זה לגמרי לבד: כל מה שההורים והמתבגרים צריכים לדעת על הסכנות בחופש הגדול

נפתח בחדשות טובות. לפני מספר ימים יצאנו, כחלק מהפרויקט המיוחד שאנו מציגים היום, לקנות שקיק סם פיצוציות ברמת גן או בגבעתיים. למרות שהצטייד בזהות בדויה, ולמרות שביקר בעשרות פיצוציות, שליחנו המיוחד לא הצליח לקנות נייס גאי כל הלילה. אזהרות חמורות מהמוכרים הוא דווקא כן שמע: “אלוהים שלח אותי להגיד לך תתרחק מהדבר הזה, זה מרוסס, זה מסוכן, אתה לא יודע כמה חברים שלי התאשפזו בגלל הדבר הזה”. אבל, אם להודות על האמת, מוכר אחר אמר את שכולם יודעים: “סע לתל אביב”.

יעניין אותך גם:

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

מייסד טלגראס בראיון לקראת החופש הגדול: “אני מעודד את הסוחרים למכור לבני נוער”

אבא שני: אבינועם ראוך נבחר למורה מצטיין מטעם מחוז תל אביב במשרד החינוך

ד”ר אילן טל, פסיכיאטר, מה הסכנה בסמי פיצוציות? 

“יש סוגים שונים של סמים עם חומרים שונים חלקם פוגעים יותר וחלקם פחות. “סמי פיצוציות” זה שם כולל. הבעיה שזה נתפס דווקא כפחות מסוכן, אין מודעות לממה צריך להיזהר יותר וממה פחות. לדוגמא גראס לא מוכרים בפיצוציות, אבל הוא פחות פוגע ברוב האוכלוסייה לעומת נייס גיא שהוא גראס סינטטי שמיוצר במעבדה. זה הרבה יותר מזיק ויותר ממכר, ויכול להוביל ממש לפסיכוזה כי הוא עולה יותר מהר ויורד יותר מהר. בפיצוציות מוכרים גם אקסטות, טריפים יחסית מהפחות מסוכנים, צריך להיזהר מהירידה שלהם כי הם יכולים לגרום דיכאון, ובני נוער יותר רגישים בעניין הזה. תתפלאו לשמוע אבל סם האונס גם נמכר בפיצוציות, ושמענו כבר על הרבה מקרים של אונס בגלל הסם הזה.  גם נגזרות של חגיגת עוד מוכרים מידי פעם, ושוב הסכנה בהם הוא שלא ברור מה בדיוק שים בפנים, והחומרים האלה יכולים לגרום לנזקים קשים. הרבה פעמים מוכרים לך משהו אחד ואת מקבלת משהו אחר, כי זו לא מעבדה אלא משהו מאולתר”.

מה באשר לחומרים שנתפסים בציבור כפחות חמורים כמו אלכוהול? איזו השפעה יש להם על בני הנוער?

“זה אולי לא סם פיצוציה בהגדרה, אבל זה חומר מסוכן מאוד. אלה שמכורים זו התמכרות מאוד קשה. אם בני נוער שותים כל החופשה כל יום, הם יכולים להתמכר. סמי פיצוציות מעלים את השכיחות לחרדה ודיכאון וככל שגיל השימוש יותר נמוך הסכנה גדולה יותר”.

“לא מספרות לאמא”

סכנה נוספת המדירה שינה מעיניהם של הורים היא האפשרות של תקיפה מינית. שלומית סמילנסקי, תושבת רמת גן שהזמינה סדנת הגנה עצמית לנערות מעמותת ״אל הלב״ מספרת: “יש לי ילדה בת 13 וחצי היום. בשנה שעברה עשינו את הסדנה, זה בא ממני. זה גיל שהן מתחילות להסתובב בשכונה לבד, לפעמים גם בשעות יותר מאוחרות. זה התחיל מזה ששמעתי על בת של מישהי קרובה רחוקה, נערה שאנסו אותה ליד הבית שלה. פתאום זה גרם לי לחשוב שאני צריכה לתת לבת שלי כלים. מצד אחד את לא רוצה להלחיץ אותן ולהפחיד אותן, שלא תהיה חרדה קבועה. מצד שני, אני כן צריכה לתת לה כלים. הרגשתי שהיא כל כך תמימה ורציתי שמישהו מקצועי יחשוף אותה לסכנות בחוץ. התחלתי לברר באינטרנט ואז שמעתי על העמותה ופניתי אליהן ואירגנתי קבוצה של 10 חברות שלה מהשכונת ברמת חן ברמת גן וככה זה קרה”.

