ומי לא בא לגאווה?

גאווה גדולה ופוליטיקה קטנה – כך ניתן לסכם את המתיחות שנוצרה בימים האחרונים בין סגנית ראש עיריית גבעתיים, אור-לי ניב, לבין קודמתה בתפקיד, ויוי וולפסון.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

חילופי הדברים בין השתיים החלו בעקבות היעדרותה של וולפסון, יו”ר “מרצ גבעתיים חופשית”, מאירוע הגאווה שנערך בשבוע שעבר בעיר, במהלכו חתמו נבחרי הציבור של העיר ובהם ראש העירייה, רן קוניק, על אמנת השוויון והסובלנות של העיר. בנוסף אליהם לקחו חלק ביוזמה גם נציגי הסיעות הדתיות במועצה.

ניב אמרה כי “מי שמכיר אותי יודע שאני משתדלת לא להגיע למקומות כאלה בפוליטיקה, אבל כשרוב נציגי מרצ לא מצליחים להניח את הפוליטיקה הקטנה בצד ולא מגיעים לחתום על אמנה חברתית כחברי מועצה, זה הפריע מאוד לחברי הקהילה. רוב חברי מרצ, שמתיימרת להתהדר באג׳נדות חברתיות ובדגש על קהילת הלהט״ב, נפקדו מטקס פתיחת אירועי הגאווה בו נחתמה האמנה לשיוויון ולסובלנות של גבעתיים”.

וולפסון אמרה בתגובה כי “נכון שאני לא הייתי באירוע, אבל חבר הסיעה שלי ניר קורן היה”.

לדבריה, “אירועים כאלה מצטלמים היטב. זה טוב ויפה, אבל איפה המעשים? איך יתכן שהקואליציה שלך ממשיכה שנה אחרי שנה להכניס את רב ארגון חותם, אחד הארגונים היותר הומופובים, גזענים וחשוכים שידענו, לתוך בתי-הספר של ילדנו? ביום ראשון התקיימה עצרת מחאה מול אמירותיו החשוכות של שר החינוך מול משרדי הממשלה בתל-אביב. חברי מרצ גבעתיים חופשית היו שם. איפה את היית בזמן הזה? למה לא הגעת להביע עמדה? זה הפריע מאד לחברי הקהילה”.

ניב כמובן לא נשארה חייבת. “אני לא מנהלת מלחמות בשם אף אחד, אני אומרת מה שעל ליבי”, היא אומרת בשיחה עם “רמת גן גבעתיים ניוז”. “הגברת וולפסון הוזמנה לאירועי הגאווה בדיוק כמו יתר חברי מועצת העירייה שהגיעו כולם כולל ניר קורן, מהסיעה שלה”.

לדבריה, “ציפיתי שמי שמתיימרת לייצג אג’נדה חברתית והחזיקה את תיק הלהט”ב לפניי תשים את הפוליטיקה הקטנה בצד, תקרא לסובלנות ואחדות ותבוא לחתום על האמנה, אבל ביחס לטענה בהתחלה וולפסון טענה שלא הוזמנה, אחרי שהוכח לה שהיא הוזמנה יותר מפעם אחת אגב”.

לעצם ההתקפה של וולפסון אומרת ניב כי אלה “האשמות מגוחכות”. “ויוי טוענת ש’מביאים רבנים מסוכנים להחזיר את ילדי העיר בתשובה’. השאלה אם היא באמת מאמינה גם בזה או שיש מי שנכניס לה שוב ושוב את המילים לפה ומכשיל אותה, שכן הטענות הופכות מגוחכות מרגע לרגע. בצד הדברים יוזכר כי וולפסון גם בחרה שלא להגיע לפורימון של הצופים, לארוע טעימות של הנוער העובד לביקור במחנה הצופים ולעוד ארועים שהוזמנה אליהם כנבחרת ציבור. האם גם הנוער כבר לא מענין אותה?”.

ניב מסכמת כי “החתימה על האמנה, אירועי הלהט”ב המוצלחים, ההתקדמות של העיר והעובדה שיש מי ששומר על התושבים מפני הקיצוניות והשנאה הבלתי נשלטת שמרצ מפיצים כלפי כל מי שאינו חושב כמותם, מוכיחה עד כמה רחוקות טענותיה של וולפסון מהמציאות בעיר. אני מקווה כי בעתיד וולפסון תדע להפריד בין פוליטיקה קטנה לערכים”.