איפה את בחלומות ?
-אני בדיוק צריכה להתעורר
אני “אישה מקומית”. גרה בדיוק על הגבול בין רמת גן לגבעתיים. תמיד הייתי מקרה גבולי. וטוב לי פה. לא שאין מקום לשיפור, כן? למשל הקטע הזה, המוזר, שבחצות הלילה מתרחש פה כיבוי אורות נחוש. הפקחים עוברים עם פנסים (של המכונית) ולוחשים, בצפירה, לילה טוב לכל העסקים. את צריכה לחזור לפעמים כמו דלעת הביתה, גם אם את אישה לילית להפליא, ולגלות ששכחת להתארגן מבעוד מועד על איזה אפרטיף מפנק ואין ברירה אלא לחכות כמו ביום חג, רק הפוך, שיעלה השחר, כדי שתהיה שוב תקשורת עם הבחוץ.
אני זוכרת אלפי מקרים (נו טוב, תנו קצת להגזים) שהתערבתי עם איזה תל אביבי שגם “אצלנו” אפשר יהיה להשיג משהו פתוח בלילה, ועוד יהיה טעים כמו אצלכם. הבטחתי ופעם אחרי פעם, נאלצתי להודות בתבוסה מפוארת, שפה, אנחנו עוד לא שם.
לעבור ממקום למקום, רק כדי לקבל את החיוך העגום בכניסה: “אתם יכולים לשבת אבל המטבח סגור”. לסיים את הלילה בדיקסי, שזו בערך התחנה הכי קרובה, היחידה שעוד יש בה אור, ואפשר לחזור ממנה ברגל, אם נחוץ. ונחוץ, התחבורה הציבורית עוד לא מתגלגלת בשביל הציבור כמו שצריך, דווקא כשצריך, נגיד אחרי ששותים. ושותים.
אבל אני גם אישה אופטימית שלא מפסיקה לחפש ארמונות בחול. בעיקר, כדי לשכנע עוד דייטים פוטנציאלים להגיע לאזורי. יותר נוח במקרים בהם התשובה ל-אם אני רוצה המשך לפגישה, היא “לא” מוחלט. אבל לקסם המצמרר הזה שנקרא טינדר, או אוקי קיופיד , לא אוקיי, נקדיש בהזדמנות קרובת רדיוס, טור נפרד.
והנה הפתיעו אותי, אמרו תבדקי את “שלדון”, המקום החדש (רק שמונה חודשים וכבר תפס לו לא מעט קבועים). אמרתי בטח סתם אומרים “עד אחרי הלקוחות”, ייסגר מיד כשתרד התנועה, בטח אומרים “גורמה” כי התרגלנו כבר להתפשר, בטח אומרים “גדול ומרווח” כי אין למה להשוות. אז טעיתי.
קודם כל נתחיל עם מה שהכי חשוב לי: טעים שם מאוד. למשל, סביצ’ה אינטיאס על אננס מקורמל (כן!). אני ממש מכורה לאננס אבל היא, המנה, הייתה מוצלחת בעיקר בשל כל הטוויסטים השובבים שהרכיבו אותה. המלוח והמתוק הרך והמתפצח, צורת ההגשה, הכל בה היה מזמין ומעורר.
ואז הקרפצ’ו פילה בקר, שהיה עסיסי ורענן, לצד לבבות הדר. מלא טעם וחוצפה. וארטישוק “א-לה רומנה”, סלט פשוט נפלא. כמעט עשיתי טעות נוראית וחשבתי לוותר על מנת הלחם ואל, אל תוותרו, היא מצויינת. ומגיעה עם חריף טרי וביתי, מעשה ידיה של אמא של רן מיכלוביץ, אחד משלושת השותפים. בחור נמרץ ביותר, לעזאזל רק בן 25. כמה אומץ צריך כדי לחזות מקום כזה שאפתני, בגיל כזה?! (מתחקיר קל עולה שהוא ישן רק שלושה לילות בשבוע), מפוצץ בתודעת שירות גבוהה, שהסתובב כל הערב בין כל הלקוחות, פינק וחייך, רואים שאכפת לו ואוהב ממש מה שעושה.
ומנת אנטריקוט, אדירה. שפריצים של קריספיות, שמנונית בדיוק במידה. טאץ עדין מבלי להפריע לסגולותיו של הנתח. מבחינתי בשר איכותי זה תמיד המבחן האמיתי. ידיים טובות שיודעות את העבודה. כל כך קל ליפול באנטריקוט, לקלקל, להפריע, וכאן הייתה הפתעה טובה מאוד. כבוד לשף, אודי בר, שנראה צנוע ועניו אבל מסתבר שיש מאחוריו יופי של עבר וניסיון רב.
ואפילו באגף הקינוחים מעניין ונדיב. המסעדה כשרה, מה שמחייב יצירתיות ותעופה. למשל הסושי קוקוס, שהייתה מנה גם יפיפיה, גם שמרה על הרמה הכללית הפנטסטית וגם טבעונית (באמת הברקה). והולכת מצוין עם טקילה 1800 קוקוס, מסתבר.
ביקרתי במסעדה באמצע השבוע, יום שלישי. הלכתי לחגוג, הייתי בהיי. כל כך רציתי למצוא מקום לפרק בו את היום ושיהיה שמח שם וקרוב. נכנסתי בעשר ורבע בלילה ומצאתי את המקום ער, עולץ ותוסס ובפנים בר מסביר פנים.
אז עכשיו בא לי שתהנו גם.
מישהי סיפרה לי שהתאהבה חזק בבחור. “וואו איך נפלתי”, אמרה והתכוונה לעלייה שממנה כבר לא תרצה לרדת חזרה. יש מקומות שאתה רוצה שהם יצליחו ואם הם כבר מצליחים אתה רוצה שזה יהיה לאורך זמן.
מדי שבוע אקפוץ לבקר מקום חדש או “אחר” כזה או אחד שהגיע הזמן שיכוון זרקור עליו. מקומות סודיים וגלויים, מתחת לאף, בין שתי ערים, שכדאי להכיר
והיי, נעשה מזה גם דייט. זוהי רק יריית הפתיחה, היכונו, אני רווקה רעבה.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
איזה יופי!!
מפתה לבוא לבדוק!
כתוב מקסים!
ברכות