כמה זמן נמשכה הסדנה?

“זה סך הכל שלושה מפגשים. מפגש אחד עם האמהות ושני מפגשים רק עם הבנות. ברגע שאספתי קבוצה של 10 בנות זה יצא לדרך, גם מתוך הרגשה שבבית הספר לא נותנים להן כלים להבין מתי משהו לא בסדר, מתי משהו חשוד וצריך לברוח. וגם פיזית ללמד אותן לבעוט למישהו בביצים, אם צריך”.

איזה ערכים מוספים קיבלתן מההכנה הזו?

“זה פתח שיח בין האמהות לבנות וגם הבנות לעצמן. כי יש אופציות חוץ מלקפוא, כשנתקלים חלילה במצב כזה. אני חושבת שיש הרבה נערות שלא יודעות שיש עוד אופציות. בגיל 12 וחצי אמרתי לעצמי שאני מעדיפה להקדים תרופה למכה. הרבה בנות לא יודעות מה לעשות כשמישהו יושב לידן באוטובוס ומלטף להן את הרגל. אני ממליצה להורים לא לחכות לגיל 15 או 16, להתחיל עם זה”.

מ’ תלמידת כיתה ח’ בבית ספר גורדון, מספרת על סדנה נגד פגיעה מינית שעברה: “היינו מחולקים לבנים ובנות, הבנות לבד וזה היה שעתיים בשבוע, כל יום שלישי. ועשו לנו כל מיני פעילויות,  נגיד נתנו לנו מקרים ולכל אחד נתנו 3 כרטיסיות: ירוק צהוב ואדום. ואז שאלו כמה קיצוני זה, למשל, אם מישהו נגע לך בתחת, כשאת לא מכירה אותו. כל אחת הרימה כרטיסיה: אדום זה ממש לא בסדר, צהוב זה רגיל על גבול הלא בסדר, וירוק זה לגמרי בסדר”.

מה היו התוצאות?

“הרוב עשו אדום, והיו כמה בנות שעשו צהוב וירוק. והיינו צריכות לעשות משחק תפקידים, שאם מישהו בא לנשק אותך שאת בקטע שלו והוא בקטע שלך, מישהו מבית ספר, ואחרכך הוא מבקש תמונות, האם את שולחת לו? הרוב אמרו שזה לא כי זה הגוף שלהן והן לא רוצות שיפיצו את זה, וגם נתנו לנו מספרי טלפון של תמיכה, ויש שם בנות זמינות תמיד”.

איך הגיבו הבנים לפעילות?

“הבנים לא היו מרוצים מזה שההדרכה מועברת על ידי בנות. והם לא נפתחו וסתם היו בשקט. והבנות שדיברו איתנו על זה גם אמרו לנו שאצל בנים זה יותר בושה כי אתה בן ואתה אמור להיראות חזק, בלי רגשות, להראות כוח”. 

את נתקלת בהתנהגות פוגענית כלפייך ביום יום?

“יש סיפורים כל הזמן. יש לי חברה שהיא קצת יותר גדולה וחבר שלה הוא יותר גדול והם חברים הרבה זמן ואז הוא רצה לשכב איתה והיא לא הסכימה והם פשוט נפרדו. דברים כאלה”. 

מה הכי הרשים אותך בפעילות שעברתם?

“דיברנו על נשים שהן מודל לחיקוי בשבילנו. הרבה אמרו גל גדות. אני חושבת שכן יש מודעות בקרב הנערות, אבל אנחנו לא מספרות לאמא”.

סיגלית ארי-עם, אמא לתלמידה העולה לי״ב בבליך ברמת גן, מספרת על הדאגה לבטחונה. “אני לא אמא אופיינית, אני לא קוראת המלצות, ההמלצות הן שלי וכל מה שאגיד לך בא ממני. לילדות יש אייפונים והחוק הוא שהן זמינות ולא מוחקות את השורה של נראה לאחרונה. אני מבקשת ממנה שתנשק אותי כשהיא באה, ככה אני יכולה לראות שהיא מדברת לעניין, להריח אותה ולהחליף איתה כמה משפטים. במבט, בריח ובדיבור את יכולה לעלות על המון פרטים. אני לא מפחדת מהילדים שלי, הרבה הורים לא רוצים להסתכסך עם הילדים, זו טעות”.

