תנועה ממימד אחר: רשמים מהמופע שפירית אדומה של תמר בורר

זמן התנועה שהרקדנית יוצרת תמר בורר עושה במופע שפירית אדומה הוא זמן שונה. עדיין. יגיע רגע שבו יקבל לגיטימציה מוחלטת במציאות שכיום מתנהלת לפי זמן גברי במהותו. זה לא זמן ישר של מה שכתוב בעיתון או בית האח הגדול. התנועה הזאת מגיעה ממימד אחר, ותמר קולטת ומעבירה אותה ואת עצמה אלינו, כדי להפנט אותנו. כך נראה הזמן הנשי. הנשי האחר והמסויים שנמצא בתהליך ארוך ואיטי מדי של הכרה, ופותח לתודעה ולגוף מרחב אינסופי. זהו זמן פנימי מאוד שאינו נשמע לצו השעה או הכסף, וכאן כוחו.

רוצים להדליף? שלחו וואטסאפ

הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הריקוד מתחיל כשבריכת דם מאריג אדום, שמלת פשתן כבד שנראית אוורירית עם קמטי בד טבעיים שתפר למענה המעצב ששון קדם שפוכה כמו גוש צבע על הרצפה, שערה של הרקדנית מונח עליו וידיה פרושות קדימה לעבר הקהל. ההתרחשות הזאת כבר הייתה שם מאז ומתמיד ועכשיו הרקדנית שם, מגלה אותה בפנינו, אחת עם ההתרחשות. שיר אופטימי מתחיל להתנגן והיא מחייכת מהשלולית האדומה, אולי חווינו שיקום איטי, כואב ומשמח מהריסות חלום, או לידה שמחה ומדממת, חגיגה של כוח החיים וההרס.

ברגע אחד אחזה בבד השמלה האדום כדרך שמישהי אוחזת במה שיקר לה ומחייכת אל האור, אולי זו אמא שאוחזת בילדה, ובאחר השפירית מניעה את כנפיה הדקיקות בתנועות קטנטנות וידיה נעות לכל מיני כיוונים, כמו תנועה של חרקים בטבע. בדרך התנועה נדמה שהמופע מתרחש מעל לכבלי הגוף עצמו, והכל מעודן ורך ומינימליסטי. תנועתה של האישה שפירית אוורירית מאוד, היא לא מפחדת מהאוויר ולא מהכאב, היא יודעת שהיא יכולה לנסוק בעזרתו ומסתכלת על האיך.

בסוף תמר הזמינה אותנו לעלות לבמה ולאחוז בשולי השמלה האדומה, ולהתנועע עם המוסיקה. חלק מהזמן הצלחנו, חלק מהזמן היינו מודעות מדי אחת לשניה. אבל נדמה לי שכל מי שהייתה שם נסקה מהמקום האישי שלה, והגיעה למקום בו לרגע אינה נשפטת על מה שנשים, בדרך כלל נשפטות עליו יותר, אבל הכוונה היא לכל הנשים והגברים.

בשיחה שקיימנו לפני המופע סיפרה תמר בורר על פעילותה האמנותית. “הארוע היום הוא מפגש מופע שנקרא שפירית אדומה והוא כולל שתי עבודות, אחת נקראת מחובקת אימברייסבל, והשנייה נקראת שפירית אדומה. שתי העבודות עוסקות במהויות נשיות, אלמנט הנשי, אלמנט שקיים אצל נשים וגם אצל גברים. ההיבט נוסף עוסק בחשיפות, פגיעות, חוסר ביטחון, צורך בתמיכה. במקביל, נשיות היא היכולת לאהוב, להכיל את עצמנו, לתת בנדיבות, ובעיקר להיות מסוגלים לראות את מה שיש לנו ואת מה שאין לנו, כאיכויות שניתן ליצור איתן חיים. בעבודה שפירית אדומה אני רוקדת עם המוסיקה של נינה סימון, שהיא זמרת מופלאה בעיניי, הן כאדם, והן כאומנית שמצליחה להיות לוחמת אור למען אוכלוסיות מוחלשות. את השמלה יצר עבורי ששון קדם המעצב המדהים שעשה לי את זה כמחווה וכמתנה להערכה שלו את העבודה שלי”.

מהם מקורות ההשראה שלך ועם מה את מתחילה? יש לך גוף ידע שנצבר בך ובא לידי ביטוי. האם ניגשת לעשות עבודה פמיניסטית או משהו אחר?

“כאומן הדבר החשוב ביותר זה להיות מאוד אותנטי וכנה עם עצמך, לדעת מה הדבר שבאמת בוער בעצמותיך, לחקור אותו, להבין אותו, ולשקף אותו ביצירה. ולכן אני ניגשת לאמנות מתוך צורך פנימי. כאן בארץ, אנחנו חיים בעיבו של קונפליקט מאוד גדול, וכל אחד צריך לתת עליו את הדעת כדי להשתתף בניסיון לתרום את חלקו לחברה שלנו, שהיא חברה במשבר מתמשך. אני מאמינה שניתן לעשות הרבה כדי להשתתף בפתרון הבעיה. מה שאני מנסה לעשות בכלים הקטנים שיש לי כאינדיבידואל בתוך עולם כל כך גועש, זה לזכור היטב את הערכים האנושיים שבנו, וכאישה, לדעת לעמוד על דעתי וליישם את הכוחות הנשיים הן כאישה והן כאדם. לעבודה מחובקת ערכתי פסקול שמורכב משירה של 4 זמרות איקוניות, מתרבויות שונות ומזמנים שונים בהיסטוריה, עם הפסקול הזה יצרתי עבודה שמאפשרת התבוננות בפנים שונות של נשים, כאשר המכנה המשותף של כולן זה היכולת שלהן להיות מחובקות, הן על ידי עצמן והן על ידי החיים כמו שהם. זה מופע ומפגש, בין שתי העבודות האלה, אתן הרצאה על עבודתי האומנותית, על הביוגרפיה של החיים שלי וכמובן אפתח שיחה ותתקיים הפעלה של הקהל”.

תמר בורר היא אמנית במה, רקדנית, מורה למחול בוטו ומטפלת בדמיון מודרך. יוצרת ומופיעה עם יצירות סולו, ועבודות אנסמבל על במות רבות בארץ ובעולם. מרבה לשתף פעולה עם אמנים מתחומים שונים. מנהלת אומנותית ומנחה יוצרים בתחום אומנויות הבמה, מטפלת באוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.
www.tamarborer.com