אשת השבוע שלנו: כמה דברים שרציתם לדעת על שרי אלפי ולא העזתם לשאול

במסגרת פסטיבל הספרים המתקיים ברמת גן השבוע יתקיים מחר, יום חמישי (7 ביוני) בשעה 19:30 מפגש מיוחד עם שרי אלפי ניסן לרגל צאת ספרה הראשון, “כדאי שתשבי”, רומן שובה לב ומצחיק. אלפי ניסן, יוצרת, זמרת, תסריטאית טלוויזיה, בעלת טור באתר ynet והיד עוד נטויה, תקריא קטעים נבחרים ותחשוף סודות מתהליך העבודה.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הי שרי, מה  מעסיק אותך יותר בימים אלה: הכתיבה, המוזיקה, אולי את בכלל עובדת על משהו חדש?

“הדברים הולכים ביחד בשבילי. אני בעד כל דבר שיש בו תהליך של יצירה”.

איך נולד הספר?

“זה התחיל מתוך תאונת דרכים שאמא שלי עברה. הכתיבה התחילה מתוך רצון לבדר אותה ואותי בשלב הזה שבו היא הייתה בבית חולים ומאוחר יותר בבית, עם שתי רגליים שבורות, אחרי שדרסה אותה מכונית במעבר חצייה. אחרי זה כבר הייתה פה דמות שנוצרה, שהיה לה סיפור לספר ופשוט באמת ככה נכתב הספר. מתוך הדמות שנבנתה שהייתה לי מאוד מאוד ברורה וממש יכולתי להרגיש שאני מכירה אותה מספיק טוב בשביל לספר את הסיפור שלה. הספר הוא בעצם פיקשן (דמיוני, ג.ד.), אבל בכל פיקשן יש אמת”.

אז הוא בעצם נכתב מהר?

“זה לא העניין של המהירות, זה היה תהליך מאוד נינוח ונעים. הרבה פעמים הידיים שלי הקלידו על המחשב ואז הייתי מופתעת מהמשפט הבא וזה היה כיף. לא עבדתי באופן סכימתי. נתתי לדמויות לחיות ולהגיב, להתמודד. לספר מה עובר עליהן. זה הצד המצחיק וזה כיף”.

“הבת שלי הולכת לגן שאני בוגרת גאה שלו”

“יש לי דרך לחיות בהווה ואני פחות עסוקה בחלומות גדולים שאני חושבת שהם לא ניתנים להשגה. לגבי כל דבר, ובעיקר משהו שהוא יצירה, הזמן והמקום הם מאוד מאוד משמעותיים. אני בטוחה שאם הייתי כותבת ספר בזמן אחר, ובמקום אחר, אז זה היה ספר אחר. עכשיו אני כותבת רומן חדש. כמובן שהוא מספר סיפור אחר לחלוטין. והדמויות אחרות. העצה שקיבלתי מעורכת הספר, יערה שחורי, זו באמת עצה מדהימה ואני מגלגלת אותה הלאה, כשאנחנו היינו בשלב של עריכות הספר הזה, סיפרתי לה שבוער בי איזשהו סיפור חדש והיא ענתה שכשיש סיפור שאת מרגישה שאת צריכה לספר אותו, את צריכה מייד לשבת לכתוב אותו. כי מה שקורה זה שכשאנחנו משנים את הזמן והמקום, אז הסיפור שאנחנו נכתוב יקבל כיוון אחר לחלוטין. לכן כשיש איזושהי תחושה שיש בך משהו שבוער בך, להוציא ולומר, ויש לך איזה סיפור לספר, והוא יכול להיות מתורגם כטקסט או שיר או כל ביטוי אמנותי אחר, אז יש הרבה משמעות לרגע, להווה, לאותו רגע שבו נרקם הסיפור הזה בתוך הראש. ובאמת לקחתי את העצה הזאת והתחלתי, גם בתקופה ההיא, לכתוב את הסיפור החדש כי הוא באמת פשוט היה שם. היו כבר דמויות שהתחילו לדבר איתי, ומהרגע שהן מתחילות לדבר צריך לתת להם פשוט לעשות את זה”.

איך היית מגדירה את סגנון הכתיבה שלך?

“זה רומן קומי ואני מגדירה אותו כרומן התבגרות מאוחרת. אני יכולה לספר לך שהוא היה ברשימת רבי המכר של צומת ספרים במשך כמה שבועות, והוא מקבל חיבוק מאוד נעים מהרבה אנשים”.

קראת משהו תוך כדי שהשפיע עלייך?

“במהלך הכתיבה השתדלתי דווקא לא לקרוא. אני קוראת כל הזמן אני מאוד אוהבת לקרוא. ובכלל לצרוך אמנות. אני חושבת שזה בא ממקומות שאת מקבלת השראה וגם הנאה, וגם זה חשוב, זה תהליך של למידה. כשמשהו נוגע בך, אז את יכולה להבין למה הוא נוגע בך, וכשהוא לא נוגע בך, או כשיש משהו שלא עובד אצלך נכון אז את מפרקת את זה לגורמים ואני חושבת שזה מאוד עוזר כאדם יוצר לצרוך אמנות. אבל באמת דווקא בתהליך הכתיבה לא קראתי. הדמויות לא הפסיקו לדבר איתי גם כשאני מסיעה ילדה לחוג, וגם כשאני שניה לפני שאני הולכת לישון ופתאום יש לי איזה משפט הברקה שאני חייבת לכתוב אותו באיזה מחברת, ואז אני קמה בבוקר ומגלה שזה לא הברקה בכלל. אבל הרגעים האלה הם רגעים מאוד יפים ביצירה וכדי לא לחסום אותם אז אני דווקא לא יותר מדי קוראת ומשתדלת להיות בתוך הסיפור שלי באותו רגע. לתקופה הזאת של הכתיבה. מדובר בתקופה, זה לוקח לפחות שנה, זה בטח לא משהו שקורה באופן מיידי”.

הרגע הזה, בו הספר שלך אשכרה יהיה על דוכן בשבוע הספר בעיר הולדתך, מרגש אותך?

“כתבתי ספר שארצה לקרוא. זה היה הרעיון. ואחר כך, כשמגיעים אנשים פתאום והם קוראים את זה גם, וזה גם מדבר אליהם, וזה גם מחבר אותם לאיזה משהו שהוא שלהם, אז הכוח של זה הופך להיות מאוד מאוד חזק וזה כיף. אבל הכל נלקח נורא בפרופרוציות. אין אצלי את המושגים האלה סטייל ‘הגשמתי את חלום ילדותי’, למרות שאני בטוחה שאם הייתי פוגשת את הילדה שהייתי בת 8 שכתבה את כל המחברות שלה עם השירים, אז אני בטוחה שהייתה נורא שמחה לשמוע שיצא לי ספר. היא בטח גם הייתה שואלת אותי מה לקח לך כל כך הרבה זמן”.

המפגש מחר מיוחד עבורך?

“אני מאד מתרגשת לקראת המפגש בבית קריניצי. נולדתי וגדלתי ברמת-גן, עיר הבירה של העיראקים בארץ. היום אני מגדלת בה את שלוש בנותיי. הבת הקטנה שלי הולכת היום לגן שושי, אותו גן שאני בוגרת גאה שלו, עם אותה שושי מקסימה וזה מרגש אותי מאד. שמחה ונרגשת להופיע בעיר שלי”.