האמת? מסיבת מתנ”ס

אני לא איש של מסיבות, הרעש הדוחק ההמון הסואן הדיר את רגלי עד כמה מהארועים האלה, עד שהציעו לי להצטרף לארועי הגאווה ברמת גן, אותו ארוע שבו התגאו כל כך ראש העירייה תחת כל עץ רענן ועלה למשלמי המיסים לא מעט.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

כבר בכניסה נתקלנו בהמון, טורים של בני נוער שנושקים לגילאי בר מצווה, בנים עם ניצני זיפים משולהבים, בנות שבאות בחבורות ומסביב השאר, את מעגל האבטחה הראשון עברנו, כשהגענו לשני הסתבר שיש שני סוגי צמידים- האדום לאלו שמעל גיל 18, והצהוב לאלו שמתחת, המטרה – לעזור לבריוני האבטחה שגידרו את מתחם האלכוהול, אבל עוד נגיע אליו.

אם תהיתם, האדום הודפס בכמות קטנה יותר משום שכמו שאמרה מחלקת הצמידים “לא חשבנו שיגיעו הרבה שהם מעל גיל 18″ מילא.

כשכבר נכנסנו גילינו אנשים שבעיקר באו לבלות במתחם האוכל, בינות לכרובית מטוגנת, המבורגר נוטף שומן ושאר תופינים, כשברקע במה מוארת, מסכי לדים עם דגלי הגאווה שני מנחים צעירים שנראו כמו בובות וראש עיר אחד בשם כרמל שאמה הכהן שמוצג כ”יקיר ומושיע הקהילה” ועולה לבמה כדי לשאת נאום חוצב להבות

הוא ידבר על הדגלים שהושחתו, אהבה ללא תנאים וזכויות הקהילה, מבטיח שכל דגל שהושחת יביא איתו עשרות אחרים ויורד מהבמה, הוא רק שוכח שהנאום מתקיים בפני קהל שבכלל לא מצביע, ולא מהווה כוח פוליטי, אבל אם אפשר לנאום, אז למה לא?

כשהוא מסיים עולה אלה לי, שלרקע האקוסטיקה הגרועה למדי מנסה לשיר, לרקוד ולומר “ערב טוב לרמת גן” לקול תשואות הקהל, בשלב הזה חסנו על האוזניים וברחנו למתחם האלכוהול המגודר שהזכיר יותר ערב כיתה,טור של צעירים, שלושה מאבטחים חסונים בכניסה וריח ג’ויינטים נישא באויר, בפנים, שני ברים קטנים שמהם האלכוהול נשפך כמים,קבוצות של חברים שעומדים ושותים ונער אחד, עם צמיד אדום מוטל על הרצפה ולצידו 5 בקבוקים שונים שגרמו לו לאבד את זה.

ברקע הנסיונות להעיר אותו ולהבין מה קרה לו בלי הרבה הצלחה, עולה לבמה שירי מיימון מלווה בדיגי’ שמסמפל אותה עד שהיא נשמעת כמו מכונה משומנת, היא עולה, יורדת, מחליפה בגדים ובעיקר מעייפת, מספיק כדי שבשלב הזה נחליט שמספיק ודי, ובאמת – הגיע זמן לשון. או לישון. מה שיבוא קודם, מצד שני, מזל שהיה אלכוהול, תשאלו את כל מי שהיה שם.