מ' מלוחמה אלקטרונית | מצטיינת הנשיא מרמת גן: “גם ההורים התרגלו לא לשאול שאלות”

אם הייתם שואלים ב-2022 את מ’ כשהייתה תיכוניסטית בתיכון אהל שם בעיר ומדריכה בצופים ברמת גן, איפה היא רואה את עצמה בעוד שנתיים, ספק גדול אם הייתה מתארת את התפקיד המסווג אליו הגיעה, ובו היא נבחרה כמצטיינת הנשיא ביום העצמאות ה-76 של המדינה.

  הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ העירונית

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

בכלל הדור שהתגייס בשנתיים האחרונות, לא היה יכול לתאר שדווקא במשמרת שלו, הביטחון של מדינת ישראל יועמד למבחן בעוצמה כזו. והדור הזה שהיא נמנית אליו, נאלץ להתמודד עם אתגרים שהקודמים לו, טרם פגשו.

מ’, מה את בדיוק עושה שם ומה המשמעויות של זה בחצי השנה האחרונה?

“אני לא יכולה לספר בדיוק. אני  רק יכולה להגיד שזה מסווג, תחום האלקטרוניקה וחיל האוויר. בחצי השנה האחרונה יש הרבה עבודה. כל החברים ביחידה ממש עסוקים, אבל לצערי אני לא יכולה ממש לפרט במה”.

איך זה נראה ביומיום?

“רוב העבודה היא בשטח. במשמרות מסביב לשעון לילה ויום. בכל מקום ובזמן שצריך. כל אחד אצלנו עושה כמה תפקידים, ואנחנו מתייעצים הרבה בינינו כדי להשתפר”.

מה בדיוק נדרש בסוג התפקיד הזה?

“בעיקר מחפשים אנשים שיש להם יכולות למידה מהירה והסתגלות מהירה. זה שירות שמשתנה מעכשיו לעכשיו, כאילו מחר יכולים לשנות לי מקום. מחר יכולים להגיד שאני צריכה לסגור 21, או שאני אצא הביתה מחר. יש לנו  הרבה אי וודאות. אז בעיקר מחפשים אנשים כאלה שיכולים להתמודד עם הדברים האלה.

“האנשים פה כולם חכמים וכולם שואפים גבוה”.

זה קשור למה שלומדים בתיכון?

“לא ממש. אני למדתי פיזיקה ומדעי המחשב אבל לא בהכרח. יש פה גם אנשים שלמדו בגרויות אחרות לגמרי, גם הומניות”.

בהתחשב בכך שנבחרת כמצטיינת ובחצי השנה האחרונה, אני משער שזו הייתה תקופה מאוד משמעותית. את חשבת שיהיה לך כל כך הרבה השפעה?

“האמת שבכלל לא. עשיתי את העבודה ביומיום כי היה צריך אז עשיתי. ניסיתי לעשות כמה שיותר משמרות ולעזור לחברים, נשארתי בבסיס כמה שצריך. זה נורא מובן מאליו אצלנו. אנחנו יחידה קטנה, אז כולם בשביל כולם. אין כזה דבר לא לעשות”.

עד כמה השירות השתנה מאז ה-7 באוקטובר?

“מאוד. לצערי לא יכולה לפרט במה. אבל כל מה שהתכוננו אליו, או התגשם, או שלא ראינו את הדברים האלה בכלל.

איך המשפחה מתמודדת עם העובדה שהם לא יודעים מתי בכלל תחזרי הביתה.

“בהתחלה כשהייתי חוזרת, ההורים שלי עוד שאלו אותי איך היה, ובאיזה שעה בראשון אני חוזרת לבסיס. אני אמרתי להם שאני בכלל לא יודעת מתי אני חוזרת, ואם זה בראשון. אז עם הזמן הם התרגלו פשוט לא לשאול.

“והם מבינים את הסיטואציה, הם מבינים שיכול להיות שבאמצע הארוחה, אני צריכה לקום וללכת, ויכול להיות שכן אשאר כל החג.

“הם מאוד מכילים ומאוד מבינים, מאוד גאים. כבר קרה פעמים שהוקפצתי לבסיס, והם ישר שאלו ‘טוב, מתי יוצאים'”.

איך באמת התחושה שאת לא יכולה לספר מה עובר עלייך?

“בהתחלה זה היה קצת מבאס. כי רציתי לספר לחברים שלי בבית איך אני מרגישה, כי זה המקום הנוח. הבית. אתה רוצה שישמעו, אתה רוצה להגיד, אבל בדרך כלל אין את האופציה הזו בכלל.

“אני כל הזמן חושבת על מה שאני אומרת פעמיים. ובתוך השירות, כשמוצאים את המקום בתוך היחידה עם חברים – אז אין יותר צורך להוציא החוצה. בסופו של דבר החברים ביחידה מדהימים אחד אחד”.

הנעורים ברמת גן הכינו אותך לצבא?

“לפחות ממה שאני חוויתי, לימדו אותנו המון מור”קים (סיפורי מורשת קרב), דיברו איתנו המון על שירות משמעותי ומה נעשה בצבא. לי זה היה ברור שאני חייבת להיות במקום שאני ארגיש שאני נותנת ותורמת בו.

“לפעמים זה קשה, לפעמים שוכחים את הלמה. אבל יש משפט שאומר שלמי שיש את הלמה, תמיד הוא יימצא את האיך.

“וכל פעם שאני מחפשת את הלמה זה מחזיר אותי לילדות, לאיך שגדלתי ולסביבה. בבית ספר ובצופים, תמיד דחפו אותנו לתת כמה שאנחנו יכולים. בקיצור, תלכו לצופים, ותקשיבו בצופים”.

יש איזה מסר שהיית רוצה להעביר?

“כן, אני חושבת שזה נוגע לכל צה”ל. בלי קשר לשירות. פשוט צריך לתת את ה-100 אחוז, ולא להתייאש כי זה הזמן שלנו לתת ולעשות. כשעושים את זה בחיוך, אז מגיעים להישגים. וזה משהו שאני מאמינה בו”.

יש משהו שחשוב להגיד, שהדור שלכם באמת קיבל את כל הקושי. איך מרגישים בתור אחת שנמנית על הדור הזה?

“אני לא יכולתי לחשוב על הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, כי בסוף מישהו היה צריך לעשות את זה, ואני שמחה שזה היה במשמרת שלי. לא הייתי יכולה להסתכל על זה מהצד. זו התחושה אצל כולנו. כולנו שמחים שיכולים לעשות יותר עכשיו”.

אולי יעניין אותך גם:

יותר בשביל הילדים, במה צנועה: יום העצמאות ה-76 ברמת גן