לפני קצת פחות מחודש אירעה תאונת דרכים בגבעתיים, לכאורה ידיעה שרובנו מדפדפים הלאה לשגרת היום יום.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית
עבור שולה טל, תושבת גבעתיים, זה ממש לא היה עניין שבשגרה. היא איבדה את רגלה הימנית כתוצאה מהתאונה במעורבות אוטובוס וחייה השתנו מהקצה אל הקצה.
תאונת הדרכים התרחשה בפינת הרחובות ויצמן ובן צבי בגבעתיים סמוך לקניון, קו האוטובוס שמעורב בתאונה היה 55, קו מרכזי שעובר בעיר.
טל, בת 71, שלא נוהגת להשתמש באוטובוסים בד”כ, מספרת ל-ר”ג גבעתיים NEWS על היום ששינה את חייה: “אני הייתי מתחת לגלגלים. המסכה לא אפשרה לי לראות טוב, כי רציתי לרדת מהאוטובוס.
התחלתי בירידה מהאוטובוס. תוך כדי שהוא עצר, הבחנתי שהארנק שלי נשאר על הכיסא. רציתי לחזור ומפה אני כבר לא זוכרת מה קרה. כשאני מנסה לשחזר, הייתי על המדרכה, או בין האוטובוס למדרכה.
הרגל הימנית שלי נמחצה לגמרי. עשו לי שלושה ניתוחים כדי לנסות להציל אותה, אבל אמרתי שאני לא רוצה יותר, שיכרתו. פחדתי מהזיהום. האמנתי שאוכל ללמוד לחיות עם פרוטזה. כרגע אני סובלת מכאבים מאוד חזקים, כאבי פנטום. טרם התחלתי בשיקום”.
כאמור, שולה לא הייתה רגילה לנסוע בתחבורה ציבורית: “לא הייתי נוסעת בכלל באוטובוסים. הלכתי ברגל להסתפר, בדרך פגשתי שכנה, שהמליצה לי לנסוע שתי תחנות במקום ללכת, כי הדרך חזרה היא בעלייה.
“מכבי שולחת אותי לשיקום גריאטרי”
מלבד הקושי הפיזי העצום, תושבת גבעתיים מתמודדת עם סוגיה ביורוקרטית: “אני נמצאת בבעיה קשה. אני אומנם בת 71 אבל מרגישה כמו 10-20 שנה פחות, הגוף שלי בהתאם. קופת חולים מכבי אוטומטית מייעדת אותי לשיקום גריאטרי מפאת גילי.
מי שניתח אותי זה מאגף השיקום בבי”ח תל השומר. אמרו לי שהם ממתינים לי לשיקום אצלם, כי הם מתמחים בפרוטזות. מכבי עצמה לא מממנת את הטיפול, אלא זה מכספי הביטוח של חברת האוטובוסים.
זה לא ישר, לא מוסרי וגם לא מקצועי. אני הייתי ספורטאית, אני לא גריאטרית. חשוב לי לציין את הנושא הזה”.
בני משפחתה של טל התמסרו לטיפול, והיא יודעת להוקיר: “רק במקרה כזה כאשר אתה נופל, אתה רואה מה אני מהווה לאותם האנשים היקרים לי, זכיתי. ביום יום כולם רצים ולא מתפנים לשים לב. אני באמת התברכתי וזה לא מובן מאליו”.
הספקת לעבד את המצב הפיזי החדש שלך?
“עברתי הרבה דברים קשים בחיים שלי ואני רגילה לקשיים. אני ספורטאית, עובדת יום יום, אני יודעת שיש לי את הכוחות, אני כבר יכולה לראות את עצמי עם רגל מפלסטיק.
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו .אם זיהיתם בפרסומנו צילום אשר יש לכם זכויות בו , אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות המייל info@rgg-news.co.il
זו אני, מי שממתינה לשיקום.
אמנם לא קיבלתי המשך טיפול במחלקת השיקום של תל השומר אבל אני מרוצה שהעבירו אותי סופסוף לשיקום אמיתי בבית רבקה.
יכולה רק לומר שאנשי הסיעוד אנושיים מאוד ומסורים.
רואים שאכפת להם.
מדגישה שכשהמסיכה על הפנים אין אפשרות לשדה ראיה אמיתי.
כשאתם צריכים להביט למטה, הציצו מבעד למסיכה כדי לראות מדויק יותר ולא להגיע למצב בו אין ראות מספקת כפי שקרה לי ו איבדתי רגל בשל כך.
אנא, היזהרו מהמסיכה!!!
שולה יקרה,
היכרנו לפני שנים, כשהיית במופע שלי על חשיבה חיובית,
אבל הסיפור הזה הוא הרבה מעבר לחשיבה חיובית,
זה סיפור על רוח איתנה,
ואת בגבורתך הרבה תהווי השראה להרבה אנשים שיתמודדו עם אתגרים ❗👍
אני מקווה מאוד, שתתגברי גם על הבירוקרטיה,
ומציעה לך לערב גם תוכניות כמו “יהיה בסדר”
תודה יקרה🌷
שולה היקרה אני מצדיע על ההתמודדות שלך עם מה שאת עוברת את אשה בעלת כוחות על כמו שירשת מהורייך ז”ל שהיו אנשים חזקים והתמודדו עם בעיות קשות אני מאחל לך רפואה שלמה שתשתקמי במהרה ותחזרי לשגרת החיים לילדייך ולנכדייך שאת כל כך אוהבת שהקב”ה יקל מעלייך את כל המכאובים ותחזרי לפעילות במהרה את אשה חזקה אני לא יודע עם מישהי או אפילו גברים יכלו להתמודד עם המצב כמו שאת מתמודדת ומקבלת ברוח טובה ישר כח
תודה שיקה יקר