שדמי (31) מגבעתיים, היה אחראי במסגרת תפקידו על מספר רב של טירונים בכל מחזור במהלך השנתיים האחרונות החל משלב הגיוס ועד לרגע בו הופכים ללוחמים. אל התפקיד הוא צמח ביחידת הנח”ל, ופילס את דרכו בצורה בטוחה לדרגת המפקד.
כשהתגייסת חשבת שתגיע לדרגה כזו?
“רציתי להגיע לתפקיד גבוה בנח”ל, אבל לא תיארתי לעצמי שהשירות יהיה ברמה כזו. יש כאן חבר’ה טובים באווירה של משפחה. זו הסיבה שנשארתי הרבה שנים. מפה אני ממשיך לתפקיד אחר בספטמבר”.
איך היית מגדיר את השירות בנחל ביחס לחילות האחרים?
“מה שמיוחד בנח”ל זה האנשים. זו חטיבה מאוד איכותית, יש אצלנו חתירה למצוינות ואנחנו מאופיינים במשפחתיות. הסלוגן של הנחל זה: ‘היתרון האנושי’. אנחנו תמיד חותרים להיות הכי טובים בכל מה שאנחנו עושים”.
מה התכניות לעתיד?
“זה התפקיד האחרון שלי בחטיבת הנח”ל. מה שריגש אותי ספציפית במהלך השנים זה כמות החיילים הבודדים שמשרתים בה, לראות את השליחות שלהם, הם עוזבים מדינה אחרת, מגיעים לבד ומתגייסים. זה הדבר הכי מאתגר שהם יכולים לעשות בחיים שלהם. זה משהו שהם לא מכירים מהבית, לא מכירים את השפה, את האנשים או את התרבות. תמיד מרגש לראות את החיילים האלה שמקריבים הכל ומגיעים מחו”ל לשירות בישראל”.
כל אחד יכול להיות לוחם בנח”ל?
“כל אחד עם פרופיל מתאים. לאחרונה הסתיים של קורס קצינים. בשבוע לפני שהם שובצו לתפקידים שלהם, באתי וסיפרתי להם על חוויית הלחימה שלי במבצע ‘צוק איתן’, בתקופה שהייתי מ”פ. דיברתי אתם על הלחימה של הגדוד שלי, על ההיתקלויות, החוויות והתחושות שלי משם”.
איזו חוויה הכי זכורה לך מהמבצע?
“ללא ספק הכניסה לעזה. אתה מבין שאתה נכנס להילחם וזה לא עוד אימון, זה הדבר האמיתי. אתה חוצה את הגבול ומאחוריך כל היישובים הישראלים שאתה יוצא להגן עליהם. הייתי בן 25 בזמנו. בלילה השני הייתה לנו היתקלות עם מחבלים וחבר שלי שהיה מ”פ באותה התקופה נפצע ורצתי להחליף אותו. הייתי כ-200 מטר מאחוריו. אני בכלל הגעתי מהלימודים ככה שמהמקום הזה להגיע ולתפוס פיקוד בלחימה היה מרחק של שמיים וארץ. זו היתה חווייה מאוד משמעותית ועוצמתית. לקבל אחריות על הרבה חיילים בתוך סיטואציה של לחימה פעילה זה משהו שלא אשכח”.
המבצע נגמר באי הכרעה. איך זה השפיע עליכם כחיילים?
“אני חושב, מבלי להיכנס לאסטרטגיות, שניצחנו בכל אירוע אליו הגענו. אנחנו סיימנו את הלחימה בתחושת הצלחה, שעשינו את המשימה שלנו בצורה הכי טובה שיש ועמדנו בה”.
איך החיילים משתלבים בצבא בתקופת הקורונה?
“מחזור מרץ 2020 היה המחזור הראשון שהתגייס בתקופת הקורונה. הוא הגיע בתקופת הסגר ואנחנו התכוננו לקלוט אותם במצב הזה. הם שהו שלושה שבועות רצופים בבסיס. עשינו את כל ההתאמות הנדרשות מבחינת משרד הבריאות, מבחינה מנטאלית, אלה היו חיילים שמבינים את המצב כי הוא שורר בכל המדינה, אבל מצד שני הם לא ידעו מתי יוכלו לצאת מהבסיס. כלומר הם שהו בבסיס בסך הכל 45 יום עד שנגמר הסגר”.
עוד הוא מוסיף כי “במחזור הזה נוצר משהו מאוד מיוחד. העובדה שהם סגרו שבתות והמפקדים ידעו שהם הולכים לבלות עם הטירונים הרבה זמן בבסיס זה יצרה מחזור מאוד חזק עם חוסן מנטאלי ופיסי מאוד גבוה. היה לנו הרבה זמן לאימונים כי הם לא הופסקו. זה הפך לבית שלהם במלוא מובן המילה. מה שמצחיק זה שהם לא ידעו מה היה לפני אז הם קיבלו את הסיטואציה כעובדה, זה נראה להם טבעי ששני חיילים אוכלים לבד בשולחן אחד וכדומה. עכשיו הם סיימו טירונות והם מלאים במוטיבציה”.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
איזו גאווה, כאלה צריך לשכפל.
יישר כוח וגאווה למשפחתו שגידלו גבר , גבר.
רק לחזור הביתה תמיד בשלום ובשלם.