ר’, מעמותת אל הלב, עמותה הפועלת מאז 2003 למניעת אלימות מינית רגשית ופיזית, מספרת: “הפניות אלינו הם בעיקר מהורים מודאגים שרוצים את הכלים וחלק מהניסיונות ממש מצליחים.  היו פניות עצמאיות של הורים ברמת עמידר, וברמת חן והקורסים של הגנה עצמית מותאמים לנערות ונשים וילדות, השיטה נקראת ״הגנה עצמית מעצימה״, שיטה שמותאמת ליכולות הפיזיות והרגשיות, זה לא רק הטכניקות הפיזיות, גם להתמודד בכלים שהם לא פיזיים כלומר שימוש בקול, שפת גוף, זיהוי של מצבי סיכון”.

למי זה מתאים?

“אנחנו רואים הורים שהם חסרי אונים, האלימות פשוט גואה ואין להם את הכלים הנכונים. הקורסים שלנו שמים דגש על אלימות מינית, אבל זה משרת בכל התחומים בחיים.לפי הסטטיסטיקה אחד מתוך חמישה ילדים חווה אלימות מינית”.

“אכיפה מוגברת נגד בני נוער”

הרשויות כמובן ערוכות לתרחישים האופיינים לחופש. רונן אלמוג, מנהל אגף חירום ובטחון בעיריית גבעתיים, האחראי גם על השיטור הקהילתי מסביר: “קודם כל לגבי מפגעי הרעש, אנחנוו מתוגברים יותר בשעות הלילה. בשיטור העירוני יש לנו צוות נוסף שעובד בתקופה הזו, עושים יותר סיבובים בגינות הציבוריות, מראים נוכחות.
פקח ושוטר ביחד”.

מה אתם עושים כשאתם נתקלים בבני נוער שיכורים?

“בדרך כלל מתקשרים להורים. אם צריך לוקחים אותם לתחנה ואם צריך מזמינים אמבולנס, אבל זה קורה מעט מאוד”.

מה באשר לסמי הפיצוציות?

“מי שעושה את הביקורות בפיצוציות זו המשטרה, לנו אין מנדט לעשות חיפושים”.

אריק ברק, קמב”ץ מרחב דן במשטרת ישראל, נשמע ערוך ונחוש. “לקראת החופש הגדול הכנו תוכנית מבצעית שנבנתה על נתונים משנים עברו. נמצא כי פארקים, גינות ציבוריות, רחובות ראשיים ומרכזיים הם עיקר המקומות בהם מתרכזים בני הנוער. לכן רוב הפעילות המשטרתית תתבצע במקומות אלו”.

בשטח, נבחין בנוכחות משטרתית מוגברת במהלך חודשי הקיץ?

“המשטרה פועלת בכמה היבטים. הן בהיבט המניעה וההסברה במוסדות החינוך, העלאת המודעות בנושא חוקי הכביש וברכיבה על אופניים חשמליים בפרט, בקרב בני הנוער. וכמובן בהיבט האכיפה, במסגרתו תהיה נוכחות מוגברת גם של אנשי השיטור העירוני, מאבטחים ופקחים מטעם הרשות. אנחנו בהחלט מתכוונים להיות חסרי סבלנות בכל הנוגע לאכיפה על מנת שהמסר יהיה ברור, גם אם לבני נוער אין תעסוקה בחופש הגדול, התושבים לא אמורים להיפגע מזה ואנחנו מחויבים לשמירת השגרה והסדר הציבורי”.

מהי הבעיה המרכזית איתה אתם מתמודדים?

“מגוון עבירות מאפיינות בני נוער. לרבות עבירות תנועה, נהיגה לא בטוחה באופניים חשמליים, עבירות אלימות, המשטרה משקיעה רבות בהסברת הכללים לבני הנוער על מנת למנוע המפגע הבא. אנו סבורים כי צריכת אלכוהול בקרב בני נוער מחוללת עבירות ופשיעה ואנו נפעל ביד קשה בתחומים אלו. תתבצע אכיפה גם כנגד סמי הפיצוציות, ובמידה וניתקל באלו המקום עשוי למצוא את עצמו בסגירה מנהלתית והבעלים צפויים להתמודד עם כתב אישום”.

(סייעו בהכנת הכתבה: כנרת שומרוני ורננה מור)