלים את העשירים, וגם על גיל הזקנה שמגיע ואז משליכים את הזקנים ומשתלטים להם על הבתים ולא עושים נגד זה כלום, אבל זה כתוב לך שם בפלייר”.
“העיקר זה התיאטרון שלי והשחקנים שלי”
“אני הקמתי את תאטרון בימתיים בגבעתיים לפני 37 שנה. אני בוגרת בית צבי. הייתי בשנים הראשונות שחקנית. אחר כך עברתי לגור בגבעתיים, לפני 40 שנה, ואז הקמתי את התאטרון הזה. למדתי תוך כדי, השתלמתי בבימוי. אנחנו כל שנה מעלים הצגה. בסך הכל העליתי כ-90 הצגות, גם עם ילדים נוער, גם ליום השואה, העליתי תמיד הצגות”.
את לא נאלצת להוריד את הקצב בגלל הגיל?
“עכשיו אני בפנסיה. אבל כשאוהבים תאטרון אין גיל. את עובדת כאילו אין מחר. תאטרון הקליפה פנו אלי, הם עושים עכשיו חודש “הכל זהב” של גיל זהב, ואני אשתתף באחד המופעים. אבל זה רק כבדרך אגב. העיקר זה התאטרון שלי והשחקנים שלי”.
את עובדת יותר עם שחקנים מבוגרים?
“עכשיו אני עובדת על הפקה שמשתתפים בה שחקנים מגיל 20 עד אינסוף. אנחנו קבוצה מגובשת, כמו משפחה. היות וזה תאטרון חובבים ויש תמיד בעיות, או שהם חולים או נוסעים לחופשה בחוץ לארץ, אז לכל הצגה שאני מעלה יש שני קאסטים.היופי הוא שבמקום לקנא אחד לשני הם עוזרים אחד לשני. יש הרבה עזרה הדדית וגם כל אחד מציג את הדמות לפי האופי שלו. אפילו אם אני נותנת את אותן הוראות בימוי לשניהם זה יוצא שונה לגמרי, כי לכל אחד יש אופי אחר. למשל התפקיד של הדודה זה תפקיד של אישה בת 80, אחת השחקניות שמגלמת אותה היא בת 40 והשנייה היא בת 60. אחת מסתכלת בעיניים שלה על מה שהיא חושבת שיהיה ואחת מרגישה כבר את הגיל. אנחנו זוכים בהרבה פרסים, קיבלתי גם פרס מפעל חיים. אנחנו על המפה”.
וההצגות טובות ומהנות כמו בתיאטרון מקצועי?
“אני לא יכולה ככה להשוויץ אבל יש להם איכויות של שחקנים מקצועיים. יש כאלה ש-20 שנה אצלי, ואנחנו כל הזמן מתקדמים דרך עבודה משותפת”.
“יש הרבה עזרה הדדית”
כמה משתתפות ומשתתפים מונה הקבוצה?
“בהצגה הזאת יש 19 משתתפים. זו הקבוצה הוותיקה ביותר”.
איך אתם מתחילות ומתחילים לעבוד על ההצגה?
“אנחנו מתחילים אחרי החגים, אני צריכה קודם כל למצוא מה מתאים לקבוצה מבחינת האנשים והגילאים. בשנה שעברה עשינו את “שניים עשר המושבעים”, ומצאנו את עצמנו מבצעים הצגה בשם “המושבעים”, כי היו לנו רק עשרה ולא שניים עשר שחקנים”.
איזה חוויה זכורה לך במיוחד מחיי התיאטרון?
“בכל שנה אנחנו נוסעים לקיבוץ ועושים 24 שעות של גיבוש. תמיד יש הצגה אחרי. זה תמיד יוצא טוב כשזה קורה כי אני מנתקת את האנשים מהבית ומהבעיות שלהם, ואנחנו רק עובדים בינינו. גם הוזמנו לפני 8 שנים לפסטיבל בין לאומי תאטרון והצגנו הצגה צ’כית, “אהבה שכזאת”, הקהל הכיר את המחזה אבל היה להם קל להתחבר למרות שהיה בעברית. והיינו שם כל התיאטרון ביחד, במשך 8 ימים”.
איך הגעתם לעשות את המחזה מאת אילן חצור?
“התיאטרון שלנו עושה שנה אחת דרמה ושנה אחת קומדיה, מאוד קשה למצוא קומדיות שמתאימות. חנוך לוין עשיתי כבר מיליון פעם. מצאנו באינטרנט את המחזה ויצרנו איתו קשר. הוא כנראה יגיע ביום שבת”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
