סגן ד”ר איתי ניצן נבחר לרופא המצטיין במחלקה הצבאית לחולי קורונה ברמב״ם

אתמול (ב’) צוין יום הרופא הישראלי, המדגיש את תרומתם של הרופאים לחיי הקהילה בארץ.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

אין ספק, שתקופת הקורונה העלתה את קרנם של האנשים בלבן, שעושים לילות כימים למען בריאות הציבור.

סגן ד”ר איתי ניצן, בן 28 מגבעתיים הוא הקרפ”ג (קצין רפואה גדודי) של גדוד רם. במסגרת תפקידיו הרבים, הוא מטפל בחולי קורונה בבית החולים רמב״ם במחלקת קורונה צבאית, ועל שירותו שם זכה לאות הרופא המצטיין.

ד”ר ניצן, בן 28, תושב גבעתיים ב-3 השנים האחרונות ונשוי לאסף.

כמו כן, סגן ניצן הוא רופא צבאי מזה שנה וחצי ותופס ברוב זמן שירותו קו ביהודה ושומרון.

“חטיבת החילוץ מונה ארבעה גדודים, שרוב השנה נמצאים בקווים מבצעיים ביהודה ושומרון. היום יום שלי מתחלק לרפואת שגרה, שם אני אחראי על 400 חיילים וחיילות. זו רפואה שהיא מעניינת ומאתגרת”, מספר ד”ר ניצן על שגרת יומו.

“בשאר הזמן אני בכוננות רפואית על התחום של הגזרה, כלומר אם למשל יש תאונות דרכים של ישראלים – אנחנו קופצים לטפל בהם וגם מקרים על התפר, כמו פלסטינאים שנדרסים למשל.”, הוא מוסיף.

הקרפ”ג של גדוד רם מציין, כי במצבי חירום הם מטפלים במצבים של הרס, כמו תרחישים של נפילת טילים משמעותית או רעידת אדמה בעוצמה גבוהה – “אנחנו הכוח היחידי שמוכשר לטפל”.

כחלק מחטיבת החילוץ, סגן ניצן עבר בהצלחה קורס יוקרתי של מטפל-מחלץ, שמועבר ע”י אנשים מילואים, הבקיאים בתחום רפואת החילוץ ומשמש למקרים למשל של לכודים באתרי הרס.

רופא מצטיין

בשנה האחרונה איתי נבחר לרופא המצטיין במחלקה הצבאית בבי”ח רמב״ם לטיפול בחולי קורונה: “צה”ל נכנס לראשונה לבית חולים רמב״ם והקים מחלקת קורונה, פעם ראשונה שצה”ל מטפל באזרחים באופן ישיר.

כעת, עם החזרה של הגל השלישי, נקראנו שוב למשימה ופתחנו את המחלקה בהתראה של מהיום להיום”, מציין ד”ר ניצן.

גיל 28, רופא, עם רקורד עשיר. זה היה החלום?

“בתיכון הבנתי שאני רוצה ללמוד רפואה, רציתי לבחור מקצוע שיש בו גם טיפול באנשים וגם משלב מדע וידע”.

ד״ר איתי ניצן מבקש להדגיש את הנושא של שילוב התפקידים: “השילוב של רפואת שגרה של חיילים וחיילות, רפואה מבצעית ובעת האחרונה גם טיפול באזרחים שנפגעו ממגפת הקורונה, מדגיש עד כמה משמעותי תפקיד הרופא הצבאי. אין ספק שהאתגרים רבים, אבל גם הסיפוק המקצועי והאישי המתלווה אליהם.”