המורה שעושה סטנד אפ יוצא לבלות: מוניות או לא להיות

כבוגר תואר ראשון ושני מאוניברסיטת בר אילן, שמעתי לא מעט פעמים בקורסי היהדות בהם נכחתי על המעמד הכי קדוש לאנושות שהוא הכהן הגדול, בבית המקדש, ביום כיפור. עם כל הכבוד למרצים שלימדו אותי, ויש כבוד, יש מעמד אחד שהוא טיפ טיפה קדוש יותר מבחינתי והוא למצוא מונית ברמת גן בשישי בערב.

יעניין אותך גם

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

דירת הימורים ברמת גן: הורשעה דילרית שנתפסה בפשיטה משטרתית

עם שחקניות חיזוק חדשות: בארזים מכוונים גם השנה לפסגה

שלא תבינו אותי לא נכון, יש מקומות בילוי באיזור בו אני גר (איזור מרום נווה), אבל הם סגורים בשישי בערב. כן, כן, מקומות שאתה שותה בהם בירה עם חברים כדי להירגע מהשבוע, סגורים. שזה בערך כמו לסגור כנסיות ביום ראשון. לא רק שהפאבים לידי נעולים בשישי, אפילו בית חב”ד ברחוב הנגבה לא פתוח למבקרים. אז בשביל מה בניתם פה בית חב”ד?!?! כל ישראלי טוב שהיה בתאילנד יודע שבערב שבת מגיעים לסניף חב”ד הקרוב כדי להעמיס אוכל ושתייה בחינם, ולברוח למסיבת פול מון כשהרבי מתחיל לספר סיפורים עם מוסר השכל. מה עוד אפשר לעשות עם בית חב”ד?

אם כן, המשימה הכמעט בלתי אפשרית היא לנסות לתפוס מונית כדי לברוח לתל אביב ולא למצוא את עצמך מבלה את הערב עם קוקילידה ב yellow באלוף שדה. מה עושים? פותחים גט טקסי ומתחילים לרפרש, ולרפרש, ולרפרש, אבל אין כלום, נאדה, אפס, כמו מספר העסקאות הממוצע השנתי של סוכן ריי/מקס. בשלב מסוים כבר לא אכפת לך אם תמצא נהג שהתחביבים שלו זה “לרצוח נוסעים ולהתעלל בגופותיהם”.

לפעמים אין ברירה וצריך לעשות את מצעד הבושה, לרדת לרחוב ולנסות לתפוס מונית עם היד כאילו שלפו אותך עכשיו משנות התשעים. הבעיה ברמת גן היא שאם תחזיק את היד שלך יותר מדי זמן באוויר, רוב הסיכויים שהיא תכרת על ידי נערים שרוכבים על אופניים חשמליים, ואפילו לא ישימו לב כי זעקות השבר שלך יבלעו במוזיקה שהם משמיעים מהרמקול של הנייד.

אנחנו נעשה הכל כדי להצליח להגיע בשישי בערב לתל אביב, וכשאני אומר הכל אני מתכוון גם לתחנונים לטרמפ בקבוצת הפייסבוק “צעירי רמת גן”, הקבוצה אליה אתה מתקבל גם עם קטטר וקופסה כזאת שמסדרים בה את הכדורים לפי ימות השבוע. “מישהו יוצא לרמת החייל? אשתתף בדלק”, “מישהו נוסע לנמל? אשתתף דלק ובחנייה”, מישהו מגיע לרוטשילד “אשתתף בדלק, בחנייה ואנקה לך את האוטו תוך כדי”.

אני לא מבין מדוע אנחנו, צעירי העיר (34 נחשב צעיר בימינו?) צריכים להימצא בעוצר מדי שבוע ולנסות לחשוב על פתרונות יצירתיים כדי לברוח מכאן. לאן הארנונה שלנו הולכת? למה יש כסף כל שנה להופעה של אפרוחי רמת גן בכיכר אורדע אבל אין שאטלים בשישי בערב ממרכז רמת גן לציוויליזציה? ואולי זו בעצם מזימה אחת גדולה של העירייה? אולי הם לא רוצים שנצא מכאן ונחזור עם כל מיני רעיונות מטורפים כגון חיי לילה. השם ישמור.

באין מוניות, ובניסיון נואש להציל את הלילה, אני עושה את הדבר המתבקש וצועד ברגל לאחד מהפאבים ברחוב כצנלסון בגבעתיים. כי איך הרבה אנשים אומרים לאחרונה “גבעתיים היא כמו תל אביב רק בקטן”. אז לא, גבעתיים עדיין לא נהייתה תל אביב, והעובדה שאנשים משלמים שכירות כמו בתל אביב לא תביא לעיר הזאת ים. אבל לפחות אפשר לבלות שם בשישי בערב כמו שצריך, כלומר, רק עד שעה 12, גם זה משהו.

להצטרפות לעמוד המורה שעושה סטנדאפ למורים בפייסבוק לחצו כאן